זו תהיה טעות גדולה לחקור את עצמנו בקול רם, סטייל "התמודדות פומבית ושקופה". משום שהניסיון מוכיח (שוב ושוב) שבכל פעם שאנו עושים זאת, במערב קופצים על העגלה ומפנים אלינו אצבע מאשימה. איש לא מעריך את העובדה שבכלל טרחנו לחקור בפתיחות את הבעיה; להיפך, לוקחים את המסקנות, ומצרפים גם אותן להאשמות כלפינו. כולנו זוכרים את אלאור אזריה שהעמדנו לדין מיידית, ועד היום שמאלני העולם משתמשים בסיפור הזה כדי לטעון שכולנו רוצחים. עובדה: אפילו ממשלת ישראל אמרה שאלאור אזריה הוא רוצח. מ.ש.ל.
אנחנו במלחמה עם הפלסטינים על תודעה. וחלק מזה הוא גם לשקר או להסתיר. הפלסטינים עושים זאת כל שני וחמישי, וזה מעולם לא פגע בפופולריות שלהם. גם אנחנו צריכים ללמוד לשקר לתקשורת הבינלאומית, ואם תפסו אותנו על חם, לומר ברוגע: אופס סליחה, ולהמשיך לנושא הבא. מה שמעורר אמוציות הוא לא מה שבאמת עשית, אלא מה שאנשים חושבים שעשית, ואיך אתה הגבת בנוגע לכך. האם נעלבת או התעצבנת, או שחייכת בשקט וברוגע והמשכת הלאה. כי בסוף אנחנו חיים בעידן שבו אין משמעות לאמת, אלא לאיך היא נתפסת באינסטגרם.
המערב תמיד היה צבוע באופן שקשה לדמיין. בפרט כלפי ישראל. ואם כבר גרשו אותנו מהעיר בין כה וכה, אנחנו לא נאכל גם את הדגים בהתנדבות… אם גם ככה מגדירים אותנו רוצחים, למה שניתן להם עוד תחמושת?
