הקומה השמינית של ישראל

יחיאל לייטר, שגריר ישראל בארה"ב, ישן בבית החולים שערי צדק, ליד מיטת בנו, חייל המילואים נריה לייטר, שנפצע קשה בפיגוע ביום רביעי לפני שבוע וחצי במחסום בכביש 443. בתחילת השבוע הוא נפרד מבתו שרה, שהגיעה בחודש התשיעי להריונה לבקר את אחיה הפצוע וילדה שם את בתה.

מאז שנחת בארץ לפני שבוע וחצי, לייטר אינו יודע את נפשו. בסוף השבוע שעבר הוא התרוצץ בין מיטת בנו, שמצבו קשה, למחלקת היולדות, שם פגש לראשונה את נכדתו. בני משפחה ומכרים נמצאים שם כל הזמן, מתפללים בבית הכנסת הסמוך ומחכים לבשורה.

בתוך כל ההמולה השמחה־עצובה הזו אפשר לראות את פניו המוכרות של סא"ל יאיר אטיאס, סמח"ט גבעתי. אטיאס הוא האב המאושר לתינוקת שנולדה, אבל בנסיבות האלה הוא מתקשה להעלות חיוך.

משפחת לייטר היא משפחה שכולה. האח, רס"ן במילואים משה ידידיה לייטר, נפל בנובמבר 2023 בפיצוץ אדיר של פיר ממולכד בבית חאנון. "אני מקווה שאתה הבן האחרון שאספיד על קברו", אמר לייטר בהלוויה

במהלך המלחמה היה אטיאס מפקד גדוד שקד של החטיבה, שלחמה בעזה וספגה נפגעים ואבדות רבים. אטיאס היה אמור לפקד על יחידת דובדבן, אבל בסופו של דבר הצבא בחר במועמד אחר, נכדו של פוליטיקאי ידוע מאוד מהעבר.

משפחת לייטר היא משפחה שכולה. האח, רס"ן במילואים משה ידידיה לייטר, נפל בנובמבר 2023 בפיצוץ אדיר של פיר ממולכד בבית חאנון. "אני מקווה שאתה הבן האחרון שאספיד על קברו", אמר לייטר בהלוויה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם יחיאל לייטר ובנו, בשבעה על רס"ן משה ידידיה לייטר ז"ל שנפל ברצועת עזה, 16 בנובמבר 2024 (צילום: חיים צח/לע"מ)

לייטר הוא אב לשמונה ילדים, שבעה מהם בחיים. "משפחתו של השגריר לייטר מייצגת את הציבור המשרת והמקריב למען מדינת ישראל ולמען כולנו. מקווה מאוד להחלמתו המלאה והמהירה של נריה", צייץ השבוע הפובליציסט נדב איל.

הסיפור הטרגי של משפחת השגריר לייטר חורג מאירוע פרטי. הוא משקף היטב את כל מה שקורה איתנו כאן מאז שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023. המדינה והחברה הישראלית טיפסו לקומה השמינית בשערי צדק, ובמובן מסוים הן עדיין שם – מאוחדות וחלוקות בעת ובעונה אחת.

משפחת לייטר מההתנחלות עלי מזוהה עם הימין האידיאולוגי הקשיח, אבל במסדרון פגשתי אנשים מכל קצוות החברה שבאו לתמוך ולחזק. זה מה שקורה בשעת צרה, אבל אין בכך כדי לכסות על הצרות ועל הקרעים.

בשמחת תורה לפני שלוש שנים הארץ נחלקה בין המשרתים ובין אלה שבורחים מגיוס. האסון הכבד ביותר שידענו כאן חידד את האפליה הזו

בשמחת תורה לפני שלוש שנים הארץ נחלקה בין המשרתים ובין אלה שבורחים מגיוס. האסון הכבד ביותר שידענו כאן חידד את האפליה הזו.

המחלוקת שהחריפה רכבה על הקרע העצום שנוצר כאן במאבק על הדמוקרטיה ונגד המהפכה המשטרית שהובילה הממשלה. מאז המלחמה התרחבו עוד הפערים בין דתיים לחילונים, בין חרדים לדתיים־לאומיים, בין תומכי בנימין נתניהו למתנגדיו, בין יהודים לערבים ובין שמאל לימין.

שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר מעדכן את נציגי התקשורת במצבו של בנו במרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, 24 בספטמבר 2026 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

המלחמה הזו חשפה בעיקר את הפער בין הממשלה לבין אזרחיה. בין ממשלה שחייבת לספק ביטחון בסיסי ובין תושבים שעומדים חסרי אונים מול מתקפה אכזרית של מחבלי חמאס, שרוצחים ללא הבחנה; בין מפקדים בצבא דוגמטי ומבולבל, שאינו מסוגל לשלוח כוחות הצלה לעוטף עזה גם אחרי שעות ארוכות, ובין התארגנויות של אזרחים שמסכנים את חייהם והולכים לחלץ את מי שאפשר.

זהו המרחק הבלתי נתפס בין מנהיגות אינטרסנטית, מושחתת ויהירה, ובין אנשים מן היישוב, מצוינים וערכיים פי כמה ממנה.

במידה רבה, זה הפער בין בני משפחת לייטר, שמקריבים את נפשם למען המדינה, ובין הנהגה שמעודדת צעירים לברוח משדה הקרב. המג"ד אטיאס, חתנו של לייטר, נשא באוקטובר 2023 נאום מוטיבציה בפני מאות קציני וחיילי גבעתי שדרשו כבר להיכנס ולהילחם בעזה.

זה הפער בין מנהיגות שאינה יודעת לתכנן את המערכה, ממשיכה את המחדל וגוררת אותנו לבידוד בינלאומי נורא, ובין הארגונים שקמו להציל את המצב עם פרוץ המלחמה ונלחמו לתקן ככל האפשר

אטיאס דרש מהם קודם כול לעמוד באמות מידה מוסריות, יהודיות ואנושיות, לעומת הפוליטיקאים שנשארו מאחור וסיבכו את המדינה באמירות מופקרות. "המשימה שלנו היא להשמיד את חמאס", אמר סא"ל אטיאס לחייליו. "נילחם ונישאר בני אדם בסטנדרט גבוה. אנחנו הקצה של מדינת ישראל והחוד של עם ישראל".

המלחמה חשפה גם את הפער בין הנהגה מדינית, ביטחונית וצבאית חסרת אחריות, שמתעלמת מכל האזהרות המוקדמות – מראשי מדינות שכנות ועד התצפיתנית הפשוטה מול המסכים, סמל רוני אשל, שהתריעה בצורה ברורה וקורעת לב, אבל איש לא שמע. אשל נרצחה ב־7 באוקטובר במוצב נחל עוז.

מפגינים נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בעמק יזרעאל, 28 באוקטובר 2020 (צילום: ענת חרמוני/פלאש90)

זה הפער בין מנהיגות שאינה יודעת לתכנן את המערכה, ממשיכה את המחדל וגוררת אותנו לבידוד בינלאומי נורא, ובין הארגונים שקמו להציל את המצב עם פרוץ המלחמה ונלחמו לתקן ככל האפשר, לסייע לאזרחים בקווי הגבול ולהחזיר את החטופים. שדרה רחבה של ציבור איכותי ואכפתי, מימין ומשמאל, מול החלל הריק בממשלה.

זה גם הפער בין רוב מוחלט של הציבור בארץ, שתובע לחקור את המחדלים, ובין הנהגה שרק מתחמקת מאחריות ובורחת מחקירת האמת.

הרב עובדיה יוסף אמר פעם ש"כאשר הקדוש־ברוך־הוא כועס על העם שלו, הוא מעמיד בראשו עז עיוורת שהולכת ומועדת כל הזמן". בשמחת תורה, לפני שלוש שנים, למדנו מה משמעותו של העיוורון הזה

הרב עובדיה יוסף אמר פעם ש"כאשר הקדוש־ברוך־הוא כועס על העם שלו, הוא מעמיד בראשו עז עיוורת שהולכת ומועדת כל הזמן". בשמחת תורה, לפני שלוש שנים, למדנו מה משמעותו של העיוורון הזה.

למזלנו, העם עדיין לא מעד בעקבות הנהגתו הכושלת, גם אם רבים כבר מחפשים דרך מילוט. אולי זה עומד להשתנות בקרוב.