אל תתנו לנתוני האבטלה בארה"ב לעבוד עליכם

יש דרך מעצבנת במיוחד לנחם אדם שמחפש עבודה כבר חצי שנה: להסביר לו ששוק העבודה במצב טוב. הרי האבטלה, לכאורה, נמוכה. זו נחמה שמתאימה בעיקר למי שכבר מקבל תלוש. מי ששולח קורות חיים ולא מקבל תשובה יודע שאפשר לחיות בתוך כלכלה שנראית בריאה מבחוץ, ובכל זאת להרגיש שאין בה מקום בשבילו.

דוח התעסוקה האמריקאי שפורסם בסוף השבוע האחרון מציג בדיוק את המתח הזה. שיעור האבטלה בספטמבר עמד על 4.2%, אבל מספר המשרות מחוץ לחקלאות גדל ב־29 אלף בלבד. המספר הראשון מאפשר לדבר על יציבות. השני מעורר שאלה בנוגע ליכולתו של המשק האמריקאי לייצר הזדמנויות ומשרות חדשות. חודש אחד אומנם עדיין אינו קובע מגמה, ובכל זאת כדאי להתבונן במה שהכותרת על האבטלה משאירה בחוץ.

שיעור האבטלה מודד כמה אנשים בכוח העבודה אינם מועסקים ומחפשים עבודה. הוא אינו אומר כמה קל למצוא עבודה, כמה זמן נמשך החיפוש או כמה אפשרויות עומדות בפני מי שרוצה להחליף מעסיק. כדי להבין את ההבדל, צריך לחשוב על שוק העבודה גם במונחים של תנועה: אנשים נכנסים, יוצאים ומחליפים מקומות עבודה.

המצב הזה מחלק את הציבור לפי השאלה מתי הגיעו לדלת. מי שכבר בפנים נהנה מכך שהמעסיק אינו ממהר להיפרד ממנו. מי שסיים לימודים, איבד את עבודתו או מבקש לחזור לשוק, פוגש את הצד השני של הדלת

דמיינו, לצורך ההמחשה, שוק שבו אלף אנשים בכוח העבודה, ומתוכם 40 מובטלים. שיעור האבטלה הוא 4%. הנתון הזה יכול להישאר זהה גם אם מדי חודש רבים מהמובטלים מוצאים עבודה ואחרים מאבדים אותה, וגם אם כמעט איש אינו נכנס לשוק העבודה או יוצא ממנו.

בתרחיש הראשון יש תחלופה. בשני, אותם אנשים עלולים להישאר בחוץ במשך חודשים. צילום המצב זהה; החיים עצמם משקפים מציאות שונה באופן דרמטי. זה ההיגיון שמאחורי שוק של מעט גיוסים ומעט פיטורים.

מובטלים ממתינים להירשם לקבלת דמי אבטלה, קליפורניה, ארה"ב, 13 במרץ 2020 (צילום: AP Photo/Marcio Jose Sanchez, File)

באוגוסט נרשמו בארצות הברית כ־5.2 מיליון גיוסים וכ־1.6 מיליון פיטורים וסיומי העסקה ביוזמת המעסיק. זה נשמע המון, אבל ביחס למספר המועסקים, שיעור הגיוס היה 3.3% ושיעור הפיטורים 1%. אלה שיעורים נמוכים בהשוואה לתקופות קודמות של שוק עבודה חזק. הגיוסים, אגב, כוללים גם מעבר בין מעסיקים. לא כולם משקפים משרות שנוספו למשק.

המצב הזה מחלק את הציבור לפי השאלה מתי הגיעו לדלת. מי שכבר בפנים נהנה מכך שהמעסיק אינו ממהר להיפרד ממנו. מי שסיים לימודים, איבד את עבודתו או מבקש לחזור לשוק אחרי הפסקה, פוגש את הצד השני של הדלת.

חברות שומרות על העובדים שלהן, אבל לא בהכרח ממהרות להציע לעובדים חדשים משרה שתכניס אותם פנימה. אפשר לשמוח על היעדר גל פיטורים, ובו בזמן לזהות מצוקה קשה בקרב מחפשי העבודה.

גם העובדים הקיימים אינם מוגנים לגמרי במצב כזה. חלק מכוחו של עובד מול המעסיק נובע מהאפשרות לעבור למקום עבודה אחר. כשהאפשרות הזאת מצטמצמת, קשה יותר לבקש העלאה בשכר

גם העובדים הקיימים אינם מוגנים לגמרי במצב כזה. חלק מכוחו של עובד מול המעסיק נובע מהאפשרות לעבור למקום עבודה אחר. כשהאפשרות הזאת מצטמצמת, קשה יותר לבקש העלאה בשכר, והנכונות לסבול מנהל גרוע או תפקיד שאין בו עתיד עלולה לגדול.

אפשר להבין כיצד נוצר המעגל הזה: מנהל שאינו בטוח בביקוש העתידי עשוי להמתין עם גיוס עובדים. עובד שמבחין בפחות הזדמנויות עשוי לדחות את התפטרותו. כשהוא נשאר, גם משרתו אינה מתפנה. כל החלטה כשלעצמה יכולה להיות הגיונית. יחד הן עלולות לצמצם את התנועה שהשוק זקוק לה.

אילוסטרציה: אבטלה (צילום: SARINYAPINNGAM/iStock)

הבינה המלאכותית היא בהחלט אחת הסיבות לחוסר הוודאות לגבי עתידו של שוק העבודה, דבר שמוביל במקרים מסוימים לקיפאון. המצב האמריקאי מעלה אפוא את השאלה אם דפוס דומה יתחזק גם במדינות אחרות. רבים מאנשי תעשיית ההייטק בישראל כבר חשים זאת היטב על בשרם.

אבל בינה מלאכותית אינה בהכרח הסיבה היחידה לתופעה בארה"ב. תנועה מצומצמת יותר בשוק העבודה האמריקאי היא תופעה הניכרת בנתונים כבר עשרות שנים, וחלק ממנה קשור גם להזדקנות האוכלוסייה ולשינויים בהרכב העובדים.

יציבות שמבוססת על שימור העובדים הקיימים יכולה להיות טובה מאוד. יציבות שמתקיימת לצד חסימת הזדמנויות דורשת כבר תשומת לב מסוג אחר

גם מיעוט פיטורים הוא הישג אמיתי. אין סיבה להתגעגע לשוק שבו אנשים מאבדים את פרנסתם בקלות. השאלה היא אם לצד הביטחון של העובדים הקיימים יש גם דרך סבירה להיכנס לשוק, לחזור אליו ולהתקדם בו. יציבות שמבוססת על שימור העובדים הקיימים יכולה להיות טובה מאוד. יציבות שמתקיימת לצד חסימת הזדמנויות דורשת כבר תשומת לב מסוג אחר.

ממשלה יכולה להציג אבטלה נמוכה כהצלחה, ובצדק. אבל עליה לתת מענה גם לבוגר שמחפש את עבודתו הראשונה ולעובדת שרוצה לצאת מתפקיד תקוע. הכלכלה אינה מקבלת ציון רק על כך שהצליחה לשמור על מי שכבר מצא את מקומו. היא נבחנת גם ביכולתה לתת סיכוי למי שעוד מחכה.