ישראל סוגרת את הדלת בפני עיתונאים ביקורתיים

בתחילת החודש פרסמה העיתונאית סרינה בילאנצ'רי בעיתון הגרמני "טאץ'" כתבת מגזין נרחבת על קיבוץ בארי, ובה שוחחה עם הנפגעים על הטראומה שחוו ועל הניסיון להשתקם שלוש שנים לאחר הטבח. לפני שנה פרסמה כתבה נוגעת ללב על ניצולת השואה איבט שמילוביץ, בת ה־95, שנהרגה מטיל איראני בפתח תקווה. בכתבה שוחחה עם בני משפחתה ותיארה את רגשותיהם.

בילאנצ'רי קיוותה להתחיל לסקר את ישראל באופן אינטנסיבי עבור העיתון הגרמני לאחר שעמית שהיה מופקד על התחום ביקש לפרוש. לשם כך היה עליה לעבור להתגורר בישראל ולפתוח תיק במס הכנסה. היא קיבלה אשרה לשלושה חודשים וב־22 באוגוסט הגישה בקשה לאשרה לטווח ארוך. העיתון המעסיק אותה, שנחשב נוטה לשמאל, אף שינה את חוזה העסקתה כדי לעמוד בדרישות.

"הייתה שתיקה, לא ענו. הוויזה פגה ב־30 בספטמבר והייתי צריכה לעזוב", היא מספרת בשיחה טלפונית מעמאן. היו להם עוד 45 יום להחליט, אבל הם עברו את הדדליין באוקטובר.

בהודעה שפרסם משרד התפוצות על סירוב הכניסה שלה לישראל נטען כי היא מהדהדת מסרים אנטי־ישראליים, ובין השאר מאשימה את ישראל בהיותה מדינת אפרטהייד

"שאלתי מה קורה, והם סימסו לי שעדיין לא החליטו, ושלפי חוק מותר להם לבקש עוד 45 יום. למוחרת, ב-8 באוקטובר, רשות האוכלוסין דחתה את הבקשה, ויום לאחר מכן גם לע"מ (לשכת העיתונות הממשלתית) הודיעה שאני לא עומדת בדרישות אשרת העבודה.

"הופתעתי, כי שאלתי את רשות האוכלוסין על איזה בסיס דחו את הבקשה ולא ענו לי. ואז קראתי ברשת את מה שמשרד התפוצות פרסם מבלי שדיברו איתי", הוסיפה.

העיתונאית סרינה בילאנצ'רי (צילום: Studio Photoline)

משרד התפוצות לא מאשר

בהודעה שפרסם משרד התפוצות על סירוב הכניסה שלה לישראל נטען כי היא מהדהדת מסרים אנטי־ישראליים, ובין השאר מאשימה את ישראל בהיותה מדינת אפרטהייד. עוד נטען כי בשני מקרים לפחות קראה בפומבי להטיל סנקציות כלכליות וצבאיות על ישראל, "ובכך עמדה בתבחיני החוק שמונע ממנה כניסה ואשרת ישיבה בישראל".

בהמשך ההודעה הוזכר גם מאמר דעה שפרסמה, שבו אימצה את הגדרתה של ישראל כמדינת אפרטהייד בידי ארגון "אמנסטי", וכן מאמר דעה נוסף שבו כתבה כי על האיחוד האירופי לפעול במשותף, חרף התנגדותה של גרמניה להטלת סנקציות על ישראל על רקע המלחמה בעזה.

משרד התפוצות: "גורמים אנטי־ישראליים וכל מי שמוציא את דיבתה של ישראל לא צריכים לדרוך בה. לא נסבול קריאות לחרם על ישראל במסווה של עיתונות מקצועית"

מרשות האוכלוסין נמסר בתגובה: "ההמלצה על סירוב הכניסה התקבלה ממשרד התפוצות. לפיכך, לקבלת מענה ופרטים נוספים, יש לפנות ישירות אליו".

משרד התפוצות לא השיב רשמית לשאלות בנושא, והפנה להודעה לעיתונות. בהודעה צוטט בין השאר מנכ"ל המשרד, אבי כהן סקלי, שאמר: "גורמים אנטי־ישראליים וכל מי שמוציא את דיבתה של ישראל לא צריכים לדרוך בה. לא נסבול קריאות לחרם על ישראל במסווה של עיתונות מקצועית".

שר התפוצות עמיחי שיקלי (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"קראתי ללחץ בינלאומי"

במשרד מתגאים בכך שמאז כניסתו לתוקף של התיקון לחוק פעלו באופן דומה בכמה מקרים. כך, למשל, מנעו את כניסתו של יוטיובר אמריקאי בגין סרטונים אנטישמיים, של עיתונאית צרפתייה שהואשמה בתמיכה בחמאס לאחר שטענה שיש הקשר לטבח שבעה באוקטובר, ושל עיתונאית ספרדייה שהאשימה את ישראל ברצח עם ותמכה ב־BDS.

התיקון לחוק הכניסה לישראל קובע כי לא תינתן אשרה לזרים אם מתקיים אחד מארבעה תנאים: הכחשת השואה, הכחשת טבח שבעה באוקטובר, תמיכה בהעמדה לדין בחו"ל של ישראלים מכוחות הביטחון, וכן "קריאה להטלת חרם על מדינת ישראל".

העיתונאית מהעיתון "טאץ'" מציינת כי לא קראה לחרם על ישראל. "אני לא כותבת הרבה מאמרי דעה. לא קראתי לחרם, אבל כן הבעתי דעה בנוגע לטיפול באלימות בגדה"

העיתונאית מהעיתון "טאץ'" מציינת כי לא קראה לחרם על ישראל. "אני לא כותבת הרבה מאמרי דעה. לא קראתי לחרם, אבל כן הבעתי דעה בנוגע לטיפול באלימות בגדה, שאותה ראיתי. בהתייחסות ל'אמנסטי' והגדרת האפרטהייד בשטחים, כתבתי שיש להם בסיס מוצק לקבוע את זה.

"עבדתי בארגון הזה בעבר. הסברתי שהכנסת אישרה טיוטת חוק לסיפוח והזכרתי שבן גביר מתגאה שאין אכיפה על מתנחלים אלימים. כתבתי שאלימות מתנחלים היא לא מקרה פרטי אלא אסטרטגיה ממשלתית ושזה יהיה בבחינת אוטופיה לצפות שהפתרון יבוא מהממשלה הזו, כך שהלחץ צריך לבוא מכיוון הקהילה הבינלאומית", אמרה עוד.

העיתונאית סרינה בילאנצ'רי (צילום: באדיבות המצולמת)

לשכת העיתונות הממשלתית אינה שותפה להחלטה אם לאשר או למנוע כניסת עיתונאים זרים, אך היא מעניקה תעודות לע"מ ומעורבת בהליך לקבלת אשרות עבודה. "הגברת (בילאנצ'רי) הגישה בקשה ללע"מ שמחויבת לבחון אותה, מבלי להתייחס לתוכן. בכללים יש סעיף שאומר שלא תינתן תעודה למי שלא מחזיק באישור שהייה חוקי", אומר רון פז, מנהל מחלקת העיתונות הזרה בלע"מ.

"היא פרסמה לפחות בשני מקרים כתבות בעיתון שאותו היא מייצגת – לא בטוויטר ולא בפלטפורמה אחרת – שבהן קריאה מפורשת להטיל סנקציות כלכליות וצבאיות וזה האקדח המעשן", הוסיף פז.

כשנשאל אם התיקון לחוק מידתי ואם אינו חושש מפגיעה בחופש העיתונות, השיב: "אני מטפל בבקשות של עיתונאים זרים לתעודות לע"מ שעשויות להיות מלוות באשרות עבודה. לא שאלו אותי, ועמדת לע"מ לא הובאה בפני מקבלי ההחלטות. לדעתי התיקון מידתי וזכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה. אני עובד לפי החוק והכללים שלא קבעתי, אני מיישם אותם".

מנהל מחלקת העיתונות הזרה בלע"מ: "לדעתי התיקון (לחוק הכניסה לישראל) מידתי וזכותה של הדמוקרטיה להגן על עצמה. אני עובד לפי החוק והכללים שלא קבעתי, אני מיישם אותם"

פז מציין כי מאז כניסתו לתוקף של התיקון לחוק היו מקרים ספורים של מניעת כניסת עיתונאים זרים. "מהשבעה באוקטובר חצינו את ה־9,000 ואולי 10,000 עיתונאים זרים שנכנסו לישראל, ומאז שנכנס התיקון לחוק נכנסו כ־3,000, כך שבאחוזים מדובר בפרומיל, וצריך לקחת את זה בחשבון כאשר מדברים על חופש העיתונות והעובדה שישראל במלחמה. אנחנו לא קמרון ולא שווייץ".

לשכת העיתונות הממשלתית פועלת ללא מנכ"ל, לאחר שבמכרז האחרון לא הצליחה הוועדה הרלוונטית לבחור מועמד ראוי. לע"מ היא חלק ממערך ההסברה, שבראשו עומדת ציפי חוטובלי, וממנו טרם התקבלה תגובה.

עיתונאים זרים וישראלים על גבעה הצופה לרצועת עזה בעיר שדרות, 19 באוקטובר 2023 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"זו המדיניות החדשה?"

בתחילת השבוע אירע מקרה נוסף שבו נעשה ניסיון למנוע את כניסתו לישראל של עיתונאי זר, בשל חשד שהוא ביקורתי מדי כלפי ישראל. עם זאת, לא ברור אם מדובר ביוזמה מקומית של בקר גבול או בהוראה מגבוה.

סקנדר קרמאני, המסקר את ישראל ואת הרשות הפלסטינית עבור "ערוץ 4" הבריטי, הגיע לנתב"ג ביום ראשון בערב. הוא הועבר לחקירה ונשאל אם ישראל מבצעת רצח עם. הוא השיב כי מדובר בקביעה משפטית שאינה בתחום מומחיותו. נוסף על כך, נשאל אם חמאס הוא ארגון טרור והשיב כי מדובר בארגון שביצע פשעי מלחמה נגד ישראלים ופלסטינים.

"נאמר לי שאינני מורשה להיכנס לישראל ושיגרשו אותי, אף שאני מסקר את המצב כאן באופן נרחב עבור אחד מגופי התקשורת הגדולים בבריטניה"

קרמאני ניסה להסביר כי הוא מסקר את הנעשה בישראל באינטנסיביות מאז 7 באוקטובר, לרבות הפשעים שבוצעו נגד ישראלים, אך החוקר זעם וטען כי הוא מכיר את דיווחיו. הוא הודיע לו כי כניסתו לישראל מסורבת והעביר אותו למעצר לצד זרים אחרים שאינם עיתונאים. בעקבות פניית מערכת החדשות שבה הוא עובד לשגרירות בישראל ולגורמים נוספים, הוא שוחרר והורשה להיכנס לישראל.

לפי הודעת סירוב הכניסה ששיתף קרמאני ברשת X, ההחלטה התקבלה על בסיס חוק הכניסה לישראל, מבלי שצוין בה תיקון מספר 40 לחוק.

"האם המדיניות החדשה של ממשלת ישראל היא לאפשר כניסה לישראל רק לעיתונאים מסוימים?" תהה קרמאני במסר לעמיתיו בארץ. "נאמר לי שאינני מורשה להיכנס לישראל ושיגרשו אותי, אף שאני מסקר את המצב כאן באופן נרחב עבור אחד מגופי התקשורת הגדולים בבריטניה", הוסיף. לאחר שההחלטה שונתה, הודה ל"כל מי שהציע סיוע ותמיכה".

העיתונאי סקנדר קרמאני בנתב"ג, 11 באוקטובר 2026 (צילום: מתוך עמוד X של סקנדר קרמאני)

המקרים האלה מעוררים הדים בקהילת העיתונאים הזרים ומחוצה לה. סיפורה של בילאנצ'רי סוקר בעיתון הגרמני "פרנקפורטר אלגמיינה", ולהבדיל, גם ב"ערוץ 14". באיגוד הכתבים הזרים בישראל גינו את הפרקטיקה של מניעת כניסה מעיתונאים ביקורתיים.

בהודעה שפרסם האיגוד אתמול (שני) הוזכר מעצרו של הכתב הבריטי המוערך בנתב"ג, "שאיימו לגרשו, אך לאחר התערבות ממספר גופים, הוא הורשה להיכנס. אחרים לא היו ברי מזל.

"קראתי לסנקציות בעקבות אלימות מתנחלים והיעדר הטיפול של הממשלה. אם אתה רוצה לעבוד כעיתונאי בישראל אתה צריך לצנזר את עצמך, זה אבסורד והפרה של חופש העיתונות"

"איגוד הכתבים הזרים מודע למספר מקרים של עיתונאים שנאלצו לשוב לחו"ל מנתב"ג או שאישור הכניסה שלהם בוטל בשנה האחרונה. יש עדויות לכך שנשללה כניסתם או שהם גורשו מכיוון שהדיווחים שלהם לא נראו ככאלה שהם לטובת ישראל. האיגוד קורא לממשלת ישראל לעצור את הפרקטיקה הזו, שלא עומדת בקנה אחד עם המחויבות לחופש העיתונות.

בילאנצ'רי (43), גרמנייה ממוצא איטלקי, החלה לדווח על המזרח התיכון מירדן לפני כמה שנים והיא דוברת ערבית. לאחר שבעה באוקטובר התבקשה על ידי העיתון "טאץ'" להתחיל לסקר את הגדה המערבית, את המצב בעזה ומדי פעם גם את סוריה, במקביל לעמית שסיקר את ישראל. בשנה שעברה החליפה אותו למשך חודשיים, ולשם כך הגיעה לירושלים ובהמשך עברה לרמאללה.

נערה פלסטינית משקיפה על שרפה בגדה המערבית, בעקבות הצתות שביצעו מתנחלים במקום, 22 ביוני 2023 (צילום: פלאש90)

באותה תקופה כבר הגישה בקשה לאשרה לטווח ארוך כדי להתחיל לסקר את ישראל, אך בקשתה נדחתה בטענה שאי אפשר לעשות זאת משטחי הרשות הפלסטינית.

כדי לעמוד בדרישות, עברה לתל אביב וכאמור הגישה את הבקשה מחדש, במטרה לעבוד ככתבת העיתון בישראל, תוך מחויבות לסטנדרטים עיתונאיים. אלא שכעת לא תוכל לעשות זאת, ונקלעה למצב סבוך מבחינה מקצועית וכלכלית.

"חופש העיתונות זה חלק מהדמוקרטיה, וחשוב שלא להגביל אותנו בעבודתנו, בין שאנחנו ישראלים ובין שאנחנו זרים"

"זה רע מאוד. באופן אישי, זה גורם לי בעיה בצד המקצועי וגם מבחינה כלכלית, העלויות רבות מאוד. במובן הרחב יותר של חופש העיתונות זה אסון. קראתי לסנקציות בעקבות אלימות מתנחלים והיעדר הטיפול של הממשלה. אם אתה רוצה לעבוד כעיתונאי בישראל אתה צריך לצנזר את עצמך, זה אבסורד והפרה של חופש העיתונות.

"תמיד נצמדתי לסטנדרטים ולמשפט הבינלאומי. אשתקד כתבתי על קורבנות הטילים האיראניים וכתבה גדולה על בארי, ועל ההיבטים הפסיכולוגיים של הפגיעה בשורדים מהקיבוץ והנובה, אנשים שחוו אלימות בלתי נתפסת. הזכרתי גם שחלק מאנשי הקיבוץ היו בסולידריות עם העזתים וסייעו בהסעתם לטיפולים רפואיים, ועל מה שקרה להם ולדעות שלהם בעקבות הטבח.

הרס בקיבוץ בארי, 7 בינואר 2024 (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

"תכננתי לעשות יותר כתבות על הצד הישראלי וללמוד עברית בצורה מסודרת, אבל האלימות בשטחים התפוצצה, אז נסעתי לקוסרה כדי לראות מה קורה בשטח. אבל למעשה, אני הכתבת של העיתון בישראל מאז יוני אשתקד.

"הכול טרי מאוד, ועכשיו אני צריכה לראות מה אפשר לעשות, ועוד לא יודעת. חופש העיתונות זה חלק מהדמוקרטיה, וחשוב שלא להגביל אותנו בעבודתנו, בין שאנחנו ישראלים ובין שאנחנו זרים".