רגע לפני פתיחת הקלפיות, ההבטחה שריחפה באוויר הייתה מנותקת בביטחונה העצמי. בנימין נתניהו, בקולו המוכר והמהדהד, הבטיח לנו שברגע שינצח, המסכים בבורסה ייצבעו בירוק – "ירוק חזק חזק", כפי שתיאר זאת. המסר היה ברור: השווקים רק מחכים לחזרתה של היד המוכרת אל ההגה כדי לזנק מעלה.
אבל המציאות, כפי שלמדנו בדרך הקשה, לא קוראת דפי מסרים. בשלהי יום הבחירות, כשנחשפו שיעורי ההצבעה החריגים, שהיו עשויים להעיד לכאורה על יתרון לגוש השינוי, השקל התחזק בחדות ואף התקרב לרף של שלושה שקלים לדולר בתוך שעות ספורות.
ברגע שהחלו לטפטף תוצאות האמת והתברר שאין ניצחון מובהק לגוש השינוי, המגמה שהחלה יום קודם לכן התהפכה ב־180 מעלות. התגובה של השוק הייתה מיידית וחריפה: המסכים בבורסה בתל אביב נצבעו באדום בוהק. מדד תל אביב 125 ירד ב־2.5%, ומדד הבנקים איבד 4.9%. גם איגרות החוב הממשלתיות ירדו. והשקל – אותו מטבע חזק וגאה שהתרגלנו להשוויץ בו – ספג מהלומה ונחלש משמעותית מול הדולר והאירו, בדרכו ל־3.1 שקלים לדולר.
משקיעים זרים ומוסדיים מחפשים שלושה דברים בסיסיים כשהם משקיעים את כספם במדינה מסוימת: יציבות חוקית, ודאות שלטונית וכללי משחק ברורים שלא משתנים באמצע הלילה
איך קרה שהבטחה ליציבות כלכלית הפכה בתוך לילה למפולת של אמון? כדי להבין את זה, צריך להניח לרגע את הפוליטיקה בצד ולדבר על הפסיכולוגיה של הכסף.
כסף הוא יצור פחדן. הוא לא ימני ולא שמאלי. הוא לא בעד רפורמות ולא נגדן – הוא פשוט שונא הפתעות. משקיעים זרים ומוסדיים מחפשים שלושה דברים בסיסיים כשהם משקיעים את כספם במדינה מסוימת: יציבות חוקית, ודאות שלטונית וכללי משחק ברורים שלא משתנים באמצע הלילה.
הממשלה היוצאת ריסקה במו ידיה את משולש האמון הזה. התחושה בקרב מקבלי ההחלטות בגופים המוסדיים הגדולים – אלה שמנהלים את הפנסיות שלנו ואת המיליארדים שזורמים לכאן מחו"ל – הייתה שהכלכלה הפכה לבת ערובה של הישרדות פוליטית.
כשמשחקים בכיפופי ידיים עם בנק ישראל, כשמתקדמים בנחישות לעבר שינויים דרמטיים בשיטת המשטר בלי הסכמה רחבה, כשהתקציב הופך לצינור להזרמת כספים למגזרים שאינם יצרניים גם כשהקופה ריקה, וכשהממשלה לא מציגה אפילו רפורמה משמעותית אחת להגברת הצמיחה בישראל – המשקיע הממוצע בלונדון או בניו יורק פשוט לוחץ על כפתור המכירה. מבחינתו, מדינה שלא יכולה לספק אופק יציב היא שוק מתעורר ומסוכן, ולא כלכלה מערבית מפותחת.
אבל הקש ששבר את גב הגמל, זה שבאמת העביר צמרמורת בשדרת ההון, הגיע כמה ימים לפני הבחירות. בצעד שנראה כאילו נלקח מספר מדע בדיוני פוליטי, החל בנימין נתניהו לפזר התבטאויות על הצורך ב"כלכלת קריפטו" ישראלית, תוך שהוא כורך זאת באמירות מדאיגות על התמודדות עם סנקציות בינלאומיות.
היחלשות השקל והנפילות בבורסה ביום שאחרי הבחירות לא היו "תאונה" ולא תוצאה של כוח עליון. הן היו קריאת השכמה. השוק אותת לממשלה החדשה שתקום שהוא לא קונה יותר סיסמאות
למי שלא שוחה בעולמות הפיננסיים, זה אולי נשמע חדשני. קריפטו היא הרי המילה החמה של העשור. אבל באוזניו של מנהל קרן השקעות גלובלית, המשוואה הזאת – ראש ממשלה, קריפטו וסנקציות – היא צפירת הרגעה למשקיעים בערך כמו שקרחון היה צפירת הרגעה לנוסעי הטיטניק.
החיבור בין שליפת רעיונות כלכליים רדיקליים, שמטרתם לעקוף את המערכת הגלובלית, לבין האפשרות שנתניהו יישאר ראש ממשלה עוד ארבע שנים או יוביל את המדינה לבחירות נוספות, יצר את הסערה המושלמת. המשקיע הביט על המסכים ולא ראה צמיחה, אלא אי־ודאות כמעט בכל מקום.
היחלשות השקל והנפילות בבורסה ביום שאחרי הבחירות לא היו "תאונה" ולא תוצאה של כוח עליון. הן היו קריאת השכמה. השוק אותת לממשלה החדשה שתקום שהוא לא קונה יותר סיסמאות. מסכים ירוקים לא מייצרים בדיבורים, אלא בעבודה קשה, בשמירה על מוסדות חזקים ובמדיניות שמשדרת לעולם שישראל היא עדיין נמל מבטחים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו