נשיא המדינה אינו חותמת גומי, ואינו מחשבון כיס. הליך ההיוועצות שהוא עורך עם נציגי סיעות הכנסת הנבחרת, בדרך לקבלת החלטה בדבר הטלת מנדט הרכבת הממשלה – איננו הליך טכני.
ואולם התנהלותו של הנשיא יצחק הרצוג והשיח שביקש להשליט על נציגי הסיעות במהלך היומיים האחרונים, מעוררים סימני שאלה באשר לגבולות הגזרה של נשיא המדינה בשיטת הבחירות: היוועצות מותרת, אך אסור לנשיא להתעלם מתוצאות הבחירות שאותן קבע הציבור הישראלי, או לנסות לכפות על סיעות הכנסת את רצונותיו שלו.
כפי שיודע כל מי ששהה בישראל בשנים האחרונות בסבבי הבחירות שמאז 2019, לנשיא המדינה יש סמכות להטיל את המנדט להרכבת ממשלה על אחד מחברי הכנסת, בשלושה סבבים שונים לאחר הבחירות.
מרחב שיקול הדעת הנתון לנשיא בשני הסבבים הראשונים של הטלת התפקיד, לפי סעיפים 7 ו-9 לחוק יסוד הממשלה, שונה מהסבב השלישי, המכונה "סבב 61 החתימות", שבו לנשיא אין כל שיקול דעת
ואולם מרחב שיקול הדעת הנתון לנשיא בשני הסבבים הראשונים של הטלת התפקיד, לפי סעיפים 7 ו-9 לחוק יסוד הממשלה, שונה מהסבב השלישי, המכונה "סבב 61 החתימות", שבו לנשיא אין כל שיקול דעת, וככל שרוב של חברי הכנסת מבקשים ממנו למסור את המנדט למועמד מסוים – חובה עליו לעשות כן.
מכלל לאו אפשר לשמוע הן – ומשמעותו של סבב הטלת המנדט השלישי, שבו לנשיא אין שיקול דעת כלל, מלמדת על שיקול הדעת המסוים שיש לו בשני הסבבים הראשונים.
כידוע, הכלל איננו שעל הנשיא להטיל את המנדט על ראש הסיעה הגדולה. עליו להטיל את התפקיד על חבר כנסת – לא בהכרח מי שעומד בראש סיעה או מפלגה – שלו הסיכוי הגדול ביותר להרכיב ממשלה.
מספר הממליצים על חבר כנסת מסוים מהווה אינדיקציה משמעותית לסיכוי הזה, אך זה אינו קריטריון מכריע. שיקול הדעת של הנשיא כולל יותר מאשר את הסמכות לשלוף מחשבון ולחבר את סך מספר הממליצים על המועמד.
ביטוי לאחריות המיוחדת המוטלת על הנשיא, כחלק ממנגנון הבחירות והקמת ממשלה מתוך כנסת חדשה, נתן השופט ניל הנדל, בפסק הדין המפורסם שבו דחה בג"ץ פה אחד, ברוב של 11-0, את העתירות נגד ההחלטה להטיל על בנימין נתניהו את המנדט במאי 2020.
"חוק יסוד הממשלה מטיל אחריות ייחודית על נשיא המדינה בהרכבת הממשלה", כתב הנדל. "הנשיא אחראי להטלת התפקיד להרכיב ממשלה. הנשיא מחויב להטיל את התפקיד האמור, ונתון לו שיקול דעת בבחירת חבר הכנסת המתאים – שהרי החוק אינו מתווה דרך הכרעה, אלא רק דרך התייעצות טרם הכרעה".
"הנשיא אחראי להטלת התפקיד להרכיב ממשלה. הנשיא מחויב להטיל את התפקיד, ונתון לו שיקול דעת בבחירת חבר הכנסת המתאים – שהרי החוק אינו מתווה דרך הכרעה, אלא רק דרך התייעצות טרם הכרעה"
אך מה גבולות הגזרה הראויים של נשיא המדינה במסגרת סמכות ההיוועצות הנתונה לו?
נניח לרגע מקרה קיצון, שבו לאחר שהציבור אמר את דברו בבחירות ובחר כנסת חדשה שבה פסיפס של מפלגות הפרוסות לרוחב כל המפה הפוליטית, הנשיא מחליט כי רצונו שתוקם קואליציה הכוללת דווקא חלק מסוים מהן, תוך הותרת מפלגות אחרות באופוזיציה, וכל זאת לא בהכרח לפי חלוקת הממליצים שאיתה הגיעו המפלגות אל הדיונים בבית הנשיא.
בתרחיש ההיפותטי הזה, הקריטריון של הנשיא עשוי להיות בלתי ענייני: רק מפלגות חילוניות, רק מפלגות דתיות, רק מפלגות שבראשן עומדת אישה, וכך הלאה כיד הדמיון הטובה.
האם נשיא המדינה רשאי במצב כזה לכופף את ידן של המפלגות, לנסות להניאן מלהמליץ על מועמד מסוים ולהציע להן להתאחד סביב מועמד אחר? האם הנשיא רשאי להטיל את המנדט על שניים מחברי הכנסת, תוך יישום רעיון עצמאי משלו בדבר "חלוקת שלטון"? כמובן שלא. חוק היסוד מדבר במפורש על הטלת המנדט על אחד מחברי הכנסת. אחד, לא שניים.
לנשיא יכולים להיות רעיונות בדבר הצורך בהקמת ממשלת רוטציה או דרך אחרת של חלוקת הכוח השלטוני, אך מרגע שהוא מטיל את המנדט להרכבת ממשלה, אין לו לא שליטה ולא זכות להכווין את המועמד בשאלה איזו קואליציה להקים; ההחלטות בעניין הזה הן במלואן בזירה הפוליטית, ונתונות בסמכותו הבלעדית של המועמד שקיבל את תפקיד הרכבת הממשלה.
לנשיא יכולים להיות רעיונות בדבר הצורך בהקמת ממשלת רוטציה או דרך אחרת של חלוקת הכוח השלטוני, אך מרגע שהוא מטיל את המנדט, אין לו לא שליטה ולא זכות להכווין את המועמד בשאלה איזו קואליציה להקים
המועמד להרכיב ממשלה אינו מחויב לא לרצונותיו של הנשיא, ואף לא לרשימת הממליצים עליו: בסמכותו להקים כל קואליציה שבה הוא חפץ.
העיקרון ששומר על גורמי שלטון בתוך המסלול החוקי הוא בדרך כלל העיקרון המכונה "יש דין ויש דיין". במקרה של נשיא המדינה, אין דיין: לנשיא יש חסינות מלאה מפני כל הליך משפטי, לרבות עתירות לבג"ץ.
אך אין פירושו של דבר שהוא משוחרר מהדין עצמו: חובה על נשיא המדינה לכבד את גבולות הגזרה של שיקול דעתו שלו, ולא לפלוש לתחומים שיש בהם כדי לפגוע ברצון הבוחרים ובליבת הערך הניצב בבסיס הליך הבחירות עצמו.
לנשיא הרצוג יש אולי רעיונות מגובשים בשאלה מה נדרש כעת לישראל ואיזו ממשלה הוא היה שמח לראות מוקמת כעת. אך רצונותיו של האזרח מספר אחת – כבודם במקומו מונח. בהקשר הזה, קולו נחשב כקולו של כל אזרח אחר.
להרצוג יש אולי רעיונות בשאלה מה נדרש כעת לישראל ואיזו ממשלה הוא היה שמח לראות מוקמת כעת. אך רצונותיו של האזרח מספר אחת – כבודם במקומו מונח. בהקשר הזה, קולו נחשב כקולו של כל אזרח אחר
הרצוג הוא פוליטיקאי בדימוס, לא פעיל, ובקבלת החלטתו בדבר הטלת המנדט, עליו לאפסן את רצונותיו ולקבל החלטה ממלכתית בהתאם לתפקידו. 67 חברי כנסת הממליצים על גדי איזנקוט השמיעו קול ברור – קול המבטא את תוצאות הבחירות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו