הממשלה היוצאת נכשלה. מי הצביע לה שוב, ולמה?

ב-27 באוקטובר הלכנו לקלפי. לראשונה מזה 38 שנה, ובפעם הרביעית בכל תולדות המדינה, השלימה ממשלה בישראל כהונה מלאה. ארבע שנים שלמות הן מבחן נדיר: אי אפשר לטעון שלממשלה לא היה זמן לפעול. ניתן לבחון את הממשלה רק במבחן התוצאה. והתוצאה, משרד אחרי משרד, וגם בתמונה הכוללת, היא תמונה של ממשלה שנכשלה.

למרות זאת, בבחירות האחרונות כ-42% מהמצביעים בבחירות (כולל רוב קטן בקרב הציבור היהודי) הצביעו למפלגות החברות בקואליציה היוצאת: הליכוד, ש"ס, יהדות התורה, עוצמה יהודית והציונות הדתית. ביחד, המפלגות הללו מהוות 54 מנדטים בכנסת החדשה שנבחרה ב-27 באוקטובר.

אחת השאלות המעניינות ביותר בעיניי היא מי, אחרי כל כישלונותיה של הממשלה הזאת, עדיין רצה בעוד ארבע שנים שלה – ולמה?

מי החזיק בתיקים שבהם היו השרים החרדים שהתפטרו?

נתחיל בבסיס: בממשלה הזאת לא היה מי שינהל. כישורי הניהול של שריה היו מפוקפקים ביותר, וכך גם התאמתם לתפקידיהם.

שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף, יושב בין ח"כ נסים ואטורי והשר חיים כץ, בכנס הכיבוש וההתנחלות בעזה שנערך בבנייני האומה בירושלים, 28 בינואר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אך בכך זה לא נגמר. במהלך הכהונה מפלגות שונות הודיעו כי הן פורשות מהקואליציה ומהממשלה, כדי להעניש את ראש הממשלה בנימין נתניהו על החלטות שלא היו לרוחן, והתיקים שבהם כיהנו השרים מטעמן עברו לידי שרים מהליכוד.

בינואר 2025 פרשה מפלגת עוצמה יהודית מהממשלה במחאה על הסכם הפסקת האש בעזה שהביא לשחרור רוב החטופים.  התיקים שבהם החזיקו שרי המפלגה – המשרד לביטחון לאומי, משרד המורשת ומשרד הנגב, הגליל והחוסן הלאומי – עברו לידי שר התיירות, חיים כץ. במרץ אשתקד הם חזרו לתפקידם.

בהמשך השנה, שרי המפלגות החרדיות, יהדות התורה וש"ס, עזבו את הממשלה במחאה על אי-העברת חוק-הגיוס. למעשה, המפלגות נשארו בקואליציה – אחרת הממשלה הייתה נופלת – אך השרים לא חזרו לתפקידם. יו"ר יהדות התורה, יצחק גולדקנופף, התפטר ביוני שעבר מתפקידו כשר הבינוי והשיכון, וכץ החליף אותו.

ביולי אשתקד התפטרו שאר השרים החרדים. חיים כץ התמנה לשר הבריאות במקום אוריאל בוסו מש"ס ולשר הרווחה במקום יעקב מרגי מש"ס. וכך, כץ מחזיק כבר קרוב לשנתיים במספר תיקים במקביל, ביניהם הבריאות, הרווחה, התיירות והשיכון – בתקופת מלחמה שהרסה את התיירות והפכה רבבות ישראלים לפצועים פיזית ונפשית ולמפונים חסרי בית. 

שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת החוקה, ח"כ שמחה רוטמן, במליאת הכנסת, 26 בנובמבר 2025 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ואילו שר המשפטים, יריב לוין, העסוק עד מעל לראשו במלאכת ההרס של מערכת המשפט, קיבל לידיו גם את תפקיד שר הפנים במקום משה ארבל, שר העבודה במקום יואב בן צור והשר לשירותי דת – במקום מיכאל מלכיאלי. המשרד לענייני ירושלים נותר למשך ארבעה חודשים בלא שר בכלל, עד שעבר גם הוא לידי לוין. 

משרד הפנים אחראי בין השאר על רשות ההגירה, שנמצאת באופן קבוע בעימותים משפטיים בבית הדין לעררים על מעמדם של מהגרים ומבקשי מקלט בישראל. כיוון שמשרד המשפטים ממנה דיינים לבית הדין, משרד עורכי הדין תומר ורשה, המייצג מבקשי מקלט, הגיש עתירה לבג"ץ בטענה שהמינוי הכפול של לוין מהווה ניגוד אינטרסים. העתירה נדחתה, אבל לוין פרש ממשרד הפנים באוקטובר שעבר.

מאז, במשך שנה, משרד הפנים נותר בלי שר, וסמכויותיו עברו בפועל לראש הממשלה בנימין נתניהו. בדצמבר שעבר הוגשה עתירה גם נגד מינוי נתניהו: התנועה לאיכות השלטון הזכירה לבג"ץ שנתניהו, הנאשם בפלילים, אינו יכול לכהן כשר בשל הלכת דרעי-פנחסי. 

ביוני השנה, בג"ץ קבע שהמצב שבו אין שר פנים אינו תקין, והורה לנתניהו להסביר לו עד יולי כיצד הוא מתכוון לפתור את הבעיה. באוגוסט, כשהמדינה כבר נמצאה במערכת בחירות, נתניהו הודיע לבג"ץ כי בכוונתו "למנות שר פנים" מבלי לציין את זהותו ואת התאריך; בפועל, לישראל אין שר פנים עד היום, יותר משנה, וסמכויותיו נמצאות בידי נתניהו שאסור לו לכהן כשר. 

ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר חיים כץ משתתפים בטקס חתימת הסכם גג בקריית גת. 29 באוקטובר 2025 (צילום: Liron Moldovan/Flash90)

ובמשך כל אותו זמן, הממשלה לא ויתרה על המשרדים המיותרים שהמציאה, כמו משרד המורשת. כץ עצמו הודה שחלק מהתיקים שהחזיק בהם מיותרים. משרדים שאיש לא צריך ממשיכים להתקיים ולקבל תקציבים, ומשרדים קריטיים מתנהלים בלא שר אחראי, או בידי שר אחד שמחזיק כמה תפקידים שונים. 

מי מנהל את שיקום הצפון?

אחרי הטבח ב-7 באוקטובר הוקמה בתוך ימים מנהלת "תקומה" לשיקום עוטף עזה. ואילו בצפון, כ-120 אלף מפונים נותרו תחת אחריות זמנית של משרד התיירות, בלא מנהלת שתנהל את הגלות ואת השיקום שלהם, בלא תוכנית שיקום ובלא תקציב, למרות הבטחות ראש הממשלה.

רק ביוני 2024, שמונה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, החלה הממשלה לעסוק בהקמת מנהלת לשיקום הצפון. וגם אז זה לא עבד. האלוף במיל' אליעזר (צ'ייני) מרום, שמונה לראש מנהלת "תנופה לצפון", נקלע למשבר אמון עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, יוסי שלי, שדרש את התפטרותו, וראשי הרשויות חששו ש-850 מיליון שקל שהוקצבו לשיקום יירדו לטמיון.

לבסוף, הממשלה הודתה בכישלון והעבירה את שיקום הצפון לידי "תקומה". מנהלת "תנופה לצפון" כגוף נפרד הוקמה רק בדצמבר 2025 – יותר משנתיים אחרי שהקטיושות הראשונות נפלו, וכשנה אחרי שרוב תושבי הצפון חזרו לבתיהם.

נזק בקריית שמונה בעקבות פגיעת טיל של חזבאללה, 30 במאי 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

כיצד ניהלה מירי רגב את משרד התחבורה?

לפי נתונים שהתקבלו בבקשת חופש מידע, מתחילת 2023 ועד סוף נובמבר 2025 סיימו את עבודתם 677 עובדים במשרד התחבורה, ובהם כ-90 מנהלים ובכירים, בעוד נקלטו רק 333. עובדים שעזבו תיארו "בדיקות נאמנות" ומכרזים שבוטלו לטובת מקורבים. המשרד מצידו טוען שמדובר בתחלופה טבעית הכוללת פרישות וקידומים.

התוצאה בשטח נתונה פחות לוויכוח: רכבת ישראל פעלה יותר משנה בלי מנכ"ל קבוע, מאז עזיבתו של שיקו זאנה באוגוסט 2025, ובקיץ האחרון נותרה גם בלי יו"ר. הדיוק ירד וההפסדים גדלו – פירטתי זאת בסיכום הכהונה של משרד התחבורה.

ואז הגיע הפיגוע בטיסת "פליי דובאי". ב-30 בספטמבר, טיסה FZ1073 מדובאי לנתב"ג, ובה 174 נוסעים, צללה כ-20 אלף רגל בתוך שניות, אחרי שטייס המשנה העומאני דקר את הקברניט וככל הנראה ניסה לרסק את המטוס.

השרה מירי רגב מיהרה להפנות אצבע לגופי המודיעין וקבעה שמשרד התחבורה "אינו גוף מודיעיני". אלא שבכירים במערכת הביטחון אמרו שהאחריות לבדיקת הטיסה הייתה של מרכז המבצעים לאבטחת תעופה במשרד התחבורה, ואגף הביטחון של המשרד מגדיר את עצמו כאחראי לאבטחת טיסות זרות לישראל.

שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב נואמת בטקס בראשון לציון, לקראת תחילת עבודות הבנייה של הקו האדום של הרכבת הקלה, שיוארך עד לעיר. 25 בדצמבר 2025 (צילום: טל גל/פלאש90)

בתוך ימים נפתחה בדיקה פלילית נגד שני בכירים באגף, ואחד מהם נחקר בחשד לניגוד עניינים, משום שקיבל כסף מ"פליי דובאי" עצמה על הדרכות. המשרד טוען שמדובר בעבודה חיצונית שאושרה כחוק. קשה לקבוע שעזיבת 677 העובדים גרמה למחדל, אבל משרד שמתרוקן מאנשי מקצוע הוא בדיוק המקום שבו נפתחים פערים כאלה.

למה הוסתרו ציוני התלמידים במבחני תנופה ופיז"ה?

שר החינוך יואב קיש אסר על פרסום תוצאות מבחני תנופה במדעים, לאחר שהתברר שרק 3% מהתלמידים עמדו בדרישות, ופעל להדיח את מנכ"ל הרשות למדידה והערכה (ראמ"ה) שהתעקש לפרסם. היועצת המשפטית לממשלה נאלצה להורות על הפרסום בניגוד לעמדת השר.

אחר כך הגיעו תוצאות מבחני פיז"ה: ישראל רשמה את הירידה החדה השנייה בגודלה מבין 75 מדינות, כמעט מחצית מהתלמידים לא הגיעו לסף המינימלי במתמטיקה, ובכל התחומים ישראל בחמישון התחתון של ה-OECD. תגובת השר: המלחמה אשמה. הוויכוח עם המדחום נמשך, החום נשאר.

מי מפקח על הממשלה, כשהכנסת חסומה?

שאילתה דחופה היא אחד הכלים היעילים של חברי הכנסת לפקח על השרים. מאז תחילת הכנסת ה-25 הוגשו ליו"ר הכנסת אמיר אוחנה 608 בקשות לשאילתות דחופות – והוא אישר רק 94 מהן, כ-15%. שאילתות דחופות למשרד ראש הממשלה נחסמו כמעט כליל. ממשלה שמתפקדת היטב לא צריכה להסתתר מפני שאלות.

תלמידי ישיבה לומדים בישיבת חברון בירושלים. 28 באוגוסט 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מה קיבלה הקואליציה, ומה שילמו כולם?

במשך תקופת כהונתה חילקה הממשלה תוספות תקציב של יותר מ-21 מיליארד שקל ככספים קואליציוניים – פי כמה יותר מכל ממשלה אחרת. רוב הכסף הוקצה לישיבות ולכוללים חרדיים, ביניהם כאלה שבהם לומדים רבבות משתמטים מצה"ל בזמן מלחמה, לתוספות תקציב לחינוך החרדי והדתי – כולל מוסדות שאינם מלמדים לימודי ליבה – ולקידום זהות יהודית והתנחלויות, כולל מאחזים לא-חוקיים. 

כל זאת, בזמן שהמדינה עברה את המלחמה הארוכה והיקרה בתולדותיה, הגירעון הממשלתי גדל לממדי ענק, המיסים עלו, והפעילות השוטפת של משרדי הממשלה קוצצה בזמן שהאזרחים היו זקוקים לה יותר מתמיד.

תקציב המדינה לשנת 2026 כלל חבילת כספים קואליציוניים של חמישה מיליארד שקל, לצד קיצוץ רוחבי של 3% במשרדי הממשלה. כשנדרש קיצוץ נוסף של כ-2.6 מיליארד לצורך רכש ביטחוני, מערכת החינוך ספגה את הפגיעה הגדולה ביותר, והמלצת אנשי האוצר לקצץ בכספים הקואליציוניים נדחתה. הכסף לישיבות, למוסדות בלי ליבה ולגרעינים התורניים נשמר. הכסף לכיתות ולמרפאות – לא.

ובמקביל הושקעו חודשים של זמן פרלמנטרי ומשאבים פוליטיים אדירים בחוק הפטור מגיוס, שבסוף נתקע שוב בגלל פיזור הכנסת. אילו הושקע אותו מאמץ בשיקום הצפון, אולי הייתה לגליל מנהלת לפני 2025.

ומה עם יוקר המחיה?

הבטחת הבחירות המרכזית של הליכוד במערכת הבחירות הקודמת, בסתיו 2022, הייתה להיאבק ביוקר המחיה. במסגרת הקמפיין, נתניהו הצטלם עם הורים לפעוטות בסרטונים שבהם הבטיח להם חינוך חינם מגיל שלוש, ומתדלק בתחנת דלק תחת ההבטחה להוזיל את המיסוי על הדלק.  

דבר מזה לא קרה. הפעוטונים ומעונות היום הם עדיין בתשלום גבוה, ו-55% מסבסוד המעונות מגיע לחרדים; המס על הדלק עלה במקום לרדת, ירד מעט בזמן מערכת הבחירות האחרונה ושוב עלה השבוע.

יוקר המחיה הרקיע שחקים: המחירים עלו בממוצע כללי בכ-11% מאז הקמת הממשלה היוצאת; תעריף הנסיעה הבודדת בתחב"ץ עלה מ-6 ל-8 שקלים, כ-33%, ב-2025; מחקר של מרכז המידע של הכנסת מצא כי חלק מצעדי המיסוי שהוטלו ב-2025 למימון המלחמה יעלו למשפחה ממוצעת 5,661 שקל בשנה.

נתניהו, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הכלכלה ניר ברקת פיזרו הבטחות חלולות, זהות לאלה שנתניהו מפזר כבר כשלושים שנה, ל"הסרת חסמי יבוא" ול"שחרור המשק מרגולציה ובירוקרטיה" שכביכול אמורים להביא לתחרות שתביא להורדת מחירים. והמחירים המשיכו לעלות ולעלות.

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מוכר את החמץ של מדינת ישראל, 21 באפריל 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

אחת הדוגמאות למיזמים הכושלים של ברקת הייתה פרויקט "הסל של ישראל": המדינה השקיעה כ-25 מיליון שקל בקמפיין שהפנה את הציבור לרשת אחת, קרפור – היחידה שניגשה למכרז, שהעניקה לו בתמורה הנחות שונות.

משרד הכלכלה דיווח על חיסכון ישיר של כ-40 מיליון שקל לקונים, אבל מחקר של אוניברסיטת תל אביב מצא שההשפעה הכוללת על יוקר המחיה מצומצמת, ואולי אף הפוכה, משום שמחירי מוצרים אחרים בקרפור עלו. בסוף המיזם נעצר לפני הבחירות, וההחלטה הועברה לממשלה הבאה.

האם בן גביר הצליח במלחמה בפשיעה בחברה הערבית?

2025 הייתה השנה הקטלנית ביותר אי פעם בחברה הערבית, עם 252 נרצחים, ו-2026 נפתחה בקצב גבוה עוד יותר, כששיעור הפענוח של מקרי הרצח עומד על כ-15% בלבד.

להשוואה, ב-2022, בזכות תוכנית החומש לקידום החברה הערבית (החלטות הממשלה 449 ו-450) שהשיקה הממשלה הקודמת, נרשמה לראשונה ירידה במספר הנרצחים. הממשלה הנוכחית לא המשיכה את המגמה; היא מבקשת להסיט כספים מתוכנית הפיתוח לחברה הערבית, בזמן שבתוכנית הייעודית למאבק בפשיעה נותרה יתרה של כ-750 מיליון שקל שלא נוצלה.

שוטרים בזירת רצח ברמלה. 11 במאי 2026 (צילום: דוברות המשטרה)

השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, עסוק בינתיים בדברים אחרים. היועצת המשפטית לממשלה הודיעה לבג"ץ שהמאמצים לעגן כללים נגד התערבותו הפוליטית בעבודת המשטרה נכשלו, ושהוא ממשיך להתערב.

לפי דוח של פיקוד המרכז, הפשיעה הלאומנית היהודית ביהודה ושומרון עלתה בכ-27% ב-2025. גורמים בימין חולקים על חלק מהנתונים, אך המחיר המדיני כבר משולם: שש מדינות מערביות הטילו סנקציות מתואמות בשל אלימות מתנחלים, וצרפת אסרה על כניסת שר האוצר שלנו לשטחה.

האם ממשלת נתניהו הצליחה לשמור על הביטחון?

אסון ה-7 באוקטובר לא נולד ביום אחד. הוא תוצאה של קונספציה שנבנתה בעיקר בממשלות נתניהו לאורך 15 השנים שקדמו לו, והממשלה הנוכחית עדיין מסרבת לוועדת חקירה ממלכתית שתבדוק אותה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם היועצים יונתן אוריך וישראל איינהורן ימים ספורים לפני הבחירות, 1 באפריל 2019

ובלשכת ראש הממשלה עצמה: יועצו יונתן אוריך הואשם בפרשת "בילד", וכתב אישום בפרשת קטארגייט צפוי להיות מוגש בנפרד. אוריך מכחיש, וחזקת החפות עומדת לו, אבל עצם העובדה שיועץ בכיר של ראש הממשלה נחשד בקשרים עם קטאר בזמן מלחמה צריכה להדיר שינה מעיני כל אזרח.

צה"ל הנחית מכות קשות על אויבי ישראל, ביניהם משטר האייתוללות באיראן וארגוני הטרור חמאס וחזבאללה. אבל ההישגים הצבאיים לא תורגמו להישגים מדיניים, והמערכה נשארה פתוחה.

ממשלה נמדדת גם במה שקורה לאחר מכן – בעורף, בצפון, בכיתות, בתחנות הרכבת ובשכונות שבהן יורים כל לילה. במבחן הזה היא נכשלה.

בשלוש השנים האחרונות תמרנה את עצמה ישראל להיות מהמדינות השנואות בעולם. מעמדה הבינלאומי התערער קשות, ואפילו ידידותיה הקרובות מתרחקות ממנה. בחירות האמצע בארה"ב, בהן זכו מועמדים אנטי-ישראלים רבים במושבים בקונגרס, הן תמרור אדום בוהק.

בנימין נתניהו נואם בעצרת הכללית של האו"ם, 26 בספטמבר 2025 (צילום: TIMOTHY A. CLARY / AFP)

הסיבות להידרדרות לא קשורות אך ורק להתנהלותה של ישראל, אך אין ספק שדמויותיהם של בן גביר, סמוטריץ' ונתניהו עצמו הפכו למותגים רעילים שתרמו תרומה משמעותית להידרדרות שהפכה לאיום ממשי על ישראל.

הממשלה נכשלה, מדוע אזרחים ממשיכים להצביע לה?

הממשלה נועדה לנהל את חיי האזרחים ולשרת אותם. האזרחים שמצביעים בבחירות אמורים לשאול את עצמם שאלה פשוטה: "האם המדינה שלי עובדת טוב יותר מלפני ארבע שנים?" על השאלה הזאת, הממשלה הזאת כבר ענתה – ובגדול.

למרות זאת, כ-42% מבעלי זכות הבחירה הצביעו (53 מתוך 120 מנדטים) בעד מפלגות הקואליציה הנוכחית.

המספרים הללו אומרים מאיפה מגיע הבסיס היציב של הקואליציה הזאת.

ההנהגות שקיבלו את מה שרצו. כ-14% מבעלי זכות הבחירה הם חרדים, ורובם המוחלט הצביעו לש"ס וליהדות התורה. ש"ס נחלשה בבחירות, אבל ההערכה היא שרוב המצביעים שנטשו אותה היו מסורתיים ולא חרדים.

מפגינים חוסמים את התנועה באזור בני ברק במחאה נגד הגיוס לצבא, 29 באוקטובר 2026 (צילום: Flash90)

רוב החרדים מצביעים לפי הוראות הרבנים החרדיים. ההנהגה הרבנית-חרדית קיבלה מהממשלה היוצאת מיליארדים לישיבות ולמוסדות בלי ליבה, ובעיקר המשך של מציאות שבה מאות אלפי תלמידים אינם לומדים לימודי ליבה ועשרות אלפי צעירים אינם מתגייסים, וגם אינם עובדים, אלא לומדים כל חייהם בישיבות.

הציבור החרדי דווקא נפגע מכך שבניו נשארים מחוץ לשוק העבודה ומתחנכים במערכת חינוך שמשאירה אותם ללא כישורי חיים ובנתק מן החברה הישראלית – אבל ההנהגה יודעת היטב מה היא מקבלת. 

הימין המשיחי. כ-10%, בערך, מבעלי זכות הבחירה הם דתיים-לאומיים. כ-3% מבעלי זכות הבחירה מתגוררים בהתנחלויות אידאולוגיות קטנות בגדה המערבית (יהודה ושומרון).

לפי סקרים, רוב הדתיים-לאומיים ורוב המתנחלים בהתנחלויות הקטנות הצביעו לעוצמה יהודית והציונות הדתית. בהובלת המפלגות הללו, הממשלה הגדילה מאוד את היקף ההתיישבות, בעיקר במאחזים הלא-חוקיים, העבירה הון עתק להתיישבות והתעלמה מאלימות גואה של מתנחלים קיצונים. זה בדיוק מה שהמתנחלים האידאולוגיים וחלק ניכר מהדתיים-הלאומיים ציפו ממנה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית שמש, שעות ספורות לפני סגירת הקלפיות ביום הבחירות לכנסת. 27 באוקטובר 2026 (צילום: יעקב לדרמן/פלאש90)

עד כאן הסברנו את הצבעתם של כ-20% מבעלי זכות הבחירה. מי הם 24% האחרים שהצביעו למפלגות הקואליציה (בעיקר לליכוד)?

להערכתי, אלה מתחלקים בין שתי קבוצות:

אלה שפרנסתם תלויה בשלטון. משרות אמון, ג'ובים בחברות ממשלתיות, מינויים שוועדות המינויים פסלו ובוצעו בכל זאת, וסתם מי שנהנה משחיתות שמאפשרת לו טובות הנאה. לאלפי מקורבים ולמשפחותיהם יש אינטרס אישי ישיר בהמשך – ורבים מהם יודעים שממשלה מקצועית תחליף אותם באנשי מקצוע ו/או תנתק אותם מעטיני הממשל.

מי שמצביעים כ"אוהדי כדורגל". יש מי שמצביע למפלגה שאליה התרגל, כמו לקבוצת כדורגל, גם כשהקבוצה ירדה כמה ליגות ורמת משחקה היא מתחת לכל ביקורת. זאת היא, כנראה, הקבוצה הגדולה מכולן.

לאנשים אלה אין באמת אינטרס להצביע לממשלה כושלת שבסופו של דבר תפגע גם בהם, אך הם מונעים בעניין זה משיקולים לא רציונליים של נאמנות לסמל ושל שנאת האחר, שמלובה על ידי תעמולה שמגיעה מסביבת נתניהו.

בערי הפיתוח של הצפון והדרום ובשכונות מצוקה, רוב הבוחרים מצביעים באופן קבוע לליכוד זה עשרות שנים. אחוזי ההצבעה של האוכלוסייה הזאת אינם גבוהים, והם משתנים ממערכת בחירות אחת לשנייה. אחוזי ההצבעה משפיעים על תוצאת הבחירות לא פחות ממעבר של מצביעים בין הגושים הפוליטיים השונים, שהוא נדיר למדי בישראל.

בבחירות האחרונות עלו אחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד, לאחר שהתברר שחל זינוק באחוזי ההצבעה בחברה הערבית.

הליכוד, וכלי תקשורת, קבוצות ווטסאפ, ערוצי טלגרם וחשבונות אינסטגרם וטיקטוק המזוהים עם נתניהו, פרסמו ביום הבחירות אינספור הצהרות, הודעות וסרטונים מבהילים, שהשוו את הצבעת הערבים ל-7 באוקטובר, הציגו בוחרים בדואים מגיעים לקלפיות על גמלים וטנדרים ועומדים בתורים ארוכים, ודיווחו על חקירות של המשטרה ושב"כ בחשד לזיופים ולקמפיינים של השפעה זרה, שהוצגו כאילו "הערבים זייפו את הבחירות", כביכול, דבר שלא היה ולא נברא.  

התוצאה הייתה שאחוזי ההצבעה במעוזי הליכוד היו נמוכים בבוקר אך הפכו להיות גבוהים מאוד בערב.

בהקלטות שנחשפו בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין בפברואר 2020, אמר נתן אשל, ממקורביו של נתניהו שהיה ראש הסגל שלו, על הבוחרים של הליכוד באופן מזלזל וגזעני.  

"בציבור הזה, אני קורא לו אפילו 'הלא-אשכנזי', מה מחמם אותו? הם שונאים הכול. הצלחנו להטריף את ה… השנאה הזאת היא מה שמאחד את המחנה שלנו". נתן אשל, ראש הסגל בלשכת נתניהו, פברואר 2020

ייתכן כי יש להודות שהגישה הפסולה והמקוממת הזאת של המפלגה למצביעיה המוחלשים עובדת ומצליחה לשכנע אותם להצביע לה.

יורם כץ הוא מהנדס מחשבים, יוצא תעשיית ההיי-טק הישראלית וכן בוגר החוגים לפסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית