כשהחורף האחרון התארך לשלהי חודש מרץ עם רצף של ימים רטובים וקרים, זה נראה כמו חדשות טובות: עוד כמה שבועות של נוף ירוק בטרם הכול יצהיב, עוד הזדמנות ליהנות מנחלים זורמים לפני הקיץ השחון.
אך למגדלי האגסים, זה היה סיוט. "כשהאגסים פורחים בסוף מרץ יש בדרך כלל מזג אוויר אביבי", אומר ליאור בביש ממושב נאות גולן, אחד ממגדלי האגסים הגדולים בישראל, "והשנה היה חורף על מלא בתקופת הפריחה. הפרי היה רטוב, היה לו קר.
"בגלל שהקליפה קצת מתרחבת ביום ומתכווצת בקור העז של הלילה, נוצרו סדקים מיקרוסקופיים והפרי סגר אותם בדרכו שלו. זה כמו שאנחנו מפרישים גלד על פצע פתוח. זה נראה כמו כתם על הפרי, והקליפה מחוספסת".
"הבעיה אסתטית נטו, האגסים טעימים ומתוקים, אין הבדל של פרומיל בטעם לעומת אגס רגיל. אנחנו מתמודדים עם רשתות שיווק שלא מוכנות לשים על המדף אגס ישראלי"
30 שנה מגדלים אגסים במשק המשפחתי בנאות גולן שבדרום הרמה, וזו הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. "תמיד האגסים שלנו מאוד חלקים ואין לנו בעיה לשווק אותם", אומר בביש, "ופתאום השנה נתקענו. המטעים שלנו הניבו כמו כל שנה 2,000 טון, ואין למי למכור.
"הבעיה אסתטית נטו, האגסים טעימים ומתוקים, אין הבדל של פרומיל בטעם לעומת אגס רגיל. אני והמשפחה שלי אוכלים רק מהפרי המחוספס, אבל אנחנו מתמודדים עם רשתות שיווק שלא מוכנות לשים על המדף אגס ישראלי וממלאות הכל בייבוא".
זו לא בעיה פרטית של בביש. ענף שלם נתקע עם האגסים בחדרי הקירור. האגס הישראלי הוא פרי צנוע: לא פופולרי כמו התפוח או הנקטרינה ולא זוהר כמו התות. שטחי הגידול מרוכזים ברמת הגולן ובגליל העליון, התנובה השנתית עומדת על 20–25 אלף טונות במטעים שמשתרעים על פני כ־8,000 דונם.
המשק של בביש מחזיק 7%–8% מהענף, אבל כולם מתמודדים השנה עם אותה בעיה: השוק שופט את האגס הישראלי לפי המראה החיצוני, ומפנה לו את הגב.
גם בטרם נחתה הצרה האחרונה, מצבו של ענף האגס לא היה מזהיר. "יש כל שנה ירידה בשטח המטעים כי לצערי אנשים עוקרים את האגס", אומר בביש, "בשנים האחרונות האגס הוא גידול לא קל. יש כאלה שמעדיפים לנטוע במקומו אפרסקים או נקטרינות, רימונים או משמשים.
"הכלכלה של האגס קשה, אבל קשה כמו השנה עוד לא היה. אנחנו נלחמים להוציא את הפרי כדי שלא יירקב בקירור. זו מלחמה שאנחנו חייבים לנצח בה, אחרת הענף הזה ייכחד"
"הכלכלה של האגס קשה, אבל קשה כמו השנה עוד לא היה. אנחנו נלחמים להוציא את הפרי כדי שלא יירקב בקירור. זו מלחמה שאנחנו חייבים לנצח בה, אחרת הענף הזה ייכחד".
הרשתות הגדולות, אומר בביש, סגרו בפניו ובפני שאר המגדלים את הדלת: "ברמי לוי, שופרסל, ויקטורי ויוחננוף אין אגסים מישראל. מי שעובדים איתנו זה רק קרפור, חצי חינם ונוי השדה".
איך אתה מסביר את ההבדל?
"שכנוע. הסכימו לשמוע אותנו והשתכנעו. יש כאלה שלא מוכנים לשמוע. הצרכן הישראלי אוהב את האגס הישראלי יותר מכל ייבוא. ב'חצי חינם' למשל מוכרים גם מקומי וגם ייבוא, הישראלי הולך יותר טוב".
במהלך שאולי עוד יתברר כהברקת מיתוג, בביש הציע להפוך את הלימון ללימונדה: הוא הגה את הסלוגן "אגס ישראלי – מחוספס מבחוץ, מתוק מבפנים", וכך האגס הפך לממשיך דרכו של הצבר המיתולוגי.
"ככה זה כשאתה לא ישן בלילה כי אתה חושב על כל האגסים שאין לך למי למכור", הוא מסביר את נסיבות הפיכתו לקופירייטר, "פתאום עולים רעיונות".
המשק בנאות גולן מכר עד עכשיו 200 טון מתוך 2,000, 90% מהאגסים עדיין ממתינים בקירור, ושעון החול מתקתק. "יש לי בערך חצי שנה להוציא אותם לשוק"
שילוט עם הסיסמה החדשה הוצמד לאגסים של נאות גולן בכל מקום שבו הם מוצעים למכירה, גם בסניף קרפור במרכז תל אביב שבו רכשתי השבוע כמה מהאגסים של בביש. כפי שהוא טען, הם התגלו כמתוקים וטובים, והחספוס על הקליפה כלל לא מפריע.
אלא שגם שיתוף הפעולה עם קרפור ושות' פותר רק חלק קטן מהבעיה. המשק בנאות גולן מכר עד עכשיו 200 טון מתוך 2,000, 90% מהאגסים עדיין ממתינים בקירור, ושעון החול מתקתק. "יש לי בערך חצי שנה להוציא אותם לשוק", אומר בביש, "הם ישרדו ויהיו טובים עד מאי בערך, אחר כך הלך עליהם".
מחוץ לרשתות השיווק, למגדלי האגסים כמעט אין חלופות. "אין ייצוא של אגסים מישראל", אומר בביש, "באירופה מגדלים הרבה אגסים, גם האגס שלנו, ספדונה, הוא מזן איטלקי. גם בארה"ב לא חסרים אגסים.
"בניגוד לאבוקדו, במדינות הצפוניות לא צריכים אותנו בשביל לאכול אגס. אנחנו עושים מכירה ישירה ללקוחות בארץ, אבל זה לא כמויות שמדגדגות את מה שיש לנו. צה"ל קנה מאיתנו אגסים אבל עכשיו הפסיק והודיע שעבר להדרים.
"בדקתי אפשרות להפוך את האגסים המחוספסים למיץ, יש קצת מיץ אגס בשוק אבל זה ממש בשוליים. יש לא רחוק מאיתנו מפעל שעושה ריבות, ניסיתי לשכנע אותם לקחת אגסים. הפכתי את העולם, התקשרתי לכל יצרני הגלידה, אמרתי: יש לכם קיווי, מנגו, למה שלא יהיה אגס? אבל הם לא בעניין".
"איפה משרד החקלאות? לכל גידול יש שולחן במועצת הפירות, שולחן תפוחים למשל, רק לאגסים אין שולחן. אין תקציב. אין כרגע גוף שמתכלל את מגדלי האגסים"
התסכול של בביש גובר כי הוא מרגיש שהוא לבד בחזית. "איפה משרד החקלאות? לכל גידול יש שולחן במועצת הפירות, שולחן תפוחים למשל, רק לאגסים אין שולחן. אין תקציב. אין כרגע גוף שמתכלל את מגדלי האגסים. לאגס אין אבא ואמא במדינת ישראל. אם אנחנו לא עושים משהו זה פשוט לא נעשה.
"יש פה אירוע ענפי, גידול פרי שלם שנאבק על חייו, משרד החקלאות היה צריך להיות בפנים והוא איננו".
על אף כל הקשיים, אין לו מחשבות נטישה: "אין מצב שאעבור לענף אחר. אנחנו ננצח. זה קשה ומאתגר אבל אין אופציה להיכשל. עץ אגס יכול לחיות ולהניב גם מאה שנה, נקטרינה ואפרסק רק עשרים. אני נשאר באגס. צריך להציל את הענף הזה".
ואחרי שינצח, יצטרך לקוות שהאירוע האקלימי החריג של 2026 היה חד־פעמי ולא קדימון למה שיחזור על עצמו גם בשנים הבאות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו