JavaScript is required for our website accessibility to work properly. 19 זרועות, מטרה אחת: כך פועלת מכונת הנישול במזרח ירושלים | זמן ישראל
אנשים בוחנים בית שנהרס בידי הרשויות הישראליות בשכונת סילואן שבמזרח ירושלים, 30 בדצמבר 2025 (צילום: Jamal Awad/Flash90)
Jamal Awad/Flash90
אנשים בוחנים בית שנהרס בידי הרשויות הישראליות בשכונת סילואן שבמזרח ירושלים, 30 בדצמבר 2025
19 זרועות, מטרה אחת: כך פועלת מכונת הנישול במזרח ירושלים

הבירוקרטיה של הגירוש

דוח חדש של "עיר עמים" חושף כיצד 19 גופים מדינתיים פועלים יחד כדי לדחוק פלסטינים ממזרח ירושלים – באמצעות חניקת בנייה, הפקעת קרקעות, הריסות בתים והרחבת התנחלויות סביב העיר העתיקה ● "לב העניין הוא להפוך מרחב לישראלי, וזה נהיה יותר דורסני ככל שהמדינה לא מצליחה לממש את המטרה"

עריכה

ח'לת אל־עין ממוקמת בקצה הצפוני של שכונת א־טור במזרח ירושלים. בשנת 1967 היה זה כפר בממדים צנועים, אך בחלוף שישה עשורים הפך המקום למעין עיר קטנה המונה כ־30 אלף תושבים. בעוד שהחלק הדרומי של השכונה נבנה בצפיפות ומיצה את קיבולת יחידות הדיור, תוכנית המתאר הישנה לא כללה את החלק הצפוני – שבו החלו התושבים לבנות בלית ברירה וללא היתרים.

לפני כ־20 שנה התארגנו התושבים והכינו תוכנית מתאר גם לשטח הצפוני, אלא שהמדינה לא מיהרה להיענות לדרישה. ההסבר הראשוני של הרשויות היה כי בכוונתן להפוך את השטח לגן לאומי. לאחר מאבק ציבורי מוצלח צומצם שטחו של הגן המתוכנן, ואולם אז התעורר מכשול חדש: הצורך בסלילת כביש גישה, שאין היכן להעבירו, עילה שבגינה נאסרה הבנייה.

התוצאה היא שכ־150 יחידות דיור במתחם מאוימות כיום בצווי הריסה. "מה לעשות שתוכנית המתאר לא תכננה את השטח הזה. אתה יכול להגיד, 'הם לא בסדר, ויודעים איפה מותר ואיפה אסור לבנות'. אבל הם יגידו לך שאין להם ברירה, והקרקע שנמצאת פה בבעלותם והם ביקשו לאשר תוכנית מתאר עבורה", אומר אביב טטרסקי, חוקר בעמותת "עיר עמים".

"הכול קורה דרך ועדות התכנון, ועדה מקומית של העירייה, ועדה מחוזית של משרד הפנים, והם לא אומרים במפורש, 'אנחנו לא מסכימים לתכנן לערבים'. פעם צריך גן לאומי, ופעם כביש"

"הכול קורה דרך ועדות התכנון, ועדה מקומית של העירייה, ועדה מחוזית של משרד הפנים, והם לא אומרים במפורש, 'אנחנו לא מסכימים לתכנן לערבים'. פעם צריך גן לאומי, ופעם צריך כביש. במקביל, יש גופים נוספים לאכיפת בנייה בלתי חוקית, שמגיעים והורסים את הבתים", הוא מוסיף.

ח'לת אל־עין היא אפוא דוגמה מובהקת למנגנון הבירוקרטי שמצר את צעדיהם של תושביה הערבים של מזרח ירושלים.

ח'לת אל-עין בא-טור, מזרח ירושלים. 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)
ח'לת אל־עין בא־טור, מזרח ירושלים, 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)

זרועות של נישול

דוח חדש של "עיר עמים" מתאר כיצד שורה של 19 גופים מדינתיים וציבוריים פועלים באופן שיטתי כדי להגביל את יכולתם של תושבי מזרח העיר לבנות למגורים, להרוס את הבנייה הקיימת, לנשל אותם מאדמותיהם ולהרחיב את ההתנחלויות בשכונות המזרחיות. התוצאה היא שתושבים רבים נאלצים לעקור לגדה המערבית, ולמעשה מגורשים מהעיר.

הקריאה בדוח מעוררת סחרחורת בירוקרטית: כל פרק בו מתמקד במשרד ממשלתי או בגוף סטטוטורי אחר, שיחד פועלים לנישול התושבים הפלסטינים במזרח העיר. מגמה זו תפסה תאוצה בשלוש השנים החולפות באופן גלוי ומפורש, ומתבטאת בין היתר בפינוי משפחות, בהריסת בתים, בהשתלטות על קרקעות ובהרחבת התנחלויות באמצעים שונים ומגוונים.

כך למשל, משרד המשפטים מאפשר העברת קרקעות ונכסים לידי המדינה ולידי מתנחלים באמצעות האפוטרופוס הכללי ורשויות רישום המקרקעין; משרד האוצר פועל באופן דומה באמצעות האפוטרופוס לנכסי נפקדים; ואילו משרדי השיכון והפנים, יחד עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), מקדמים בנייה בהתנחלויות על גבי הקרקעות שהופקעו ותוכניות נוספות להתנחלויות, ובה בעת מגבילים את הבנייה בשכונות הפלסטיניות.

עיריית ירושלים אוכפת אף היא צווי הריסה – ובד בבד מקדמת תוכניות בנייה להתנחלויות בלב השכונות הפלסטיניות

משרד ירושלים תורם את חלקו למאמץ באמצעות הזרמת תקציבים לקידום פרויקטים של התנחלות. במקביל, המשטרה ורשות האכיפה הארצית הורסות בתים שנבנו ללא היתר, ועיריית ירושלים אוכפת אף היא צווי הריסה – ובד בבד מקדמת תוכניות בנייה להתנחלויות בלב השכונות הפלסטיניות.

אחת ההמחשות הפרועות לרמיסה הברוטלית של האוכלוסייה מצויה ברחבי שכונת סילואן.

ההתנחלות "בית אורות", רחוב "מעלות חנן פורת" בא-טור, מזרח ירושלים. 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)
ההתנחלות "בית אורות", רחוב "מעלות חנן פורת" בא־טור, מזרח ירושלים. 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)

רשות הטבע והגנים (רט"ג) ועמותת אלע"ד, בסיוע משרד ירושלים והרשות לפיתוח ירושלים (הרל"י), מקימות בשטח מיזמי "התנחלות תיירותית" במסווה של גנים לאומיים ופרויקטים ארכאולוגיים בעלי הקשר יהודי.

במקביל, רשות רישום המקרקעין מקדמת הליכי הסדר בניגוד לחוק הבינלאומי, מה שמגביר את הסיכון לאובדן הנכסים והעברתם לידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים – ומשם לידי קק"ל ועמותת אלע"ד. נוסף על כך, האפוטרופוס הכללי מעביר חלקות לידי "הקדש בנבנישתי", ומשם לעמותת "עטרת כהנים".

למגמה זו שותפה גם הוועדה המקומית, שדוחה תוכניות בנייה של תושבי השכונה, ובה בעת מאמצת תוכניות המקודמות על ידי מתנחלים. לצידה, מחלקת הפיקוח וראש העירייה מסרבים לקדם מתווה להסדרת הבתים וליישם תוכניות מתאר במקום, מה שמוביל לבסוף לגל של הריסות. בין היתר, נהרסים בתים לטובת הקמת מתחם "גן המלך" (אל־בוסתן) בסילואן, וזאת אף שתושבי המקום ניסו לקדם תוכנית מתאר חלופית לאזור – אך הרשויות סירבו כלל לדון בה.

מחלקת הפיקוח וראש העירייה מסרבים לקדם מתווה להסדרת הבתים וליישם תוכניות מתאר במקום, מה שמוביל לבסוף לגל של הריסות

מזרח ירושלים מתמודדת עם מציאות ייחודית, שבה עיריית ירושלים והמשרד לביטחון לאומי מקדמים במקביל מבצעי הריסות בתים. במילים אחרות, "אין היתרי בנייה ומצד שני האכיפה היא הכי אגרסיבית שיש", אומר טטרסקי.

"עשרות שנים הרסו בתים אבל בקצב איטי וכמות המשפחות המפונות לא הייתה גדולה. עם כניסתו ב־2019 של תיקון לחוק הבנייה המכונה קמיניץ, שתכליתו להרוס ביישובים ערביים, נמנע מבית המשפט לעכב הריסות והפער בין הצווים להריסות בפועל קטן יותר. מאז כניסת התיקון ראינו שההריסות במזרח העיר עלו מקצב של כ־50 יחידות דיור בשנה לקרוב ל־200", הוא מוסיף.

הריסות בתים במזרח ירושלים

הריסות בתים במזרח ירושלים

Bar chart. Data table with 6 rows and 2 columns follows.

הריסות בתים במזרח ירושלים
שנת 2019 104
שנת 2020 144
שנת 2021 134
שנת 2022 87
שנת 2023 140
שנת 2024 181

תהליכי נישול הזכויות, הגבלת הבנייה, הריסות הבתים, המיזמים התיירותיים של ההתנחלויות והבנייה לישראלים – כל אלה מתפרסים על פני מזרח העיר כולה. הם בולטים במיוחד בשכונות הסובבות את העיר העתיקה, ובהן סילואן, שייח' ג'ראח, ראס אל־עמוד והר הזיתים.

הקהילות המצויות בסיכון מיידי לגירוש ממוקמות בשייח' ג'ראח, באום טובא, באל־ולג'ה ובנועמאן (שם מקודמת הריסתם של כל 45 בתי הכפר), וכן במתחם אל־בוסתן, שבו מאוימים בהריסה 115 בתים.

לפרויקט הנישול יש דרגות שונות של ברוטליות וגילויים ידועים יותר ופחות. דוגמה לכך היא ההתנחלות "בית אורות", השוכנת בשיפולים המערביים של א־טור. לאורכו של רחוב "מעלות חנן פורת" ניצבים ארבעה בניינים קטנים, שבכל אחד מהם שש דירות – 24 יחידות דיור בסך הכול. מנגד, מעברו השני של הרחוב, משתרעת מדרכה נטועת עצים המציעה תצפית אל עבר מערב העיר.

הקהילות המצויות בסיכון מיידי לגירוש ממוקמות בשייח' ג'ראח, באום טובא, באל־ולג'ה ובנועמאן (שם מקודמת הריסתם של כל 45 בתי הכפר), וכן במתחם אל־בוסתן, שבו מאוימים בהריסה 115 בתים

אחד השכנים במתחם הוא הרב דוב ליאור, שיש לקוות כי אינו מוסק את זיתיהם של עשרות אלפי שכניו הפלסטינים החיים בשכונה שבה הוא מתגורר.

שכן אחר, שעמד במורד הרחוב כשהוא חמוש וחובק תינוק בזרועותיו, שאל אותי פתאום מדוע אני מצלם. כשהתחלנו לנסוע מהמקום, הוא ליווה אותנו בצרחות: "תעופו ואל תחזרו". נופפתי לו לשלום, מתוך הבנה למצבו; בכל זאת, הוא חש כבעל הבית האמיתי, ולא כתושב מן השורה החולק את המרחב עם אחרים.

פלסטינים וישראלים מפגינים נגד הריסת בתים בידי הרשויות הישראליות בשכונת סילואן במזרח ירושלים, 8 בנובמבר 2025 (צילום: Jamal Awad/Flash90)
פלסטינים וישראלים מפגינים נגד הריסת בתים בידי הרשויות הישראליות בשכונת סילואן במזרח ירושלים, 8 בנובמבר 2025 (צילום: Jamal Awad/Flash90)

איך לעבות התנחלות קטנה?

על פני הדברים, "בית אורות" היא יוזמה פרטית של מתנחלים. אולם, כדי להבין מה עושה המדינה בשביל לעבות אותה ולהפוך אותה ממובלעת זעירה למרחב ישראלי של ממש, אנחנו מדרימים כמה מאות מטרים, ונשארים באותו קו גובה על המורדות המערביים של הר הזיתים.

בקצה הדרומי שוכן מתחם התנחלות קטן נוסף בשם "בית החושן". בין שני המתחמים הללו משתרע שטח פתוח הצופה מערבה – אל העיר העתיקה, הר הבית, כיפת הסלע ומסגד אל־אקצא.

מאחורינו ניצב מנזר, מלפנים שוכנת כנסיית גת שמנים, וכנסיות נוספות פזורות מסביב. זהו מרחב שאינו יהודי בעליל. כדי לייהד אותו, ניתן היה בעבר פשוט להפקיע את הקרקעות – הפרטיות ברובן – ללא יותר מדי רעשי רקע; אך כיום, המהלך הזה סבוך מעט יותר.

כאן נכנסת לתמונה רשות הטבע והגנים, שאמורה להוציא לפועל את הקמת הגן הלאומי. אלא שההחלטה נתקלה בהתנגדות עזה מצד הכנסיות – הלותרנית, היוונית והקתולית – שבלמו את המהלך

משום כך, מצאה המדינה פתרון חלופי: להפוך את השטח לגן לאומי מבלי להפקיע אותו, ועדיין לשבץ בתוכו את ההתנחלויות במסווה של אטרקציות תיירותיות וארכאולוגיות. אטרקציות אלו נועדו להדגיש את ההקשר היהודי ולמשוך למקום ישראלים. בדומה לנעשה בסילואן, המחוברת בדרך זו למערב העיר, המטרה כאן היא לייצר רצף שיחבר בין שתי ההתנחלויות הקטנות מדרום לצפון.

כניסתם של מבקרים ומתנחלים תצריך גם נוכחות של כוחות מג"ב שיאבטחו אותם, וכך למעשה נסללת הדרך להגבלת תנועתם של הפלסטינים במרחב.

שוטרים מאבטחים הריסות בבאטן אל-הווא בסילואן במזרח ירושלים. 10 בפברואר 2026 (צילום: עומר שרביט)
שוטרים מאבטחים הריסות בבאטן אל־הווא בסילואן במזרח ירושלים, 10 בפברואר 2026 (צילום: עומר שרביט)

אם לא גן לאומי אז לפחות טיילת

כאן נכנסת לתמונה רשות הטבע והגנים, שאמורה להוציא לפועל את הקמת הגן הלאומי. אלא שההחלטה נתקלה בהתנגדות עזה מצד הכנסיות – הלותרנית, היוונית והקתולית – אשר בלמו את המהלך. אף שרט"ג פועלת באופן שיטתי בשיתוף פעולה עם ארגוני המתנחלים, כוחן של הכנסיות הצליח לעצור אותה הפעם – בניגוד למתרחש בסילואן.

אך במקום שבו נבלמה רשות הטבע והגנים, נכנס לתמונה גוף אחר – הרשות לפיתוח ירושלים, הנשלטת בידי העירייה ומשרד ירושלים. גופים אלו מקדמים פרויקטים התנחלותיים במזרח העיר, וכדי לעקוף את התנגדות הכנסיות במערב הר הזיתים, הפתרון שנבחר הוא סלילת טיילת בין "בית אורות" ל"בית החושן". הפרויקט נמצא כעת בשלבי מימוש, ובמקום כבר הוצב שלט המעיד על כך.

"עד שיהיה גן לאומי שיתפוס את כל השטח, אז לפחות טיילת", אומר טטרסקי ומצביע על שלט ירוק המכריז על הקמתה.

אף שרט"ג פועלת באופן שיטתי בשיתוף פעולה עם ארגוני המתנחלים, כוחן של הכנסיות הצליח לעצור אותה הפעם

התחנה האחרונה בסיור היא בשכונת ואדי אל־ג'וז. לאורך רחובה הראשי פועלים מוסכים המהווים מוקד של תעשייה מסורתית – כזו שניתן לכנות "לואו־טק", אך היא מפרנסת תושבים רבים מאוד. לפני כמה שנים יזמה עיריית ירושלים תוכנית מתאר חדשה, שעתידה להפוך את האזור למתחם הייטק.

בית שנהרס בשכונת אל בוסתאן בסילואן, במקומו מתוכנן לקום הגן התיירותי "גן המלך" (צילום: אורי ארליך)
בית שנהרס בשכונת אל בוסתאן בסילואן, במקומו מתוכנן לקום הגן התיירותי "גן המלך" (צילום: אורי ארליך)

סיליקון ואדי

התוכנית מותגה תחת השם "סיליקון ואדי". על פני הדברים, טמונה בה בשורה של השקעה כלכלית מצד העירייה: היא עתידה להפוך אזור תעשייה מיושן, שתרומתו לצמיחה הכוללת צנועה, למוקד שימשוך אליו תאגידי הייטק גדולים וחברות סטארטאפ, ובכך תשנה את פני השכונה מהקצה אל הקצה.

אולם מי שאמורים להרוויח מכך בפועל הם העובדים שיגיעו למקום – ככל הנראה מאזורים אחרים – תוך שהם דוחקים את רגליהם של עובדי התעשייה המסורתית המקומית.

המרוויחים הנוספים מהמהלך היו אמורים להיות בעלי הקרקעות הפלסטינים, אלא ששני מנגנונים ממשלתיים הופעלו, כך נראה, במיוחד כדי לוודא שתרחיש זה לא יתממש.

מי שאמורים להרוויח מכך בפועל הם העובדים שיגיעו למקום – ככל הנראה מאזורים אחרים – תוך שהם דוחקים את רגליהם של עובדי התעשייה המסורתית המקומית

המנגנון הראשון הוא האפוטרופוס לנכסי נפקדים, המפקיע רכוש פלסטיני. לכאורה, חוק זה אינו נוגע למזרח ירושלים, אך עם סיפוחה הוחל החוק גם עליה, וכך מוצאת המדינה הצדקה חוקית להכריז על קרקעות באזור כנכסי נפקדים.

במצב הדברים הקיים, די בכך שאחד הבעלים אינו שוהה בארץ, אפילו אם יורשים אחרים חיים בה, כדי להוביל לנישולם מהרכוש. בשיטה זו סימן האפוטרופוס שטחים נרחבים בוואדי ג'וז ככאלה השייכים לו; הוא תופס קרקעות ובתים, ובעת הצורך אף מפנה משפחות מבתיהן.

מבט לעיר העתיקה מהר הזיתים בירושלים. 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)
מבט על העיר העתיקה מהר הזיתים בירושלים, 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)

התנחלות כלכלית

המנגנון השני המשמש למטרה זו הוא הליך הסדר רישום המקרקעין. הליך זה אמור להתמודד עם רישומי הבעלות וקבלות המיסים על הקרקעות, שאותן מחזיקים התושבים ברצף עוד מימי התקופות העות'מאנית, הבריטית והירדנית.

רישום בטאבו הישראלי אין בידיהם. בעשור האחרון חודש במזרח ירושלים הליך הסדר המקרקעין – וזאת לאחר 50 שנה שבהן נמנעה המדינה מלקדמו בשל קשיים משפטיים. אולם ברוב המכריע של המקרים, התוצאה של הליך זה היא שהקרקעות נרשמות על שם המדינה או על שם מתנחלים, ואילו שיעור אפסי מהן נותר בידי הפלסטינים.

מרגע שהזכויות בקרקע נרשמות בטאבו, נשללת למעשה האפשרות להכיר בבעלותו של מי שלא הופיע בפני הרשם. רישום זה מהווה הלכה למעשה את התנאי המשפטי המאפשר לאחר מכן ייזום של בנייה או סחר בקרקעות.

42% מהקרקעות נרשמו על שם התנחלויות ותיקות או לטובת תשתיות; 38% נרשמו על שם המדינה או קק"ל, ו־5% נוספים נרשמו על שם בעלים יהודים. 1% (!) בלבד נרשם על שם בעלים פלסטינים

בתקופת כהונתה של שרת המשפטים איילת שקד, מונה צוות שגיבש את הליך ההסדר – צוות אשר, מטבע הדברים, לא כלל נציגים מקרב התושבים הפלסטינים. הממשלה הנוכחית דחפה את ההליך קדימה, במהלך שממלכד למעשה את הפלסטינים: מצד אחד, הגשת תביעת בעלות עלולה להוביל להעברת הקרקע לידי המדינה; מצד שני, הימנעות מהגשת תביעה עלולה להוביל לנישולם המוחלט.

כל זאת, בניגוד להיגיון העומד בבסיס דיני הכיבוש, הקובעים כי פעולת הסדר מקרקעין שמורה לריבון קבוע, ולא למנהל זמני.

בשורה התחתונה, מאז שנת 2018 קודם הליך ההסדר בשטח של כ־8,400 דונמים במזרח העיר. התפלגות הרישום מעידה על המגמה: 42% מהקרקעות נרשמו על שם התנחלויות ותיקות (כמו הגבעה הצרפתית ונווה יעקב) או לטובת תשתיות; 38% נרשמו על שם המדינה או קק"ל, ו־5% נוספים נרשמו על שם בעלים יהודים. 1% (!) בלבד נרשם על שם בעלים פלסטינים.

גנים לאומיים של רט"ג במזרח ירושלים: בדונמים

גנים לאומיים של רט"ג במזרח ירושלים: בדונמים

Bar chart. בדונמים. Data table with 6 rows and 2 columns follows.

גנים לאומיים של רט"ג במזרח ירושלים
סובב העיר העתיקה 1,100
עמק צורים 165
נחל רפאים 1,200
מורדות הר הצופים 585
הרחבה של גן סובב החומות 275
סך הכל 3,325

בתוך כך, ההתנחלויות החדשות הנמצאות כעת בהקמה יזכו לשמות ציוריים שנועדו להקל על שיווק הדירות, כגון עטרות, גבעת שקד, נוף זהב, נופי רחל ואום לייסון.

לצד אובדן הבעלות על הקרקעות, ההשלכה ההרסנית יותר של הליך ההסדר בתוך השכונות הפלסטיניות מתבטאת בהוצאת צווי פינוי למאות משפחות באום הארון ובאום טובא. תרחיש דומה עתיד להתרחש גם בבית חנינא ובוואדי חילווה שבסילואן.

לנוכח מעורבותו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים – שצפוי לנשל אף אותם מרכושם – ניתן להבין את חששם העמוק של התושבים בשכונות הללו מפני הגשת תביעות בעלות.

"המנגנון של הסדר המקרקעין משמש לשוד אדמות בהיקפים אדירים. גם כאן אפשר לראות כיצד הזרועות השונות פועלות באותו כיוון מתוך שני משרדי ממשלה שונים"

"גם פה, בוואדי ג'וז, הקרקע תצטרך לעבור הסדר, וכך תיסלל הדרך ל'התנחלות כלכלית'. המוסכניקים יאבדו את מקומות עבודתם, ומי שייכנסו במקומם לא יהיו פלסטינים", קובע טטרסקי.

"בעלי הקרקעות יאבדו את הזכויות שלהם", הוא מוסיף, "המנגנון של הסדר המקרקעין משמש לשוד אדמות בהיקפים אדירים. גם כאן אפשר לראות כיצד הזרועות השונות פועלות באותו כיוון מתוך שני משרדי ממשלה שונים: האפוטרופוס לנכסי נפקדים, הכפוף למשרד האוצר, ורשות רישום המקרקעין, הכפופה למשרד המשפטים".

אביב טטרסקי בוואדי ג'וז, ירושלים. 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)
אביב טטרסקי בוואדי ג'וז, ירושלים, 12 בנובמבר 2026 (צילום: עומר שרביט)

לעזוב או להסתכן בהריסה

תהליכי הסיפוח והגירוש במזרח ירושלים התגברו במהלך המלחמה האחרונה. אולם, בשונה מהמתרחש בגדה המערבית, הפעולות במזרח הבירה נעשות בעיקר בחסות החוק – תחת אצטלה של מנהל תקין ובאמצעות כלים פרוצדורליים המצויים בידי המדינה.

המערך המסועף והמתואם הזה, הפועל להשתלטות על אדמות ולגירוש, מתנהל מעל לראשם של כ־400 אלף הפלסטינים תושבי העיר. הם אינם רשאים להצביע בבחירות לכנסת, ורק מעטים מהם מממשים את זכותם להצביע בבחירות המקומיות.

לפיכך, אין להם כל ייצוג בוועדות התכנון או ברשויות הרבות החורצות את גורלם. "הם צריכים לציית לחוק אף שאין להם יכולת לעצב אותו", אומר טטרסקי.

"מה שמתואר בדוח הוא לא רק אפליה; לב העניין הוא להפוך מרחב לישראלי, וזה נהיה יותר דורסני ככל שהמדינה לא מצליחה לממש את המטרה"

את חוסר הבהירות סביב מעמדה של מזרח העיר הוא מתאר כך: "ישראל רוצה שליטה בשטח אבל לא את הנוכחות הפלסטינית. אחרי כל ההפקעות, ההתנחלויות ושישה עשורים של ייהוד עדיין יש כ־400 אלף פלסטינים ו־240 אלף ישראלים בשכונות כמו רמת שלמה, פסגת זאב וגילה. ואם מסתכלים על העיר העתיקה וסילואן, שם יש 100 אלף פלסטינים וכ־7,000 ישראלים.

"המטרה היא לגרש אותם. ההפקעות והבנייה לישראלים לא הספיקו, אז מונעים מהם דיור ולא מאשרים תוכניות מתאר, ואלה שכן אושרו קבעו שטחים מצומצמים של דירות. אז הם בונים ללא היתר וההריסות מתגברות, אז הם בוחרים בין לעזוב או לגור בדירות ללא היתר – ובסיכון תמידי שכרוך בהפסד הבית והכסף. ברור שהממשלה הנוכחית הכי נוראית אי פעם, אבל המנגנונים לא הומצאו על ידה.

מתנחלים מציבים דגלי ישראל על גג בית של משפחה פלסטינית שפונתה משכונת סילואן שבמזרח ירושלים, 10 בנובמבר 2025 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)
מתנחלים מציבים דגלי ישראל על גג בית של משפחה פלסטינית שפונתה משכונת סילואן שבמזרח ירושלים, 10 בנובמבר 2025 (צילום: AHMAD GHARABLI / AFP)

"בעבר היו יותר מרוסנים, לא העזו למחוק שכונה שלמה כמו באל־בוסתן. הוציאו צווים ולא מימשו, לא דמיינו שימחקו בתים של כאלף תושבים. ב־2018 הוחלט להשקיע בפיתוח כלכלי של מזרח העיר אבל לא בדיור, אלא שבלי דירות אנשים לא יוכלו לגור פה. מה שמתואר בדוח הוא לא רק אפליה; לב העניין הוא להפוך מרחב לישראלי, וזה נהיה יותר דורסני ככל שהמדינה לא מצליחה לממש את המטרה".

הוסיפו את זמן ישראל כמקור מועדף בגוגל

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
0

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לכתבה המלאה עוד 2,248 מילים
כל הזמן // יום שני, 16 בנובמבר 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.