עיריית ירושלים מאיצה את ההריסות באל־בוסתאן

בעודו יושב תחת עץ לצד הריסות ביתו, הביט פחרי אבו דיאב במה שנותר מהשכונה שבה חי כל ימיו.

אבו דיאב, תושב פלסטיני בן 62 מאל־בוסתאן – מקבץ צפוף וסבוך של בתים וחנויות קטנות בשכונת סילוואן שבמזרח ירושלים – מתגורר כיום עם אשתו במבנה מתכת זמני שהוקם לצד חורבות בית משפחתו, שנהרס בידי הרשויות הישראליות ב־2024. לפני כמה חודשים הוא קיבל צו הריסה גם למבנה הארעי.

"המשפחה שלי חיה כאן במשך דורות", אמר אבו דיאב בשקט והצביע לעבר שברי הבטון והמתכת המעוקמת הפזורים סביבו. "נשארתי כאן, לצד האדמה שלי, לצד ההריסות שלי, לצד ההיסטוריה שלי. ועכשיו הם רוצים להרוס גם את זה".

אבו דיאב, תושב פלסטיני בן 62 מאל־בוסתאן, מתגורר כיום עם אשתו במבנה מתכת זמני שהוקם לצד חורבות בית משפחתו, שנהרס בידי הרשויות ב־2024. לפני כמה חודשים הוא קיבל צו הריסה גם למבנה הארעי

אבו דיאב הפך לאחד הקולות המוכרים ביותר בשכונה. הוא משיב לפניות של כלי תקשורת מרחבי העולם, בשעה שתשומת הלב הבינלאומית מופנית לדיווחים, שלא כולם מדויקים, על תוכניותיה של ישראל לפנות את אל־בוסתאן.

אל־בוסתאן שוכנת ממש מתחת להר הבית ובסמוך לגן הארכאולוגי של עיר דוד, באחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה פוליטית בירושלים.

פחרי אבו דיאב יושב לצד ביתו ההרוס בשכונת אל־בוסתאן שבמזרח ירושלים, 20 במאי 2026 (צילום: זאב שטוב)

בחודשים האחרונים דיווחו כלי תקשורת כי בעלי בתים נאלצים לפרק את בתיהם כדי לפנות מקום לפארק תיירותי ברוח המקרא, שנועד לחזק את הטענות ההיסטוריות של ישראל ובה בעת להחליש את אלה הפלסטיניות. בעיני אחדים, הסיפור הפך לסמל כואב של מה שמבקרי המדיניות רואים כמאמץ מתמשך לדחוק פלסטינים ממזרח ירושלים.

אולם מנקודת מבטם של בתי המשפט בישראל, גורמים בעיריית ירושלים וכמה פעילי ימין ששוחחו עם זמן ישראל שלא לייחוס, הסיפור המרכזי שונה לחלוטין: מדובר בהחלטה שיישומה התעכב זמן רב – לפנות בנייה בלתי מורשית מקרקע המיועדת לצורכי ציבור.

"על פי ייעוד הקרקע, השטח באזור שבו נבנו מבנים ללא היתר ובאופן בלתי חוקי בשכונת אל־בוסתאן מיועד לשמש פארק ציבורי לטובת כלל תושבי העיר", מסרה עיריית ירושלים בתגובה לזמן ישראל.

"האזור מעולם לא יועד למגורים, ועיריית ירושלים פועלת כיום להקמת פארק וחניונים ציבוריים באזור הסובל ממחסור חמור בשטחים ציבוריים פתוחים ובמקומות חניה"

"האזור מעולם לא יועד למגורים, ועיריית ירושלים פועלת כיום להקמת פארק וחניונים ציבוריים באזור הסובל ממחסור חמור בשטחים ציבוריים פתוחים ובמקומות חניה", הוסיפו בעירייה.

העירייה לא פרסמה מאז 2010 תוכניות חדשות לאזור. באותה שנה הציע ראש העירייה דאז, ניר ברקת, לפתח מחדש את השטח כפארק שישיב אותו "למצבו ההיסטורי כאתר עולמי ותיירותי מרכזי", לצד שימורם של כמה מבתי השכונה.

אף על פי כן, גורם בעירייה אמר כי הדיווחים בעיתונות הבינלאומית, שתיארו תוכניות להקמת פארק תיירותי ברוח המקרא באזור, הם "שקר מוחלט".

מבט כללי על שכונת אל־בוסתאן במזרח ירושלים, 2 במרץ 2010 (צילום: Muammar Awad/Flash90)

פינויים של תושבים פלסטינים משייח' ג'ראח, מאזורים אחרים בסילוואן וממקומות נוספים, עוררו ביקורת בינלאומית חריפה. על רקע המחלוקת הטעונה בין נרטיבים היסטוריים מתחרים, נדמה לעיתים כי הדבר היחיד שכל הצדדים מסכימים עליו הוא שהטיפול במצב היה כושל מן היסוד.

כעת, כשישראל מגבירה את קצב הפינויים וההריסות בשטח בן 70 הדונמים למרגלות נחל קדרון, הפכה אל־בוסתאן הזעירה למוקד ההתלקחות האחרון במאבק המתמשך על השאלה אילו פרקים בתולדות ירושלים יעצבו את עתידה.

משטח ירוק למובלעת עירונית

אל־בוסתאן, שפירוש שמה בערבית הוא "הגן", שוכנת בעמק צר, ממש למרגלות המדרונות העולים לעבר העיר העתיקה והר הבית, באחד האזורים הרגישים ביותר מבחינה פוליטית בישראל. בסמוך לשכונה נמצא האתר הארכאולוגי עיר דוד, ובו שרידים מראשית ימיה של העיר בתקופת הברזל.

כיום מצטופפים בשכונה מבנים רעועים, כבישים צרים והריסות של בתים. אולם לפני שישראל כבשה את מזרח ירושלים ב־1967, נראה העמק שונה לחלוטין: הוא נשמר כשטח ירוק ושימש לגידול ירקות, תמרים ורימונים

במורד הגבעה, לעבר בריכת השילוח המקראית, שממנה שאבה ירושלים הקדומה את מימיה, משתרעת רצועת אדמה פורייה. כמה ארכאולוגים סבורים כי במקום שכן בעבר הגן המלכותי של ראשוני מלכי ישראל. מיקומו של האזור באגן שאליו מתנקזים מי הגשמים מכמה רכסים סמוכים הופך אותו לאחד השטחים הפוריים ביותר בעיר.

כיום מצטופפים בשכונה מבנים רעועים, כבישים צרים והריסות של בתים. אולם לפני שישראל כבשה את מזרח ירושלים ב־1967, נראה העמק שונה לחלוטין: הוא נשמר כשטח ירוק ושימש לגידול ירקות, תמרים ורימונים. מהרישומים עולה כי מלבד שלושה או ארבעה מבני קבע, הקרקע שימשה אך ורק לחקלאות.

חלקות חקלאיות בעמק שבו שוכנת כיום שכונת אל־בוסתאן, בתצלום שצולם בין 1898 ל־1914 (צילום: אוסף התצלומים מטסון/ספריית הקונגרס)

אולם בשנים שלאחר המלחמה גדלה במהירות אוכלוסיית סילוואן ואזורים אחרים במזרח ירושלים, ואילו מתכנני העירייה לא אישרו מיזמי מגורים חדשים בהיקף שיענה על הביקוש. היצע הדיור בעיר הלך והצטמצם, ומשפחות מקומיות החלו לבנות בתים על הקרקע ללא היתרים.

תצלומי אוויר שהגיעו לידי זמן ישראל ממחישים כיצד הבנייה בשנות ה־70 וה־80 שינתה בהדרגה את פני האזור, משטח פתוח ושופע צמחייה למובלעת מגורים צפופה. בשיאה התגוררו בשכונה כ־1,500 תושבים בכ־115 בתים שנבנו שלא כחוק. רבים מהם הוקמו על יסודות שלא עמדו בתקן או ללא תשתיות ראויות של חשמל, מים וביוב.

פעילים משני צידי הסכסוך חלוקים בשאלה לכמה מהתושבים יש טענות היסטוריות לבעלות על הקרקע שעליה הם מתגוררים. כמה מהתושבים, ובהם אבו דיאב, אומרים כי גדלו באל־בוסתאן וכי משפחותיהם מחזיקות במגרשים במקום, אף שאין בידיהם תיעוד מתאים ובתי המשפט בישראל דחו את טענות הבעלות שלהם.

פעילים ותושבים מקומיים מאשימים את מדיניות התכנון המגבילה בכך שלא הותירה לתושבי מזרח ירושלים ברירה של ממש מלבד בנייה ללא היתר, עם התרחבות המשפחות וגידול האוכלוסייה

אחרים פלשו למקום בשלב מאוחר יותר ואינם טוענים לזכויות כאלה. בתי המשפט בישראל, לרבות בית המשפט העליון, אישרו שוב ושוב צווי הריסה למבנים שהוקמו באזור ללא היתר.

לדברי לורה ורטון, חברת מועצת עיריית ירושלים הוותיקה מטעם מרצ, העוסקת בנושא זה שנים, ישנם "בהחלט" אנשים שיכולים להצביע על בעלות בנכסים עוד מלפני 1967, אך כיום מספרם קטן משהיה לפני כמה עשורים.

עצים מכסים את השכונה במזרח ירושלים המוכרת כיום בשם אל־בוסתאן, בתצלום מ־1976 (צילום: דן הדני/IPPA, באמצעות הספרייה הלאומית)

פעילים ותושבים מקומיים מאשימים את מדיניות התכנון המגבילה בכך שלא הותירה לתושבי מזרח ירושלים ברירה של ממש מלבד בנייה ללא היתר, עם התרחבות המשפחות וגידול האוכלוסייה. העירייה, מצידה, העלימה עין מהבנייה הבלתי מורשית: היא לא פעלה להסדירה בהתאם לצורכי התושבים, וגם לא סיפקה להם שירותים ציבוריים.

כעת, טוענים המתנגדים, מבקשת העירייה פשוט למחוק את השכונה. "העירייה והממשלה הפגינו רשלנות של ממש", אמרה ורטון. "הן לא לקחו שום אחריות לדאוג לצרכיה של האוכלוסייה הפלסטינית הגדלה. במקום זאת, הן מתייחסות כמעט לכל מבנה פלסטיני כאל מבנה בלתי חוקי רק משום שאין לו היתר, וזאת למרות שלא קודמו שום תוכניות חלופיות".

פארקים או הריסות

הרשויות פתחו לראשונה במהלך לפינוי אל־בוסתאן בשנת 2005, אך התושבים הצליחו לעכב את ההליכים בבתי המשפט ולגייס תמיכה פוליטית שמנעה את הפינויים. עם זאת, במהלך שני העשורים האחרונים הוציאו הרשויות הישראליות כמה צווי פינוי והריסה, ובמקביל ניהלו לסירוגין משא ומתן עם התושבים בניסיון למצוא פתרון.

תוכנית שהוצגה ב־2010 הייתה אמורה להביא להריסתם של כמחצית מבתי השכונה ולהקמת שטח ירוק נרחב ומרכז קהילתי במקומם. לפי התוכנית, יתר בתי השכונה היו מוסדרים כחוק ומפותחים מחדש

תוכנית שהוצגה ב־2010 הייתה אמורה להביא להריסתם של כמחצית מבתי השכונה ולהקמת שטח ירוק נרחב ומרכז קהילתי במקומם. לפי התוכנית, יתר בתי השכונה היו מוסדרים כחוק ומפותחים מחדש.

אולם הרעיון נתקל בהתנגדות עזה מצד התושבים וארגוני החברה האזרחית, שהתנגדו להריסתם של עשרות בתים ולאופיו של השטח הירוק המתוכנן. הפארק נועד להתמקד בתיירות ולחבר בין פארקים דומים בעמקי נחל קדרון וגיא בן הינום לבין האתר הארכאולוגי עיר דוד. כל האתרים הללו מופעלים בידי עמותת אלע"ד הימנית.

ילד פלסטיני רוכב על אופניים בכביש חדש הנסלל בשכונת שועפאט שבמזרח ירושלים. 30 במרץ 2016 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

התושבים, מצידם, הציעו תוכנית חלופית שגם היא כללה הקמת שטחים ירוקים, אך לטובת הקהילה המקומית ולא לטובת התיירים, תוך שימור חלקים נרחבים יותר של השכונה.

לדברי ורטון, הצדדים נותרו במבוי סתום עד 2018, אז החל ראש העירייה הנבחר, משה ליאון, לקדם תוכנית להעברת תושבי אל־בוסתאן לאתר סמוך ולהריסת המבנים הקיימים. אלא שמתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיה שיבשו את התהליך.

ורטון אומרת שכאשר התושבים פנו לעירייה מוקדם יותר השנה בניסיון לחדש את השיחות, הם גילו כי הודרו מהתהליך. "העירייה הודיעה שהיא אינה מעוניינת יותר בשום שיח עם תושבי סילוואן", אמרה. "התקבלה החלטה שהם פספסו את ההזדמנות שלהם, ושהעירייה תתחיל להרוס את הבתים באופן חד־צדדי".

"העירייה הודיעה שהיא אינה מעוניינת יותר בשום שיח עם תושבי סילוואן", אמרה. "התקבלה החלטה שהם פספסו את ההזדמנות שלהם, ושהעירייה תתחיל להרוס את הבתים באופן חד־צדדי"

בתגובתה הטילה העירייה את האחריות לכישלון השיחות על התושבים. לטענתה, תושבי אל־בוסתאן "לא הפגינו כוונות רציניות להגיע להסכמות", לאחר שהעירייה פעלה במשך שנים למציאת פתרון, לרבות הצעת חלופות דיור באזור.

בינתיים הואצו פעולות ההריסה. לפי ארגון "עיר עמים", הפועל למען הפלסטינים במזרח ירושלים, יותר מ־20 בתים נהרסו רק השנה, ויותר ממחצית מכ־115 הבתים שעמדו במקום ב־2005 כבר נהרסו. נגד רבים מהמבנים שנותרו מתנהלים הליכי הריסה.

מבט על שכונת סילוואן שבמזרח ירושלים (ברקע) והחפירות הארכאולוגיות בעיר דוד (בחזית), שבהן מסיירים תיירים. 16 בדצמבר 2014 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

לדברי עדי ראייה, בחודש מאי, ערב חג הקורבן המוסלמי, עיד אל־אדחא, נכנסו לשכונה שלושה דחפורים תחת אבטחה משטרתית והרסו כמה בתים. האירוע "עקר את הלב מהבוסתאן", אמרה אנג'לה גודפרי־גולדשטיין, מנהלת שותפה בעמותה הפרו־פלסטינית "סולידריות ג'אהלין" (Jahalin Solidarity), שהשתתפה בפגישה בביתו של אבו דיאב.

במקרים מסוימים בחרו תושבי אל־בוסתאן לפרק את בתיהם בעצמם במקום להמתין להגעת צוותי ההריסה של העירייה, כדי להימנע מעלויות ההריסה הכבדות שהיא גובה. לדברי אבו דיאב, תושבי השכונה חויבו בקנסות ובהוצאות בסך מאות אלפי שקלים בגין פינוי בתיהם, מכוח חוק משנת 2017 שהחמיר את הענישה על בנייה בלתי מורשית.

אבו דיאב סיפר כי הוא עצמו עדיין פורע חובות שנצברו בעקבות הריסת ביתו ב־2024. "אם הם לא הורסים את הבית בעצמם, העירייה מגיעה ואז מחייבת אותם בתשלום", הסביר אביב טטרסקי, חוקר בארגון "עיר עמים". "משפחות לא רק מאבדות את בתיהן, אלא נותרות עם חובות עתק".

"העירייה סופגת ביקורת על הריסת בתים, אבל מבקרים אותנו גם על כך שאנחנו לא בונים מספיק פארקים במזרח ירושלים, ועל כך שהכבישים והחניות לא תואמים את גודל האוכלוסייה במקום"

לטענת העירייה, כאמור, הבתים שנהרסו מפנים את מקומם לפארק ציבורי ולתשתיות חניה הנחוצות מאוד בשכונה הצפופה.

"העירייה סופגת ביקורת על הריסת בתים, אבל מבקרים אותנו גם על כך שאנחנו לא בונים מספיק פארקים במזרח ירושלים, ועל כך שהכבישים והחניות לא תואמים את גודל האוכלוסייה במקום", התעקש גורם בעירייה. "התוכנית הזו נועדה לספק את הצרכים האלה בדיוק לתושבי האזור".

אולם העירייה טרם הגישה תוכניות להקמת שטחים ירוקים וחניונים, לפיתוח תשתיות כבישים או לשיקום סביבתי, ונראה כי היא מתמקדת בעיקר באכיפת צווי ההריסה.

אנג'לה גודפרי־גולדשטיין מצביעה על מפת שכונת אל־בוסתאן במזרח ירושלים, 20 במאי 2026 (צילום: זאב שטוב)

לטענת "עיר עמים", גם אם יוקם לבסוף שטח ירוק, הוא ישמש לחיזוק התביעות היהודיות־ישראליות על מזרח ירושלים, תוך דחיקת הקהילות הפלסטיניות לשוליים, כפי שנעשה בפרויקטים אחרים לשימור היסטורי באזור. טטרסקי העלה טענות דומות גם בנוגע למרכז מבקרים חדש המוקם בהר הזיתים, אם כי יוזמי הפרויקט טוענים כי מטרתו לקדם חינוך יהודי ולא לעקור תושבים מבתיהם.

"הסיפור הזה כולו הוא למעשה פרויקט התנחלותי, אמצעי מתוחכם לגירוש תושבי שכונה פלסטינית והחלפתה באחרת", קבע טטרסקי. "הפארק יעצב מחדש לחלוטין את המפה, כך שהתנחלויות יהודיות מבודדות יחוברו לפתע זו לזו, וידחקו את הפלסטינים החוצה".

אפליה בשימושי קרקע

בעיני המבקרים, הריסת השכונה משקפת דפוס רחב יותר ברחבי המדינה, שבמסגרתו משמשת מדיניות התכנון והשימוש בקרקע לבלימת התפתחותן של קהילות ערביות. הרשויות נמנעות מלאשר בנייה למגורים, ולאחר מכן הורסות בתים בנימוק שהוקמו ללא היתר.

"הסיפור הזה כולו הוא למעשה פרויקט התנחלותי, אמצעי מתוחכם לגירוש שכונה פלסטינית והחלפתה באחרת. הפארק יעצב מחדש לחלוטין את המפה, כך שהתנחלויות יהודיות מבודדות יחוברו לפתע זו לזו"

עם התומכים במדיניות הזאת נמנים חברים בממשלתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ובהם שר האוצר בצלאל סמוטריץ', שהקים את תנועת "רגבים". התנועה פועלת לקידום הריסתם של בתים ערביים ופלסטיניים בישראל ובגדה המערבית, בטענה שהם נבנו תוך השתלטות על שטחים פתוחים.

בדוח שפרסמה התנועה בנובמבר נטען כי מאז 1999 אבדו כ־3,500 דונם של שטחים פתוחים בירושלים בשל בנייה בלתי חוקית. הדוח שיבח את ראש העירייה ליאון ואת השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר על הגברת קצב הוצאתם של צווי ההריסה, אך קרא לפעול ביתר שאת.

חברת מועצת עיריית ירושלים לורה ורטון, חוקר "עיר עמים" אביב טטרסקי והמנהלת השותפה של "סולידריות ג'אהלין", אנג'לה גודפרי־גולדשטיין (צילום: באדיבות המצולמים)

בירושלים, טטרסקי ואחרים טוענים כי ישראל מגבילה את הבנייה הערבית כדי לבסס ולהעמיק את השליטה היהודית בעיר. "ממשלות ישראל תמיד רצו שירושלים תישאר עיר יהודית עם דומיננטיות יהודית", אמר טטרסקי. "מדיניות התכנון והבנייה הפכה לאחד הכלים המרכזיים לשליטה בדמוגרפיה של העיר".

האוכלוסייה הפלסטינית במזרח ירושלים גדלה ביותר מ־300% מאז 1967 ומונה כיום כ־400 אלף בני אדם, שהם כ־40% ממיליון תושבי הבירה. ואולם, רק 7% מיחידות הדיור שאושרו לבנייה ב־2025 נועדו לתושבים פלסטינים, לעומת 15% ב־2024, לפי דוח שפורסם לאחרונה ב"הארץ".

כ־20 אלף בתים במזרח ירושלים עומדים כיום ללא היתרי בנייה, לפי ארגון "במקום", העוקב אחר מדיניות התכנון והבנייה בעיר. התושבים טוענים כי נדרשים עוד אלפי בתים.

תושבים פלסטינים במזרח ירושלים טוענים כי האפליה אינה מסתכמת במדיניות השימוש בקרקע. לדבריהם, הם מקבלים הרבה פחות שירותים עירוניים מתושבי השכונות היהודיות, אף שהם משלמים ארנונה בשיעור זהה

מבקרים, ובהם טטרסקי, טוענים גם כי החוקים הסבוכים המסדירים את זכויות הקניין של הפלסטינים משמשים לא פעם את המדינה לדחיית טענותיהם לבעלות על קרקעות. מערכות משפט מיושנות מהתקופות העות'מאנית, הבריטית, הירדנית והישראלית, משתלבות זו בזו באופנים מבלבלים ולעיתים אף סותרים.

בחלקים נרחבים ממזרח ירושלים אין רישום מקרקעין מלא, המוכר בישראל כטאבו, משום שירדן לא השלימה את תיעודן של טענות הבעלות בתקופת שלטונה בעיר, בין 1949 ל־1967. כתוצאה מכך, בידי משפחות פלסטיניות רבות נותרו רק קבלות מס ישנות או מסמכי ירושה כהוכחה לזכויותיהן בקרקע, מסמכים שבתי המשפט בישראל אינם מכירים בהם.

ביתו ההרוס של פחרי אבו דיאב בשכונת אל־בוסתאן שבמזרח ירושלים, 20 במאי 2026 (צילום: זאב שטוב)

תושבים פלסטינים במזרח ירושלים טוענים כי האפליה אינה מסתכמת במדיניות השימוש בקרקע. לדבריהם, הם מקבלים הרבה פחות שירותים עירוניים מתושבי השכונות היהודיות, אף שהם משלמים ארנונה בשיעור זהה. כיום חסרים בחלקים נרחבים ממזרח ירושלים לא רק בתים שנבנו כחוק, אלא גם תשתיות בסיסיות הנחוצות לחיים עירוניים תקינים.

"האוכלוסייה הפלסטינית צמחה מהר מאוד, אבל כמעט לא היה שום תכנון לבתי ספר, כבישים, פארקים או פרויקטים למגורים", הסבירה ורטון. "אנשים בנו כי נולדו להם ילדים ונכדים, ופשוט לא היה להם לאן ללכת".

עיריית ירושלים דחתה רבות מהטענות האלה ומסרה כי היא מקדמת מיזמי מגורים רבים במזרח ירושלים וכי תוכניות המתאר של השכונות כוללות מיזמים רחבי היקף להתחדשות עירונית. "מטרתן של התוכניות הללו היא להסדיר את תחום הבנייה, לצד פינוי שטחים שנועדו לצורכי הציבור וישרתו את תושבי השכונות המקומיים", נמסר מטעם העירייה.

"עיריית ירושלים תמשיך לפעול למען פיתוח המרחב הציבורי ותשקיע בכלל מגזרי האוכלוסייה בעיר, תוך יישום של צווי בתי המשפט. כל זאת תוך אספקת שטחים ציבוריים לרווחת כלל תושבי האזור"

בעירייה דחו גם את טענות האפליה שהעלו הפעילים והתושבים וטענו כי הן מטשטשות מציאות מורכבת יותר. לטענתם הנהלות העירייה לדורותיהן – ובהן הנהלתו של ראש העירייה הנוכחי – פעלו לפיתוח דיור, תשתיות והזדמנויות תעסוקה במזרח ירושלים, אף שהמגעים עם נציגים מקומיים מתאפיינים לעיתים קרובות בעוינות.

"עיריית ירושלים תמשיך לפעול למען פיתוח המרחב הציבורי ותשקיע בכלל מגזרי האוכלוסייה בעיר, תוך יישום של צווי בתי המשפט. כל זאת תוך אספקת שטחים ציבוריים לרווחת כלל תושבי האזור, ובהתאם לייעוד הקרקע באתר", נמסר בהודעת העירייה.

דחפור הורס בית בשכונת אל־בוסתאן שבמזרח ירושלים, 25 במאי 2026 (צילום: באדיבות קהילת אל־בוסתאן)

המחלוקת סביב אל־בוסתאן משקפת ויכוחים עמוקים ורחבים בהרבה על היסטוריה, משפט וריבונות, שספק אם ייפתרו בעתיד הקרוב.

אולם בעיני חלק מהמעורבים היא גם ממחישה מציאות שאי אפשר להתעלם ממנה: יהודים ופלסטינים ימשיכו לחלוק את ירושלים זמן רב לאחר שצווי ההריסה ופסקי הדין האחרונים ייעלמו מהכותרות. לכן, שמירה על יחסים מכבדים ועל דו־קיום חיונית כיום יותר מתמיד.

"אני רוצה שירושלים תהיה עיר נהדרת שעובדת היטב עבור כולם", סיכמה ורטון. "אבל זה בשום אופן לא מצדיק הפקעת קרקעות או הריסת בתים של תושבים".