ערסים, צ'חצ'חים ועוד מילים שהיום לא יפה להגיד הן חלק מהזכרונות שלי כפריבילג אשכנזי בקרית ביאליק.
באחד מהביקורים האחרונים שלי בארץ, כמה אירועים שזה לא המקום לפרטם, טלטלו אותי טלטלה עזה עד כדי אוורור וניעור פינות חשוכות ששכחתי מקיומן. במסגרת הפירוק וההרכבה מחדש של חוויות ותובנות צפה בזכרוני חוויה עתיקה שלא בהכרח קשורה לטלטול האמור, אבל אולי דוקא כן.
החוויה הנ"ל קשורה קשר הדוק באזור בו העברתי את רוב שנות ילדותי המאוחרות, איזור הידוע לשמצה בשם "הקריות", ולא סתם הקריות אלא קריה אחת ושמה קרית ביאליק, מעוזם של עולים מגרמניה הלא הם היקים המפורסמים שנשלטה ביד רמה במשך מי יודע כמה שנים על ידי ראש העיר האגדי קרלינר.
קרית ביאליק של ילדותי לא היתה עיר אלף הכיכרות שהיא היום, הגנן של העיריה בתקופתו של קרלינר לא פרק את תסכוליו האומנותיים בשתילת פרחים צבעוניים בכל כיכר ותחת כל דקל רענן. את הצמחים לגינות הציבוריות הוא היה קונה במשתלה של הורי במושב כפר ביאליק הסמוך, והם היו צבעוניים פחות, צנועים יותר ומקומיים יותר.
בקרית ביאליק של ילדותי היתה אינטגרציה. גילינו לראשונה שיש אנשים שלא באו מגרמניה ואפילו לא מרוסיה או מפולניה אלא ממקומות אחרים ומוזרים. אנשים שלא דיברו כמונו, לא התלבשו כמונו, לא חשבו כמונו ובגלל שהם היו כל כך שונים ואלימים ומפחידים שיכנו אותם בשכונה מרוחקת – צור שלום, ליד בית הקברות, במרחק עצום עבורינו שהתרוצצנו ממקום למקום באופניים. לצור שלום אי אפשר היה להגיע באופניים, או ככה זה נראה לנו אז.
האנשים האלה מצור שלום היו מתרכזים בהמוניהם בצומת הבורגר ראנץ'. אם אתם לא יודעים מה זה צומת הבורגר ראנץ' אז אתם לא מהקריות, שזה לא נורא, או שאתם צעירים מדי, שזה גם לא ממש נורא, כי המזללה הנ"ל כבר מזמן לא שוכנת בפינת דרך עכו ושדרות ההסתדרות ובעצם גם ההסתדרות כבר לא שם, ולשדרה בכלל קוראים גושן שזה כמו קרלינר אבל של קרית מוצקין.
היום הצומת נקראת צומת מוצארט, ויש בשינוי השם הזה משהו סימבולי, אני בטוח בזה אבל טרם פיענחתי אותו.
האירוע מן העבר שנזכרתי בו בביקורי האחרון והוא הסיבה לפוסט הנוסטלגי – מלנכולי הזה התרחש כולו בצומת הבורגר ראנץ' והוא כולו מופת לאינטגרציה או שמא לחוסר האינטגרציה בקרית ביאליק 1982.
כבר לא היינו ממש ילדים, חלקנו כבר היה בצבא. יאיר למשל בדיוק חזר ממסע בטירונות של סיירת גולני והיינו צריכים לסחוב אותו על הידיים ממקום למקום כי הוא לא יכל לדרוך על הרגליים, שחר היה בחופשה בלתי נגמרת אחרי שנפצע בטירונות של הנדסה קרבית ואני הצוציק עוד חיכיתי לגיוס. רק חזרתי אז מטיול באירופה והרגשתי כמו כולנו שהעולם הזה קטן עלי. יום שישי בערב בדרך לבית של איל, עוצרים לקנות בירות בבורגר ראנץ'. אני בלנצ'יה בטא ספורט, המכונית הכי כיפית שיכולתם להעלות על הדעת באותה תקופה, שחר לצידי במושב הקדמי ויאיר נאנק מכאבי מסע האלונקות תחוב במושב האחורי.
בקבוקי הגולדסטאר (או שמא מכבי? זכרוני מתעתע בי…) בידינו, שחר ואני חוזרים בהליכה לכיוון האוטו כשאנחנו נתקלים בטיפוס צור שלומי טיפוסי, מה שהיום מכנים ערס ואז בקושי עיכלנו את עובדת קיומו לצידנו. "אחי תביא איזה בירה בחיית אמא'שך" אני לא בטוח שזה בדיוק מה שהוא אמר, בטח המשפט הזה התערבל לי בזכרון עם סלנגים וביטויים מאוחרים שלא היו מקובלים בשנות השמונים, אבל זו היתה רוח הדברים ללא ספק.
את משפט התגובה של שחר אני זוכר לעומת זאת כאילו זה קרה אתמול אחר הצהריים – " בא תתקרב ואני אדחוף לך אותה בתחת" היתה התשובה האלגנטית. לא היינו מודעים אז לרגישות המיוחדת של ערסים לעניין "הכבוד" והערס הנ"ל לא חשב לצאת פריאר ולשתוק על עלבון מהסוג הזה.
עד שהגענו לאוטו, נכנסנו פנימה והתרווחנו במושבים הספורטיביים של הלנצ'יה, הערס התפצל לארבעה ערסים שהקיפו אותנו מכל הכיוונים, מטלטלים את האוטו לא ממש בעדינות ומשדרים לכיוונינו באופן חד משמעי את חוסר שביעות הרצון שלהם מהתנהגותנו ומקיומנו באופן כללי ובודאי מקיומנו הספציפי והזחוח בתוך מכונית הספורט האלגנטית.
בשלב הזה התוכנית היתה להתקדם בנסיעה איטית ולהתרחק מהמקום ביללת צמיגים בליווי תזמורת של גידופים ואולי איזה בקבוק או שניים מתעופפים, לא שום דבר לכתוב עליו. אבל התוכניות סוכלו ברגע שאחד מארבעת המוסקטרים, שהפכו באופן מסתורי לשישים בערך, הניף לכיווננו צינור השקיה מאלומיניום תוך כוונות ברורות לבדוק את עמידות היפהפיה האיטלקית לחבטות אלימות. מאיפה צינור השקיה מאלומיניום בצומת הבורגר ראנץ' בודאי תשאלו, ובכן, זוהי אחת מאותן תעלומות שמטילות צל על תיאור השתלשלות המאורעות בכל אירוע היסטורי, אך לא ניתן להן לעורר ספק בדבר נכונותו של האירוע או אמינותו של הזכרון.
בשלב זה התרחש נס. טוב, לא נס ממש, ניסון כזה קטן, בלתי מוסבר מבחינה מדעית. כטיבם של ניסים גם הנס הספציפי הזה לא ממש שיפר את מצבנו אלא דווקא סיבך אותו לא מעט. יאיר מיודענו שעד לאותו הרגע היה שותף פסיבי לארוע, נאנק מכאבים ממרבצו במושב האחורי, החלים באורח פלא מכל מכאוביו ובתרגיל שלא היה מבייש את הודיני הגדול הצליח לפתוח את דלת הלנצ'יה ולהשחיל את גופו הדואב בין משענת המושב של שחר לבין הדלת הקדמית (רק דלתות קדמיות יש לאוטו הזה, ספורט אמרתי כבר, לא?) ולפני שהספקנו להגיד "ערס", מה גם שאז בימי טרום דודו טופז המילה המקובלת היתה צ'חצ'ח שהיא ארוכה יותר, הוא היה עסוק בחילופי מהלומות, לא מילוליות, עם הטיפוס נושא צינור ההשקיה.
בחוסר חשק בולט נאלצנו לצאת מהאוטו ולחוש לעזרתו שכן שישים הערסים לא הפסיקו להתפצל כהרגלם, והפכו להיות משהו כמו מאתיים בשלב הזה. אם החלטתם שהתאורים שלי אמינים כמו תיאורי הפגנת ארבע מאות האלף שהתרחשה פחות או יותר באותה תקופה הרי אתם צודקים מן הסתם, אבל תאמינו לי, היו שם הרבה ערסים. הרבה יותר מדי.
מהומה כזו לא זכיתי לראות כל כך מקרוב לא קודם ולא לאחר מכן. המוני אדם בפרצופים מעוותים משנאה הקיפו אותנו והחליפו איתנו מהלומות מהסוג המילולי והפיזי לסירוגין. סכינים נשלפו, לשמחתי ככל הנראה לצורכי סגירת חשבונות פנימיים. אף אחד מאתנו לא נחתך, אבל מתנדב מגן דוד אדום שיצא כדי לנסות ולהרגיע חזר למשרדו כשהתלבושת הלבנה שלו מעוטרת בכתמים אדומים, ככל הנראה כתוצאה ממפגש עם אחד מן הסכינים הנ"ל.
באחת מן ההפוגות הופיע מורדי. בחור עב בשר שהכרנו מבית הספר. למרות שהוא לא היה "משלנו" אחדים מאתנו החליפו איתו מילות ברכה מפעם לפעם, וחלק מאתנו הוא אפילו הכיר בשם. מורדי, למרות חזותו המאימת ביותר היה ככל הנראה בעליה של נפש טהורה ומשכין שלום בפוטנציה. הוא החל מיד במבצע הרגעת רוחות שכלל צעקות, איומים ותלישת אוזניים לאחדים מחבריו הערסים ובמקביל הוא טרח להודיע לנו שנוכחותנו במתחם הבורגר ראנץ' לא רצויה ושעדיף היה שנתפזר לעינינינו, הכל לטובתנו כמובן.
תוך כדי "מבצע מורדי" וכשתשומת ליבנו היתה נתונה למרות שהוא ניסה להטיל על חבריו, התגנב יצור שפל מאחורי, והוריד על ראשי השאנן את קורת העץ הכבדה שנשא בידיו, ללא כל התגרות ממשית מצידי. הרעש של החבטה התפשט בסביבה, והעולם הקיף אותי שש או שבע פעמים ונעצר.
בשלב כלשהו חשבתי שאיבדתי את חוש השמיעה שלי כי לא שמעתי כלום פרט לשקט סמיך, אבל מסתבר שהחבטה גרמה לרושם עז כל כך, שכולם פשוט השתתקו באחת ושלחו מבטים מודאגים לכל עבר.
לכולם היה ניסיון בהסתבכות בקטטות מסוגים כאלה ואחרים אבל ככל הנראה מדובר היה בערסים צעצוע שקורבן נפש לא היה בתוכניות שלהם. כמה מאלה שעד לאותו רגע הפגינו באופן ברור חוסר אהדה מוחלט לקיומי הפיזי, התקרבו אלי לראות האם שלום לי וחשש קל היה במבטם. לא ברור לי אם בדאגה כנה מדובר היה או שהמח האנליטי שלהם כבר חישב את משמעות המעורבות בקטטה קטלנית לגבי התיק הפלילי שלהם והחליט שלטובת כל הצדדים המעורבים עדיף שאשאר בחיים.
עד הים אינני יודע אם פספסנו כאן הזדמנות לידידות נפלאה בינינו לבין הערסים, בזכות ההתקרבות הרגעית שחווינו בעקבות החבטה בראשי. לא היתה לנו הזדמנות לבדוק את זה מכיוון שמתנדב מד"א השטינקר צלצל למשטרה וזו שלחה את מיטב בניה הידועים בשם "הבולשת" על מנת לפזר את ההתקהלות. שלוש מכוניות "סמויות" ועוד שתי ניידות הגיעו ביללת סירנות וחריקת צמיגים, וכדי להוכיח לנו שהמילה אינטגרציה היתה יותר בגדר משאת נפש מאשר מצב עינינים עובדתי, התעלמו משלושתינו באופן מוחלט והחלו לדחוס לתוך הניידות ככל הבא ליד ערסים שנקרו על דרכם.
אחד הראשונים להדחף לתוך ניידת היה כמובן מורדי מיודענו, שככל הנראה היתה לו היכרות מוקדמת עם שוטרינו האמיצים. עד כדי כך היה ברור לכולנו באותה תקופה מי הם הרעים, מי הם הטובים, למי מותר לדבר עם השוטרים ומי יעשה טוב אם ישתוק במהלך הלילה בבית המעצר, שהעזנו לפנות לשוטרים ולדרוש מהם לשחרר את מורדי מייד כי "הוא רק ניסה לעזור". השוטרים נענו לבקשתנו ואנחנו זכינו בהגנה של מורדי לתמיד. לפחות בתיאוריה, כי בפרקטיקה לא ראינו אותו יותר מעולם. גם בבורגר ראנץ' לא ביקרנו במשך כמה שנים לאחר מכן, היינו עסוקים בשלב הבא של האינטגרציה בשרות הצבאי.
גיא נבו הוא יליד 1964, עורך דין לשעבר, יזם סדרתי בהווה. גרוש מאד, אב לשתי בנות, חי בארגנטינה מאז רצח רבין אותו לקח באופן אישי. לכלב שלו קוראים רון.
זה לא פשוט להיות מיעוט. במיוחד מיעוט לאומי במדינה שנמצאת במלחמה עם העם שלך. למשל מי שנקראים "אזרחי ישראל הערבים". מצד אחד יש שאלה של זהות. האם הם "יותר ישראלים" או "יותר ערבים"? והאם השיוך הכללי ל"ערבים" הוא נכון בכלל, או שהם בעצם פלסטינים? מצד שני יש את שאלת הנאמנות. כשזה מגיע לכדי התנגשות, וזה מגיע, הם יותר נאמנים למדינה שהם חיים בה או לעם שהם שייכים אליו? אלה שאלות ששואלים עליהם, וגם שהם שואלים בעצמם.
המכון הישראלי לדמוקרטיה מקיים סקר שנתי שנקרא "מדד הדמוקרטיה הישראלית", שמסתכל בין היתר גם על סוגיות טעונות כמו אלה. הסקר הזה מתבצע בחודש יוני בכל שנה. אחת השאלות הבסיסיות ביותר היא השאלה "באיזו מידה אתה מרגיש את עצמך חלק ממדינת ישראל ובעיותיה?". השאלה נשאלת את כל משתתפי בסקר, יהודים וערבים, אבל ניתוח התשובות כולל גם פילוח לפי מגזר.
דרור פייטלסון הוא פרופסור למדעי המחשב באוניברסיטה העברית. אספן של כל מיני דברים, ובפרט של נתונים, מספרים, ופסלוני צבים. שואף להקשות על מי שמנסה לרדד ולהטות את השיח הציבורי על ידי טענות בלתי מבוססות והפצת פייק ניוז. מאמין גדול בכך שיכול להיות כאן הרבה יותר טוב.
תחת הכותרת סוחטת הרגשות: "בנק הפועלים הורה לבטל סליקת תרומות להנצחת לוחם" – פורסמה השבוע כתבה (Ynet, 24/03/2024) המתארת תביעה נגד מסכת התעללות לכאורה של הבנק ושל חברת סליקה – בעמותה, המנהלת קמפיין תרומות להנצחת זכרו של לוחם שנהרג בצפון הרצועה.
התביעה קובלת על התערבות הממשל האמריקאי בפרויקט הנצחה תמים לכאורה, שמקושש תרומות למפעל חייו של הנופל. למעשה, מדובר בטענות מניפולטיביות, המצניעות את העובדה ש"מפעל החיים" המדובר הוא מאחז בלתי חוקי, שספג סנקציות אמריקאיות בשל אלימות כלפי פלסטינים. המוסדות הפיננסיים הישראליים נענים לדרישת הממשל בסירובם להעביר דרכם תרומות, שבפועל עוקפות את אותן סנקציות.
ארנון הראל הוא פעיל חברתי, קהילתי ופוליטי. גמלאי מחינוך והוראה בתיכון. לימודי תואר שני למשפטים, למערכות מידע; לימודי תואר ראשון לגיאוגרפיה ומדע המדינה, לימודי ארץ ישראל. 25 שנות אפיון, עיצוב פיתוח וניהול פרויקטים של מערכות מידע גדולות, 20 שנות קבע ועוד 15 שנות מילואים בחיל האוויר בתפקידי פיקוד בשדה, מודיעין ומטה.
בשם אלוהים הרחמן והרחום
לאחרונה נתקלתי בדבריו של הרב שלמה אבינר, הקושרים את כל המוסלמים ואת כל הערבים לחמאס. מכאן נבע הצורך להעמיד דברים על דיוקם ולשפוך אור על הנקודות שעלו מדבריו.
שיח' מוחמד שריף עודה הוא ראש העדה האחמדית בישראל, מחמד פועל רבות על מנת לשמור על מרקם החיים בין האוכלוסיות בארץ ומרבה לארח כנסים לכלל אנשי הדת והתושבים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
1. יש יותר מדי מסלפים ומאחזי עיניים בכדור הארץ.
2. מבין היותר מתעתעים – הדתיים למיניהם ולדתותיהם (כל הדתות, ללא יוצא מהכלל).
3. כל דת, אילו רק היה מתאפשר לה, הייתה מוחקת מעל פני האדמה את שאר הדתות, לכן אף דת אינה טובה יותר מאחרת, וכולן מיותרות ושליליות לחלוטין.
4. אני בעד להפסיק את כל הדתות, כיום אין בהן יותר מאשר אחיזת עיניים ותו לא.
איני בקיא די כדי להציג פסוקים קיימים בקוראן המנוגדים תכלית הניגוד לאלו שמצטט השיח'. ככל הידוע לי, הקוראן אינו מקור הסמכות היחיד או, אפילו, העקרי ממנו שואבים מוסלמים את הרצוי להתנהג לפיו. , "סירת אלנבי" שהיא סיפור חייו של הנביא מחמד והחדית' הם מקורות סמכות "שימושיים" יותר, והתנהלות נביא האסלאם הייתה אלימה ומניפולטיבית.
מעבר לכל הנ"ל מוסלמים כיהודים בוחרים באסלאם וביהדות הרצויה להם.
כמו שמתחת למע' ההפעלה החלונאיות של מיקרוסופט ניתן למצוא תשתית של Dos
כך מתחת למעטה הדקיק של המונותיאזים רוחשת ג'אהיליה: יהודית, נוצרית ומוסלמית. מתברר שכמה פסוקים בכתבי הקודש אין בהם די בכדי למגר את העובדה שהומו סאפיינס הוא החיה הרצחנית ביותר בחלד. דאעש, חמאס וחיזבאללה הם בראש וראשונה ארגוני פשע שמציעים לאנושות אפיקים לתיעול הברוטאליות הטבעית, ולא בכדי ההתקפה הרצחנית, כמו גם עריפות הראש ומעשי האונס משלהבים את העולם כולו.
אני מאמין לשיח' בכוונותיו הטובות, אבל העובדות מסביב סותרות את הצהרותיו. תכביר אינה קריאה לאהבת אדם, תשאלו את היזידים והישראלים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
אני רוצה לדעת מי בא עם הרעיון המתועב של "מכסות" גיוס. הגיוס הוא חובה פרסונלית של האזרח, לא של אירגונים. או שיש או שאין הצדקה לגיוס של האזרח – מה פתאום להעביר את הסלקציה לישיבות או גופים סקטוריאליים אחרים שיחליטו על פי שיקוליהם את מי לשלוח לגיוס? האזרחים אינם ליטרת בשר שרב כלשהו יחליט האם ישלח אל הצבא. מכסות גיוס מנרמלות את היחס של מנהיגי הציבור החרדי אל הציבור שלהם כצאן חסר בינה שיעשה מה שיגידו לו – את זה בדיוק יש לפרק ולהפוך את הציבור החרדי מעדר לאנשים.
רוצים מכסות? בבקשה. 400 עילויים בתורה שיקבלו מעמד מקביל לספורטאי מצטיין. כל אחד יכול להגיש מועמדות, הרבנים יכולים להגיש המלצות, ומערכת הביטחון תאשר פרטנית את האנשים.
כל השאר – מלש"בים.
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם