במרץ 1939, כמה שבועות לפני פרסום הספר הלבן שהגביל כמעט לחלוטין את הגירתם לפלשתינה, יהודי פולין שלחו לראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין מברק נואש - המתפרסם כאן לראשונה ● הם התחננו בפניו לשמור על שערי פלשתינה פתוחים ● המברק זכה להתעלמות, והמחיר היה נורא
בעוד כשבוע ישראל תצא לבחירות בפעם השלישית בתוך שנה. מצב בלתי נורמלי ולא הגיוני במדינה דמוקרטית.
כשבועיים לאחר הבחירות השלישיות ייכנס ראש הממשלה היוצא אל בית המשפט המחוזי בירושלים, ומשפטו יתחיל. גם זה מצב בלתי נורמלי במדינה דמוקרטית.
אז בואו נעשה סדר קצר בניסיון למנוע בחירות בפעם הרביעית:
ישראל נמצאת במצב חירום מתמשך ומיידי. הבחירות האלה יותר מאי־פעם הן על בחירה בין שתי מדינות: מדינת נתניהו המלוכנית, המושחתת, המשיחית, הגזענית וההומופובית או מדינת ישראל היהודית, הדמוקרטית והליברלית.
מה שהיה ברור בשתי מערכות הבחירות הקודמות התעצם ביתר שאת במערכת הבחירות הזאת: מדינת ישראל נלחמת על קיומה. סכנת קיומה אינה חיצונית מאויב זר ואכזר, אלא פנימית ונובעת מתוך הממשלה שאמורה להגן עליה.
מה שהיה ברור בשתי מערכות הבחירות הקודמות התעצם ביתר שאת במערכת הבחירות הזאת: ישראל נלחמת על קיומה. סכנת קיומה אינה חיצונית מאויב זר ואכזר, אלא פנימית ונובעת מתוך הממשלה שאמורה להגן עליה
אדם אחד חזק ומסוכן השתלט על כל מוקדי הכוח והשליטה במדינה והוא מאיים להחריב אותה ולבטל כל סממן דמוקרטי בה. אם חלילה יינתן לו הכוח הזה לקדנצייה נוספת הוא לא יבזבז זמן ויסיים את מלאכת החורבן שהחל בה לפני כשלוש שנים.
במצב החירום הזה אין הרבה ברירות ואין הרבה אפשרויות. מי שבוחר במדינת ישראל היהודית, הדמוקרטית והליברלית מחויב להצביע לאחת מארבע מפלגות: כחול לבן, הרשימה המאוחדת עבודה־גשר־מרצ, ישראל ביתנו או הרשימה המשותפת.
הצבעה לכל מפלגה אחרת, משמעה הצבעה למדינת נתניהו המלוכנית, המושחתת, המשיחית, הגזענית וההומופובית.
כל אזרח ואזרח בבואו להצביע ביום שני הבא חייב לחשוב היטב איזו מדינה הוא רוצה לראות כאן בעוד שנה, שנתיים, חמש שנים ועשר שנים. להיעדר מהצבעה לא בא בחשבון.
צר לי לומר אבל לאחר כל השנים האלה והשנה האחרונה, רק טיפשים עדיין מאמינים לנוכל, הרמאי והשקרן נתניהו. אפילו העבריינים והמושחתים מזמן כבר לא מאמינים לו, הם תומכים בו רק מתוך אינטרסים – עבריין קטן תומך בעבריין גדול, לכאורה. ראו את תמיכתו של אריה דרעי, עבריין מורשע שישב בכלא ובימינו עומד לפני כתב אישום נוסף, שמפציר בנו לשמור על ביבי. אנחנו צריכים לשמור על ה"מנהיג" ולא הוא עלינו. הוא שאמרתי: עבריין קטן תומך בעבריין גדול, לכאורה.
ראו את תמיכתו של דרעי, עבריין מורשע שישב בכלא ועומד לפני כתב אישום נוסף, שמפציר בנו לשמור על ביבי. אנחנו צריכים לשמור על ה"מנהיג" ולא הוא עלינו. עבריין קטן תומך בעבריין גדול, לכאורה
אני עצמי בוחר בכחול לבן בראשות בני גנץ וממליץ לכל מכריי וקרוביי לעשות כן. מכל הסיבות שבעולם. ובעיקר מפני שרק כחול לבן מציעה חלופה אמיתית לשלטון האימה המושחת של נתניהו, ורק בני גנץ מתגלה כמבוגר האחראי שבכוחו לעשות סדר בבלגן הנורא שמשאיר הנאשם נתניהו במדינה. רק בני גנץ ממלכתי, רציני ולא נגרר לשטויות הילדותיות והמסיתות שהנאשם נתניהו עוסק בהן יום ולילה.
המצב מדאיג, מפחיד ומסוכן. ממש. הנאשם נתניהו משחרר בכל רגע נתון חדשות כזב כאלה ואחרות, שקרים, כזבים, חצאי אמיתות, סרטונים ילדותיים ומביכים, תמונות מבוימות וערוכות – ומכתיב סדר יום שנועד לנטרל יריבים פוליטיים ובעיקר להשכיח מהציבור שב־17 במרץ הוא ייכנס בשערי בית המשפט המחוזי בירושלים להקראת כתב האישום בפניו.
לנו, שוחרי הדמוקרטיה ואוהבי ישראל, אסור להיכנע לסחרירים (ספינים) שלו. אסור לנו להאמין לשום מילה שיוצאת מפיו וממקלדתו, האיש שקרן כפייתי, סדרתי וחולני, נוכל־על שיעשה הכול כולל הכול להמשיך להיאחז בהגה השלטון כמה שיותר זמן, גם אם זה אומר להישאר ראש ממשלה זמני של ממשלת מעבר וגם אם זה אומר לצאת לבחירות שוב ושוב עד שיהיה מרוצה מתוצאות הבחירות. ברגע שירפה מהגה השלטון ישוב להיות "כאחד האדם" – ומזה הוא פוחד פחד מוות.
המצב מדאיג, מפחיד ומסוכן. הנאשם משחרר בכל רגע נתון חדשות כזב כאלה ואחרות, שקרים, חצאי אמיתות, סרטונים ילדותיים ומביכים, תמונות מבוימות וערוכות – ומכתיב סדר יום שנועד לנטרל יריבים פוליטיים
אנחנו, שוחרי הדמוקרטיה ואוהבי ישראל, צריכים להתכונן לימים הבאים עד הבחירות, להכין את עצמנו לכמות הרפש, הסחי, הגועל, השקרים והזיופים שיֵצאו מבית מדרשו של הנאשם נתניהו – ולא להאמין לשום מילה שיוצאת ממנו ומשופריו.
אנחנו כבר מכירים את יכולותיו במיטוט יריבים פוליטיים, והפעם אסור להיכנע ואסור ללכת שבי אחרי שקריו. הפעם זה או מדינת ישראל או מדינת הנאשם נתניהו. ואנחנו ממש לא רוצים לחיות במדינת הנאשם נתניהו.
לסיום, עוד שתי הערות בעקבות האירועים האחרונים:
שר הפנים העבריין המורשע אריה דרעי איים שבכל מחיר הם ידאגו שנתניהו יהיה ראש הממשלה גם אם בג"ץ יפסול אותו. על כך הגיב בני גנץ בצדק, שמערכת המשפט גוברת על המערכת הפוליטית ויש לכבד את פסיקותיה.
וגנץ אכן צודק. במדינה דמוקרטית המערכת הפוליטית אינה העליונה, את זה יש רק במדינות דיקטטוריות. הפרדת הרשויות חיונית וקריטית לדמוקרטיה, גנץ מכיר בכך ומכבד את זה, בניגוד לממשלה שאוחנה שר המשפטים הזמני שלה, שבטוחה שהשלטון מעל הכול, כמו בדיקטטורה.
שר הפנים העבריין המורשע אריה דרעי איים שבכל מחיר הם ידאגו שנתניהו יהיה ראש הממשלה גם אם בג"ץ יפסול אותו. על כך הגיב בני גנץ בצדק, שמערכת המשפט גוברת על המערכת הפוליטית ויש לכבד את פסיקותיה
הרשות השופטת היא המכריעה כשלרשות המבצעת או לרשות המחוקקת אין מענה. לכן בהקשר זה היא העליונה. יש לכבד את פסיקותיה ולא לתקוף אותה.
בפועל יש כרגע רק רשות אחת, הרשות המבצעת. הרשות המחוקקת מנוטרלת והרשות השופטת מאוימת עד אימה ושיתוק. כחול לבן בראשות בני גנץ תחזיר את הפרדת הרשויות שנתניהו ביטל.
לכן עכשיו יותר מאי־פעם כל שוחרי הדמוקרטיה מחויבים להצביע לכחול לבן בראשות בני גנץ. אפשר גם להצביע למפלגה המאוחדת העבודה־גשר־מרצ, אבל חייבים לחזק את כוחה של כחול לבן דווקא בגלל השקרים והסחרירים של נתניהו, חייבים להחליף את שלטון השחיתות. זה עכשיו או לעולם לא.
הפעם כולנו מצביעים נכון ומבערים את שלטון הרוע והאימה.
יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה ארבעה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
להלן שורה אמיתית מתוך תכתובת ווטצאפ של בית ספר יסודי בעיר במרכז:
"שלום, האם לאור העובדה שקבוצת התיירים הנגועים ביקרה בירושלים לפני כמה ימים, זה לא בלתי אחראי בעליל לשלוח לשם את הילדים?".
את התשובות לשאלה כבר לא זכיתי לראות אבל עדכון מהבוקר אחרי מאשש את התיזה לעיל – מקור מוסמך עדכן שרק שלושה ילדים נשלחו על ידי הוריהם לטיול.
אחת הכותרות במרשתת עסקה בכך ש"נתניהו פנה לשב"כ בנסיון לאתר מראש ולמנוע הפצת פייק ניוז ממוקד הקשור לקורונה ביום הבחירות". הואיל והכותרת מגיעה מהמאסטר ספינולוג הכי מתוחכם שיש פה, האיש הממונה על שירות הבטחון ורשות הסייבר מחד ועל שליטה במערכת (פרוצה למדי) של מרשם התושבים ונטיותיהם הפוליטיות מאידך – כנראה שזו אינה אזהרה לגופי הבטחון האמיתי והקיברנטי.
אחת הכותרות במרשתת עסקה בכך ש"נתניהו פנה לשב"כ בנסיון לאתר ולמנוע הפצת פייק ניוז הקשור לקורונה ביום הבחירות". הואיל והכותרת מגיעה מהמאסטר ספינולוג, כנראה שזו אינה אזהרה לגופי הבטחון
זו יכולה להיות פשוט משאלת לב והכנת אליבי ליום שאחרי פרסום התוצאות ולפני המשפט, אבל אולי זו רמיזה לצבא הבוטים, שמאות אלפים מהם מסתובבים בינינו כנגיף קורונה חסר שליטה, מה עליהם לעשות.
מתקפת הטילים המחודשת בדרום, שהיא לחלוטין באשמת הדרג המדיני נטול המנדט, נפתלי "רק שלא יברח לגנץ" והטרקטור, וכמובן ירום הודו – הרבה פחות נוחה לראש ממשלת המעבר. גם העיסוק במימד החמישי ומסמך מנדלבליט או הרפז או איך שלא תקראו לו, לא לגמרי מתרומם. מי שהצביע מועד א' וב' באופן מסוים – הסיכוי שישתנה אצלו משהו במועד ג' אינו גדול.
מה שכן קיים ומשפיע וכולנו ראינו זאת במועד ב' – הוא אחוז ההצבעה. מדובר בווין ווין קלאסי. אם הבהלה תרחיק מצביעים במעוזי שמאל מובהקים ובמגזר אז כבר ניתן לצמצם לכיוון ה-54 מנדטים ההכרחיים של הימין (כן כן, 54 הוא מספר הקסם. כי כחולבן וליברמן מדברים על רוב יהודי, כלומר הקמת ממשלת מיעוט של 54 מול 53 לבלוק החסינות. מנדט אחד הפוך ואין ממשלת מיעוט ויש בחירות ארבע בדרך, חבל על הטקס).
מה שכן קיים ומשפיע, וכולנו ראינו זאת במועד ב' – הוא אחוז ההצבעה. ווין ווין קלאסי. אם הבהלה תרחיק מצביעים במעוזי שמאל מובהקים ובמגזר אז כבר ניתן לצמצם לכיוון ה-54 מנדטים ההכרחיים של הימין
אם זה לא יקרה ושוב תהיה ירידה במעוזי הימין, כפי שטוען ראש ממשלת המעבר, אזי הנה פתח מושלם לערעורים והסתה נגד "בחירה לא לגיטימית כשמרבית התושבים פחדו לצאת להצביע".
בקיצור נגיף הקורונה, מר COVID19 כנראה ירד לנתניהו מן השמיים ומסתמן כחלק בפאזל שמסתדר לנתניהו. כדאי כבר עכשיו לשים לב טוב טוב למקור הדיווחים בנוגע לנגיף.
ובעוד הפוסט ממתין לפרסום, עידכון קצר שעלה היום בטוויטר של גל"צ:
"סקר: כ-14 מנדטים מתלבטים האם להגיע לקלפיות מחשש להידבקות בקורונה. האזינו לפרטים המלאים אצל יעל דן".
ארנון דיוקמן מכור לפוליטיקה, קופירייטר חובב וגם מתכנת. אוהב לכתוב, לא סותם את הפה אף פעם גם כשממש הגיע הזמן.
קו אחד מחבר את שני סבבי הלחימה האחרונים בעזה: כמו אחרי חיסול בכיר הג'יהאד בהאא אבו אל-עטא בחודש נובמבר האחרון, נכון להבוקר, חמאס נשאר מחוץ למעגל הלחימה.
גם אם הדברים לא יאמרו באופן גלוי, בישראל ובהנהגת חמאס בעזה מבינים שהשעה היא שעה של התלכדות אינטרסים, ולא של התנגשות אינטרסים. לא ישראל ולא חמאס מעוניינים בהסלמה כרגע, כל אחד מסיבותיו הוא.
ירושלים רוצה להגיע בבטחה לבחירות, שגם כך מאותגרות על ידי נגיף מסתורי. עזה רוצה הסדרה, שמשמעותה יותר פועלים, יותר כסף חיצוני ופחות סגר.
בדיוק את נקודת הממשק הזו בין חמאס לישראל מנסה הג'יהאד האסלאמי לנתץ. הסדרה, מבחינתו, היא אתגר מורכב של ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר להחזיק בנשק, אבל לא להשתמש בו – לפחות לא כלפי ישראל.
הג'יהאד האסלאמי מבין שארגון שממומן ומתומרץ על ידי איראן ושחרט על דגלו התנגדות לישראל, צפוי להיחלש משמעותית הן בטהרן והן ברחוב הפלסטיני. לכן, ההחלטה שמתקבלת בימים האחרונים בין בכיריו בדמשק וסביבתה היא לפעול ויהי מה, בבחינת אחרינו המבול.
צה"ל חיסל בתוך שלושה ימים כמה פעילים של הגא"פ (ראשי תיבות של ג'יהאד אסלאמי פלסטיני בלשון הצבאית) שהיו בדרך לפיגוע. ביום שישי הייתה זו חוליית צלפים, ואתמול חוליית מניחי מטענים.
תמונת הדחפור גורר גופת פלסטיני הלהיטה עוד יותר את הרוחות, דחקה את הגא"פ לפעול, והתגובה לא איחרה לבוא, עם מטחים לעבר הנגב המערבי. בשלב הזה גם ישראל נדחקה לפינה, כל שכן שר הביטחון נפתלי בנט שהכריז על "הפתעה בגזרה העזתית".
אלא שגם ירושלים מוצאת את עצמה בסבך אינטרסים: מצד אחד, אי אפשר להצטייר כסבלנים ומכילים את הירי. בוודאי לא בזמן בחירות כשהיריב, מפלגת כחול לבן עם שלושה רמטכ"לים בדימוס, מאשים ממשלת ימין בהפקרה ביטחונית; מצד שני, חייבים להשאיר את חמאס מחוץ למשחק.
שעת המבחן של סינואר מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות
מסיבה זו בחרה ישראל הלילה בדמשק כתשובה לירי מעזה. המסר כאן ברור: ישראל לא תחשוש לחזור למדיניות החיסולים של צמרת הג'יהאד, לא משנה היכן (על פי פרסומים זרים, ישראל חיסלה את מנהיג הג'יהאד האסלמי, פתחי שקאקי על אדמת מלטה ב-1995). מעבר לכך, הפעולה הלילה בדמשק מוציאה את חמאס מהמעגל. הוא לא קשור לכך, הוא לא נפגע ולכן לא חייב להגיב.
ואחרי כל זה יש לנו את שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, שהודות למערכת בחירות אמוציונלית, חשף אותנו למהלכים שמאחורי הקלעים בהתלכדות האינטרס ישראל-חמאס-מצרים-קטאר.
הביקור של ראש המוסד ואלוף פיקוד דרום בקטאר מעיד עד כמה רחוק מוכנה ישראל ללכת בעבור שקט בגזרה הדרומית. בהקשר הזה ישראל מחזיקה שני מנופי לחץ דיפלומטיים על יחיא סינואר: מעבר רפיח, הנשלט על ידי מצרים והכסף המזומן שמסופק על ידי קטאר. שני המנופים מופעלים באופן תדיר, ובדרך כלל הם אלה שעוצרים הסלמה מלהתפרץ, או לחלופין מביאים לסיומה המהיר.
המצב בדרום עדיין מתוח מאד, ואזורים שלמים בעוטף עזה נסגרו לתנועה מחשש לירי מכיוון הרצועה. מאחורי הקלעים נראה שהתזזיתיות גדולה, כולם חוץ מהג'יהאד רוצים שקט. המפתח בעניין הזה נמצא בידי יחיא סינואר. עכשיו הוא לבד בקוקפיט העזתי, כשאיסמעיל הנייה מורחק שלא מרצונו על ידי המצרים.
עד עכשיו סינואר קרא היטב את הצד הישראלי וניתח נכון את מידת הסובלנות המדינית שלו. אלא שגם הוא מבין שאי אפשר עוד לאחוז במקל בשני קצותיו.
שעת המבחן שלו מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם