אילו "תהליך השלום הישראלי-פלסטיני" היה חברה בורסאית, מניותיה היו בשפל של כל הזמנים, והיא היתה עמוק בתהליך חדלות פירעון ופשיטת רגל. מה שבשיטה האמריקנית קרוי Chapter 11.

הפעם האחרונה שבה ניהלו נתניהו ואבו-מאזן משא ומתן רשמי היתה לפני 9 שנים, ומאז, בכוונת-מכוון הלכו ממשלות ישראל ושחקו את המגעים ואת האמינות המינימלית המתחייבת כדי לקיימם.

אילו "תהליך השלום הישראלי-פלסטיני" היה חברה בורסאית, מניותיה היו בשפל של כל הזמנים, והיא היתה עמוק בתהליך חדלות פירעון ופשיטת רגל. מה שבשיטה האמריקנית קרוי Chapter 11

את "שליחו המיוחד" של נתניהו למשא ומתן, אלוף המזרח התיכון בטקטיקנות, עורך הדין יצחק מולכו, נשאה עימה פרשת הצוללות אל מחוץ לאקווריום. גם את משה כחלון, האיש והחיוך, אשר על "הערוץ החשאי" למשא ומתן בסוגיות הרות-הגורל של קיזוזי חובות ומתן בסתר מול שר האוצר הפלסטיני, נמצא בקרוב מאחורי דלת מסתובבת כלשהי.

מה שנותר מן העבר המפואר – טרום ימי נתניהו – של עשרות קבוצות עבודה ומאות נושאים ונותנים, סבבים מתוחים של פוקר אסטרטגי בין מנהיגים אמיצים ומשלחותיהם טרוטות-העיניים, הוא רק "מתאם הפעולות בשטחים" התורן, מפקדי אוגדת איו"ש וחטיבותיה, ועמיתיהם בשב"כ, העושים לילות כימים בשיתוף פעולה בטחוני הדוק מול מקביליהם הפלסטינים.

אימרה אמריקנית מתארת את הדיפלומטיה כ"אומנות ליטוף ראש הנמר ביד אחת, כשהיד השנייה מגששת אחרי האבן שתרוצץ את ראשו". נתניהו יישם בנחישות וביעילות את האסטרטגיה הזו, והוא קרוב מאי-פעם למימוש מטרתו – ריצוץ ראשם של הסכמי אוסלו, רעיון 'שתי המדינות', והרשות הפלסטינית כגרעין של מדינה עצמאית; תוך מיזעור המחירים המדיניים, הבטחוניים, הכלכליים והמשפטיים הכרוכים בכך.

אימרה אמריקנית מתארת את הדיפלומטיה כ"אומנות ליטוף ראש הנמר ביד אחת, כשהיד השנייה מגששת אחרי האבן שתרוצץ את ראשו". נתניהו יישם בנחישות וביעילות את האסטרטגיה הזו

ממשל טראמפ, על ה'בייס' הפוליטי-דתי אוונגליסטי שלו, ו"צוות שלום" המורכב מאנשי נדל"ן בעלי עבר מפוקפק ואידאולוגיה פרו-מתנחלית עם גוונים אורתודוכסיים-משיחיים, הוא אכן הזדמנות הסטורית בלתי חוזרת להנחתת מכת-חסד סופית על פרוייקט שתי המדינות.

נראה כי כל הכוכבים מסתדרים בהתאם – מדינות הנפט מכונסות בעצמן ומביטות בבהלה על עקומות מחירי האנרגיה. צניחת עלויות הפאנלים הסולאריים ואמצעי האגירה של אנרגיה היא לא פחות מאיום קיומי עבורן.

מדינות אירופה, משענתם הפיננסית, המדינית, המשפטית והנורמטיבית של הפלסטינים, עסוקות בבעיות פנימיות ובהתמודדות עם ערעור הסדר העולמי מבוסס-החוקים ע"י טראמפ ממערב ופוטין ממזרח.

ממשל טראמפ, על ה'בייס' הפוליטי-דתי אוונגליסטי שלו, ו"צוות שלום" המורכב מאנשי נדל"ן בעלי עבר מפוקפק ואידאולוגיה פרו-מתנחלית עם גוונים אורתודוכסיים משיחיים, הוא הזדמנות הסטורית להנחתת מכת-חסד סופית על פרוייקט שתי המדינות

רוסיה מיצבה עצמה בעמדת השפעה אזורית משופרת, אך איננה ממהרת למנף אותה לטובת הפלסטינים, וסין – עוד לפני התפרצות הקורונה שבוודאי תעמוד במרכז עיסוקיה בטווח הקצר – ממשיכה בגישתה האולטרה-שמרנית ואיננה מציבה את הפלסטינים במקום גבוה בסדר עדיפויותיה.

גם המשבר האמריקני-איראני משחק לידי נתניהו, ונתפס – בצדק – כחריף ואקוטי יותר מכל סוגייה פלסטינית.

תהליכים מדיניים בעבר כרכו תמיד בין ניהול משא ומתן ישראלי-פלסטיני, לבין יצירת קואליציה אמריקנית-ערבית-ישראלית כנגד איראן וארגוני הטרור. לכאורה, גם תוכנית טראמפ מנסה לעשות זאת, וטראמפ אפילו הדביק לרעיון כינוי חדש-ישן "נאט"ו מזרח-תיכוני", בעודו מערער את יסודותיה של נאט"ו המקורית…אם לשפוט על פי התבטאויות והדלפות מרובות, מדינות המפרץ, המאוימות ישירות ע"י איראן, אכן מעונינות בסיוע אמריקני וגם ישראלי.

אבל הניסיון השקוף ליצור את ה'ברית האזורית' על גבם, אפם וחמתם של הפלסטינים עתיד להיכשל. גם בחולשתן ובמצוקתן מול איראן, מדינות ערב אינן יכולות להיתפס כבוגדות בעניין הפלסטיני. מה גם ששלוש שנים לתוך ממשל טראמפ, הן למדו משמעויות חדשות למונח התנ"כי – שבמקור התייחס לפרעה מלך מצרים – "משענת קנה רצוץ".

אבל הניסיון השקוף ליצור את ה'ברית האזורית' על גבם, אפם וחמתם של הפלסטינים עתיד להיכשל. גם בחולשתן ובמצוקתן מול איראן, מדינות ערב אינן יכולות להיתפס כבוגדות בעניין הפלסטיני

לפי המדווח עד כה, תוכנית טראמפ מנסחת-מחדש את ההגיונות האסטרטגיים של תהליכים מדיניים קודמים, ואורזת אותם באופן שרק האגפים הימניים בישראל ובארה"ב ישמחו לקבל – היא שוברת את הנוסחה הבסיסית של 'שטחים תמורת שלום', ומחליפה אותה ב'שטחים תמורת קולות ימניים'. היא שוברת אפילו את נוסחת-השיווק של נתניהו הישן, סוחר ה'הדדיות', ומחליפה את 'יתנו-יקבלו', ב'לא יתנו – ניקח לבד'.

היא ממשיכה את הקו הכוחני של העברת השגרירות לירושלים, ההכרה האמריקנית בהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן, והצהרת פומפיאו על מעמדן של ההתנחלויות כ'לא בהכרח בלתי-חוקיות', ומושכת באופן חד-צדדי את השטיח מתחת לקונסנזוס הבינלאומי המוחלט שהתפתח מאז 1967.

ארה"ב של טראמפ עושה לתהליך המדיני את מה שעשתה להסכם הגרעין עם איראן. היא מפרה ברגל גסה וללא עילה משפטית, מדינית, בטחונית או מוסרית את התחיבויותיה-שלה ואת הנורמות הבינלאומיות.

התכנית שוברת את הנוסחה הבסיסית של 'שטחים תמורת שלום', ומחליפה אותה ב'שטחים תמורת קולות ימניים'. היא שוברת אפילו את נוסחת-השיווק של נתניהו הישן, סוחר ה'הדדיות', ומחליפה את 'יתנו-יקבלו', ב'לא יתנו – ניקח לבד'

על ההקשרים הפוליטיים-אישיים המובילים את שיקוליהם של נתניהו מזה וטראמפ מזה בעת הנוכחית מיותר להכביר מילים. ההסטוריה זימנה לישראלים ולאמריקנים את המנהיגים המושחתים והמופקרים ביותר מאז ומעולם. אבל מן הצד השני, גם הפלסטינים מצויים בפיצול פוליטי וגאוגרפי עמוק וחסר-תקדים, עם הנהגות בלתי לגיטימיות הן ב'פתח'-אש"פ-איו"ש, והן בעזה-חמאס.

לאחר שתפורסם התוכנית, ובהנחה שלא תכיל הפתעות מרעישות בהשוואה לידוע עד כה, מה צפוי בשבועות הקרובים?

נתניהו ינסה, ביתר שאת, ליצור תחושת-דחיפות ו'הזדמנות הסטורית'. אולם הקו הנואש הזה יתקל בבעיה מהותית – תוכנית טראמפ לא תיגנז ב-2 במרץ, ואין לה תאריך תפוגה החופף לזה של נתניהו. ראש הממשלה גנץ יוכל לבחון אותה, בניחותא, כל הדרך עד הבחירות בארה"ב, וגם לאחריהן, בתקופת "ממשלת המעבר" ככל שתהיה כזו במידה וטראמפ יוחלף ע"י נשיא/ה דמוקרטי/ת.

נתניהו ינסה, ביתר שאת, ליצור תחושת-דחיפות ו'הזדמנות הסטורית'. אולם הקו הנואש הזה יתקל בבעיה מהותית – תוכנית טראמפ לא תיגנז ב-2 במרץ, ואין לה תאריך תפוגה החופף לזה של נתניהו

נסיון של נתניהו לביצוע מחטף חקיקתי בדמות סיפוח בקעת הירדן ו/או שטחי התנחלויות עוד לפני הבחירות אמור להיתקל בהתנגדות נחרצת לא רק של הגוש הדמוקרטי בכנסת, אלא גם של היועמ"ש מנדלבליט, של כלל גורמי המקצוע במערכת המדינית-בטחונית-משפטית – שעליהם לבצע עבודת-מטה סדורה ולבחון את כלל ההשלכות – ובמידת הצורך גם של בג"צ. ברור שקביעת גבולות-קבע לישראל היא החלטה אסטרטגית מן המעלה הראשונה, שאינה יכולה להתקבל במחטף שכזה ע"י ממשלת מעבר שלישית ברציפות, בראשות נאשם בשלושה תיקים חמורים.

שאר השחקנים במערכת האזורית והבינלאומית, המבינים היטב את הרקע והמוטיבציה להצגת התוכנית דווקא עכשיו, ייטיבו לעשות אם ישהו את תגובותיהם עד להתבהרות התמונה הפוליטית בישראל.

ברור שקביעת גבולות-קבע לישראל היא החלטה אסטרטגית מן המעלה הראשונה, שאינה יכולה להתקבל במחטף שכזה ע"י ממשלת מעבר שלישית ברציפות, בראשות נאשם בשלושה תיקים חמורים

אם יש היבט חיובי בהצגת תוכנית טראמפ בעת הזו, הרי שהוא טמון באילוץ הפוליטיקאים מכל הצדדים לחשב מסלול מחדש, מה שעשוי אולי ליצור – למרות הכל – מומנטום מחודש לעיסוק בנושא הפלסטיני, שהיה ונשאר הגורם המכריע ביותר לעתידה של מדינת ישראל.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

אריאל הלוי בא אלינו ובפיו בשורה: ה"גיג אקונומי" והעבודה מהבית הם העולם החדש והאמיץ שמתהווה לנגד עינינו. הידד! מהפיכה תעסוקתית! העובדים השכירים מעדיפים להפוך לפרילנסרים! הכוח העולה!

תרשו לי לשפוך קצת מים צוננים על החגיגות. גרתי בתוך עוגת הקצפת הזאת עם הנצנצים.

אריאל הלוי בא אלינו ובפיו בשורה: ה"גיג אקונומי" הוא העולם החדש והאמיץ. מהפיכה תעסוקתית! השכירים מעדיפים להפוך לפרילנסרים! תרשו לי לשפוך קצת מים צוננים על החגיגות. גרתי בתוך עוגת הקצפת הזאת

נתחיל משתי הערות:

1

הלוי מקפיד להגיד שוב ושוב "גיג אקונומי", ולא חלילה "כלכלת החלטורה" (הגם שהביטוי העברי מופיע בעיתונות זה זמן מה). אולי כי "גיג" עושה אסוציאציה של הופעת רוק בסיאטל של להקה בתחילת דרכה, משהו נורא אופטימי. "חלטורה" נשמע כמו כמה שטרות שמשלמים לבייביסיטר. קוראים לזה "סוציולקט" – מילה ממקור אחר נותנת נופך לגמרי שונה. כמו לקרוא למחסן משופץ בראש פינה "צימר". "צימר" נשמע אוטומטית כאילו שהוא בהרי האלפים.

2

הלוי מערבב, בכוונה או שלא בכוונה, בין סוגיית העבודה מהבית – שיכולה להתקיים גם במודל העסקה ישירה, עם עובד שכיר רגיל שכבר יש איתו מערכת יחסים קיימת, לבין תופעת הפרילנס, שמשמעותה שאין יחסי עובד ומעביד, לא במסגרת פרוייקטלית ולא במסגרת ארוכת טווח.

חלק מהעובדים במסגרת "העסקה גמישה", למשל ענף השליחים ההולך וגדל במהירות, או נהגים בתשלום ("אובר" היא הפלטפורמה המוכרת ביניהן) – לא עובדים מהבית. כך שיתרון הנוחות היחסית לא חל עליהם. אין לי מלים לתאר כמה ההעסקה הזאת פוגענית.

הלוי מקפיד להגיד "גיג אקונומי" ולא חלילה "כלכלת החלטורה". אולי כי "גיג" עושה אסוציאציה של הופעת רוק בסיאטל של להקה בתחילת דרכה, משהו נורא אופטימי. "חלטורה" נשמע כמו כמה שטרות שמשלמים לבייביסיטר

יש כל מיני פרילנסרים, זה נכון. יש פרילנסרים של 1500 שקל בחודש, ויש של 12,000. מה שבטוח זה, שאת העסקתו של פרילנסר אפשר לסיים מעכשיו לעכשיו. אין מכתב פיטורין, אין שימוע, אין דמי אבטלה, אין ימי מחלה או חופשה, אין פנסיה. כלום. כמו כוס חד פעמית. סיימת? זרקת.

מניסיון אישי, יש שני מצבים:

בראשון, הפרילנסר הוא "נותן שירותים" של לקוח אחד בלבד. מה שאומר שהוא שכיר בלי תלוש, בלי תנאים, בלי פנסיה, אפס ביטחון תעסוקתי, שאפשר לפטר בלי לפטר. בעבר נשמעו קולות מרשות המסים ומשרד העבודה נגד הישראבלוף הזה (כולל פקידי שומה שדיברו אתי אישית). זה היה מזמן.

מצב שני, פרילנסר שיש לו כמה לקוחות. כלומר, הוא נאלץ לרדוף אחרי לקוחות, ולעסוק לא מעט מזמנו בגבייה. לא רק שהתשלום הוא "שוטף פלוס 30/60/90", ובענפים מסויימים אפילו 150 (!), עצם קבלת הצ'ק יכולה להידחות, להימרח, להיות פתח לטרטורים. זה לא תיאורטי, זאת המציאות של רבבות עובדים בישראל.

כשאתה פרילנסר, כל ההוצאות מכיסך: המחשב עליך, החיבור לאינטרנט עליך; אמנם היום חיבורים לאינטרנט זולים מבעבר, אבל אם אתה לא עובד בתחום התוכן (המילולי), מנוי האינטרנט הזול ביותר לא יספיק לך. ותמיד תהיה ציפיה לשדרוג – גם של החומרה, גם של החיבור.

בקיץ הישראלי, שנמשך כמעט חצי מהשנה, המזגן עובד לאורך כל יום העבודה – 6 שעות או 12 שעות, אבל בבית – הכל על חשבון העובד (אפילו אם הוא עובד שכיר). כן הדברים אמורים בחימום בחורף (ובמיוחד בארצות קרות). כל זה על חשבון הפרילנסר, החופשי כציפור.

עוד משהו שלא משלמים עליו: עקומת הלמידה. כל פרוייקט חדש מתחיל בלימוד מסויים והסתגלות. תשלום לפי תפוקה הופך את שעות הלימוד האלה לשקופות מבחינת התשלום.

מה שבטוח זה שאת העסקתו של פרילנסר אפשר לסיים מעכשיו לעכשיו. אין מכתב פיטורין, אין שימוע, אין דמי אבטלה, אין ימי מחלה או חופשה, אין פנסיה. כלום. כמו כוס חד פעמית. סיימת? זרקת

לפעמים הפיתוי הוא האפשרות להרוויח שכר שעתי גבוה יותר מעבודה כשכיר, במיוחד בתחומי התוכן. אבל אז אתה מגלה שהפכת לעובד עונתי. כותב שורות אלה עבד במוסד אקדמי פרטי מוביל; הרגשתי על גג העולם כשהרווחתי 10,000 שקלים בתשעה ימים (אי שם בשנות ה-20 שלי). אבל אז ראיתי שזה קורה 3-4 פעמים בשנה. בין לבין – כלום.

לפעמים השכר השעתי גם הוא אינו יתרון כלל. מי שמכיר את זירות הפרילנס הישראליות והבינלאומיות (אתרים שמתפרסמים בהם פרוייקטים בתשלום), יודע שזה מרוץ לתחתית. כל התחרות היא בגזרת המחיר. לעתים אתה מתחרה עם ילדים בני 15, שלא צריכים להתפרנס מהפרוייקטים האלה ולא אכפת להם. לעתים אתה מתחרה עם עובדים ממדינות העולם השלישי, שעלויות המחיה שלהם נמוכות.

שוחחתי על הנושא עם שרון בירקמן, מטפלת כלכלית, מרצה ומנחת יחידים וקבוצות, שצברה ניסיון מעשי וכן ידע מחקרי בתחום העבודה ובמיוחד בתחום ה"יציאה לעצמאות" בקרב נשים עובדות.

בירקמן מסבירה: "מעבר לחוסר היציבות המוחלט במודל הזה, הפרילנסר מוותר על שורה של יתרונות.

"אי אפשר להתקדם, אי אפשר לעבור תחום ולהתפתח. כשאתה גם עובד של החברה וגם נמצא פיזית בבניין, לחברה יש אינטרס שתתפתח. אם יש לך שעתיים מתות או כמה ימים חלשים, אפשר לקרוא לך לקיוביקל או לחדר אחר, לתת לך הסבר קצר ולתת לך משהו לעשות. בטווח הארוך, אפשר ממש להכשיר אותך לתפקיד אחר. זה על חשבון החברה, אבל גם אינטרס של החברה. הפרילנסר צריך ליזום כל שינוי כזה, ללמוד איך, ולממן את הכל.

שרון בירקמן מסבירה: "מעבר לחוסר היציבות המוחלט במודל הזה, הפרילנסר מוותר על שורה של יתרונות. בין השאר, אי אפשר להתקדם, אי אפשר לעבור תחום ולהתפתח"

"במסגרת ייעוץ שנתתי, סייעתי לאישה שחזרה לשוק העבודה למצוא משרה מסויימת. היא התקבלה, אבל מהר מאוד התברר שהיא לא מתאימה לתפקיד. לעומת זאת, היא הפגינה יכולות בתחום אחר לגמרי. הגוף המעסיק הכשיר אותה, והיא פשוט עובדת – בקומה אחרת. זה לא היה קורה לו היתה פרילנסרית, וזה לא היה קורה לו עבדה מהבית. בכלל, עובדים קבועים שמגיעים למקום העבודה, נהנים מיתרונות רבים בתחומי ההכשרות והקידום.

"ללקוחות שלי אני מסבירה, שעדיף לכולם להיות עוסק מורשה, כדי לקזז הוצאות מסויימות. לרבים מהם קורץ הפיתוי להירשם כעוסק פטור עקב החשש השגוי מהממשק עם מע"מ. זה אומר שהם חייבים ללמוד איך לעשות את זה; עקומת הלמידה הזאת – גם היא 'שכר לימוד'. באופן כללי יותר, אני מזהירה אותם שכפרילנסרים הם מוותרים למעשה על כל התנאים וההטבות. כל חיסכון לטווח בינוני וארוך (ויש סוגים שונים, לא רק פנסיה) שמקומות עבודה מספקים – לא יהיה להם בכלל, או שייאלצו להסדיר אותם לבד, ובמחיר גבוה יותר. בתמצית, אם הם הם פרילנסרים לטווח ארוך, כדאי שיחסכו נתח משמעותית גדול יותר מהכנסתם".

גם בית המשפט בהולנד החליט באופן דומה שנהגי אובר ייחשבו לשכירים, ולכן חוקי העבודה והסכמים קיבוציים יחולו עליהם; בכך, העניק הישג לאיגודים ההולנדיים.

*  *  *

אם אתם שואלים אותי, הקורונה לא שחררה אותנו אל ה"גיג אקונומי". כמו כל תקופת משבר, היא נוצלה בשיטת "דוקטרינת ההלם", כדי להיפטר מעובדים רבים, רובם מבוגרים או עובדים בשכר נמוך. אם הם חזרו לשוק העבודה, הם עלולים לגלות שהם חוזרים למדרגה נמוכה יותר.

אם אתם שואלים אותי, הקורונה לא שחררה אותנו אל ה"גיג אקונומי". כמו כל תקופת משבר, היא נוצלה בשיטת "דוקטרינת ההלם", כדי להיפטר מעובדים רבים, רובם מבוגרים או עובדים בשכר נמוך

זאת לא אוטופיה של חופש, זאת דיסטופיה של ניצול.

נדב אלגזי עוקב אחרי הימין החדש זה כמה שנים, מאז שהיה קשור לחוגים הניאו-שמרניים או פעל בתוכם, וראה את המהפך המבעית לימין הפופוליסטי החדש. את ניצול הפרצות בחוק ובשיח הפוליטי-תרבותי. שואף להעלות את המודעות בציבור הדמוקרטי הרחב לסכנה, ולחשוף את דרכי הפעולה של החוגים הללו שפעלו לגמרי מתחת לרדאר שנים ארוכות.

הקורונה משנה גם את מפת העסקת העובדים; אנחנו עדים למהפכה תעסוקתית שהולכת ומתפשטת במהירות ברחבי העולם: מספרים מפתיעים של עובדים שכירים שמעדיפים להפוך פרילנסרים – והתרחבותה של ה"גיג אקונומי" (Gig Economy). הגיגים החדשים הם משכילים, כמחציתם בעלי תואר ומעט למעלה ממחציתם גברים. רובם אינם נשואים.

מגזין Forbes פרסם את הנתונים לפיהם בשנת 2020 נרשמו בארה"ב 60 מיליון פרילנסרים, והתחזיות מלמדות שהמספרים עומדים להאמיר אף יותר: כשהמוטיבציה שלהם – הגמישות של העבודה מהבית. 90% מבעלי העסקים צופים כי יצטרכו להתבסס יותר על עובדים זמניים ועצמאיים.

מגזין Forbes פרסם את הנתונים לפיהם בשנת 2020 נרשמו בארה"ב 60 מיליון פרילנסרים, והתחזיות מלמדות שהמספרים עומדים להאמיר: כשהמוטיבציה שלהם – הגמישות של העבודה מהבית

עבודה מהבית היוותה זריקת זירוז בתהליך הלידה של העצמאות התעסוקתית. אנשים פרטיים הבינו שנראה שעדיף להם לספק שירותים למספר ארגונים שונים ולא לרכז את כל ביצי-הכישורים בסל אחד. הארגונים ובתי העסק השונים, מצידם, הבינו שאולי אין צורך להעסיק אדם אחד במשרה מלאה בשעה של שינויים מטלטלים בשוק וכשהצורך בכישוריו אינו קבוע, אלא חלקי בלבד.

עולם התעסוקה חובר לטרנדים שיתופיים שנהוגים מזה זמן בחיינו. למה הדבר דומה? לאדם המחזיק בכלי רכב בבעלות מלאה: הוא נדרש לתשלומי ביטוח, תחזוקה וחנייה, כאשר בפועל השימוש ברכב הינו במצטבר בחלק קטן בלבד מסך ימות השנה. מתוך ההבנה הזו החלה מגמה כלל עולמית של כלי רכב שיתופיים; מדובר במעבר חד לעבר עולם בו אין צורך בבעלות על כלי רכב וניתן להמיר אותו ברכב שיתופי – ועכשיו גם עולם התעסוקה הופך למובילי.

זה יקרה גם להרבה מקצועות נוספים שיהפכו ל"שיתופיים" והעולם יעבור להתקשרות נקודתית מול פרילנסרים. השינוי יגרור בעקבותיו אתגרים חדשים שנצטרך ללמוד בתוך ההתנהלות הארגונית: המשכיות, לכידות, שימור, העברת מידע ופיתוח מומחיות. מצד שני, דווקא המעבר לשיטה לפיה עובדים זמניים מתמקדים במשימות מוגדרות – יתרום לכך שכל פרילנסר יבקר את עצמו בשוטף וישאף למצוינות כדי להמשיך ולהתפרנס, בניגוד לעובדים בארגונים גדולים שמתפקדים בצורה בינונית לאורך שנים.

מעסיקים יצטרכו לגבש רשימת פרמטרים שמלמדים האם מדובר במשרה קבועה או פרוייקטלית. המנהלים החדשים יצטרכו לתת אמון בסיסי ביכולת של עובד הקצה לנהל את עצמו.

מעסיקים יצטרכו לגבש רשימת פרמטרים שמלמדים האם מדובר במשרה קבועה או פרוייקטלית. המנהלים החדשים יצטרכו לתת אמון בסיסי ביכולת עובד הקצה לנהל את עצמו

עידן הקורונה מזמן לנו אתגר: פרידה יזומה מה"מיקרומנג'מנט". המהפכה התעסוקתית מנופפת לשלום למהפכה התעשייתית שכרטיסי השעון וההחתמות בכניסה, ביציאה ובהפסקות היו באי כוחה.

אשליית השליטה מתנפצת ומאפשרת מקום לפרדיגמה חדשה לפיה "אני לא מפקח על העובדים שלי, אלא מאפשר להם את הכלים הנדרשים כדי להיות עצמאי בשטח". מי שמתעקש שהעובדים שלו יחזרו למשרה מלאה – יאבד עובדים מצוינים.

מעסיקים לא יוכלו להסתמך יותר על עובדים קבועים באופן בלעדי. הקורונה יצרה סיטואציה שלעובדים יש מחויבויות אחרות מייד בתום שעות העבודה המקובלות, והם לא מעוניינים יותר לעבוד שעות נוספות.

המשמעות היא יצירת מאגר של פרילנסרים שיחליפו עובדים קבועים בשעות מאוחרות של היום. לשינוי זה ידרשו מסמכים המתארים במדויק את תהליכי העבודה שיאפשרו לפרילנסרים – אשר אינם מכירים את שיטות ואופני העבודה בארגון ואין בשעות אלו את מי לשאול – היטמעות חלקה ומהירה.

לארגונים גלובאליים יש אתגר גלוקאלי: להיות ארגון אחד ומצד שני להתאים את עצמם לאזורים שונים בעולם. זו הזדמנות להיעזר בשירותי פרילנסרים. בשכר עובדת במשרה מלאה אפשר להעסיק חמש פרילנסריות, ב20% משרה כל אחת, ולכסות חמישה אזורים בחמש שפות.

פרילנסרים הם כוח עולה, חשוב וכשרוני, בעולם התעסוקה. אנשים מבקשים כעת לעצמם גמישות גדולה יותר והזדמנויות לעבודה מרחוק. בתי עסק שלא ישכילו להשמיש כישרונות-פרילנס ולנכס אותם – יחמיצו את ההזדמנות לנגוס ביס בעוגת כוח האדם של מומחים.

פרילנסרים הם כוח עולה, חשוב וכשרוני, בעולם התעסוקה. אנשים מבקשים לעצמם גמישות גדולה יותר והזדמנויות לעבודה מרחוק. בתי עסק שלא ישכילו להשמיש ולנכס כישרונות-פרילנס יחמיצו את ההזדמנות

רוברט ניקל, מייסד ונשיא Rocket Station, חברה לחשבות שכר במיקור חוץ אמר:

"המגפה לימדה את העסקים שני שיעורים חשובים; האחד, עבודה מרחוק אינה רק אפשרית אלא בהחלט מועדפת. השיעור השני מלמד כי האדם הממוצע רוצה גמישות וחופש בחייו. מעסיקים צריכים להתכונן. הג'יני יצא מהבקבוק ואין דרך חזרה".

אריאל הלוי הוא מנכ"ל ושותף מייסד של חברת VAYOMAR. מחבר הספר"You’re Not Moving Slow Enough: The Unexpected Formula To Lasting Influence" (2016) המתמקד בקשר שבין האינטליגנציה הרגשית לבין יכולתנו להשפיע על אחרים, ללא סמכות. בעל תואר ראשון בממשל, אסטרטגיה ודיפלומטיה ותואר שני בלוחמה בטרור ובביטחון פנים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה (צילום: יח"צ ויאמר)