להיעקר מן הרגע, לבנות ביוגרפיה, להצטבר

רונית מטלון, צילום מסך מראיון ב"חוצה ישראל" ב"כאן חינוכית"
רונית מטלון, צילום מסך מראיון ,"בחוצה ישראל" ב"כאן חינוכית"

"שלג" הוא סיפור, ואולי רומאן, לא גמור. לא המוות המהיר והאכזרי שהסרטן הביא על רונית מטלון מנע ממנה לסיים אותו. היא סיימה שני ספרים אחרי שכתבה את הטקסט הזה. ועדיין הטקסט האיכותי מאד שנקרא "שלג" מעיד שמותה עצר אותה בדרך לעלות על הר גבוה.

"שלג" הוא סיפור, ואולי רומאן, לא גמור. לא המוות המהיר והאכזרי שהסרטן הביא על רונית מטלון מנע ממנה לסיים אותו. ועדיין הטקסט האיכותי מאד שנקרא "שלג" מעיד שמותה עצר אותה בדרך לעלות על הר גבוה

משהו פנימי וחזק עצר אותה בדרך קשה ומעוררת כבוד, דרך שהיתה חשבון נפש וחשבון כתיבה. אבל אותו משהו פנימי וחזק שעצר אותה, הוא גם שתבע ממנה להתעקש על הדרך הזאת ולטפס בה שוב ושוב, בארבע גירסאות.

אומר מיד: היו לרונית מטלון שדים משלה, אבל השד שאיתו התמודדה בטקסט הזה הוא שד שמלווה את כולנו: השד שנשקף אלינו כאשר אנחנו מוכנים להביט במראה בלי מורא ובלי משוא פנים ובלי הנחות שאדם עושה לעצמו, ולשאול מהי דמותנו בעיני עצמנו.

נרקיס המיתולוגי טבע, כידוע, כשהעז לעשות את זה. אמה של שלגיה היתה מוכנה להטביע במים עמוקים כל מי שתעז להתחרות בדמותה במראה. אבל לא כדאי להשלות את עצמנו שכולנו יכולים להיוולד ולמות בלי שאיזה נרקיס, או איזו אמא-שילגיה, יציצו מתוכנו. קשה לריב עם דמותנו במראה, קשה כל כך שכותבים גירסא ועוד גירסא של הריב הזה.

היו לרונית מטלון שדים משלה, אבל השד שאיתו התמודדה בטקסט הזה הוא שד שמלווה את כולנו: השד שנשקף אלינו כאשר אנחנו מוכנים להביט במראה בלי מורא ובלי משוא פנים ובלי הנחות שאדם עושה לעצמו

לפעמים מה שיש בפיסגה של פרוזה הוא דבר פשוט וראשוני: דמות שלא נשכח. דינה היא, בשבילי לפחות, דמות בלתי נשכחת. אני מאמין שקוראי ספרות עברית יזכרו את דינה של רונית מטלון יחד עם המינה ליזה של אורלי קסטל בלום, יחד עם אברהם אברהם של דרור משעני. אני מאמין שכבר כעת דינה ממלאת את חלומות הלילה של שחקניות, שמתות לגלם אותה בעיבוד הקולנועי שבודאי יבוא.

ודוקא לכן אי אפשר שלא לשאול: ב"שלג" עלה בידה של מטלון לגלף דמות חזקה כל כך, מאופיינת כל כך; ולמרות זאת היד הכותבת שלה נעצרה. למה? אביא רק שני משפטים מן הספר. דינה אומרת:

עטיפת "שלג" של רונית מטלון
עטיפת "שלג" של רונית מטלון

"אני צריכה באיזשהו אופן להיעקר מהאופי שלי שנתן ונותן בלעדיות לרגע האחד".

אנטואן, בעלה של דינה, שם לב שהיא חוזרת שוב ושוב על הביטוי "עם השנים", והוא שואל אותה

"מה העניין הזה שלך ב'עם השנים'"?

העניין הזה, ההתעקשות הזאת של דינה לריב עם הנטיה שלה לתת בלעדיות לרגע אחד, ולחפש בתוכה מקום למה שמצטבר בתוכה עם השנים, היא, בשבילי לפחות, מפתח לטקסט המשובח הזה.

העניין הזה, ההתעקשות הזאת של דינה לריב עם הנטיה שלה לתת בלעדיות לרגע אחד, ולחפש בתוכה מקום למה שמצטבר בתוכה עם השנים, היא, בשבילי לפחות, מפתח לטקסט המשובח הזה

יש סופרים שחייבים להציב דמות של עצמם במרכזן של יצירות שלהם; לא כל היצירות שלהם, אבל רבות מהן. זאת דמות שמתחילה מן האמת הביוגרפית אבל היא לא נעצרת שם. היא גם עיצוב ספרותי. היא גם חצי בדיה. כי כולנו, סופרים ולא סופרים, מחזיקים בדמות מסוימת של עצמנו, שחציה אמת וחציה אשליה, או פחד, או ערגה.

כזה היה עגנון כאשר כתב סיפורים רבים שבמרכזם בן דמותו "חמדת". כזה היה קפקא כאשר K שלו הולך במסדרונות המסויטים של רבים מסיפוריו. כך גם רונית מטלון.

אני אחטא בהכללה. ספרים מורכבים ועשירים של מטלון כמו "זה עם הפנים אלינו", ו"שרה שרה" ו"קול צעדינו", ו"והכלה סגרה את הדלת" הם ספרים שונים זה מזה גם בדמות העצמית של הכותבת שמעוצבת בהם. ועדיין אלה דמויות שמתכנסות אל מכנה משותף. זה המכנה המשותף שהיא עצמה הגדירה אותו כ"בלעדיות הרגע האחד".

זאת דמות שמתחילה מן האמת הביוגרפית אבל היא לא נעצרת שם. היא גם עיצוב ספרותי. היא גם חצי בדיה. כי כולנו, סופרים ולא סופרים, מחזיקים בדמות מסוימת של עצמנו, שחציה אמת וחציה אשליה, או פחד, או ערגה

לא במקרה רבים מספריה של מטלון הם פרגמנטריים. היא קוטעת הרבה מן הרצפים שהיא מספרת עליהם כדי להתבונן בהם מקרוב, כמו לקרב עיניים אל תצלום. ולא במקרה היא נמשכה מאד אל אמנות הצילום, ויחד איתה היא פרצה לעצמה דרך ברומאן הראשון שלה "זה עם הפנים אלינו". אבל לא את הצילום הקולנועי היא אימצה, זה המתעד רצף של זמן, אלא אל צילום הסטילס, זה המתעד רגע בזמן.

וזה לא רק שמטלון הצטיינה בהתרכזות הזאת ברגע, או בזמן קצר. היא אכן היתה חדת עין לגלות ברגע מצולם אחד צל מאחורי דמות, כפילות אצל דמות, ואירוניה במבט שמתראה תמים, וכוחניות מאחורי חיוך, או תמימות מאחורי תיאטראליות.

אבל היתה סיבה נוספת, וקובעת יותר, ל"בלעדיות הרגע האחד". העין המתבוננת בחרה ברגע האחד כדי שלא לראות את הרצוף, ובעיקר את הרצוף ואת המתפתח בה עצמה, בעין שראתה וכתבה. היתה איזו נסיגה מהותית, טראומאטית, של עצמה מעצמה בדמותה של רונית מטלון כפי שעוצבה בספריה. זו היתה דמות שהשאירה הרבה מקום לדמויות שבהן היא התבוננה, והמעיטה את עצמה. לא פעם היא המעיטה את עצמה עד כדי רגע אחד של התבוננות.

העין המתבוננת בחרה ברגע האחד כדי שלא לראות את הרצוף, ובעיקר את הרצוף ואת המתפתח בה עצמה, בעין שראתה וכתבה. היתה איזו נסיגה מהותית, טראומטית, של עצמה מעצמה, בדמותה של רונית מטלון כפי שעוצבה בספריה

זה היה גם אחד מסודות קסמה של הסופרת המחוננת הזאת. כדאי להזכיר שהיא, וגם אני למרות הבדל הגיל בינינו, התבגרנו אל הסתייגות מ"עבותות עגנון". לא נשארנו אדישים לעוצמת המבט של עגנון, לרוחב ההיסטורי של "תמול שלשום" ולדקות הפסיכולוגית של "בדמי ימיה". אבל לא סבלנו את החמדת הזה שצץ בסיפורים שלו בשמו ושלא בשמו.

דמותו הכותבת של עגנון בעיני עצמו היתה כולה חמידות, ומחמדים, והתלטפות אגו ועברית מצועצעת. רונית מטלון הגיבה על כך בדמות עצמית מנוגדת: מאד לא בטוחה בעצמה, מאד ביקורתית כלפי עצמה, מאד מודעת למיגבלותיה, מאד מסרבת לעשות את עצמה חשובה יותר מ"זה עם הפנים אלינו"- זה שמופיע לנגד עיניה.

לא פעם היא כתבה מתוך מבט עיניה של של נערה מתבגרת-מהוססת, מלאת רגשי נחיתות, מוכת ילדות שסועה, אפילו גרוטסקית בעיני עצמה. כמעט תמיד זו היתה דמות שחיפשה דמויות אחרות כדי להציב אותן, ואת העוצמה הרגשית שלהן, ואת התבונה המחשבתית שלהן, במרכז הספרים שכתבה. זו היתה אמה הכמעט ריאלית של מטלון, או סבתה המעט בדויה, או אחיה, או אח דמיוני, או אהוב רצוי, או חברה מן החלומות, או ז'קלין כהנוב מן המסות הניפלאות שכתבה.

לא פעם כתבה מתוך מבט עיניה של נערה מתבגרת-מהוססת, מלאת רגשי נחיתות, מוכת ילדות שסועה, אפילו גרוטסקית בעיני עצמה. כזו שחיפשה דמויות אחרות, על עוצמתן הרגשית ותבונתן המחשבתית, להציב במרכז ספריה

ברומאן היוצא מן הכלל, והלא מספיק מוזכר בביקורת, "שרה שרה", ניסחה מטלון בבהירות את ההעמדה  הזאת של בת-דמותה-הממעיטה-את-עצמה, שניקראה עפרה, אל מול  דמותה הנערצת של חברה בשם שרה. עפרה העידה על עצמה: "נוטעת את עצמי בהתבוננות שלא היתה אלא עמדת ציפיה דרוכה, המתנה שנהייתה תו של אישיות: מה תעשה שרה, מה תגיד." וכדרכה של מטלון, היא גם ניסחה בחריפות את הטיעון הביקורתי כנגד הפתרון הספרותי, והריגשי, הזה:

"ניסיתי לצאת מזה. די, עפרה, אמרתי לעצמי, מספיק להיות תולעת, לחיות חיים של מישהו אחר. תחיי כבר את החיים שלך, הגיע הזמן. כשנואשתי מהנימרצות הכוזבת, סמוקת הלחיים והעניינית  כביכול של 'לקחת את עצמי בידיים', פניתי להצדקות כמו ספרותיות: בניתי את דיוקני כבת הלוויה, זו שלכאורה נתקעת לטרקלין של המשפחה, שיש לה מעמד דו-משמעי של רהיט ואשת סוד, זו שיודעת, זו שבלעדיה אי אפשר לספר את הסיפור."

עכשו, ב"שלג", היא יוצאת מזה. או יוצאת, ונעצרת, וכותבת עוד גירסא. מטלון תפסה בחושיה החדים שיש קשר בין הצמצום הריגשי של דמותה הספרותית לבין הצמצום של המבט שלה אל ה"בלעדיות לרגע האחד". לא היתה בספריה בלעדיות לרגע אחד בחייהן של דמויות אחרות, בהן היא בהחלט התבוננה לאורך שנים. אבל בעצמה התבוננה מטלון ברגע אחד ובלעדי. לעצמה היא הקדישה רגע שאינו מתפתח ואיננו נעשה למשך-חיים, לביוגרפיה.

לא היתה בספריה בלעדיות לרגע אחד בחייהן של דמויות אחרות, בהן היא בהחלט התבוננה לאורך שנים. אבל בעצמה התבוננה מטלון ברגע אחד ובלעדי. לעצמה היא הקדישה רגע שאינו מתפתח ואיננו נעשה למשך-חיים, לביוגרפיה

ב"שלג" העניקה מטלון לדינה את כל הסיבות להמעיט את דמותה. ילדות קרועה מול אב הפכפך ונוטש, ולא מעניק חסות, ומשחק מול ביתו באיזו מלודרמה מתעתעת של חסות; וגם מורשת של דעות קדומות ישראליות מאד כנגד ילדה שמוצאה משפחתה ממצרים; וגם ילדות של עוני; וגם נשיות פצועה ואי-בטחון מיני.

אבל דינה לא נשארת שם. היא מתפתחת. היא מישתנה. היא מצליחה לבנות לעצמה אישיות מעבר לאביה, מעבר לטראומות של נעוריה. היא נעשית לא רק  לניצבת בעלילות ספרותיות שהיא קוראת ומצטטת, אלא גם למעצבת של עלילה משל עצמה; והיא גם רוכשת מודעת נשית לעוצמה הארוטית של גופה ולכוח הריגשי שמעניקה לה היכולת לא רק לאהוב אלא גם להיות נאהבת.

אבל דינה לא נשארת שם. היא מתפתחת. מישתנה. מצליחה לבנות לעצמה אישיות מעבר לאביה, מעבר לטראומות של נעוריה. היא נעשית לא רק לניצבת בעלילות ספרותיות שהיא קוראת ומצטטת, אלא גם למעצבת של עלילה משל עצמה

והיא בעיקר רוכשת לעצמה ביוגרפיה – היא מחברת את הרגעים שבחייה לרצף מתפתח בן 15 שנה. היא עוברת מתל אביב לניו יורק, מבדידות מכונסת בעצמה לאמהות שפונה אל ביתה. והצעד החזק ביותר של דינה שבגרה היא ההזמנה שהיא מזמינה איש שאהב אותה בנעוריה לסגור איתו איזה מעגל כאשה בשלה, ונבונה, ובעלת בגרות ריגשית, בגרות נשית מאד.

לא היה שום דבר דקדנטי באישיות הספרותית של רונית מטלון. לא היתה אצלה התענגות על פצע ולא היתה אידאליזציה של מחסור. לכן היא פרצה בספר האחרון שפירסמה, "והכלה סגרה את הדלת" מדמות פסיבית של עצמה אל דמות אקטיבית שסגרה דלת ומסרבת בתוקף להתמעט ולהידלדל. אבל גם שם זה היה סירוב של רגע. גם שם לא היתה ביוגרפיה, לא היתה התבגרות ולא היתה הבשלה. ב"שלג" יש הבשלה.

ב"שלג" יש הבשלה. אבל יש גם חשש כבד. לא בקלות אנחנו מביטים בעצמנו בראי הנוסע של משך החיים. דינה משיגה הרבה "עם השנים" ומגלה בעצמה הרבה. אבל רודף אותה הפחד שבכל רגע תינתק שלשלת השנים והיא תחזור אל רגעים בודדים

אבל יש גם חשש כבד. לא בקלות אנחנו מביטים בעצמנו בראי הנוסע של משך החיים. דינה משיגה הרבה "עם השנים" ומגלה בעצמה הרבה. אבל רודף אותה הפחד שבכל רגע תינתק שלשלת השנים והיא תחזור אל רגעים בודדים. או גרוע מזה – אל רגעים של שקר או של הונאה עצמית. כי "מרגע זה", פחדה דינה, "יבואו חומרי מילוי ריקים". אין ב"שלג" חומרי מילוי ריקים. אבל הפחד הבריא והאותנטי מהם נתקל בקירות וכתב ארבע גירסאות לא גמורות. אולי בגירסא החמישית, אילו נכתבה, היה גם הפחד נחלש.

פרופ' נסים קלדרון הוא מבקר ספרות ותרבות. נולד ועבד בתל אביב, עבד גם בבאר שבע, נוסע שוב ושוב לניו יורק, ויסע עוד היום לכל עיר בעולם, רק לא אל חיק הטבע. כתב ספרים על ההקשר הפוליטי של הספרות בישראל, על נתן זך, על הקשר בין השירה העברית לבין הרוק הישראלי, ועל מאיר אריאל. ערך מבחרי שירים של נתן זך ואורי ברנשטיין. מלמד במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר ובבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. כותב כעת על ענבל פרלמוטר. חבר מרצ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,600 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 18 באוגוסט 2022
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גורם מדיני בכיר: איראן דחתה את ההצעה שהוגשה לה; על נציגי המערב לעזוב את השיחות

שאשא ביטון פנתה ללפיד בבקשה שיקיים דיון חירום בעניין פתיחת שנת הלימודים: "גורמי משרד האוצר אינם מעוניינים להגיע לפתרון ממשי. שוב ושוב אני מגלה, כי משרד האוצר אדיש לסכנה ששנת הלימודים לא תיפתח" ● משרד התחבורה ועיריית תל אביב יפו חתמו על הסכם, שלפיו, חלק מפעילות התחבורה הציבורית בתחנה המרכזית תועבר למסופים ברחבי העיר

עוד 38 עדכונים

"גורל של בשר תותחים"

המערב מכין לאוקראינה ״גורל של בשר תותחים״: השבוע נשא הנשיא פוטין נאום בפני אורחי ״וועידת מוסקבה לביטחון בינלאומי״ (אירוני משהו) במוסקבה, ורוח דבריו באופן כללי מעידה על החרפת הגישה הניצית כלפי המערב ובמיוחד ארה״ב, תוך ניסיון להטיל על אלה את גורלה המסתמן של אוקראינה.

המערב מכין לאוקראינה ״גורל של בשר תותחים״: השבוע נשא פוטין נאום בפני אורחי ״וועידת מוסקבה לביטחון בינלאומי״ (אירוני משהו) במוסקבה, ורוח דבריו מעידה על החרפת הגישה הניצית כלפי המערב

בנאומו קבע פוטין בין השאר:

״המצב בעולם משתנה באופן דינמי, ומולנו מתהווים קווי המתאר של סדר עולמי רב קוטבי. יותר ויותר מדינות ועמים בוחרים בדרך של התפתחות חופשית וריבונית על סמך זהותם, המסורות והערכים שלהם״.

ואז הדגיש פוטין מי מתייצב נגד התהליכים הללו ומנסה לבלום אותם. אל מול תהליכים אובייקטיביים אלו מתייצבות אליטות גלובליסטיות מערביות, מעוררות כאוס, סכסוכים ישנים וחדשים, מיישמות מדיניות של מה שנקרא בלימה, ולמעשה – מערערות כל נתיב התפתחות חלופי וריבוני. לפיכך, הן מנסות בכל כוחן לשמר את ההגמוניה והכוח שחומקים להן מידיהן ולשמור על מדינות ועמים באחיזת סדר ניאו-קולוניאלי.

ההגמוניה שלהן פירושה קיפאון עבור העולם כולו, עבור הציוויליזציה כולה, אטימות וביטול התרבות, טוטליטריות ניאו-ליברלית״. פוטין מציין שארה״ב ו״הווסאלים שלה״ פועלים יחד בשלל דרכים לשימור הדומיננטיות של המערב בעולם בכוח. זו לדידו הסיבה למה שמתרחש כעת.

לדבריו:

״המערב הקולקטיבי הורס במכוון את מערכת הביטחון האירופית, כורת בריתות צבאיות חדשות. גוש נאט"ו נע מזרחה, בונה את התשתית הצבאית שלו, כולל פריסת מערכות הגנה מפני טילים והגדלת יכולות התקיפה של כוחות התקפיים. ההסבר המילולי מוצהר בצביעות כצורך לחזק את הביטחון באירופה, אבל במציאות קרה בדיוק ההיפך. במקביל, ההצעות בדבר אמצעי ביטחון הדדיים שהציגה רוסיה בדצמבר אשתקד פשוט זכו להתעלמות פעם נוספת״.

לפי פוטין, אליטות גלובליסטיות מערביות מעוררות כאוס וסכסוכים, ולמעשה מערערות כל נתיב התפתחות חלופי וריבוני. לפיכך, הן מנסות בכל כוחן לשמר את ההגמוניה והכוח שחומקים להן מידיהן

אליבא דפוטין, מטרת הקונפליקט שיזם המערב הוא כאמור שימור ההגמוניה שלו, ובתנאים הללו החליטה רוסיה, דהיינו פוטין, לצאת ל״מבצע מיוחד באוקראינה שמטרתו להבטיח את ביטחונם של רוסיה ואזרחינו, להגן על תושבי דונבאס מפני רצח עם״ (ולא חלילה לבטא שאיפות אימפריליסטיות להקמת ברה״מ או האימפריה הרוסית מחדש).

פוטין טוען שארה״ב מנסה להאריך את העימות באוקראינה, בין השאר ע״י אספקת נשק מתמשכת לקייב, ואז מחבר בין מעשייה באירופה להתנהלותה באסיה מול סין:

״כידוע, לאחרונה ניסתה ארה״ב שוב, במכוון, להוסיף שמן למדורה ולהסלים את המצב באזור אסיה-פסיפיק. ההרפתקה האמריקאית ביחס לטייוואן היא לא רק טיול של פוליטיקאי חסר אחריות אינדיבידואלי, אלא חלק מאסטרטגיה אמריקאית תכליתית ומודעת לערער את היציבות ולהחריף את המצב באזור ובעולם – הפגנת חוצפה של חוסר כבוד לריבונות מדינות אחרות ולהתחייבויותיה הבינלאומיות. אנו רואים בכך פרובוקציה מתוכננת בקפידה״.

פוטין מציין את ברית ההגנה של אוסטרליה, בריטניה וארה״ב (AUKUS) כדוגמה נוספת לברית אגרסיבית שמטרתה לפעול מול סין, בדיוק כמו נאט״ו נגד רוסיה, ושב ומבהיר:

״אני חוזר שוב, עידן הסדר העולמי החד-קוטבי הוא נחלת העבר. לא משנה איך הנהנים מהמודל הגלובליסטי הנוכחי נאחזים במצב העניינים הרגיל – הוא נחרץ. השינויים הגיאופוליטיים בקנה מידה היסטורי הולכים לכיוון אחר לגמרי״.

פוטין טוען שארה״ב מנסה להאריך את העימות באוקראינה, בין השאר ע״י אספקת נשק מתמשכת לקייב, ואז מחבר בין מעשייה באירופה להתנהלותה באסיה מול סין

פוטין מתכוון לומר, למעשה, שהמערב מנצל את אוקראינה לצרכיו במחשבה שהארכת המלחמה תחליש את רוסיה, אבל בפועל מי שמשלמת את המחיר זו אוקראינה, שאזרחיה הפכו לבשר תותחים לשגיונות המערב וארה״ב. בכך, הוא כמובן מנסה לתקוע טריז בין קייב למערב.

עיתונאי "ידיעות אחרונות" ופרשן לענייני רוסיה, לשעבר כתב ״קול ישראל״ ו״ידיעות אחרונות״ במוסקבה, יליד ירושלים, אוהב מאוד כדורגל אנגלי בכלל ואת ליברפול בפרט, חיית ספרים, אקטואליה וחדשות חוץ במיוחד, שנהנה לסקר מה מתרחש בעולם ואיך הכל קשור אחד לשני. התגורר בעשרים השנים האחרונות בחמש מדינות - בריטניה, צרפת, ספרד, רוסיה וכעת הולנד. איש העולם הגדול:)

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 526 מילים

שלושה רופאים מרומא המציאו מגפה מדבקת כדי להציל עשרות יהודים בזמן הכיבוש הנאצי ● היוצר הדוקומנטרי סטיבן אדוארדס נדהם לגלות שמעטים מכירים את הסיפור מאחורי "תסמונת K" – וראיין את אחד משלושת הרופאים כשנה לפני מותו: "הנאצים חשבו שמדובר בשחפת וברחו כמו שפנים" ● עתה אדוארדס מספר שהוא שוקל להפוך את הסיפור גם לסרט עלילתי

עוד 878 מילים ו-1 תגובות

הרכבלית בחיפה הפכה לאטרקציה - והנוסעים הקבועים סובלים בתור

לא בכל יום משרד התחבורה מתחנן בפני הציבור להימנע משימוש בכלי תחבורה ציבורית בגלל עומס יתר ● הצפיפות ותורי הענק שנרשמו השבוע ברכבלית בחיפה מעוררים שאלה: האם מדובר בתחבורה ציבורית או באטרקציה תיירותית? ● בינתיים, באוסטריה עורכים פיילוט וייתכן שבקיץ הבא יטפס על הכרמל הרכבל הממוזג הראשון בעולם

עוד 1,005 מילים ו-1 תגובות

למקרה שפיספסת

גם זו סיבה ליוקר המחיה: 13 סבבי הלחימה בין ישראל ועזה, והירי בין הסבבים שנמשך 21 שנה, עלו לישראל סכומי עתק ● תחמושת, דלק, פגיעות ברכוש, אבדן עבודה, פגיעה בעסקים ובתוצר, שדרוג הגדרות, כיפת ברזל וההטבות לתושבי העוטף - שורפים הרים של כסף ● המידע שנמסר או הודלף חושף עלות כוללת של כ-60 מיליארד שקל - ומיליארדים רבים נוספים נותרו עלומים

עוד 2,931 מילים

האם צפויה נורמליזציה טורקית – סורית?

בימים האחרונים ניתן לשמוע מכיוונה של אנקרה זמירות חדשות ביחס למשטר אסד בסוריה. החל בכך שר החוץ הטורקי, שגילה בשבוע שעבר כי נפגש עם עמיתו הסורי באוקטובר אשתקד בשולי מפגש המדינות הבלתי-מזדהות בבלגרד. לדבריו, הוא אמר לעמיתו הסורי, שכדי להימנע מחלוקתה של סוריה יש צורך בשלטון חזק במדינה, שיהא מסוגל לשלוט בכל פינה של השטח, ואת זה ניתן להשיג רק באמצעות "אחדות וסולידריות". החרו החזיקו אחריו שורה של קולות נוספים בזירה הפוליטית, הן מאלו הנמנים על תומכיו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, והן מקרב האופוזיציה.

בימים האחרונים ניתן לשמוע מכיוונה של אנקרה זמירות חדשות ביחס למשטר אסד בסוריה. החל בכך שר החוץ הטורקי, שגילה בשבוע שעבר כי נפגש עם עמיתו הסורי באוקטובר אשתקד

מה עומד מאחורי מה שמסתמן כהכנתה של דעת הקהל בטורקיה ומחוצה לה למהלך פיוס סורי-טורקי? חשוב להזכיר, כי רק לפני שבועות ספורים נשמעו קולות אחרים, שרמזו על פעולה טורקית צפויה בצפון סוריה, על-מנת לייצב "אזור ביטחון" בעומק של 30 ק"מ. כזה שיאפשר לאנקרה להתמודד באופן אפקטיבי יותר עם האתגר הכורדי (מאמרו של הח"מ ב"זמן ישראל" מה-7 ביוני 2022).

ובכן, את התשובה יש לחפש בשני מפגשי פסגה שהתקיימו לאחרונה: פגישתו של ארדואן עם ולדימיר פוטין ב-5 באוגוסט בסוצ'י, וקודם לכן ב-19 ביולי במפגש המשולש בטהרן בין שלושת הנשיאים: הרוסי, הטורקי והאיראני.

על המדוכה נדונו שורה של סוגיות כבדות משקל: שיתוף פעולה בתחום האנרגיה, המלחמה באוקראינה והשלכותיה על כל אחת מן המדינות, סוגיות הנוגעות לשיתוף-פעולה כלכלי בילטרלי ביניהן, וכמובן הסוגייה הסורית.

ניתן להניח, שהנשיא הטורקי ניסה לגייס תמיכה בשאיפתו לפעול (צבאית) נגד הכורדים בצפונה של סוריה. חשוב גם לזכור, שנוכחותם של הפליטים הסורים בטורקיה מהווה סוגייה שמעיקה על המשטר, לנוכח התגברות הקולות בזירה הפנימית בטורקיה נגדם. מבחינתה של טורקיה מדובר בסוגייה ראשונה במעלה, המשליכה על ביטחונה, ויש לה השלכות רלוונטיות לקראת הבחירות הצפויות בשנה הבאה.

ניתן להניח, שהנשיא הטורקי ניסה לגייס תמיכה בשאיפתו לפעול (צבאית) נגד הכורדים בצפון סוריה. חשוב גם לזכור, שנוכחות הפליטים הסורים בטורקיה מעיקה על המשטר

ההתנגדות האיראנית והרוסית למהלך צבאי טורקי בצפונה של סוריה ברורה ואיננה מפתיעה. טהרן חוששת כי מבצע צבאי טורקי נוסף יערער את שליטתו של הנשיא בשאר אל אסד במדינה, וירחיב את השליטה הטורקית בצפון המדינה. מוסקבה מתייחסת אמנם בהבנה ל"דאגותיה הביטחוניות של טורקיה", אולם בעינה עומדת התנגדותה לצעדים שעלולים לפגוע ב"שלמותה הטריטוריאלית והפוליטית" של סוריה, כפי שהבהיר דוברו של הנשיא פוטין ערב הגעתו של ארדואן לסוצ'י. דיווחים לאחר המפגש בין השניים, שנמשך כארבע שעות, ידעו לספר שמוסקבה הציעה לאנקרה להתחיל בשיח ישיר עם המשטר הסורי.

התמונה שמתבהרת לפי שעה מצביעה על כך שארדואן הבין כי עדיף, בשלב זה לפחות, "לקבל את העצה הרוסית", ולהתחיל במה שנראה כ"נורמליזציה" אפשרית עם משטר אסד, מהלך שהחלו בו כבר מספר מדינות ערביות כאיחוד האמירויות וקטר.

ארדואן הבין, שלמרות מרחב התמרון שלו מול מוסקבה וטהרן, ומיקודה של הזירה הבינלאומית במלחמה באוקראינה – התנגדות איראנית, ובעיקר רוסית, למהלך צבאי מצידו בסוריה איננה משרתת את האינטרסים שלו, לפחות לפי שעה.

המצב הכלכלי הרעוע בטורקיה, וכאמור ערב בחירות בשנה הבאה, מחייב שיתוף-פעולה בהקשר זה עם מוסקבה. טורקיה הפכה בשבועות האחרונים לצינור מרכזי דרכו רוסיה מקיימת עדיין קשרים עם העולם החיצון. זאת כאשר ארדואן מצליח, כך נראה, להלך בין הטיפות – לשמור על האינטרסים הטורקיים הכלכליים מחד ועל קשריו עם המערב מאידך (טורקיה, כזכור, חברה מרכזית וחשובה בנאט"ו).

לפי שעה נראה כי ארדואן הבין שעדיף, בשלב זה לפחות, "לקבל את העצה הרוסית", ולהתחיל במה שנראה כ"נורמליזציה" אפשרית עם משטר אסד, מהלך שהחלו בו כבר מדינות ערביות כאיחוד האמירויות וקטר

עיקרו של דבר, מפגשי הפסגה הללו המחישו את המארג המורכב במיוחד של מערכת היחסים והאינטרסים בין רוסיה, טורקיה ואיראן. בחלק מן הסוגיות מתקיים מפגש אינטרסים – הן ביחס להפגנת מרחב התמרון שלהם מול המערב והן סביב אינטרסים כלכליים כבדי משקל – אולם לצד חילוקי דעות וחשדנות לא מבוטלים.

מהלכי נורמליזציה טורקיים מול משטר אסד עשויים אם-כן, בנסיבות הנוכחיות, לשרת את האינטרס הטורקי. יש בהם כדי לבוא לקראת מוסקבה תוך מוכנות לבחון האם ניתן לשמור על האינטרסים הטורקיים באמצעות שיח מחודש עם המשטר הסורי, כמו גם לאותת לוושינגטון שמרחב התמרון הטורקי מגוון למדי. זאת בעיקר לנוכח חוסר הנחת באנקרה מן התמיכה האמריקאית הנמשכת בכורדים בצפונה של סוריה. יש בכך גם היענות לרחשי הלב הנשמעים בזירה הפנימית נגד נוכחותם המתמשכת של הפליטים הסורים במדינה, ולמאמץ לעודד את עזיבתם באמצעות דיאלוג ישיר עם המשטר הסורי.

מה זה אומר מבחינתה של ישראל?

לא הרבה, למען האמת, לבד מן העובדה שתמרונים מדיניים, המרחיקים את טורקיה מן המערב, אינם משרתים כמובן את האינטרס הישראלי. המהלכים האחרונים מעידים על שקידתו, המרשימה יש לומר, של ארדואן להמחיש את מרחב התמרון ממנו הוא נהנה, את חשיבותה של טורקיה לכל השחקנים בזירה הבינלאומית ואת יכולתה לנהל דיאלוג קונסטרוקטיבי (מבחינתה לפחות) עם כל השחקנים באזור. ארדואן מנסה, כידוע, גם לתווך בין רוסיה ואוקראינה (דווח על ביקור קרוב שהוא צפוי לקיים בקייב). בכך הוא מנסה להזרים רוח חיובית לכלכלה הטורקית שכל כך זקוקה לה.

מפגשי הפסגה המחישו את המארג המורכב של מערכת היחסים והאינטרסים בין רוסיה, טורקיה ואיראן. לצד מפגש אינטרסים – כלכליים ובהפגנת מרחב התמרון מול המערב, לצד חילוקי דעות וחשדנות

הזירה הסורית היא סיפור אחר. בראייה הטורקית, נוכחות הכורדית בצפון סוריה מהווה אתגר ביטחוני ראשון במעלה. מבחינה זו, נרמול השיח הצפוי מול המשטר הסורי מהווה צעד טקטי מחושב (יש שיאמרו, ציני להפליא), שתכליתו להצטייר כמי שניסה כל דרך אפשרית בטרם פנה, כצעד אחרון, למהלך צבאי.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 827 מילים
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

היחסים בין טורקיה וישראל עדיין לא חזרו לתקופת תור הזהב, אבל שדרוג היחסים והחזרת השגרירים הוא צעד משמעותי ● לא פחות משמעותי: המנוע הכלכלי שהביא את ארדואן לבחור בחימום היחסים עם ישראל, כמו גם עם מדינות אחרות ● ובינתיים, לאינדונזיה אין עדיין יחסים רשמיים עם ישראל - אבל קבוצת אנשי עסקים ישראלית חזרה משם עם תוצאות מבטיחות ● פרשנות

עוד 934 מילים

ארגוני הסיוע ליהודי אוקראינה עוברים לרכבים חשמליים

ברקע משבר הדלק העולמי והאינפלציה, עמותות הסיוע היהודיות באוקראינה החליטו להצטייד בצי של רכבים חשמליים כדי להתמודד עם גל של נזקקים חדשים ברחבי המדינה ● "אפשר בקלות להמתין שש או שבע שעות בתחנות הדלק. זה מאוד קשה"

עוד 782 מילים ו-1 תגובות

אדוני הסטטוס קוו: האבולוציה של חמאס

הימנעות חמאס מלהתערב במבצע "עלות השחר" לצד המגעים העקיפים הנמשכים בשנים האחרונות בין הארגון לישראל מעלים את השאלה האם חמאס יכול להפוך לפרטנר למו"מ על הסדרי קבע מול הפלסטינים, במיוחד כשאבו מאזן עשוי להותיר אחריו ואקום בעתיד הקרוב ● קסניה סבטלובה, המלווה את הארגון מיום הקמתו, שוחחה עם מומחים ומשרטטת את תהליך התבשלותו של הארגון

עוד 2,347 מילים

הסיכון של עידית סילמן

החוק לא מחייב את סילמן להתפטר - אבל אם לא תעשה זאת, היא משאירה את גורלה בידי ועדת הבחירות ● בעבר, קיבלו ראשי הוועדה החלטות שונות - מחשין שדחה בקשת פסילה על הסף, דרך ביניש שדחתה בצורה מנומקת, ועד הנדל שקיבל החלטה הקובעת כי הוועדה תוכל לפסול ח"כ גם אם לא הוכרז כפורש ● סילמן יכולה להמר, אבל עשויה למצוא את עצמה מחוץ למערכת הבחירות כליל ● פרשנות

עוד 1,596 מילים

שאשא-ביטון: "בהיעדר הסכמות, אדרוש דיון בממשלה"

לפיד שוחח עם ארדואן והשניים סיכמו על חידוש הטיסות בספטמבר ● נתניהו: "לפיד וגנץ, תפסיקו להתחנף למכחיש השואה אבו מאזן" ● גנץ: "דברי אבו מאזן בזויים. טוב שחזר בו" ● ליברמן: "מוכן ונחוש לחתום עם הסתדרות המורים כבר היום" ● ישראל וטורקיה החליטו להחזיר שגרירים וקונסולים ● עבאס מבהיר: השואה היא הפשע הנתעב בהיסטוריה – ישראל ביצעה מעשי טבח; לפיד: חרפה מוסרית, ההיסטוריה לא תסלח לו

עוד 49 עדכונים

כהנא וטרופר יכולים להיכנס לוואקום שהותירו בנט ושקד

היו ימים שאיילת שקד הייתה אחת הדמויות החשובות בציונות הדתית והמעמד שהגיעה אליו היה חסר תקדים, במיוחד עבור אישה חילונית מתל אביב ● עכשיו הכל התאדה ● שקד בונה על הימין לייט, אבל הם לא איתה ● מי שכן יכולים למשוך את הקהל הזה הם חילי טרופר ומתן כהנא, שרצים עכשיו יחד במחנה הממלכתי ● פרשנות

עוד 551 מילים

תושבים ופעילים מירושלים למוש בן ארי: בטל הופעה בגיא בן הינום

מאות אנשים חתמו ביממה האחרונה על עצומה הקוראת לזמר לבטל את הופעתו הערב בחוות אלע"ד ● לפני שלוש שנים ביטלו דני רובס וארקדי דוכין הופעה באתר אחר של עמותת הימין במתחם ● החווה הוקמה כדי לטפח חקלאות קדומה ובפועל הופכת למתחם הופעות ● יוזמי העצומה: "החווה מונעת מפלסטינים גישה לאדמתם ומכשירה את הגזל"

עוד 914 מילים ו-1 תגובות

לטירה יש אגם, והוא הרבה פחות פסטורלי ממה שזה נשמע

צמרת המשרד להגנת הסביבה יצאה השבוע לסיור במשולש, ומצאה את עצמה על שפת אגם ליד העיר טירה ● ההיקף העצום של פרויקטים בתחום התחבורה והתשתיות מייצר כמויות גדולות של עודפי עפר, וכרגיל בישראל אלה מוצאים את דרכם לחיק הטבע, סותמים אפיקי נחלים ויוצרים דור חדש של אגמים וביצות

עוד 1,103 מילים

המדינה ממשיכה להזניח חיזוק מבנים מסוכנים

הכתובת על הקיר מעל 610 אלף יחידות דיור בנות לפחות 40 שנה עלולות לסכן חיי אדם ● עשרות אלפי מבנים צריכים חיזוק, אך מחוץ לאזורי הביקוש הסיכוי שזה יקרה נמוך - כי אין קרן סיוע למימון וברשויות המקומיות לא ערכו סקרים למיפוי הסיכון ● במשרד הפנים טוענים שמשרד השיכון אחראי, אך משרד השיכון לא מגיב ● יו"ר אגוד המהנדסים: "כולם מודעים לבעיה אבל מטאטאים אותה ומקווים לטוב"

עוד 1,600 מילים

הסוף המשפיל של ימינה

המפגש האחרון של ימינה אתמול בוועדת הכנסת היה מגוחך, ובסופו הסיעה התפרקה לרסיסים - כשמי שהקים אותה ובחר את חבריה, נפתלי בנט, מסיים לבדו בסיעת יחיד עם השם האירוני "ביחד" ● עידית סילמן קיבלה מנת נקמה קרה מחברי הקואליציה - ואף אחד מחבריה החדשים בליכוד לא היה שם כדי לעזור לה ● ועכשיו הם גם רוצים להעביר אותה בכלל לציונות הדתית ● פרשנות

עוד 744 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה