להיעקר מן הרגע, לבנות ביוגרפיה, להצטבר

רונית מטלון, צילום מסך מראיון ב"חוצה ישראל" ב"כאן חינוכית"
רונית מטלון, צילום מסך מראיון ,"בחוצה ישראל" ב"כאן חינוכית"

"שלג" הוא סיפור, ואולי רומאן, לא גמור. לא המוות המהיר והאכזרי שהסרטן הביא על רונית מטלון מנע ממנה לסיים אותו. היא סיימה שני ספרים אחרי שכתבה את הטקסט הזה. ועדיין הטקסט האיכותי מאד שנקרא "שלג" מעיד שמותה עצר אותה בדרך לעלות על הר גבוה.

"שלג" הוא סיפור, ואולי רומאן, לא גמור. לא המוות המהיר והאכזרי שהסרטן הביא על רונית מטלון מנע ממנה לסיים אותו. ועדיין הטקסט האיכותי מאד שנקרא "שלג" מעיד שמותה עצר אותה בדרך לעלות על הר גבוה

משהו פנימי וחזק עצר אותה בדרך קשה ומעוררת כבוד, דרך שהיתה חשבון נפש וחשבון כתיבה. אבל אותו משהו פנימי וחזק שעצר אותה, הוא גם שתבע ממנה להתעקש על הדרך הזאת ולטפס בה שוב ושוב, בארבע גירסאות.

אומר מיד: היו לרונית מטלון שדים משלה, אבל השד שאיתו התמודדה בטקסט הזה הוא שד שמלווה את כולנו: השד שנשקף אלינו כאשר אנחנו מוכנים להביט במראה בלי מורא ובלי משוא פנים ובלי הנחות שאדם עושה לעצמו, ולשאול מהי דמותנו בעיני עצמנו.

נרקיס המיתולוגי טבע, כידוע, כשהעז לעשות את זה. אמה של שלגיה היתה מוכנה להטביע במים עמוקים כל מי שתעז להתחרות בדמותה במראה. אבל לא כדאי להשלות את עצמנו שכולנו יכולים להיוולד ולמות בלי שאיזה נרקיס, או איזו אמא-שילגיה, יציצו מתוכנו. קשה לריב עם דמותנו במראה, קשה כל כך שכותבים גירסא ועוד גירסא של הריב הזה.

היו לרונית מטלון שדים משלה, אבל השד שאיתו התמודדה בטקסט הזה הוא שד שמלווה את כולנו: השד שנשקף אלינו כאשר אנחנו מוכנים להביט במראה בלי מורא ובלי משוא פנים ובלי הנחות שאדם עושה לעצמו

לפעמים מה שיש בפיסגה של פרוזה הוא דבר פשוט וראשוני: דמות שלא נשכח. דינה היא, בשבילי לפחות, דמות בלתי נשכחת. אני מאמין שקוראי ספרות עברית יזכרו את דינה של רונית מטלון יחד עם המינה ליזה של אורלי קסטל בלום, יחד עם אברהם אברהם של דרור משעני. אני מאמין שכבר כעת דינה ממלאת את חלומות הלילה של שחקניות, שמתות לגלם אותה בעיבוד הקולנועי שבודאי יבוא.

ודוקא לכן אי אפשר שלא לשאול: ב"שלג" עלה בידה של מטלון לגלף דמות חזקה כל כך, מאופיינת כל כך; ולמרות זאת היד הכותבת שלה נעצרה. למה? אביא רק שני משפטים מן הספר. דינה אומרת:

עטיפת "שלג" של רונית מטלון
עטיפת "שלג" של רונית מטלון

"אני צריכה באיזשהו אופן להיעקר מהאופי שלי שנתן ונותן בלעדיות לרגע האחד".

אנטואן, בעלה של דינה, שם לב שהיא חוזרת שוב ושוב על הביטוי "עם השנים", והוא שואל אותה

"מה העניין הזה שלך ב'עם השנים'"?

העניין הזה, ההתעקשות הזאת של דינה לריב עם הנטיה שלה לתת בלעדיות לרגע אחד, ולחפש בתוכה מקום למה שמצטבר בתוכה עם השנים, היא, בשבילי לפחות, מפתח לטקסט המשובח הזה.

העניין הזה, ההתעקשות הזאת של דינה לריב עם הנטיה שלה לתת בלעדיות לרגע אחד, ולחפש בתוכה מקום למה שמצטבר בתוכה עם השנים, היא, בשבילי לפחות, מפתח לטקסט המשובח הזה

יש סופרים שחייבים להציב דמות של עצמם במרכזן של יצירות שלהם; לא כל היצירות שלהם, אבל רבות מהן. זאת דמות שמתחילה מן האמת הביוגרפית אבל היא לא נעצרת שם. היא גם עיצוב ספרותי. היא גם חצי בדיה. כי כולנו, סופרים ולא סופרים, מחזיקים בדמות מסוימת של עצמנו, שחציה אמת וחציה אשליה, או פחד, או ערגה.

כזה היה עגנון כאשר כתב סיפורים רבים שבמרכזם בן דמותו "חמדת". כזה היה קפקא כאשר K שלו הולך במסדרונות המסויטים של רבים מסיפוריו. כך גם רונית מטלון.

אני אחטא בהכללה. ספרים מורכבים ועשירים של מטלון כמו "זה עם הפנים אלינו", ו"שרה שרה" ו"קול צעדינו", ו"והכלה סגרה את הדלת" הם ספרים שונים זה מזה גם בדמות העצמית של הכותבת שמעוצבת בהם. ועדיין אלה דמויות שמתכנסות אל מכנה משותף. זה המכנה המשותף שהיא עצמה הגדירה אותו כ"בלעדיות הרגע האחד".

זאת דמות שמתחילה מן האמת הביוגרפית אבל היא לא נעצרת שם. היא גם עיצוב ספרותי. היא גם חצי בדיה. כי כולנו, סופרים ולא סופרים, מחזיקים בדמות מסוימת של עצמנו, שחציה אמת וחציה אשליה, או פחד, או ערגה

לא במקרה רבים מספריה של מטלון הם פרגמנטריים. היא קוטעת הרבה מן הרצפים שהיא מספרת עליהם כדי להתבונן בהם מקרוב, כמו לקרב עיניים אל תצלום. ולא במקרה היא נמשכה מאד אל אמנות הצילום, ויחד איתה היא פרצה לעצמה דרך ברומאן הראשון שלה "זה עם הפנים אלינו". אבל לא את הצילום הקולנועי היא אימצה, זה המתעד רצף של זמן, אלא אל צילום הסטילס, זה המתעד רגע בזמן.

וזה לא רק שמטלון הצטיינה בהתרכזות הזאת ברגע, או בזמן קצר. היא אכן היתה חדת עין לגלות ברגע מצולם אחד צל מאחורי דמות, כפילות אצל דמות, ואירוניה במבט שמתראה תמים, וכוחניות מאחורי חיוך, או תמימות מאחורי תיאטראליות.

אבל היתה סיבה נוספת, וקובעת יותר, ל"בלעדיות הרגע האחד". העין המתבוננת בחרה ברגע האחד כדי שלא לראות את הרצוף, ובעיקר את הרצוף ואת המתפתח בה עצמה, בעין שראתה וכתבה. היתה איזו נסיגה מהותית, טראומאטית, של עצמה מעצמה בדמותה של רונית מטלון כפי שעוצבה בספריה. זו היתה דמות שהשאירה הרבה מקום לדמויות שבהן היא התבוננה, והמעיטה את עצמה. לא פעם היא המעיטה את עצמה עד כדי רגע אחד של התבוננות.

העין המתבוננת בחרה ברגע האחד כדי שלא לראות את הרצוף, ובעיקר את הרצוף ואת המתפתח בה עצמה, בעין שראתה וכתבה. היתה איזו נסיגה מהותית, טראומטית, של עצמה מעצמה, בדמותה של רונית מטלון כפי שעוצבה בספריה

זה היה גם אחד מסודות קסמה של הסופרת המחוננת הזאת. כדאי להזכיר שהיא, וגם אני למרות הבדל הגיל בינינו, התבגרנו אל הסתייגות מ"עבותות עגנון". לא נשארנו אדישים לעוצמת המבט של עגנון, לרוחב ההיסטורי של "תמול שלשום" ולדקות הפסיכולוגית של "בדמי ימיה". אבל לא סבלנו את החמדת הזה שצץ בסיפורים שלו בשמו ושלא בשמו.

דמותו הכותבת של עגנון בעיני עצמו היתה כולה חמידות, ומחמדים, והתלטפות אגו ועברית מצועצעת. רונית מטלון הגיבה על כך בדמות עצמית מנוגדת: מאד לא בטוחה בעצמה, מאד ביקורתית כלפי עצמה, מאד מודעת למיגבלותיה, מאד מסרבת לעשות את עצמה חשובה יותר מ"זה עם הפנים אלינו"- זה שמופיע לנגד עיניה.

לא פעם היא כתבה מתוך מבט עיניה של של נערה מתבגרת-מהוססת, מלאת רגשי נחיתות, מוכת ילדות שסועה, אפילו גרוטסקית בעיני עצמה. כמעט תמיד זו היתה דמות שחיפשה דמויות אחרות כדי להציב אותן, ואת העוצמה הרגשית שלהן, ואת התבונה המחשבתית שלהן, במרכז הספרים שכתבה. זו היתה אמה הכמעט ריאלית של מטלון, או סבתה המעט בדויה, או אחיה, או אח דמיוני, או אהוב רצוי, או חברה מן החלומות, או ז'קלין כהנוב מן המסות הניפלאות שכתבה.

לא פעם כתבה מתוך מבט עיניה של נערה מתבגרת-מהוססת, מלאת רגשי נחיתות, מוכת ילדות שסועה, אפילו גרוטסקית בעיני עצמה. כזו שחיפשה דמויות אחרות, על עוצמתן הרגשית ותבונתן המחשבתית, להציב במרכז ספריה

ברומאן היוצא מן הכלל, והלא מספיק מוזכר בביקורת, "שרה שרה", ניסחה מטלון בבהירות את ההעמדה  הזאת של בת-דמותה-הממעיטה-את-עצמה, שניקראה עפרה, אל מול  דמותה הנערצת של חברה בשם שרה. עפרה העידה על עצמה: "נוטעת את עצמי בהתבוננות שלא היתה אלא עמדת ציפיה דרוכה, המתנה שנהייתה תו של אישיות: מה תעשה שרה, מה תגיד." וכדרכה של מטלון, היא גם ניסחה בחריפות את הטיעון הביקורתי כנגד הפתרון הספרותי, והריגשי, הזה:

"ניסיתי לצאת מזה. די, עפרה, אמרתי לעצמי, מספיק להיות תולעת, לחיות חיים של מישהו אחר. תחיי כבר את החיים שלך, הגיע הזמן. כשנואשתי מהנימרצות הכוזבת, סמוקת הלחיים והעניינית  כביכול של 'לקחת את עצמי בידיים', פניתי להצדקות כמו ספרותיות: בניתי את דיוקני כבת הלוויה, זו שלכאורה נתקעת לטרקלין של המשפחה, שיש לה מעמד דו-משמעי של רהיט ואשת סוד, זו שיודעת, זו שבלעדיה אי אפשר לספר את הסיפור."

עכשו, ב"שלג", היא יוצאת מזה. או יוצאת, ונעצרת, וכותבת עוד גירסא. מטלון תפסה בחושיה החדים שיש קשר בין הצמצום הריגשי של דמותה הספרותית לבין הצמצום של המבט שלה אל ה"בלעדיות לרגע האחד". לא היתה בספריה בלעדיות לרגע אחד בחייהן של דמויות אחרות, בהן היא בהחלט התבוננה לאורך שנים. אבל בעצמה התבוננה מטלון ברגע אחד ובלעדי. לעצמה היא הקדישה רגע שאינו מתפתח ואיננו נעשה למשך-חיים, לביוגרפיה.

לא היתה בספריה בלעדיות לרגע אחד בחייהן של דמויות אחרות, בהן היא בהחלט התבוננה לאורך שנים. אבל בעצמה התבוננה מטלון ברגע אחד ובלעדי. לעצמה היא הקדישה רגע שאינו מתפתח ואיננו נעשה למשך-חיים, לביוגרפיה

ב"שלג" העניקה מטלון לדינה את כל הסיבות להמעיט את דמותה. ילדות קרועה מול אב הפכפך ונוטש, ולא מעניק חסות, ומשחק מול ביתו באיזו מלודרמה מתעתעת של חסות; וגם מורשת של דעות קדומות ישראליות מאד כנגד ילדה שמוצאה משפחתה ממצרים; וגם ילדות של עוני; וגם נשיות פצועה ואי-בטחון מיני.

אבל דינה לא נשארת שם. היא מתפתחת. היא מישתנה. היא מצליחה לבנות לעצמה אישיות מעבר לאביה, מעבר לטראומות של נעוריה. היא נעשית לא רק  לניצבת בעלילות ספרותיות שהיא קוראת ומצטטת, אלא גם למעצבת של עלילה משל עצמה; והיא גם רוכשת מודעת נשית לעוצמה הארוטית של גופה ולכוח הריגשי שמעניקה לה היכולת לא רק לאהוב אלא גם להיות נאהבת.

אבל דינה לא נשארת שם. היא מתפתחת. מישתנה. מצליחה לבנות לעצמה אישיות מעבר לאביה, מעבר לטראומות של נעוריה. היא נעשית לא רק לניצבת בעלילות ספרותיות שהיא קוראת ומצטטת, אלא גם למעצבת של עלילה משל עצמה

והיא בעיקר רוכשת לעצמה ביוגרפיה – היא מחברת את הרגעים שבחייה לרצף מתפתח בן 15 שנה. היא עוברת מתל אביב לניו יורק, מבדידות מכונסת בעצמה לאמהות שפונה אל ביתה. והצעד החזק ביותר של דינה שבגרה היא ההזמנה שהיא מזמינה איש שאהב אותה בנעוריה לסגור איתו איזה מעגל כאשה בשלה, ונבונה, ובעלת בגרות ריגשית, בגרות נשית מאד.

לא היה שום דבר דקדנטי באישיות הספרותית של רונית מטלון. לא היתה אצלה התענגות על פצע ולא היתה אידאליזציה של מחסור. לכן היא פרצה בספר האחרון שפירסמה, "והכלה סגרה את הדלת" מדמות פסיבית של עצמה אל דמות אקטיבית שסגרה דלת ומסרבת בתוקף להתמעט ולהידלדל. אבל גם שם זה היה סירוב של רגע. גם שם לא היתה ביוגרפיה, לא היתה התבגרות ולא היתה הבשלה. ב"שלג" יש הבשלה.

ב"שלג" יש הבשלה. אבל יש גם חשש כבד. לא בקלות אנחנו מביטים בעצמנו בראי הנוסע של משך החיים. דינה משיגה הרבה "עם השנים" ומגלה בעצמה הרבה. אבל רודף אותה הפחד שבכל רגע תינתק שלשלת השנים והיא תחזור אל רגעים בודדים

אבל יש גם חשש כבד. לא בקלות אנחנו מביטים בעצמנו בראי הנוסע של משך החיים. דינה משיגה הרבה "עם השנים" ומגלה בעצמה הרבה. אבל רודף אותה הפחד שבכל רגע תינתק שלשלת השנים והיא תחזור אל רגעים בודדים. או גרוע מזה – אל רגעים של שקר או של הונאה עצמית. כי "מרגע זה", פחדה דינה, "יבואו חומרי מילוי ריקים". אין ב"שלג" חומרי מילוי ריקים. אבל הפחד הבריא והאותנטי מהם נתקל בקירות וכתב ארבע גירסאות לא גמורות. אולי בגירסא החמישית, אילו נכתבה, היה גם הפחד נחלש.

פרופ' נסים קלדרון הוא מבקר ספרות ותרבות. נולד ועבד בתל אביב, עבד גם בבאר שבע, נוסע שוב ושוב לניו יורק, ויסע עוד היום לכל עיר בעולם, רק לא אל חיק הטבע. כתב ספרים על ההקשר הפוליטי של הספרות בישראל, על נתן זך, על הקשר בין השירה העברית לבין הרוק הישראלי, ועל מאיר אריאל. ערך מבחרי שירים של נתן זך ואורי ברנשטיין. מלמד במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר ובבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. כותב כעת על ענבל פרלמוטר. חבר מרצ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,600 מילים
כל הזמן // יום שני, 24 בפברואר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

גנץ תוקף את נתניהו: "מינית שר ביטחון כחלק מסיבוב פוליטי"

בג"ץ הקפיא את עבודת הוועדה לבדיקת המחלקה לחקירות שוטרים ● ביום הבחירות יוקמו אוהלי הצבעה ייעודיים עבור אזרחים הנתונים בבידוד ביתי ● נתניהו הכחיש שיחוקק את החוק הצרפתי ● סקר נוסף מראה שרשימת הליכוד מתחזקת וכחול לבן נחלשת ● הצוות האמריקאי-ישראלי למיפוי השטחים החל בעבודתו ● העבודה-גשר-מרצ לא תוכל להציג את תמונת גנץ בשלטיה

עוד 46 עדכונים

חמאס רוצה ב"כמעט הסדרה", אבל זה לא האינטרס הישראלי

שוב הסלמה בדרום, שוב רק בין צה"ל לג'יהאד האסלאמי כשחמאס על הקווים. ישראל השיגה רגיעה עם חמאס אבל הרצועה לא נרגעה. כדאי לשאול מה באמת רוצה החמאס, ואיך מצטיירת ישראל בעיני שחקנים אחרים כשהיא מוותרת, ולא מעמדה של כוח.

צה"ל מצוי בעיצומו של יום קרב שני כנגד הגי'האד האסלאמי. החמאס, ממש כמו בימי הקרב שכונו מבצע "חגורה שחורה", לפני כשלושה חודשים, נשאר בינתיים על הקווים ולא מתערב.

צה"ל מצוי בעיצומו של יום קרב שני כנגד הגי'האד האסלאמי. החמאס, ממש כמו בימי הקרב שכונו מבצע "חגורה שחורה", לפני כשלושה חודשים, נשאר בינתיים על הקווים ולא מתערב

ההסלמה בדרום החלה לאחר שכוח מגדוד הסיור של חטיבת כפיר, סיירת חרוב, זיהה בבוקר יום ראשון שני מחבלים מארגון הגי'האד האסלאמי קרבים לגדר במטרה להניח מטען חבלה. הכוח פתח באש והרג את אחד המחבלים ופצע את השני.

בתקרית, כמו גם כשסיכל ביעילות שני ניסיונות של חוליות מחבלים לחדור לעוטף בינואר האחרון, הוכיח הגדוד, עליו מפקד סא"ל ג', יוצא יחידת החילוץ של חיל האוויר (669) ששימש בו קודם לכן כמ"פ וסמג"ד, שאינו נופל ברמתו מגדודי הסיור של חטיבות החי"ר הוותיקות.

דחפור של חיל ההנדסה חצה את הגדר ופינה את גופת המחבל לישראל. הסיבה לכך נובעת מהחלטת שר הביטחון, נפתלי בנט, לאסוף גופות מחבלים למטרות מיקוח. איסוף הגופה צולם בידי הפלסטינים והפך לסרטון ויראלי שהלהיט את דעת הקהל הפלסטינית, שכן הוא נתפס כהתעללות אכזרית ומיותרת בגופות.

דחפור חיל ההנדסה פינה את גופת המחבל לישראל. שר הביטחון בנט החליט לאסוף גופות מחבלים למטרות מיקוח. איסוף הגופה צולם בידי הפלסטינים והפך לסרטון ויראלי שהלהיט את דעת הקהל הפלסטינית, שכן הוא נתפס כהתעללות אכזרית ומיותרת בגופות

הטמפרטורה ברצועה היתה גם כך בשלבי רתיחה מוקדמים לאחר שבשבוע שעבר זיהו בצה"ל, מבעוד מועד, מארב צלפים של הגי'האד האסלאמי, שנועד לפגוע בסיורי צה"ל לאורך הגדר. כוח של הימ"מ, יחידת העלית של המשטרה, שהיה פרוס בגזרה ביצע ירי מדויק ופגע במחבלים. הסרטונים שתיעדו את איסוף הגופה העלו את סף המתיחות לכדי סבב לחימה.

המגרש לא נגמר ברצועה

בראשון בערב שיגרו פעילי הגי'האד האסלאמי כעשרים רקטות לעבר יישובי עוטף עזה. בתגובה תקף חיל האוויר מטרות של הארגון בעזה, ותא תקיפה של אוגדת עזה, עליה מפקד תא"ל אליעזר טולדנו, הכווין אש שפגעה בחוליית שיגור רקטות בצפון הרצועה.

בנוסף, בדומה למבצע "חגורה שחורה" בו יוחסה (על-פי פרסומים זרים) לצה"ל תקיפת ביתו של אכרם עג'ורי, בכיר בלשכה המדינית של הג'יהאד האסלאמי, בדמשק, תקף חיל האוויר בגלוי מתקן לייצור אמצעי לחימה של הארגון בסוריה.

נראה כי ישראל ביקשה שוב לשדר מסר לג'יהאד האסלאמי כי היא מוכנה לשחק נגדו על כל המגרש, ולא רק בעזה. כשמתרחקים מהמגרש הביתי של הגי'האד האסלאמי ברצועה, היתרון הישראלי, כמדינה, הופך ברור לאין שיעור

נראה כי ישראל ביקשה שוב לשדר מסר לג'יהאד האסלאמי כי היא מוכנה לשחק נגדו על כל המגרש, ולא רק בעזה. כשמתרחקים מהמגרש הביתי של הגי'האד האסלאמי ברצועה, היתרון הישראלי, כמדינה, הופך ברור לאין שיעור.

חמאס רוצה ב"כמעט הסדרה"

מפרסומים שונים בתקשורת עולה כי ישראל והחמאס הגיעו למה שאלוף פיקוד הדרום, הרצי הלוי, כינה "הבנות לרגיעה". ישראל אישרה שורה של "גזרים" לחמאס, ובכלל זה אלפי אישורי עבודה לסוחרים (מכבסת מילים לפועלים). בנוסף, ישראל אפשרה (שלא לומר ביקשה באמצעות משלחת שכללה את ראש המוסד יוסי כהן והאלוף הלוי) לקטאר להעביר כסף רב לרצועה.

האלוף הבהיר בשעתו כי הסדרה היא מהלך שמסדר "את כל הבעיות" ובהן סוגיית השבויים והנעדרים. פתרון כמעט הוליסטי. רגיעה, לעומת זאת, היא מהלך שנועד להפסיק את הלחימה, פלוס הקלות.

מפרסומים שונים בתקשורת עולה כי ישראל והחמאס הגיעו ל"הבנות לרגיעה". ישראל אישרה שורת "גזרים" לחמאס, ואפשרה לקטאר (שלא לומר ביקשה באמצעות משלחת שכללה את ראש המוסד יוסי כהן והאלוף הלוי) להעביר כסף רב לרצועה

בשל המחיר הפוליטי שעלולים חבריה, ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו, לשלם, נמנעה הממשלה זמן רב מלקבל החלטה בנושא. הרמטכ"ל אביב כוכבי ביקש לנצל את מבצע "חגורה שחורה", במהלכו הפעילה ישראל "מקל" יעיל ומדויק וגבתה מחיר מהג'יהאד האסלאמי, בכדי לתת לממשלה חלון הזדמנות להשיג רגיעה ולעשות ויתורים מעמדת כוח.

ההזדמנות חלפה. גם עתה, משהושגו ההבנות לרגיעה, כפי שכתב עמוס הראל ב"הארץ", נמנעת הממשלה מלהסביר לציבור את מדיניותה. הפוליטיקאים, שמצויים בעיצומו של סבב בחירות שלישי בתוך שנה, מבקשים להימנע מהביקורת על כך שלמרות הרטוריקה הלוחמנית, הקוראת למלחמה חסרת פשרות בטרור, הם הגיעו להסכמות עם ארגון שנשמת אפו היא ההתנגדות לישראל והטרור הוא לחם חוקו.

בבלוג שלו, "עמר אסטרטגיה", כתב סא"ל (מיל.) עמר דנק, ששירת בחיל האוויר ובאגף התכנון, כי שאיפתה של ישראל להגיע להסדרה עם חמאס, מדיניות שהצבא דוחק בדרג המדיני לאמץ, מתבססת על ההנחה "לפיה ניתן יהיה לקיים עם חמאס דיאלוג אסטרטגי, שיביא את חמאס למנוע ירי בשגרה לישראל לאורך זמן".

הפוליטיקאים, שמצויים בעיצומו של סבב בחירות שלישי בתוך שנה, מבקשים להימנע מהביקורת על כך שלמרות הרטוריקה הלוחמנית, הקוראת למלחמה חסרת פשרות בטרור, הם הגיעו להסכמות עם ארגון

להנחה הזו, ציין, יש יתרון וחיסרון גם יחד. "שלטון חמאס מאפשר ריבון שאוכף את מרותו על שני מיליון אזרחים באופן זול בהרבה עבור ישראל מאשר כיבוש השטח ושליטה בו (חרף החיכוך הבטחוני והמבצעים פעם בכמה שנים). מנגד, שלטון מרכזי מאפשר התעצמות סדורה ובניין כוח משמעותי ולא איום ספורדי".

אולם, כתב, "בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים". לא תמיד הוא עושה זאת באופן ישיר. לעתים הוא פשוט נמנע מלרסן את הפלגים הסוררים ברצועה ובראשם הגי'האד האסלאמי.

אולם, כתב, "בכל פעם שמתקרבים להסדרה כזאת, חמאס מגדיל את החיכוך ומפעיל כוח כדי להשיג הישגים נוספים ולסחוט את ישראל, לאור המצב הפוליטי המורכב כאן, להישגים נוספים"

ההסלמה הנוכחית מדגימה עד כמה הרגיעה שבירה. לא מן הנמנע שחמאס מעוניין רק במה שדנק כינה כ"כמעט הסדרה", משום שגם הוא, כמו הממשלה בישראל, אינו מוכן לשלם את המחיר הפוליטי ולהצטייר כמי שמשתף פעולה עם האויב.

"כמעט הסדרה" הוא מצב שנוגד את האינטרס הישראלי. אם חמאס לא מסוגל לרסן את הפלגים הסוררים, או בוחר להימנע מכך, הרי שהרגיעה שהושגה ריקה מתוכן, והיא רק חלק מדינמיקת ההסלמה שהחלה במרץ 2018.

העובדה שישראל העניקה "גזרים" לחמאס, לאחר מלחמת ההתשה שניהל הארגון, על בלוני הנפץ, הרקטות, ההפגנות האלימות וניסיונות החדירה של חוליות מחבלים שהפעיל במהלכה, מציגה אותה חלשה. את זה רואים גם בגזרות אחרות שבהן ישראל פועלת.

"כמעט הסדרה" הוא מצב שנוגד את האינטרס הישראלי. אם חמאס לא מסוגל לרסן את הפלגים הסוררים, או בוחר להימנע מכך, הרי שהרגיעה שהושגה ריקה מתוכן, והיא רק חלק מדינמיקת ההסלמה שהחלה במרץ 2018

כדאי גם לשאול מה תבין מזה הרשות הפלסטינית, שלא מפעילה טרור ומקיימת תיאום ביטחוני עם ישראל. היא עלולה לחשוב שגם ישראל מבינה רק כוח.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה, ומתאם תכניות צבא, אסטרטגיה וביטחון סייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). קודם לכן עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,004 מילים

במגפות עבר, כמו אבולה, זיקה ואיידס, למין ולמגדר של החולה היו השלכות חשובות על בריאות הציבור ● למרות זאת, נראה כי ממשלת סין אינה מקדישה לכך תשומת לב מיוחדת ● אחיות בהריון מגישות שם סיוע לחולים, וככל הנראה גם מירוץ המחקר בנושא מתעלם מהביולוגיה הנשית ● גם צוות המשימה של טראמפ מורכב כולו מגברים

עוד 1,237 מילים ו-1 תגובות

לישראל ולחמאס אין אינטרס להבעיר את עזה רגע לפני הבחירות ● אבל הג'יהאד האסלאמי, שמזוהה עם איראן ונחוש לבדל את עצמו מחמאס - זה כבר סיפור אחרי לגמרי ● הפעולה הלילה בדמשק מבהירה לחמאס שהוא לא קשור ולכן אינו נפגע, אבל שולחת מסר ברור: ישראל לא תחשוש לחזור למדיניות החיסולים של צמרת הג'יהאד ● פרשנות

קו אחד מחבר את שני סבבי הלחימה האחרונים בעזה: כמו אחרי חיסול בכיר הג'יהאד בהאא אבו אל-עטא בחודש נובמבר האחרון, נכון להבוקר, חמאס נשאר מחוץ למעגל הלחימה.

גם אם הדברים לא יאמרו באופן גלוי, בישראל ובהנהגת חמאס בעזה מבינים שהשעה היא שעה של התלכדות אינטרסים, ולא של התנגשות אינטרסים. לא ישראל ולא חמאס מעוניינים בהסלמה כרגע, כל אחד מסיבותיו הוא.

ירושלים רוצה להגיע בבטחה לבחירות, שגם כך מאותגרות על ידי נגיף מסתורי. עזה רוצה הסדרה, שמשמעותה יותר פועלים, יותר כסף חיצוני ופחות סגר.

המאמץ של הג'יהאד האסלאמי

בדיוק את נקודת הממשק הזו בין חמאס לישראל מנסה הג'יהאד האסלאמי לנתץ. הסדרה, מבחינתו, היא אתגר מורכב של ללכת עם ולהרגיש בלי. כלומר להחזיק בנשק, אבל לא להשתמש בו – לפחות לא כלפי ישראל.

הג'יהאד האסלאמי מבין שארגון שממומן ומתומרץ על ידי איראן ושחרט על דגלו התנגדות לישראל, צפוי להיחלש משמעותית הן בטהרן והן ברחוב הפלסטיני. לכן, ההחלטה שמתקבלת בימים האחרונים בין בכיריו בדמשק וסביבתה היא לפעול ויהי מה, בבחינת אחרינו המבול.

צה"ל חיסל בתוך שלושה ימים כמה פעילים של הגא"פ (ראשי תיבות של ג'יהאד אסלאמי פלסטיני בלשון הצבאית) שהיו בדרך לפיגוע. ביום שישי הייתה זו חוליית צלפים, ואתמול חוליית מניחי מטענים.

נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)
נפתלי בנט (צילום: יונתן סינדל פלאש 90)

תמונת הדחפור גורר גופת פלסטיני הלהיטה עוד יותר את הרוחות, דחקה את הגא"פ לפעול, והתגובה לא איחרה לבוא, עם מטחים לעבר הנגב המערבי. בשלב הזה גם ישראל נדחקה לפינה, כל שכן שר הביטחון נפתלי בנט שהכריז על "הפתעה בגזרה העזתית".

סבך האינטרסים בישראל

אלא שגם ירושלים מוצאת את עצמה בסבך אינטרסים: מצד אחד, אי אפשר להצטייר כסבלנים ומכילים את הירי. בוודאי לא בזמן בחירות כשהיריב, מפלגת כחול לבן עם שלושה רמטכ"לים בדימוס, מאשים ממשלת ימין בהפקרה ביטחונית; מצד שני, חייבים להשאיר את חמאס מחוץ למשחק.

שעת המבחן של סינואר מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות

מסיבה זו בחרה ישראל הלילה בדמשק כתשובה לירי מעזה. המסר כאן ברור: ישראל לא תחשוש לחזור למדיניות החיסולים של צמרת הג'יהאד, לא משנה היכן (על פי פרסומים זרים, ישראל חיסלה את מנהיג הג'יהאד האסלמי, פתחי שקאקי על אדמת מלטה ב-1995). מעבר לכך, הפעולה הלילה בדמשק מוציאה את חמאס מהמעגל. הוא לא קשור לכך, הוא לא נפגע ולכן לא חייב להגיב.

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ליברמן חושף קלפים

ואחרי כל זה יש לנו את שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, שהודות למערכת בחירות אמוציונלית, חשף אותנו למהלכים שמאחורי הקלעים בהתלכדות האינטרס ישראל-חמאס-מצרים-קטאר.

הביקור של ראש המוסד ואלוף פיקוד דרום בקטאר מעיד עד כמה רחוק מוכנה ישראל ללכת בעבור שקט בגזרה הדרומית. בהקשר הזה ישראל מחזיקה שני מנופי לחץ דיפלומטיים על יחיא סינואר: מעבר רפיח, הנשלט על ידי מצרים והכסף המזומן שמסופק על ידי קטאר. שני המנופים מופעלים באופן תדיר, ובדרך כלל הם אלה שעוצרים הסלמה מלהתפרץ, או לחלופין מביאים לסיומה המהיר.

המצב בדרום עדיין מתוח מאד, ואזורים שלמים בעוטף עזה נסגרו לתנועה מחשש לירי מכיוון הרצועה. מאחורי הקלעים נראה שהתזזיתיות גדולה, כולם חוץ מהג'יהאד רוצים שקט. המפתח בעניין הזה נמצא בידי יחיא סינואר. עכשיו הוא לבד בקוקפיט העזתי, כשאיסמעיל הנייה מורחק שלא מרצונו על ידי המצרים.

עד עכשיו סינואר קרא היטב את הצד הישראלי וניתח נכון את מידת הסובלנות המדינית שלו. אלא שגם הוא מבין שאי אפשר עוד לאחוז במקל בשני קצותיו.

שעת המבחן שלו מול הג'יהאד האסלאמי קרובה, אם לא כבר כאן. המחסום היחיד עד להסדרה הוא מידת השליטה שלו ברצועה, והנכונות להבין שריסון הג'יהאד, בדיבורים או בכוח, הוא המפתח ליציבות.

עוד 533 מילים

משבר אמון בציונות הדתית

שבוע לבחירות שנה סוערת עברה על נציגות הציונות הדתית בכנסת, מאז שבנט ושקד עזבו את הבית היהודי ● הם התפצלו והתאחדו והתפצלו שוב והתאחדו שוב - והטלטלות הרבות נותנות בקהל הבוחרים את אותותיהן ● גם העובדה שהמפלגה נאמנה לנתניהו למרות שהסנטימנט ממש לא הדדי, מרגיזה את המצביעים שם ● הם מטיחים במנהיגי המפלגה ביקורת קשה ולא מעט אף מכריזים כי יצביעו לליכוד או לכחול-לבן ● האם הבחירות בשבוע הבא יסתיימו עם ירידה נוספת במנדטים של ימינה, כפי שמנבאים הסקרים?

עוד 2,240 מילים

למקרה שפיספסת

המציאות מצלצלת, לא תקומו?

"בשנים האחרונות ירוחם הפכה להיות עיירת הייטק", מגיבה לי מישהי בפייסבוק לאחר שכתבתי על האבטלה שם.

בענייני ירוחם אני לא בקיא. אני מבקר בה פעם בשנה, אני שומע על מפעלים שהיו בה ובסביבתה ונסגרו בזה אחר זה, אלה שנותרו בקושי מחזיקים את האף מעל למים. נגב קרמיקה, פיניציה, חרסה, מאחורי השמות הללו ואחרים, נמצאים מאות אנשים שעבדו במפעלים הללו ולא עוד. בהייטק לעומת זאת אני דווקא מבין לא רע, ירוחם היא עיירת הייטק באותה מידה שהיא עיירת סקי. גם אם עובדים שם כמה אנשים בתוכנה, מדובר בפרומיל לעומת המפוטרים מהמפעלים שנסגרו.

נגב קרמיקה, פיניציה, חרסה, מאחורי השמות הללו ואחרים, נמצאים מאות אנשים שעבדו במפעלים הללו בירוחם ולא עוד. בהייטק לעומת זאת אני דווקא מבין לא רע, ירוחם היא עיירת הייטק באותה מידה שהיא עיירת סקי

שום דבר לא יעזור, אותה גברת מאמינה שירוחם היא עיירת הייטק. היא, ורבים אחרים מאמינים גם למציאות האלטרנטיבית הבאה:

"יש אפס אבטלה"

אבל אנשים מסתובבים ברחובות, בקניונים, הם רואים אלפי צעירים בגיל עבודה מסתובבים באמצע היום מובטלים כמותם. אז איך יש אפס אבטלה? וזה עוד לפני שהכנסנו את החרדים, הערבים, הנכים, וכל מי שעבד יום בחודשיים האחרונים ולא נספר.

"מצבנו הכלכלי פנטסטי, הינה נתב"ג מלא"

אנשים יודעים שזו פיקציה מפני שהישראלים טובעים באוברדראפט, חובות לחברות אשראי, שלא לדבר על משכנתא. רוב העוברים בנתב"ג הם כאלה שהבינו שאין להם עתיד כלכלי, אז יאללה לחגוג היום על חשבון המחר. כפיים!

"חרדים מתגייסים לצבא ולוקחים חלק בנטל"

אבל אנחנו והילדים שלנו משרתים בצבא, עושים מילואים, איפה הם?

"מצבנו הביטחוני מעולם לא היה טוב יותר"

אבל אנחנו רואים ושומעים כמעט מדי יום טילים בכל הדרום. אנחנו רואים את הנגב היפה בוער ומריחים את העשן. ארגון טרור צ'וקומוקו מחזיק את המדינה בביצים כבר שנים, ועוד משלמים להם כסף כדי שיואילו בטובם לתת לנו קצת שקט. אירן ברמת הגולן, ומצרים סוגרת את הפער מול ישראל, לא מעט בזכות קבלת צוללות חדישות.

ארגון טרור צ'וקומוקו מחזיק את המדינה בביצים כבר שנים. ועוד משלמים להם כסף כדי שיתנו לנו קצת שקט. אירן ברמת הגולן, ומצרים סוגרת את הפער מול ישראל, לא מעט בזכות הצוללות החדישות

"תנופה בתחבורה"

אנחנו בפקקים וברכבות הצפופות והתקועות, מספר ההרוגים והפצועים רק עולה.

"פותחים את השוק לתחרות"

ואנחנו משלמים יותר ביוקר

"נקבל מאות מיליארדים מהגז"

לא. הטייקונים מקבלים את הכסף, אנחנו קיבלנו את הצינור.

אז מה קורה פה?

אמונה זה תהליך שקורה בראש של האדם המאמין, אין שום הכרח שהאמונה תהיה קשורה למציאות. אדרבא, ככל שהמציאות מתרחקת מהאמונה, האמונה צריכה להיות חזקה יותר. אנשים רואים את המציאות, הם יודעים שמשקרים להם, ובכל זאת הם מאמינים.

אמונה זה תהליך שקורה בראש של האדם המאמין, אין שום הכרח שהאמונה תהיה קשורה למציאות. אדרבא, ככל שהמציאות מתרחקת מהאמונה, האמונה צריכה להיות חזקה יותר

הם מאמינים מפני שברגע שהם יפסיקו להאמין, כל תפיסת המציאות שלהם תקרוס. פתאום גברת ירוחם תצטרך להתמודד עם הידיעה שלא תהייה לה פנסיה, ולא קיצבה מביטוח לאומי, ולא יהיה לה מקום בבית החולים, ולילדים שלה לא תהיה תעסוקה ובטח לא דירה, ושהרפיסות הביטחונית החזירה את ההרתעה הישראלית לימייה בתרפ"ט.

וזה מפחיד. היא גם מאמינה, מפני שברגע שהיא תפסיק להאמין היא תצטרך להתמודד עם הידיעה ששיקרו לה שנים. הרי המציאות לא חדשה, היא רק מתדרדרת, אז כל אותן שנים עבדו עליה?

היא לא רוצה לצאת פראיירית! אז היא לוחצת "סנוז" על השעון המעורר, ומושכת עוד כמה חודשים של חלום עם המציאות האלטרנטיבית שמוכרים לה, לכולנו.

החדשות הרעות: במוקדם או במאוחר החלום נגמר, והאמונה והמציאות נפגשים. בכל מפגש בין השתיים – המציאות יוצאת וידה על העליונה.

לעם ישראל יש ניסיון מר בהתנפצות של האמונה על קרקע המציאות, בכל פעם שלחצנו על "סנוז", ובחרנו להאמין שיהיה בסדר במקום להתמודד עם המציאות זה נגמר רע: שני הבתים שנחרבו, שואה, מלחמת יום כיפור – הן דוגמאות מוכרות. בחרנו להאמין, דחינו את ההתמודדות עם המציאות וההשלכות שלה, וחטפנו חזק.

כי ברגע שיפסיקו להאמין כל תפיסת המציאות שלהם תקרוס. פתאום גברת ירוחם תצטרך להתמודד עם זה שלא תהיה לה פנסיה, ולא קיצבה מביטוח לאומי או מקום בבית החולים, ולילדים שלה לא תהיה תעסוקה או דירה

החדשות הטובות: יש לנו הזדמנות אחרונה להתעורר. בבחירות שעברו, רבים מאלה שהאמינו למציאות האלטרנטיבית שמשווקים לנו בכל הערוצים, החליטו שזה הזמן להקיץ מהחלום ולהתמודד עם האתגרים שלפנינו, בביטחון, בבריאות, בחינוך במרקם החברתי – יש כל כך הרבה מה לתקן. אם אחרים יצטרפו אליהם בבחירות הקרובות, יגלו אומץ וייבחרו לפעול לשינוי מה שהם רואים לנגד עינהם, יחד נוכל לייצר את המציאות שאנחנו באמת ראויים לה.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 674 מילים

תגובות אחרונות

עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

לראשונה הליכוד עוקף את כחול-לבן. הפרחים לאוחנה ואלדד

אחרי תקופה ארוכה שבה כחול-לבן הובילה על פני הליכוד, הן בתוצאות בחירות ספטמבר והן בסקרים מאז, אתמול חשפו סקרי ערוץ 12 ו-11 מהפך בפסגה ● בליכוד מאושרים ונותנים את הקרדיט לשר המשפטים אמיר אוחנה - ובעיקר למ״מ פרקליט המדינה דן אלדד ● ועדיין: בלוק הימין רחוק מ-61 מנדטים, והפוקוס עובר לעוצמה יהודית ● פרשנות

עוד 542 מילים

בנט סייע לנו לקבל תעדוף בתקציבים במשרד החינוך

דוידי בן-ציון טען בחוג בית של ימינה אמש בהתנחלות לשם, כי מאז שבנט מונה לשר החינוך, לפני חמש שנים, המועצה האזורית שומרון זוכה ל״הרשאות בעשרות מיליונים, בקצב אחר מכל רשות אחרת בארץ״ ● ״בנט הרים טלפון לסמנכ"ל הפיתוח של משרד החינוך ואמר לו 'תקשיב, השומרון בתיעדוף גבוה מבחינתי'. זה עובד עד לרגע זה ממש, למרות שהוא כבר לא שר" ● בנט סרב להגיב

סגן ראש המועצה האזורית שומרון, דוידי בן-ציון, טוען כי נוכחותו של נפתלי בנט במשרד החינוך סייעה למועצה לקבל יחס מועדף.

בן-ציון, שהוצב בחירות הקודמות במקום ה-16 בימינה מטעם הבית היהודי, אמר את הדברים אמש בחוג בית של ימינה בהתנחלות לשם, בהשתתפות של איילת שקד ועידית סילמן. זאת, לאחר שחלק מהמשתתפים בארוע סיפרו כי הם שוקלים להצביע לכחול-לבן או לליכוד.

דוידי בן-ציון (צילום: פייסבוק)
דוידי בן-ציון (צילום: פייסבוק)

"השבת היה מאמר במקור ראשון של פרופ' אומן, שכתב על הצבעה אסטרטגית", אמר בן-ציון. "הוא כתב שבארה"ב, בשנת 2000, אל גור הפסיד באחוזים ספורים לג'ורג' בוש, בגלל שאנשים שיותר קרובים לאל גור בתפיסה הצביעו למועמד אחר, ראלף ניידר, כי הם רצו איזה סעיף מסוים.

"אני חושב שההצבעה עכשיו למפלגה שהיא לא מפלגה בדיוק לפי הזווית שלנו, היא דבר מאוד רגשי ואני יכול להבין אותו. אבל התשובה השכלית היא כזאת. גם מי שרוצה ממשלת אחדות של כחול-לבן ליכוד וגם מי שרוצה ממשלת ליכוד, חייב להוסיף את הגוון הזה של הציונות הדתית.

"אני אתן לכם דוגמה. בית ספר אורים על שם אורי אורבך שנמצא ממש כאן, בית ספר מדהים של 24 כיתות, ובעזרת ה' יהיה עוד בית ספר, ואולפנה וישיבה תיכונית, כל הנושא הזה; אני יכול לומר שבחמש השנים האחרונות, מאז שבנט נכנס למוע… לא למועצה, אני מרגיש שכאילו למועצה – אבל מאז שהוא נהיה שר החינוך, אפשר לאהוב ואפשר לא לאהוב, אבל תקשיבו טוב:

"אני אחד מסגני ראשי המועצות היחידים, שכל פעם שהייתי נכנס לתמיר בן-משה, סמנכ"ל הפיתוח של משרד החינוך, הייתי מקבל הרשאות. הרשאות בעשרות מיליונים, בקצב אחר מכל רשות אחרת בארץ – ויש לי חברים לעשות רפרנס.

"אני אחד מסגני ראשי המועצות היחידים, שכל פעם שהייתי נכנס לתמיר בן-משה, סמנכ"ל הפיתוח של משרד החינוך, הייתי מקבל הרשאות. הרשאות בעשרות מיליונים, בקצב אחר מכל רשות אחרת בארץ"

"איך זה קרה? זה קרה בגלל שכשנכנסתי לתפקיד בנט הרים טלפון לתמיר ואמר לו 'תקשיב, השומרון בתיעדוף גבוה מבחינתי'. זה עובד עד לרגע זה ממש, למרות שהוא כבר לא שר".

מנהלת אגף החינוך עד לאחרונה באחת הערים החזקות במרכז הארץ, שבה מתגוררת בעיקר אוכלוסיה חילונית, אמרה לזמן ישראל כי ניסיונה בגיוס תקציבי פיתוח ממשרד החינוך – המשמשים בעיקר לבינוי גנים ובתי ספר – מלמד כי הדבר נעשה תמיד על פי נוהל מסודר, בו מעורבים גם חשבות המשרד והייעוץ המשפטי. לדבריה, אף שלעתים תקציבים עברו בקצב איטי מהרצוי, ההתנהלות של בן-משה וצוותו היתה תמיד תקינה ובהתאם לצרכים.

לזמן ישראל אין ראיות להפרות הנוהל במקרה של המועצה האזורית שומרון, אך אם כטענת בן-ציון המשרד זירז באופן שיטתי את הטיפול בפניות המועצה, יש בכך לכל הפחות בעיה של מראית עין.

בנט סירב להגיב לדברים, ובן-ציון, הנמצא בתרגיל בדרום הארץ במסגרת שירות מילואים, לא מצא זמן לשלוח תגובה. גם משרד החינוך לא מסר תגובה עד לפרסום ידיעה זו.

עוד 420 מילים

בגלל בהלת הקורונה: מוקד משרד הבריאות קרס למשך שעות

פרסום ראשון ישראלית שחזרה לפני שבוע מטיול ביפן וניסתה לברר האם היא צריכה להיות בבידוד, ובן זוגה שהתקשר מטלפון אחר, לא הצליחו להשיג את המוקד של משרד הבריאות במשך שעתיים ● "ההיסטריה התקשורתית גורמת לאנשים בלי סיבה לדאוג לפנות למשרד הבריאות, וזה מפריע לטיפול בקורונה ובמחלות אחרות"

המוקד הטלפוני של משרד הבריאות קרס הבוקר ולא השיב לשאלות של פונים במשך כשעתיים לפחות. כך נודע לזמן ישראל.

חן רוזן, מורה לפסיכומטרי מתל אביב, חזרה מיפן לפני כשבוע ורצתה לדעת את ההנחיות בעניינה. "התקשרתי הבוקר למוקד הטלפוני שלהם והייתי שעתיים על הקו עם מוזיקת המתנה בלי לקבל תשובה. אחרי כמה זמן גם בן הזוג שלי התקשר מטלפון אחר, והגיע לקו תפוס כרונית".

"מאז שחזרתי מיפן התנהלתי כרגיל, הלכתי לעבודה, טיפלתי בילדים ויצאתי לקניות, סידורים ובילויים כי לא היו שום הנחיות מיוחדות לגבי מטיילים מיפן", מספרת רוזן, "אתמול הודיעו שמי שחזר מיפן צריך להיות בבידוד, אבל באתר של משרד הבריאות ובכתבות בתקשורת לא היה ברור אם ההנחיה היא למי שחזר מהרגע שהוציאו אותה או רטרואקטיבית לכל מי שחזר בשבועיים האחרונים".

למזלה של רוזן, היא משמשת (בהתנדבות) כראש תחום פעילות ציבורית בעמותת "מדעת" למען בריאות הציבור – כלומר, עמותה שעוסקת בדיוק בנושאים שעליהם רצתה לברר – ואחת הרופאות המתנדבות בעמותה השיגה לה תשובה דרך פורומים סגורים של רופאים.

רק אחרי שעתיים נוספות משרד הבריאות פרסם באתר הנחיות ברורות יותר לפיהן הבידוד חל על מי שחזר מיפן בשבועיים האחרונים.

צילום מסך של זמן השיחה עם מוקד משרד הבריאות
צילום מסך של זמן השיחה עם מוקד משרד הבריאות

מהבוקר, רוזן נמצאת בבידוד ביתי. "אני גרה בחדר סגור ומסתובבת בבית כמה שפחות ועם מסיכה ובני המשפחה מכניסים אוכל לחדר שלי", היא מספרת, "וכל זה מרגיש לי מוזר כי עד אתמול חייתי רגיל והייתי מדבקת בדיוק באותה מידה".

"אני חוששת שהאתר קרס בגלל הפאניקה המוגזמת שיצרה התקשורת סביב הקורונה", אומרת רוזן, "מצד אחד, חשוב ביותר להיות מודעים ולהישמע להנחיות. מצד שני, אני מקווה שאנשים לא מתקשרים בלי סיבה ממש טובה".

המנהל המקצועי של "מדעת", ד"ר אורי לרנר, נשמע נחרץ יותר בנוגע לפאניקה. "מרוב לחץ, אנשים מתקשרים למשרד הבריאות ומגיעים למרפאות ולחדרי מיון בגלל שהם עברו במקרה לרגע ליד עובד ממזרח אסיה, למרות שרוב הסיכויים שהוא נמצא מזמן בארץ, או בגלל תסמינים קלים של שפעת רגילה. לחץ וסטרס עלולים לגרום לאנשים לחוש ברע ולפתח תסמינים פסיכוסומטים".

"המודעות הציבורית למחלות היא חשובה ביותר וחשוב ביותר לפעול לפי הנחיות משרד הבריאות: לשטוף ידיים, להיכנס לבידוד אם הגעתם מארצות עם התפרצות וכו'. אבל חשוב גם לא להיכנס לפאניקה מיותרת כי כמו שראינו הבוקר בקריסת המוקד, זה בא על חשבון ה'חשודים' האמיתיים וגם על חשבון חולים במחלות אחרות, שרבים מהם נמצאים במצב קשה באמת וזקוקים לעזרה דחופה".

עד כה לא התקבלה תגובת משרד הבריאות.

עוד 357 מילים
אליאב לילטי, במאי משפט הבנקאים

הבמאי אליאב לילטי ראה את הסרטונים של חבורת "באים לבנקאים" ברשת ונדלק ● הוא רצה לעשות עליהם סרט ולתעד את אינספור הפעילויות שיזמו והרעידו את המערכת הבנקאית ● עכשיו הוא מגייס כסף במימון המונים לסרט שיתחקה אחר הדיונים מהמשפט התקדימי שהתנהל נגדם ● "זה לא רק תיעוד של מאבק אלא גם של ניסיון ההשתקה. הניצחון הכי גדול של ניסיון השתקה הוא בדיוק התיעוד שלו"

עוד 2,252 מילים
נועה קירל מתגייסת, צילום מסך מוויינטמ

בניגוד למיתוס, העולם לא עובר לצבא מקצועי, אלא לשירות חובה עם אופציה לשירות אזרחי

מדי פעם נשמעות קריאות להפוך את צה"ל לצבא מקצועי, בין השאר בטענה ש"ככה זה בעולם" ● אבל השוואה בינלאומית מראה שהשירות הכללי ממש לא נעלם ● במרבית המדינות הרלוונטיות, השירות קצר בהרבה מאשר בישראל, וכמעט כולן הוסיפו לשירות הצבאי אופציה של שירות אזרחי ● התוכנית לשירות אזרחי קיימת גם בישראל וזוכה לתמיכה, אבל אינה מיושמת בגלל הבחירות

עוד 1,912 מילים

סקרים: שבוע לבחירות, הליכוד עוקף את כחול-לבן

צה"ל תוקף ברצועה לאחר שהערב נורו מעל 20 רקטות ליישובי הדרום ● בוטלו הלימודים בשדרות, נתיבות, אשקלון ויישובי העוטף ● נתניהו ובנט קיימו הערכת מצב בקריה ● גנץ: ישראל שבויה של החמאס ● ליברמן: חמאס קיבלו כסף והתחילו לירות ● נתניהו יקדם מחיקת רישום פלילי על שימוש בקנאביס ● ועדת הבחירות: שוהים בבידוד לא יצביעו בלי שינוי בצו משרד הבריאות

עוד 46 עדכונים

הדלפות הן האוויר שעיתונות חופשית נושמת, גם כשהוא מזוהם

מחול השדים שהתרחש בסוף השבוע, של הדלפות והדלפות-נגד מלשכת היועץ המשפטי לממשלה ומלשכת מ״מ פרקליט המדינה, הציף שוב את הדיון סביב מדיניות האכיפה בעבירות של הדלפה ● רק לפני שבועיים פרסם מנדלבליט הנחייה חדשה בנושא ● מעניין אם היועמ״ש יחיל זאת גם על ההדלפות שיצאו וממשיכות לצאת ממשרד המשפטים ● פרשנות

עוד 1,007 מילים

ראיון אני אישה, אני בדואית, אני ישראלית

בגיל חמש החלה לרעות כבשים עם הגברים בכפר הבדואי שבו נולדה, כי לא היה בה צורך במטבח של אמה ● זה היה הצעד הראשון של ד"ר אמל אלסאנע-אלחג'וג' אל חיים רצופי פעילות חברתית - למען נשים בקהילה הבדואית, למען הקהילה הבדואית בישראל, ולמען ישראל שוויונית וצודקת ליהודים ולערבים ● "אני הרבה פעמים שואלת את עצמי מה קשה יותר - המאבק הפוליטי בישראל, או המאבק המגדרי בקהילה שלי?" ● ראיון מיוחד עם אישה מעוררת השראה

עוד 2,480 מילים

נתניהו: אין לליברמן שיקול דעת - הוא מצביע לגנץ ועשה איתם עסקה

ליברמן: נתניהו לא רץ בבחירות כדי להקים ממשלה, אלא כדי להשיג עסקת טיעון ● בהלת נגיף הקורונה בארץ: השר כץ הורה לקיים דיון בשל שהות התיירים מדרום קוריאה ● עודה: "אם פוליטיקאי בעולם היה מדבר על 'רוב לבן', לפיד היה קורא לו אנטישמי"

עוד 23 עדכונים
מייקל רוזן

ספר הזיכרונות של מייקל רוזן, זוכה פרס "משורר החצר לילדים" בבריטניה, מציג לקוראים הצעירים את תוצאות השואה בדרך שמתחברת למצוקת הפליטים של היום ● ראיון

עוד 1,355 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה