התודעה הקולקטיבית שלנו תחת מתקפה. זו מתקפה לא קונבנציונלית, והיא משטחת, מצמצמת ומרוקנת מתוכן את השיח הציבורי, ומעקרת את היכולת לקיים דיון בעל משמעות. בימים האחרונים התלכדו שתי הזירות, המדינית והפוליטית, ותקפו חזיתית ארבעה מושגי-יסוד דמוקרטיים.

במרחב המדיני היתה זו תוכנית טראמפ שחיללה את מושגי ה"מדינה" וה"אזרחות", ובמרחב הפוליטי חיללה פרשיית השחיתות של חיים כץ את מושגי-היסוד "ניגוד-עניינים" ו"חסינות".

במרחב המדיני היתה זו תוכנית טראמפ שחיללה את מושגי ה"מדינה" וה"אזרחות", ובמרחב הפוליטי חיללה פרשיית השחיתות של חיים כץ את מושגי-היסוד "ניגוד-עניינים" ו"חסינות"

תוכנית טראמפ מאיידת ומאיינת את מושג 'המדינה הפלסטינית', אבל עושה זאת באופן כל כך ערמומי ופרדוכסלי, על אש קטנה, כך שהיא מצליחה לתעתע בכל הצדדים לויכוח. זהו שיאו של מהלך שנתניהו החל כבר לפני יותר מ-25 שנה, כשהחדיר אל מה שהיה "שיח השלום" את המונח "מדינה מינוס". היו לו גם דוגמאות קונקרטיות, שבהן עשה שימוש אלפי פעמים – פורטו ריקו ואנדורה היו שתיים בולטות. אלו ישויות מדיניות בעלות שטח מוגדר, דגל והמנון, אבל ללא ריבונות מלאה, צבא או מושב באו"ם. הן אינן מדינות עצמאיות אלא מדינות-ננס, מדינונות, ננו-מדינות, ובעצם – נון-מדינות.

העיסקה שנתניהו החל לבשל כבר אז, וטראמפ והוא מגישים עכשיו לשולחן המשא ומתן הוירטואלי, ובעצם מנסים לכפות על הפלסטינים, היא 'ללכת בלי (ריבונות) ולהרגיש עם'. התרגיל המדיני והפוליטי שקוף וגלוי לכולי עלמא. אבל הוא לא יכול היה להתבצע ללא התרגיל הסמנטי, ריקון מושג ה"מדינה", או "מדינת-הלאום" מתוכן, והשארתו כ"מסמן ללא מסומן".

העיסקה שנתניהו וטראמפ מגישים לשולחן ומנסים לכפות על הפלסטינים, היא 'ללכת בלי (ריבונות) ולהרגיש עם'. התרגיל המדיני והפוליטי שקוף, אבל לא יכול היה להתבצע ללא התרגיל הסמנטי, ריקון מושג ה"מדינה" מתוכן

נתניהו, בסיועו של טראמפ – שאין לחשוד בו בהבנה מעמיקה של  הניואנסים, אם נזכרים באמירתו המפורסמת במסיבת העיתונאים הראשונה שקיים לצד נתניהו  "One State, two States, whatever you prefer" – מסמן לפלסטינים ולעולם כולו  – אתם תמשיכו להגיד "מדינה", אבל היא לעולם לא תקום.

העובדה שלא מעטים מקרב השומעים, הן בימין והן בשמאל, ולפחות חלקם בתום לב, מתייחסים אל התוכנית ככזו המקימה הלכה למעשה מדינה פלסטינית, היא היא ההוכחה להצלחת התרגיל.

המשימה בוצעה, מושג 'המדינה הפלסטינית' רוקן מתוכנו באופן שמונע דיון ציבורי מושכל במשמעויותיו. הדיון ימשיך לרחוש, אבל הוא איבד את העוגן הסמנטי, את המכנה המשותף הבסיסי המתחייב בכדי לנהל אותו. אל דוקטרינת "קביעת עובדות לא מוסכמות בשטח", נוספה עכשיו "מחיקת עובדות מוסכמות בשדה הסמנטי". והנה לכם Win-Win ישראלי.

הדיון ימשיך לרחוש, אבל הוא איבד את העוגן הסמנטי המתחייב לניהולו. אל דוקטרינת "קביעת עובדות לא מוסכמות בשטח", נוספה עכשיו "מחיקת עובדות מוסכמות בשדה הסמנטי". והנה לכם Win-Win ישראלי

וכאילו בהישג מונומנטלי זה אין די, מרוקנת תוכנית טראמפ-נתניהו מתוכנו מושג-יסוד נוסף. אזרחות. ההצעה להעברת שטחי המשולש על תושביהם, כ-300 אלף אזרחים ישראלים לכל דבר ועניין, משטחי ישראל הריבונית אל שטחי הנון-מדינה הפלסטינית, מבלי לבקש את הסכמתם, מחבלת אנושות במושג האזרחות.

זוהי חבלה מכוונת וארוכת טווח. נכון שערביי ישראל חיו 18 שנים כאזרחים סוג ב', תחת ממשל צבאי, ונכון שאפלייתם נמשכה גם אחרי ביטולו ועד היום, אבל תהליך הנירמול שלהם כאזרחים במדינת ישראל הריבונית היה בעיצומו.

את התנופה קטע נתניהו ביולי 2018 עם חקיקת 'חוק הלאום', שקיבע את מעמדם הלא-שוויוני. עכשיו הונחתה עליהם 'מכת המאה', והובהר מעל לכל ספק כי עבור הערבי הישראלי, האזרחות היא על-תנאי.

ההצעה להעברת שטחי המשולש על תושביהם, כ-300 אלף אזרחים ישראלים לכל דבר ועניין, משטחי ישראל הריבונית אל שטחי הנון-מדינה הפלסטינית, מבלי לבקש את הסכמתם, מחבלת אנושות במושג האזרחות

גם כאן, הפער בין המסמן למסומן יישמר. בתעודות הזהות ימשיך להופיע אותו סעיף 'אזרחות', ללא שום שינוי ניכר לעין. פרחי-הסברה ישראלים ימשיכו – חלקם בתום לב – לדקלם את פזמוני "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, שבה כל האזרחים שווים, שהמיעוט הערבי בה מוגן וכל זכויותיו נשמרות".

למדקדקים בציציות יגידו יהודים טובים, וגם אלן דרשוביצים, כי "אין שום הבדל בזכויות הפרט של ערבים בהשוואה לאלו של יהודים. אבל זכויות לאומיות, זכויות קולקטיביות, יש במדינה היהודית רק ליהודים, וכך ראוי". מושג האזרחות הופשט והושחת, אך ימשיך לרחף בשיח כמעין הולוגרמה חלולה, שתשתק את היכולת לנהל דיון מהותי.

*  *  *

בו-בזמן, בכנסת ישראל, בדיוני ועדת הכנסת על כתב האישום נגד ח"כ חיים כץ, שהואשם בהפרת אמונים, רוקנו השבוע מתוכנם שני המושגים הנכבדים  – "ניגוד עניינים" ו"חסינות".

מי שנתנה את הטון היתה שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, עם האמירה האלמותית כי "חבר כנסת לא יכול להימצא בניגוד עניינים". המשפט הזה התכתב מבלי דעת עם משפט ההדחה של טראמפ, שהואשם באותה עבירה – הפרת אמונים – ונערך באותו יום בסנאט. שקד הדהדה את עו"ד אלן דרשוביץ, שהפריח מן הדוכן הנישא את המילים הבלתי נשכחות "אם הנשיא חושב שמעשה מסוים יסייע לו להיבחר, אזי המעשה הזה חוקי". הלולינות המשפטית הזו כבר הפכה לפועל חדש בשפה האנגלית, על שמו של דרשוביץ – Dershing"". סוג חדש-ישן של הפרת אמונים בוטה.

האמירה האלמותית של שקד, כי "חבר כנסת לא יכול להימצא בניגוד עניינים", התכתבה עם המילים הבלתי נשכחות של עו"ד דרשוביץ במשפט ההדחה של טראמפ מאותו יום: "אם הנשיא חושב שמעשה מסוים יסייע לו להיבחר, אזי המעשה הזה חוקי"

את הדחיפה האחרונה לתהום אי-המשמעות נתנו רוב חברי הוועדה, שנטלו את מושג החסינות, וספציפית את הסעיף המאפשר מתן חסינות לח"כ שעבר עבירה תוך כדי ובמסגרת מילוי תפקידו, והפכו גם אותו להולוגרמה. הטענה עזת-המצח שלהם היתה שאם יידרשו לעמוד ברף גבוה של אי-הימצאות בניגודי עניינים, ואי-הפרת אמונים, לא יוכלו למלא את תפקידם. לכן, העניקו לכץ, ולמעשה לעצמם, חסינות-למפרע מפני ניגודי עניינים והפרות אמונים.

שתי זירות, ארבעה מושגים, ומסקנה אחת – אנחנו חשופים, מושגינו הושחתו לבלי-הכר, אמוננו הופר, ועזרנו לא יבוא מן הפוליטיקאים. את החזרת הממשות והבהירות לשיח הציבורי, ונקיון הכפיים והדעת לממשלה ולכנסת, נוכל לבצע רק בכוחות עצמנו.

כמאמר הפסוק המפורסם מספר משלי (י"ח, כ"א):

מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן; וְאֹהֲבֶיהָ יֹאכַל פִּרְיָהּ

עבור הדמוקרטיה הישראלית, ועבורנו, מדובר בעניין של חיים ומוות.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית