ההצבעה בניו המפשייר, המדינה השנייה להצביע בפריימריז הדמוקרטיים בארה"ב, עברה חלק – לפחות בשביל סופרי הקולות ומפרסמי התוצאות, שהצליחו להימנע מחזרה על הקרקס שהתרחש באיווה לפני שבוע. עם זאת, המועמדים עצמם (לפחות רובם) רחוקים מלברך על המוגמר. כמה דברים שלמדנו השבוע:

ראשית, "Electability": אין מושג שנשמע יותר בפיהם של בוחרים אמריקאיים מאשר "Electability", אותה תכונה חמקמקה שמאפשרת למועמד "להיות בחיר", ובפרט – "להיבחר מול הנשיא טראמפ". גם ניו המפשייר, בדומה לאיווה, החליטה לשבור את הקונספציה לגבי "מה הופך מועמד לבחיר" והעניקה את קולותיה בראשונה לסנאטור ברני סנדרס (25.7% מהקולות, לפי אתר הניו יורק טיימס), אחריו לראש העיר פיט בוטג'ג' (24.4%) ובמקום השלישי והמפתיע – הסנאטורית איימי קלובאשר ממינסוטה (19.7%).

אין מושג שנשמע יותר בפיהם של בוחרים אמריקאיים מאשר "Electability", אותה תכונה חמקמקה שמאפשרת למועמד "להיות בחיר", ובפרט – "להיבחר מול הנשיא טראמפ"

סנדרס כבר היה על הגל וניו המפשייר היא מגרש ביתי מבחינתו. אבל העובדה שבוטג'ג' וקלובאשר (שהספדתי אותה, בטרם עת מסתבר, כבר בפוסט הקודם) הגיעו להישגים מרשימים כאלה במדינה מתנדנדת, רחוקה מ-"המערב התיכון" שהוא ביתם – מראה שדברים שהערכנו שירתיעו בוחרים התגלו כלא נכונים. מהעמדות הסוציאליסטיות של סנדרס, דרך שמו המורכב של בוטג'ג' ועד חוסר הכריזמה של קלובאשר.

במקביל, צריך שנייה להתעכב על ברני סנדרס: לסנדרס היה את כל מה שדרוש כדי לנצח בניו המפשייר. זוהי מדינה שהוא מוכר בה עוד מימיו כסנאטור וכחבר קונגרס מטעם ורמונט השכנה (המדינות חולקות, או לפחות חלקו בעבר, ערוצי טלוויזיה), רוב אוכלוסייתה לבנה, הוא הוביל ברוב הסקרים במדינה, נחשב למנצח בעימות הדמוקרטי האחרון ונכנס אליה על גלי המומנטום שלו מאיווה.

אל המדינה הבאה שתצביע, נבאדה, הוא מגיע מחוזק מתמיד, אבל בהמשך יעמדו בפניו אתגרים משמעותיים.

סנדרס כבר היה על הגל, אבל העובדה שבוטג'ג' וקלובאשר הגיעו להישגים מרשימים כאלה, מראה שדברים שהערכנו שירתיעו בוחרים – מהעמדות הסוציאליסטיות של סנדרס, דרך שמו המורכב של בוטג'ג' ועד חוסר הכריזמה של קלובאשר – התגלו כלא נכונים

אחד האתגרים הצפויים לסנדרס הוא האוכלוסייה ההיספנית במדינה, ששמה את יהבה, לפי רוב הסקרים, על ביידן ועל מועמדים שמרניים יותר באופן כללי (יש להזכיר שביידן הוא קתולי, בדומה להיספנים רבים). וישנה העובדה שהוא מפסיד באזוריים כפריים למועמדים מתונים יותר.

אבל האתגר המרכזי של סנדרס הוא המועמדים המרכזיים במירוץ, שיפעלו לגייס את "הממסד המפלגתי" ואת תורמי הענק הדמוקרטיים כדי לבלום אותו, כמי שנתפס כמועמד ריאלי יותר מתמיד לזכות במינוי.

לצערם, סנדרס בונה על כך שינסו לבלום אותו: כל הקייס שלו מבוסס על "אני הולך על הראש של התאגידים הגדולים בזמן שהממסד הדמוקרטי משרת אותם", ובתור יהודי גאה בהחלט יכול להיות שהוא משנן לעצמו את "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

לצערם, סנדרס נערך לנסיונות הבלימה שלו. כל הקייס שלו מבוסס על "אני הולך על הראש של התאגידים הגדולים, שהממסד הדמוקרטי משרת". כיהודי גאה, בהחלט יתכן שהוא משנן לעצמו את "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"

נתן זך כתב את "אני שומע משהו נופל", אבל אם היה מתגורר היום בניו המפשייר הוא לא היה שומע משהו נופל, אלא את שריקת ההתרסקות של אליזבת וורן. הסנאטורית ממסצ'וסטס, שבתחילת אוקטובר 2019 הגיעה לשוויון עם המועמד המוביל דאז ביידן (ובכמה מקרים אף עקפה אותו), נמצאת בדרכה למטה.

אחרי שקשרו לראשה כתרים בתור מועמדת וודאית, וורן הוציאה תוצאה בינונית באיווה (כפי שכתבתי בפוסט הקודם) אבל נכשלה לחלוטין בניו המפשייר עם מספר חד ספרתי של אחוזי תמיכה, וכשהיא נדחקת לאחור בידי הסנאטורית קלובאשר.

וורן טוענת שהיא מועמדת "מאחדת" שיכולה לגשר ולקרב בין תומכי סנדרס הפרוגרסיביים לבין הצד המתון של המפלגה, אך בפועל היא נתפסת כהרבה יותר דומה בעמדותיה לסנדרס מאשר לביידן או בוטג'ג', וכל עוד היא נשארת במרוץ היא מפצלת את הקול הפרוגרסיבי ומשאירה למועמדים המתונים פתח של תקווה.

וורן טוענת שהיא מועמדת "מאחדת" שיכולה ל לגשר בין תומכי סנדרס הפרוגרסיביים לבין מתוני המפלגה, אך בפועל נתפסת כדומה בעמדותיה לסנדרס יותר מאשר לביידן או בוטג'ג', ומפצלת את הקול הפרוגרסיבי

ולבסוף, ביידן – הוא עוד בונה על המצביעים ההיספנים בנוואדה והשחורים בדרום קרוליינה שיחזירו לו צבע ללחיים, אבל זה לא נראה טוב מבחינתו של סגן הנשיא לשעבר. שני הפסדים צורמים במדינות מתנדנדות, אותן מדינות שבהיותו מועמד מתון ביידן אמור לנצח בבחירות הכלליות, הם בבחינת אות L גדולה על מצחו. גם אם יתאושש וינצח במועמדות, טראמפ – האיש שניצח במרוץ הפוליטי היחיד שעשה בחייו – לא ייתן לאף אחד לשכוח את ההפסדים של ביידן.

דרכו של סנדרס להמשך המירוץ סלולה, אבל הוא עדיין רחוק מהמועמדות: יריבו העיקרי יהיה כנראה מועמד מתון ממנו, תלוי ביכולת ההתאוששות של ביידן במדינות הדרומיות וביכולתו של בוטג'ג' לשמור על המומנטום שלו.

יש משהו יפה, כמעט אירוני, בשאלה מי יהיה יריבו המתון של סנדרס – האם יהיה זה סגן הנשיא לשעבר וידידו משכבר הימים, שחיבק את סנדרס בעימות האחרון אחרי שהוזכר ציטוט של שרת החוץ לשעבר קלינטון לפיה "אף אחד לא אוהב אותו (את סנדרס)"? או שיהיה זה ראש עיריית סאות' בנד לשעבר, שבתור נער בכיתה י"ב כתב חיבור זוכה-פרס קנדי ובו טען כי הוא מעריץ את חבר הקונגרס-דאז מוורמונט על האומץ שלו לקרוא לעצמו סוציאליסט?

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org

המערב מכין לאוקראינה ״גורל של בשר תותחים״: השבוע נשא הנשיא פוטין נאום בפני אורחי ״וועידת מוסקבה לביטחון בינלאומי״ (אירוני משהו) במוסקבה, ורוח דבריו באופן כללי מעידה על החרפת הגישה הניצית כלפי המערב ובמיוחד ארה״ב, תוך ניסיון להטיל על אלה את גורלה המסתמן של אוקראינה.

המערב מכין לאוקראינה ״גורל של בשר תותחים״: השבוע נשא פוטין נאום בפני אורחי ״וועידת מוסקבה לביטחון בינלאומי״ (אירוני משהו) במוסקבה, ורוח דבריו מעידה על החרפת הגישה הניצית כלפי המערב

בנאומו קבע פוטין בין השאר:

״המצב בעולם משתנה באופן דינמי, ומולנו מתהווים קווי המתאר של סדר עולמי רב קוטבי. יותר ויותר מדינות ועמים בוחרים בדרך של התפתחות חופשית וריבונית על סמך זהותם, המסורות והערכים שלהם״.

ואז הדגיש פוטין מי מתייצב נגד התהליכים הללו ומנסה לבלום אותם. אל מול תהליכים אובייקטיביים אלו מתייצבות אליטות גלובליסטיות מערביות, מעוררות כאוס, סכסוכים ישנים וחדשים, מיישמות מדיניות של מה שנקרא בלימה, ולמעשה – מערערות כל נתיב התפתחות חלופי וריבוני. לפיכך, הן מנסות בכל כוחן לשמר את ההגמוניה והכוח שחומקים להן מידיהן ולשמור על מדינות ועמים באחיזת סדר ניאו-קולוניאלי.

ההגמוניה שלהן פירושה קיפאון עבור העולם כולו, עבור הציוויליזציה כולה, אטימות וביטול התרבות, טוטליטריות ניאו-ליברלית״. פוטין מציין שארה״ב ו״הווסאלים שלה״ פועלים יחד בשלל דרכים לשימור הדומיננטיות של המערב בעולם בכוח. זו לדידו הסיבה למה שמתרחש כעת.

לדבריו:

״המערב הקולקטיבי הורס במכוון את מערכת הביטחון האירופית, כורת בריתות צבאיות חדשות. גוש נאט"ו נע מזרחה, בונה את התשתית הצבאית שלו, כולל פריסת מערכות הגנה מפני טילים והגדלת יכולות התקיפה של כוחות התקפיים. ההסבר המילולי מוצהר בצביעות כצורך לחזק את הביטחון באירופה, אבל במציאות קרה בדיוק ההיפך. במקביל, ההצעות בדבר אמצעי ביטחון הדדיים שהציגה רוסיה בדצמבר אשתקד פשוט זכו להתעלמות פעם נוספת״.

לפי פוטין, אליטות גלובליסטיות מערביות מעוררות כאוס וסכסוכים, ולמעשה מערערות כל נתיב התפתחות חלופי וריבוני. לפיכך, הן מנסות בכל כוחן לשמר את ההגמוניה והכוח שחומקים להן מידיהן

אליבא דפוטין, מטרת הקונפליקט שיזם המערב הוא כאמור שימור ההגמוניה שלו, ובתנאים הללו החליטה רוסיה, דהיינו פוטין, לצאת ל״מבצע מיוחד באוקראינה שמטרתו להבטיח את ביטחונם של רוסיה ואזרחינו, להגן על תושבי דונבאס מפני רצח עם״ (ולא חלילה לבטא שאיפות אימפריליסטיות להקמת ברה״מ או האימפריה הרוסית מחדש).

פוטין טוען שארה״ב מנסה להאריך את העימות באוקראינה, בין השאר ע״י אספקת נשק מתמשכת לקייב, ואז מחבר בין מעשייה באירופה להתנהלותה באסיה מול סין:

״כידוע, לאחרונה ניסתה ארה״ב שוב, במכוון, להוסיף שמן למדורה ולהסלים את המצב באזור אסיה-פסיפיק. ההרפתקה האמריקאית ביחס לטייוואן היא לא רק טיול של פוליטיקאי חסר אחריות אינדיבידואלי, אלא חלק מאסטרטגיה אמריקאית תכליתית ומודעת לערער את היציבות ולהחריף את המצב באזור ובעולם – הפגנת חוצפה של חוסר כבוד לריבונות מדינות אחרות ולהתחייבויותיה הבינלאומיות. אנו רואים בכך פרובוקציה מתוכננת בקפידה״.

פוטין מציין את ברית ההגנה של אוסטרליה, בריטניה וארה״ב (AUKUS) כדוגמה נוספת לברית אגרסיבית שמטרתה לפעול מול סין, בדיוק כמו נאט״ו נגד רוסיה, ושב ומבהיר:

״אני חוזר שוב, עידן הסדר העולמי החד-קוטבי הוא נחלת העבר. לא משנה איך הנהנים מהמודל הגלובליסטי הנוכחי נאחזים במצב העניינים הרגיל – הוא נחרץ. השינויים הגיאופוליטיים בקנה מידה היסטורי הולכים לכיוון אחר לגמרי״.

פוטין טוען שארה״ב מנסה להאריך את העימות באוקראינה, בין השאר ע״י אספקת נשק מתמשכת לקייב, ואז מחבר בין מעשייה באירופה להתנהלותה באסיה מול סין

פוטין מתכוון לומר, למעשה, שהמערב מנצל את אוקראינה לצרכיו במחשבה שהארכת המלחמה תחליש את רוסיה, אבל בפועל מי שמשלמת את המחיר זו אוקראינה, שאזרחיה הפכו לבשר תותחים לשגיונות המערב וארה״ב. בכך, הוא כמובן מנסה לתקוע טריז בין קייב למערב.

עיתונאי "ידיעות אחרונות" ופרשן לענייני רוסיה, לשעבר כתב ״קול ישראל״ ו״ידיעות אחרונות״ במוסקבה, יליד ירושלים, אוהב מאוד כדורגל אנגלי בכלל ואת ליברפול בפרט, חיית ספרים, אקטואליה וחדשות חוץ במיוחד, שנהנה לסקר מה מתרחש בעולם ואיך הכל קשור אחד לשני. התגורר בעשרים השנים האחרונות בחמש מדינות - בריטניה, צרפת, ספרד, רוסיה וכעת הולנד. איש העולם הגדול:)

בימים האחרונים ניתן לשמוע מכיוונה של אנקרה זמירות חדשות ביחס למשטר אסד בסוריה. החל בכך שר החוץ הטורקי, שגילה בשבוע שעבר כי נפגש עם עמיתו הסורי באוקטובר אשתקד בשולי מפגש המדינות הבלתי-מזדהות בבלגרד. לדבריו, הוא אמר לעמיתו הסורי, שכדי להימנע מחלוקתה של סוריה יש צורך בשלטון חזק במדינה, שיהא מסוגל לשלוט בכל פינה של השטח, ואת זה ניתן להשיג רק באמצעות "אחדות וסולידריות". החרו החזיקו אחריו שורה של קולות נוספים בזירה הפוליטית, הן מאלו הנמנים על תומכיו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, והן מקרב האופוזיציה.

בימים האחרונים ניתן לשמוע מכיוונה של אנקרה זמירות חדשות ביחס למשטר אסד בסוריה. החל בכך שר החוץ הטורקי, שגילה בשבוע שעבר כי נפגש עם עמיתו הסורי באוקטובר אשתקד

מה עומד מאחורי מה שמסתמן כהכנתה של דעת הקהל בטורקיה ומחוצה לה למהלך פיוס סורי-טורקי? חשוב להזכיר, כי רק לפני שבועות ספורים נשמעו קולות אחרים, שרמזו על פעולה טורקית צפויה בצפון סוריה, על-מנת לייצב "אזור ביטחון" בעומק של 30 ק"מ. כזה שיאפשר לאנקרה להתמודד באופן אפקטיבי יותר עם האתגר הכורדי (מאמרו של הח"מ ב"זמן ישראל" מה-7 ביוני 2022).

"בימים האחרונים מתגברים הקולות באנקרה לגבי פעולה צבאית בצפון סוריה, שתכליתה ייצוב 'אזור בטחון' בעומק 30 ק"מ. זה יאפשר לטורקיה להתמודד באופן אפקטיבי יותר מבחינתה עם האתגר הכורדי", פוסט של מיכאל הררי בזירת הבלוגים של זמן ישראל | דעהhttps://t.co/1faREh6DxD

— זמן ישראל (@ZmanIsrael) June 7, 2022

ובכן, את התשובה יש לחפש בשני מפגשי פסגה שהתקיימו לאחרונה: פגישתו של ארדואן עם ולדימיר פוטין ב-5 באוגוסט בסוצ'י, וקודם לכן ב-19 ביולי במפגש המשולש בטהרן בין שלושת הנשיאים: הרוסי, הטורקי והאיראני.

על המדוכה נדונו שורה של סוגיות כבדות משקל: שיתוף פעולה בתחום האנרגיה, המלחמה באוקראינה והשלכותיה על כל אחת מן המדינות, סוגיות הנוגעות לשיתוף-פעולה כלכלי בילטרלי ביניהן, וכמובן הסוגייה הסורית.

ניתן להניח, שהנשיא הטורקי ניסה לגייס תמיכה בשאיפתו לפעול (צבאית) נגד הכורדים בצפונה של סוריה. חשוב גם לזכור, שנוכחותם של הפליטים הסורים בטורקיה מהווה סוגייה שמעיקה על המשטר, לנוכח התגברות הקולות בזירה הפנימית בטורקיה נגדם. מבחינתה של טורקיה מדובר בסוגייה ראשונה במעלה, המשליכה על ביטחונה, ויש לה השלכות רלוונטיות לקראת הבחירות הצפויות בשנה הבאה.

ניתן להניח, שהנשיא הטורקי ניסה לגייס תמיכה בשאיפתו לפעול (צבאית) נגד הכורדים בצפון סוריה. חשוב גם לזכור, שנוכחות הפליטים הסורים בטורקיה מעיקה על המשטר

ההתנגדות האיראנית והרוסית למהלך צבאי טורקי בצפונה של סוריה ברורה ואיננה מפתיעה. טהרן חוששת כי מבצע צבאי טורקי נוסף יערער את שליטתו של הנשיא בשאר אל אסד במדינה, וירחיב את השליטה הטורקית בצפון המדינה. מוסקבה מתייחסת אמנם בהבנה ל"דאגותיה הביטחוניות של טורקיה", אולם בעינה עומדת התנגדותה לצעדים שעלולים לפגוע ב"שלמותה הטריטוריאלית והפוליטית" של סוריה, כפי שהבהיר דוברו של הנשיא פוטין ערב הגעתו של ארדואן לסוצ'י. דיווחים לאחר המפגש בין השניים, שנמשך כארבע שעות, ידעו לספר שמוסקבה הציעה לאנקרה להתחיל בשיח ישיר עם המשטר הסורי.

התמונה שמתבהרת לפי שעה מצביעה על כך שארדואן הבין כי עדיף, בשלב זה לפחות, "לקבל את העצה הרוסית", ולהתחיל במה שנראה כ"נורמליזציה" אפשרית עם משטר אסד, מהלך שהחלו בו כבר מספר מדינות ערביות כאיחוד האמירויות וקטר.

ארדואן הבין, שלמרות מרחב התמרון שלו מול מוסקבה וטהרן, ומיקודה של הזירה הבינלאומית במלחמה באוקראינה – התנגדות איראנית, ובעיקר רוסית, למהלך צבאי מצידו בסוריה איננה משרתת את האינטרסים שלו, לפחות לפי שעה.

המצב הכלכלי הרעוע בטורקיה, וכאמור ערב בחירות בשנה הבאה, מחייב שיתוף-פעולה בהקשר זה עם מוסקבה. טורקיה הפכה בשבועות האחרונים לצינור מרכזי דרכו רוסיה מקיימת עדיין קשרים עם העולם החיצון. זאת כאשר ארדואן מצליח, כך נראה, להלך בין הטיפות – לשמור על האינטרסים הטורקיים הכלכליים מחד ועל קשריו עם המערב מאידך (טורקיה, כזכור, חברה מרכזית וחשובה בנאט"ו).

לפי שעה נראה כי ארדואן הבין שעדיף, בשלב זה לפחות, "לקבל את העצה הרוסית", ולהתחיל במה שנראה כ"נורמליזציה" אפשרית עם משטר אסד, מהלך שהחלו בו כבר מדינות ערביות כאיחוד האמירויות וקטר

עיקרו של דבר, מפגשי הפסגה הללו המחישו את המארג המורכב במיוחד של מערכת היחסים והאינטרסים בין רוסיה, טורקיה ואיראן. בחלק מן הסוגיות מתקיים מפגש אינטרסים – הן ביחס להפגנת מרחב התמרון שלהם מול המערב והן סביב אינטרסים כלכליים כבדי משקל – אולם לצד חילוקי דעות וחשדנות לא מבוטלים.

מהלכי נורמליזציה טורקיים מול משטר אסד עשויים אם-כן, בנסיבות הנוכחיות, לשרת את האינטרס הטורקי. יש בהם כדי לבוא לקראת מוסקבה תוך מוכנות לבחון האם ניתן לשמור על האינטרסים הטורקיים באמצעות שיח מחודש עם המשטר הסורי, כמו גם לאותת לוושינגטון שמרחב התמרון הטורקי מגוון למדי. זאת בעיקר לנוכח חוסר הנחת באנקרה מן התמיכה האמריקאית הנמשכת בכורדים בצפונה של סוריה. יש בכך גם היענות לרחשי הלב הנשמעים בזירה הפנימית נגד נוכחותם המתמשכת של הפליטים הסורים במדינה, ולמאמץ לעודד את עזיבתם באמצעות דיאלוג ישיר עם המשטר הסורי.

מה זה אומר מבחינתה של ישראל?

לא הרבה, למען האמת, לבד מן העובדה שתמרונים מדיניים, המרחיקים את טורקיה מן המערב, אינם משרתים כמובן את האינטרס הישראלי. המהלכים האחרונים מעידים על שקידתו, המרשימה יש לומר, של ארדואן להמחיש את מרחב התמרון ממנו הוא נהנה, את חשיבותה של טורקיה לכל השחקנים בזירה הבינלאומית ואת יכולתה לנהל דיאלוג קונסטרוקטיבי (מבחינתה לפחות) עם כל השחקנים באזור. ארדואן מנסה, כידוע, גם לתווך בין רוסיה ואוקראינה (דווח על ביקור קרוב שהוא צפוי לקיים בקייב). בכך הוא מנסה להזרים רוח חיובית לכלכלה הטורקית שכל כך זקוקה לה.

מפגשי הפסגה המחישו את המארג המורכב של מערכת היחסים והאינטרסים בין רוסיה, טורקיה ואיראן. לצד מפגש אינטרסים – כלכליים ובהפגנת מרחב התמרון מול המערב, לצד חילוקי דעות וחשדנות

הזירה הסורית היא סיפור אחר. בראייה הטורקית, נוכחות הכורדית בצפון סוריה מהווה אתגר ביטחוני ראשון במעלה. מבחינה זו, נרמול השיח הצפוי מול המשטר הסורי מהווה צעד טקטי מחושב (יש שיאמרו, ציני להפליא), שתכליתו להצטייר כמי שניסה כל דרך אפשרית בטרם פנה, כצעד אחרון, למהלך צבאי.

השגריר בדימוס מיכאל הררי הוא עמית מדיניות במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ולשעבר שגריר ישראל בקפריסין. הררי כיהן בתפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום הוא מרצה בחוג למדע המדינה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. https://www.mitvim.org.il/he/