המושג קץ הדמוקרטיה נולד ברגע מאוד ספציפי: הוא נולד ברגע בו השמאל הבין כי הוא לא יוכל להיות בשלטון בשנים הקרובות על ידי בחירות דמוקרטיות, אלא רק על ידי הפלת ראש הממשלה והשלטון. ובמעשיו מראה כי הוא אינו מכבד את חוקי הדמוקרטיה ואינו מקבל את תוצאות הבחירות.

אלא שבמעשיו בא השמאל לקלל ויצא מברך, ואם מקשיבים טוב טוב לזעקות על קץ הדמוקרטיה אפשר לשמוע את הדמוקרטיה עצמה מדברת מתוכן.

ונתחיל מהסוף: הפגנת השמאל שהתקיימה הערב בתל אביב, אשר העומדים בראשה הם מפלגות השמאל. הפגנה, אשר לדבריהם, מתקיימת כנגד 'קץ הדמוקרטיה' הבאה עלינו, מבטאת בדיוק את ההיפך. הפגנה אשר מופנית כנגד השלטון והמנהיג העומד בראשה, מה היא אם לא התגלמות הדמוקרטיה במלוא הדרה? הפגנה בה נואם אזרח ערבי אשר משמש כחבר כנסת בכנסת ישראל, מה היא אם לא הדמוקרטיה?

השמאל הבין כי להתמודד מול ראש הממשלה נתניהו לבדו לא יספיק ולכן התחיל לתקוף את משפחתו ולחפש בה פגמים, אלא שהפעם בחר בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, שלא לשתוק ולהעמיד אותם על מקומם, ומשם קצרה הדרך מלהציג אותו כדמות מגוחכת וטיפשה. (שימוש בדמוקרטיה, כבר אמרנו?)

הדוגמאות עוד רבות, אך לא צריך אותן כדי לראות הרעיון העומד מאחוריהן. השמאל הבין כי לא יעלה לשלטון בדרכים המקובלות, ולכן החל לתקוף את השלטון הימני הדמוקרטי על ידי ניצול ציני של הזכויות הדמוקרטיות הקיימות במדינה עם שלטון אשר אינו דמוקרטי לטענתם, הבנתם את העניין….

לסיכום, הציבור אינו טיפש, ציבור הבוחרים ידע לפני הבחירות הדמוקרטיות מי הוא נתניהו, וידע על תיקי האלפים והחשדות נגדו, ובכל רצה אותו.

בבחירות האחרונות הציבור הראה כי רובו ימני, וכי הוא מעוניין בשלטון ימין לשנים הקרובות, וזו הסיבה האמיתית לזעקות השמאל.

והערה לסוף: אלו שצריכים לפחד באמת הם מנהיגי הימין אשר רוצים להיות ראשי ממשלה ימניים ביום מן הימים, כי רדיפת השמאל לא תסתכם בנתניהו; היא תעבור גם לראש הממשלה הימני הבא אחריו.

עיתונאי ויועץ תקשורת. ערוץ השטיבל בטלגרם, פרסומאי ברשתות החברתיות.

אני קצת מקנאה באנשים שנולדו בתאריך מיוחד, וכולם זוכרים ומציינים. למשל חברה הגיחה לאוויר העולם באחד בינואר, והרי סיבה למסיבה. או קרוב שהחל את חייו ביום כיפור ולא חוגג בו ביום, אך זוכה לשפע התייחסויות, כי אי אפשר לשכוח.

לכשעצמי, יום הולדתי חסר ייחוד, אם כי יש לו חשיבות משפחתית – באותו תאריך ב-1948 עלתה ארצה אמי, שורדת אושוויץ. היא יצאה מהונגריה בקבוצה האחרונה של "עליית הנוער", ממש לפני ירידת מסך הברזל. נישואין ולידה ראשונה במדינה יהודית עצמאית היו ביטוי עוצמתי לשיקום אישי ולתקומה לאומית.

טובה הרצל היא גמלאית של משרד החוץ. שרתה כקצינת קישור לקונגרס בשגרירות ישראל בוושינגטון, הייתה השגרירה הראשונה של ישראל במדינות הבלטיות להאחר התפרקות ברה"מ, ופרשה אחרי כהונה בדרום אפריקה.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מלחמת תודעה. מכהנת כאן ממשלה לגיטימית שכשלה כמעט בכל אחת מהחלטותיה בכלל ובכל הנוגע לשבעה באוקטובר בפרט. ממשלה שהבטיחה ביטחון למדינה ולאזרחיה, אך נתפסה לא מוכנה למתקפת חמאס. מתקפה שהתנהלה באין מפריע מול חסרי ישע וקומץ אנשי ביטחון אשר שילמו בחייהם בניסיון לעצור פלישה רצחנית. מתקפה שהייתה נמנעת אילו העיניים והשכל היו פתוחים לרווחה.

כמובן שלא ניתן לדבר על היעדר הביטחון ללא הפניית מבט אל מה שקרה לצבא, שהיה מקור גאווה לכולנו. המלחמה הזאת החלה ממכה שקשה לקלוט, בגלל המחיר הכבד מנשוא בנרצחים ובגלל העובדה שחמאס חטף לעזה מספר בלתי נתפש של אזרחים וחיילים, נשים וגברים, ילדים וילדות ואפילו תינוקות. אך ככל שחולף הזמן נראה שהאסון הולך ונשכח, והמסר העולה ממנו עבר טרנספורמציות. היום רבים חושבים שה-7.10.23 זו תקלה חמורה וכי הממשלה והעומד בראשה הצליחו להפוך את המשוואה וישראל כעת במצב טוב הרבה יותר מזה שהיה לפני כן.

מיכאל מירו הוא דוקטור למדע המדינה, עיתונאי למעלה מארבעים שנה, לשעבר מנהל קול ישראל. חוקר ומתעניין בפוליטיקה, חברה, סביבה, מוסר ואתיקה.

לאחרונה  משה בוגי יעלון, שר ביטחון לשעבר, העז  לומר שישראל מבצעת טיהור אתני בעזה. בתגובה הוא ספג תגובות קשות. היו שרצו לשלוח אותו לכלא או לבית חולים פסיכיאטרי עם אבחנה של שגעון. היו מי שאמרו שבזקנתו הוא מבייש את נעוריו. אולי דווקא ההפך הוא הנכון.

לפי המתרחש בפוליטיקה של ימינו ברור כי לו יעלון היה אזרח פשוט, הוא היה כבר מקבל הזמנה לחקירה. העם מזועזע מהדברים ולא מבין איך אפשר לומר דברים כאלה על הצבא המוסרי שלו.

אנה גלמן היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית לאקאנינית. היא מדריכה ומנחה סמינרים ומרצה על פסיכואנליזה ועל פוליטיקה של הפסיכואנליזה בזמננו.