המושג קץ הדמוקרטיה נולד ברגע מאוד ספציפי: הוא נולד ברגע בו השמאל הבין כי הוא לא יוכל להיות בשלטון בשנים הקרובות על ידי בחירות דמוקרטיות, אלא רק על ידי הפלת ראש הממשלה והשלטון. ובמעשיו מראה כי הוא אינו מכבד את חוקי הדמוקרטיה ואינו מקבל את תוצאות הבחירות.

אלא שבמעשיו בא השמאל לקלל ויצא מברך, ואם מקשיבים טוב טוב לזעקות על קץ הדמוקרטיה אפשר לשמוע את הדמוקרטיה עצמה מדברת מתוכן.

ונתחיל מהסוף: הפגנת השמאל שהתקיימה הערב בתל אביב, אשר העומדים בראשה הם מפלגות השמאל. הפגנה, אשר לדבריהם, מתקיימת כנגד 'קץ הדמוקרטיה' הבאה עלינו, מבטאת בדיוק את ההיפך. הפגנה אשר מופנית כנגד השלטון והמנהיג העומד בראשה, מה היא אם לא התגלמות הדמוקרטיה במלוא הדרה? הפגנה בה נואם אזרח ערבי אשר משמש כחבר כנסת בכנסת ישראל, מה היא אם לא הדמוקרטיה?

השמאל הבין כי להתמודד מול ראש הממשלה נתניהו לבדו לא יספיק ולכן התחיל לתקוף את משפחתו ולחפש בה פגמים, אלא שהפעם בחר בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, שלא לשתוק ולהעמיד אותם על מקומם, ומשם קצרה הדרך מלהציג אותו כדמות מגוחכת וטיפשה. (שימוש בדמוקרטיה, כבר אמרנו?)

הדוגמאות עוד רבות, אך לא צריך אותן כדי לראות הרעיון העומד מאחוריהן. השמאל הבין כי לא יעלה לשלטון בדרכים המקובלות, ולכן החל לתקוף את השלטון הימני הדמוקרטי על ידי ניצול ציני של הזכויות הדמוקרטיות הקיימות במדינה עם שלטון אשר אינו דמוקרטי לטענתם, הבנתם את העניין….

לסיכום, הציבור אינו טיפש, ציבור הבוחרים ידע לפני הבחירות הדמוקרטיות מי הוא נתניהו, וידע על תיקי האלפים והחשדות נגדו, ובכל רצה אותו.

בבחירות האחרונות הציבור הראה כי רובו ימני, וכי הוא מעוניין בשלטון ימין לשנים הקרובות, וזו הסיבה האמיתית לזעקות השמאל.

והערה לסוף: אלו שצריכים לפחד באמת הם מנהיגי הימין אשר רוצים להיות ראשי ממשלה ימניים ביום מן הימים, כי רדיפת השמאל לא תסתכם בנתניהו; היא תעבור גם לראש הממשלה הימני הבא אחריו.

עיתונאי ויועץ תקשורת. ערוץ השטיבל בטלגרם, פרסומאי ברשתות החברתיות.

ייצוגיות היא אחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה. עיקרון הייצוג קובע שהאזרחים, אשר מפקידים את כוחם בידי נבחרי הציבור, מצפים שאלו יפעלו למען האינטרסים והערכים שלהם.

ייצוג תקין הוא שמעניק לציבור תחושת השפעה, מעורבות ואחריות משותפת לגורל המדינה. כאשר תחושת הייצוגיות מתערערת, מתערער גם האמון במערכת הפוליטית, ההשתתפות הפוליטית יורדת, והדמוקרטיה כולה ניצבת בסכנה.

ד"ר שחף זמיר הוא חוקר בכיר במכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן. מתמחה בחקר מוסדות, מפלגות ופוליטיקה השוואתית. מחקריו עוסקים בפרסונליזציה של הפוליטיקה, פוליטיקה מקוונת ובמחקרים יישומיים אחרים בפרט בפוליטיקה הישראלית.

כשהאדם הקדמון שמע רעש לא ברור בין השיחים, הוא לא שאל אם זה הרוח או נמר. הוא פשוט ברח. ככה שרדנו. היום, כשינון מגל אומר ברמיזה ש"הנסיבות בהן עידן אלכסנדר נחטף בעייתיות מאוד", הוא עושה בדיוק את אותו הדבר – רק שהוא הנמר. אבל לא כזה שטורף. נמר רכילותי.

מגל הוא נמר שמפזר טיפות דם באוויר ומחכה שהמוח שלנו, המאומן היטב לשרוד סכנות מדומיינות, יעשה את העבודה. הרמיזה היא הטריק הכי ישן בספר. לא אמרתי מה קרה, רק אמרתי שקרה משהו. עכשיו תתמודד עם זה לבד.

פרופ׳ אלון קורנגרין הוא ביופיזיקאי. ראש המרכז לחקר המוח של אוניברסיטת בר-אילן. אב מודאג, בעל צייתן, מדען משוטט, רץ איטי, צלם חובב, קורא נלהב, חצי-חנון, אנטרופאי ראשי, עצלן כושל.