מי שהקשיב לסנאטור ברני סנדרס לאורך הפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות – שנמשכים באופן רשמי כבר כמעט שנה – שם לב לשמות שחוזרים על עצמם בנאומיו. שמות של תעשיות, ספציפית. תאגידי הביטוח, התרופות, וול-סטריט, דלקי המאובנים, התעשיות הביטחוניות וה-NRA (איגוד הרובאים הלאומי) – לסנדרס יש רשימה ארוכה ומפורטת של סקטורים, ארגונים ומוסדות שהוא מתכוון "ללכת להם על הראש", קצת כמו הרשימה של ארייה סטארק מ"משחקי הכס": אוסף שמות של אויביה המושבעים.

לסנדרס יש רשימה ארוכה ומפורטת של סקטורים, ארגונים ומוסדות שהוא מתכוון "ללכת להם על הראש", קצת כמו הרשימה של ארייה סטארק מ"משחקי הכס": אוסף שמות של אויביה המושבעים

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אלא שבמקרה של סנדרס, הוא לא מבקש ונדטה אישית נגד התעשיות האלו. הסנאטור מוורמונט, שרץ במפלגה הדמוקרטית רק מטעמי נוחות (לסנאט הוא נבחר כעצמאי, וכמחוקק הוא מתקשה לקדם את יוזמותיו בגלל קושי להגיע להסכמות עם שותפיו הדמוקרטיים), סימן בבירור את "האחוז האחד" – אותן אליטות עסקיות-כלכליות שמנצלות את העם האמריקאי.

תעשיית התרופות גובה מחירים שערורייתיים, תאגידי דלקי המאובנים עושים רווחים של מיליונים אבל שורפים את הפלנטה, ה-NRA מציף את הרחובות בכלי נשק אוטומטיים והתעשיות הביטחוניות מעוותות את מדיניות החוץ האמריקאית וגוררות את המעצמה להרפתקאות צבאיות מיותרות ויקרות, בכסף ובחיי אדם. סנדרס, אם ייבחר לנשיא, מבטיח לעבוד "בשביל העם", אותם 99% הנותרים.

חוץ מארייה סטארק, הרטוריקה הזו מזכירה פוליטיקאי אחר בוושינגטון, שהוא במקרה או שלא במקרה הדייר הנוכחי בבית הלבן: כמו סנדרס, גם לטראמפ הייתה רשימה של אליטות שהכריז עליהן מלחמת חורמה – האקדמיה "הגלובליסטית", התקשורת, מערכת המשפט, קהיליית המודיעין, שירות החוץ ומערכת הביטחון.

חוץ מארייה סטארק, הרטוריקה הזו מזכירה פוליטיקאי אחר בוושינגטון, שהוא במקרה או שלא במקרה הדייר הנוכחי בבית הלבן: כמו סנדרס, גם לטראמפ הייתה רשימה של אליטות שהכריז עליהן מלחמת חורמה

במשתמע ובפועל, טראמפ יצא גם נגד כל מי שזכו להגנתם של אלה – המיעוטים, הסביבה ומדיניות החוץ המסורתית של ארה"ב. כמו סנדרס, גם טראמפ ביצע את ההפרדה הדיכוטומטית בין "העם" (העם, אליבא דסנדרס את טראמפ, הוא אחיד בדעותיו, אותנטי ברצונותיו וטהור במוסריותו) לבין "האליטות" (מנותקות, אגוצנטריות, מושחתות ופועלות ממניעים צרים וזרים), הפרדה שהיא בליבת הפופוליזם ששוטף את ארצות הברית בימינו.

שניהם הבטיחו לתומכיהם את השמיים ואת הארץ: חומה על הגבול עם מקסיקו (שמקסיקו תשלם עליה) וביטוח בריאות לכולם (שהעשירים ישלמו עליו), ביטול הסכמי פריס או ה-"Green New Deal", החזרת האמון של בעלות הברית האמריקניות (ישראל ומדינות ערב) או החזרת האמון של בעלות הברית האמריקניות (מדינות אירופה והמזרח). רק תשימו טראמפ (או סנדרס) בקלפי – וכל החלומות שלכם יתגשמו, כי רק אני עובד בשבילכם.

אבל בליבת הדמיון בין השניים ניתן לראות שגם סנדרס וגם טראמפ "שרפו" את יריביהם במפלגה ככלי שרת של "האליטות", וכמי ש"אין להם האומץ" להתעמת עם השחיתות והאינטרסנטיות. בתפיסת העולם הפופוליסטית אין מקום לעמדות מרכזיות, או אפילו למתינות ימנית או שמאלית: או שאתה בעד המהפכה, או שאתה רקוב כמו כל השאר. ב-"ישראלית מדוברת", אין גנץ או נתניהו, אין רפי פרץ או עמיר פרץ – יש איתמר בן גביר והיבא יזבק.

בתפיסת העולם הפופוליסטית של טראמפ וסנדרס אין מקום לעמדות מרכזיות או מתינות. או שאתה בעד המהפכה או שאתה רקוב כמו השאר. ב"ישראלית מדוברת", אין גנץ או נתניהו, יש איתמר בן גביר והיבא יזבק

טראמפ נכנס לעימות חזיתי עם הממסד הרפובליקני ויצא ממנו מנצח, אבל השכיל להושיט גשר למוסדות המפלגה: הוא מינה את מושל אינדיאנה מייק פנס לסגנו, והשתמש באוונגליסט המהוגן כערוץ קשר למפלגה ומוסדותיה וכדי להכשיר את הרקע שלו ביחס לנשים בעיני ה"בייס".

לתפקידים הבכירים בתחומי החוץ והביטחון בממשלו – שרי החוץ, המשפטים, ההגנה וביטחון המולדת, וכן יו"ר המודיעין הלאומי והשגרירה באו"ם – הוא מינה טייקון נפט שהתגלה כשמרן וממלכתי (רקס טילרסון), סנאטור רפובליקני דומיננטי (ג'ף סשנס) שני גנרלים מוערכים (ג'יימס מאטיס וג'ון קלי), שגריר לשעבר (דן קואטס) ומושלת בהווה (ניקי היילי). כולם כבר לא בתפקיד, מסיבות כאלה ואחרות, אבל ע"י שילוב יריביו בממסד, טראמפ הצליח לרתום את המפלגה הרפובליקנית לצרכיו.

סנדרס הוא כמו נהג משאית שמסתער לעבר קיר הבטון שהוא הממסד הדמוקרטי, המבועת עד מוות מהמחשבה שהסוציאליסט מוורמונט יהיה המועמד לנשיאות.

ע"י שילוב יריביו בממסד, טראמפ רתם את המפלגה הרפובליקנית לצרכיו. סנדרס הוא כמו נהג משאית שמסתער לעבר קיר הבטון שהוא הממסד הדמוקרטי, המבועת מהמחשבה שהסוציאליסט יהיה המועמד לנשיאות

מתודלק במליוני תומכים ברחבי ארה"ב ובתקציב הגדול ביותר מבין המועמדים (למעט כמובן מייקל בלומברג), סנדרס בטוח שייצא וידו על העליונה. הוא יעשה בשכל אם, כמו יריבו הרפובליקני ב-2016, ינהג בממסד המובס בנדיבות של מנצחים, ויציע לבכירי המפלגה ויקיריה השתלבות בממשל העתידי שלו.

אם דמוקרטים מתונים יראו את הפוליטיקאים המועדפים עליהם משתלבים בתפקידי מפתח בסביבתו של "הנטע הזר" סנדרס, יהיה לו קל יותר להבטיח את הססמה המתפשטת בשיח הדמוקרטי ברשתות החברתיות: Vote Blue, No Matter Who.

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org