"אין ספק שננצח בקרב, אבל אנחנו עלולים להפסיד במלחמה"

כוח מהחטיבה המוטסת ה-173 של צבא היבשה האמריקני במשימת תצפית באפגניסטן ב-2007, (מקור צבא היבשה האמריקני). (צילום: מקור: צבא היבשה האמריקני.)
מקור: צבא היבשה האמריקני.
כוח מהחטיבה המוטסת ה-173 של צבא היבשה האמריקני במשימת תצפית באפגניסטן ב-2007.

הדרג המדיני והצבאי הבכיר, קבע קולונל מקגרגור, חייב להבהיר לעצמו מראש את מטרת מלחמה, וכיצד הפעלת הכוח משרתת אותה. האופן שבו הסתיימה המלחמה האמריקנית באפגניסטן מדגים מה מתרחש כשזה לא קורה.

בשבת האחרונה חתם הממשל האמריקני הסכם עם ארגון הטליבאן, שיביא, ככל הנראה, את המלחמה הארוכה באפגניסטן, לכלל סיום. נסיגת הכוחות האמריקנים הצפויה מאפגניסטן, 18 שנים לאחר שפלשו לשם, הזכירה לי סיפור שהקולונל (בדימוס) דגלס מקגרגור נוהג לספר בהרצאותיו.

בעודו מוביל את חטיבתו לקרב, הופיע רץ בפני מפקד חטיבה בצבאו של נפוליאון והודיע לו שהוא נדרש להתייצב במפקדתו של הקיסר. "אתה יודע מדוע?", שאל המח"ט. "כן, המפקד. הוא רוצה להעלותך לדרגת גנרל".

לאור ההסבר – המשיך מקגרגור, ששירת בהצטיינות כקצין שריון בצבא היבשה האמריקני במלחמת המפרץ – הותיר המח"ט את חטיבתו מאחור, בעודה צועדת לקרב, וצעד בקצב מזורז לעבר אוהל המפקדה של נפוליאון. בעודו עושה כן פגע מטח אש ארטילרית של האויב בכוחות הצרפתיים והוא השתטח על הארץ.

מיד לאחר שהסתיימה ההפגזה המשיך המח"ט לנוע לעבר האוהל, כשהרץ צעק לעברו כי שכח מאחור את ראשו (הכוונה לכובע תקני למח"ט). "זה בסדר, אני גנרל עכשיו, אני לא צריך אותו".

מיד לאחר שהסתיימה ההפגזה המשיך המח"ט לנוע לעבר האוהל, כשהרץ צעק לעברו כי שכח מאחור את ראשו (הכוונה לכובע תקני למח"ט). "זה בסדר, אני גנרל עכשיו, אני לא צריך אותו"

מקגרגור לא התכוון בהרצאתו כי גנרלים, ובהרחבה חברי הדרג הצבאי והמדיני הבכיר, אינם זקוקים לראשם (שכלם), אלא דווקא להדגיש כי השימוש בו הוא תפקידם החשוב ביותר משום ש"סוף מעשה במחשבה תחילה".

יצאו טיפשים

דוגמה בולטת לפעולה שנבעה בעיקר מכך שהדרג הצבאי והמדיני הבכיר נמנע מלהשתמש בראשו, כהגדרת מקגרגור, ניתן למצוא בספר "התרסקות במוגדישו" (הוצאת משרד הביטחון, שנת 2002), מאת העיתונאי מרק באודן. בספר מתואר הקרב הקשה ביותר שבו לחמו כוחות אמריקניים, ב-3 באוקטובר 1993, מאז מלחמת וייטנאם ועד למערכה על העיר פאלוג'ה שבעיראק בשנת 2004. הספר עובד לסרט המצליח "בלאק-הוק דאון".

בקרב לחמו אנשי כוח משימה "ריינג'ר", שכלל פלוגה מרג'ימנט הריינג'רס ה-75 של צבא היבשה (שמקביל, פחות או יותר, לחטיבת הקומנדו של צה"ל) ופלגה מכוח דלתא, יחידת העלית של צבא היבשה האמריקני ללוחמה בטרור, בלב בירת סומליה, בהמון זועם ואנשי המיליציה של שבט חאבר גידר, בראשות מוחמד איידיד.

על הכוח פיקד הגנרל ויליאם גריסון, יוצא הכוחות המיוחדים ("הכומתות הירוקות") של צבא היבשה אשר "שירת שתי תקופות שירות בווייטנאם, ובחלק משירותו שם סייע לנהל את תוכנית 'פניקס' האלימה והידועה לשמצה, לחיסול מנהיגים כפריים של הווייטקונג" (עמוד 30). בהמשך שירותו הצבאי "הוא שירת גם כמפקד דלתא" (עמוד 31). מבצעים כמו זה היו עבורו לחם חוק.

במזכר שהפיץ לדרג שמעליו, מספר שבועות לפני הקרב, הזהיר גריסון כי אם כוחותיו יכנסו סמוך לשוק בקרה שבמוגדישו, אזור שבנוי ומאוכלס בצפיפות, "אין ספק שננצח בקרב, אבל אנחנו עלולים להפסיד במלחמה" (עמוד 28). הגנרל, אף שהיה בטוח באנשיו וביכולותיהם, הזהיר שאף כי אין מקום במוגדישו שבו לא יוכלו לפעול ולנצח, ישנם "הרבה מקומות שאליהם אפשר להגיע ולצאת טיפשים" (עמוד 34). הפיקוד האמריקני לא שעה לאזהרתו והורה בדיוק על הפעולה שממנה המליץ להימנע.

במזכר שהפיץ לדרג שמעליו, מספר שבועות לפני הקרב, הזהיר גריסון כי אם כוחותיו יכנסו סמוך לשוק בקרה שבמוגדישו, אזור שבנוי ומאוכלס בצפיפות, "אין ספק שננצח בקרב, אבל אנחנו עלולים להפסיד במלחמה"

בצהרי היום פשט על היעד צוות פשיטה של דלתא בפיקוד סרן אוסטין מילר, יוצא הדיביזיה המוטסת ה-82 ורגימנט הריינג'רס, שהוטס במסוקים. "סרן מילר ולוחמי דלתא שהיו עימו גלשו אל הרחוב. יחד עם לוחמים במסוק נוסף הם יהיו גל התקיפה השני. מאחוריהם הגיעו לוחמי הריינג'רס בארבעה מסוקי בלק הוק, והשתלשלו לעמדותיהם בארבע הפינות של גוש הבניינים, כדי לתחום את הפעולה" (עמוד 23).

לאחר כחצי שעה, כשבכירי המיליציה של איידיד עצורים ומאובטחים נערך הכוח לפינוי בשיירה רכובה. אז התפרץ הגיהינום. הכוח נחשף ונאלץ להילחם בלוחמי המיליציה ובהמון הזועם, בשטח בנוי. העובדה שלוחמי המיליציה הצליחו להפיל שני מסוקי סער מסוג בלק הוק ולרתק את כוחות הפשיטה למרחב הלחימה, יצרה מורכבות נוספת. "אנשי דלתא והריינג'רס נחשבו לכוח הטוב ביותר שיש לצבא. עכשיו הם יעמדו למבחן. קשה לדמיין כוח אחר של 150 אנשים, לכוד בתוך עיר עוינת, מוקף מכל עבריו אוכלוסייה חמושה היטב, שיהיה לו סיכוי כלשהו לשרוד" (עמוד 80), כתב באודן.

הקרב הסתיים לאחר 15 שעות, כאשר לכוח האמריקני נמנו 18 הרוגים, ואילו בצד הסומלי נמנו מאות הרוגים ומאות פצועים. למרות מספר הנפגעים הגבוה בקרב הכוח הפושט הרי שיעדי המבצע הושגו, והריינג'רס וכוח דלתא אכן החזיקו מעמד מול כוח עדיף בהרבה, עד שהצליחו להיחלץ.

אבל למרות גבורתם הפעולה הוכיחה שגריסון צדק. בשל הנפגעים הרבים ממשל הנשיא קלינטון החליט לסיים את פעילות כוח המשימה "ריינג'ר" ולסגת מסומליה, שהיתה שרויה במשבר הומניטרי בעיצומה של מלחמת אזרחים.

בשל הנפגעים הרבים ממשל קלינטון החליט לסיים את פעילות כוח המשימה "ריינג'ר" ולסגת מסומליה, שהיתה שרויה במשבר הומניטרי בעיצומה של מלחמת אזרחים

הטראומה של סומליה היא שעמדה לעיני הממשל האמריקני כשנמנע משליחת חיילים לסיוע במשברים אחרים כמו הג'נוסייד ברואנדה וכשבחר להפעיל במערכה בבוסניה כוח אווירי בלבד.

הניצחון בקרבות היה לא רלוונטי

הסיפור של מקגרגור והקריאה בספר של באודן נראים מהדהדים נוכח ההסכם שעליו חתמו הטליבאן וארצות-הברית בסוף החודש שעבר המסיים את הלחימה באפגניסטן שנמשכה 18 שנים.

בתגובה לפיגוע במגדלי התאומים שביצע ארגון אל-קאעדה ב-2001, פלשו האמריקנים לאפגניסטן, שארגון הטליבאן ששלט בה, בראשות מולה עומאר, סיפק מקלט והגנה לאוסאמה בן לאדן ואנשיו. הצבא האמריקני תקף מן האוויר, ביצע שורה ארוכה של פשיטות ומבצעים מיוחדים, שעל חלקם פיקד אוסטין מילר שלחם, כאמור, במוגדישו ולימים היה למפקד כוח דלתא, השתלט על המדינה, מוטט את שלטון הטליבאן וכונן ממשלה חדשה, בראשות חאמיד קארזאי.

אבל למרות ההצלחה הראשונית, הטליבאן התארגן מחדש, והמשיך לנהל כנגד האמריקנים ובעלי בריתם מלחמת גרילה וטרור. העובדה שהיה ברור שהנוכחות האמריקנית היא זמנית הקשתה על גיוס האוכלוסייה לטובתם, והטליבאן נהנה מתמיכה ציבורית רחבה. בסוף, לא משתלם לאזרח לשתף פעולה עם מי שיעזוב. עדיף לצדד במי שיישאר.

אבל למרות ההצלחה הראשונית באפגניסטן, הטליבאן התארגן מחדש, והמשיך לנהל כנגד האמריקנים ובעלי בריתם מלחמת גרילה וטרור. העובדה שהיה ברור שהנוכחות האמריקנית היא זמנית הקשתה על גיוס האוכלוסייה לטובתם

הלחימה, ופעולות הייצוב שלאחריה גבו מחיר כבד מארצות-הברית ומהציבור האפגני. כ-2,400 חיילים אמריקנים נהרגו וכ-20,000 נפצעו. כחצי מיליון אפגנים נהרגו ונפצעו. לכל מלחמה יש גם תג מחיר כספי וזו עלתה למשלם המיסים האמריקני כטריליון דולר.

נכון שהראייה לאחור היא תמיד 6/6 אבל גם בזמן אמת ניתן היה לראות שאף שעילת המלחמה האמריקנית היתה מוצדקת מאוד, הם לא ביררו לעצמם עד הסוף מה ברצונם להשיג בה. נראה כי האמריקנים הגיעו, מאוחר מדי, שוב להבנה, שכמו במלחמת וייטנאם וכמו בפעולה במוגדישו, העובדה שניצחו בכל הקרבות הפכה ללא רלוונטית. זה קרה משום שמראש המטרה שלשמה פלשו לאפגניסטן, והאופן שבו הפעלת הכוח אמור לשרת אותה לא הוגדר כראוי מראש.

לאחר שחיסלו את תשתית אל-קאעדה במדינה, ובוודאי לאחר שכוח מהקומנדו הימי חיסל את מנהיג הארגון, בן לאדן, בפקיסטן ב-2011, לא ברור מדוע האמריקנים לא מימשו את הרעיון של הסנטור ג'ורג' אייקן מימי מלחמת וייטנאם (גם אז לא הקשיבו לו, וחבל), שאמר "בואו נצא משם ונגיד שניצחנו".

האמריקנים הבינו, שכמו במלחמת וייטנאם ובפעולה במוגדישו, העובדה שניצחו בכל הקרבות הפכה ללא רלוונטית. זה קרה משום שמראש המטרה שלשמה פלשו לאפגניסטן והפעילו כוח – לא הוגדר כראוי מראש

כמעט עשור מאוחר מדי חתמו בשבת האחרונה בקטאר מזכיר המדינה האמריקני, מייק פומפאו, ומזכ"ל ברית נאט"ו, ינס סטולטנברג, על הסכם שלום עם ראשי ארגון הטליבאן. הסכם קובע שהטליבאן יפסיק את כל הפעולות האלימות כנגד כוחות נאט"ו, ובתמורה ייסוגו אלו מדינה בתוך 14 חודשים.

בנוסף אמור להתחיל משא ומתן לשלום גם בין הטליבאן לממשלת אפגניסטן בכדי להקים ממשלה משותפת. ההסכם הוא המשך ישיר להבטחת הנשיא טראמפ מהבחירות הקודמות לנשיאות, לסיים את מה שהגדיר כמלחמות מיותרות.

מפקד כוחות נאט"ו באפגניסטן, הגנרל אוסטין מילר (כן, אותו מילר), ציין בראיון בחודש שעבר כי בראייתו "הטאליבאן עשה מאמץ כן" להפסיק את הלחימה. זה כמובן, בניכוי התקיפה האווירית האמריקנית על כוחות טליבאן שהתרחשה השבוע, בתגובה לכך שכוח טליבאן תקף מחסום של הצבא האפגני.

את רוב הקריירה שלו עשה מילר בלחימה בדיוק במערכות ארוכות, מדממות וחסרות תוחלת ותהילה כמו זו, וסביר להניח שהיה רוצה לסיים את הלחימה באפגניסטן בתוצאה אחרת. אבל כשמטרות המלחמה לא ברורות, כפי שאירע בווייטנאם, בעיראק, באפגניסטן, במלחמת לבנון השנייה וגם בשהייה בלבנון בשנים 2000-1985, התוצאה כמעט תמיד תהיה הפעלת כוח ועוד כוח מבלי שתהיה לכך תוצאה רצויה. פשוט בגלל שלא הגדרנו לעצמנו מה אנחנו רוצים להשיג.

גל פרל פינקל, מפעיל הבלוג "על הכוונת", בלוג מדיני-ביטחוני על חזון, אסטרטגיה ופרקטיקה. בין היתר עבד כאנליסט בחברת מחקרי שוק ומודיעין עסקי. בעבר שירת בצנחנים ועבד במשרד ראש הממשלה. בעל תואר שני בדיפלומטיה וביטחון מטעם אוניברסיטת תל אביב. במחקריו עוסק בצה"ל, מערך המילואים, דוקטרינות ואסטרטגיות צבאיות.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,270 מילים
כל הזמן // יום חמישי, 9 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

מרגלים כבר פרצו לטלפונים הסלולריים שלכם, וחברה פרטית שנויה במחלוקת עשויה להיות הבאה בתור ● במסגרת המלחמה בהתפשטות מגפת הקורונה, הממשלה הנהיגה איכון פולשני של טלפונים ניידים בידי השב"כ ● עכשיו היא רוצה לערב בכך גם את NSO, חברת סייבר המואשמת בהפרת זכויות אדם

עוד 2,515 מילים

על תקשורת, כתב עתיק ושיעמום

התקופה האחרונה הכריחה את כולנו להסתגל, להבין שהמצב הוא לא כמו שהיה אתמול ולהשתנות. פשוט – זה אף פעם לא. התרגלנו לחיים שבהם הכל זמין לנו מעכשיו לעכשיו, העולם פיזית נמצא בכף היד שלנו בתוך הסמארטפון. אם אנחנו מחפשים מישהו, לא לוקח יותר מכמה רגעים להשיג אותם בשיחה, ווטסאפ, אס.אמ.אס. או כל רשת חברתית. אנחנו רעבים, מזמינים אוכל מהפלאפון, צריך קניות, מזמינים אונליין.

ופתאום בבת אחת, המכשיר הזה בכך יד שלנו הוא כבר הרבה יותר מזה. עכשיו הוא התקשורת היחידה שיש לנו, כל אחד ספון בפינה שלו, ויותר מזה, זה קורה בכל העולם. אם תחפשו קצת ברשת תמצאו אמנים וזמרים שמתחברים ומצלמים סרטונים, וכנראה שגם הם מרגישים את הקושי שבהתבודדות הכפויה הזו.

וכל זה מתאפשר בגלל דבר אחד, שפה. השפה היא מה שמאפשר לנו את התקשורת הזו, ויותר מדויק, הכתיבה. בואו נודה בזה, רובנו היום מתקשרים יותר בכתיבה מאשר בדיבור, אלא אם אותו אדם נמצא מולנו.

וכל זה מתאפשר בגלל דבר אחד, שפה. השפה היא מה שמאפשר לנו את התקשורת הזו, ויותר מדויק, הכתיבה. בואו נודה בזה, רובנו היום מתקשרים יותר בכתיבה מאשר בדיבור, אלא אם אותו אדם נמצא מולנו

אם אתם רוצים להודות למישהו על הכתב שאתם משתמשים בו היום תודו לפיניקים, לא, בעצם תודו לשומרים, בעצם אתם יכולים להודות לעבדים במכרות הטורקיז המצריים שהיה להם משעמם ובלי שהם שמו לב הם המציאו את מערכת הכתב האלפביתית הראשונה בעולם.

את תחילת התקשורת הגרפית בין בני האדם אפשר למצוא בתקופה הפרהיסטורית כשהופיעו ציורי הקיר במערות באירופה, השלב הבא כבר היה קפיצת מדרגה גדולה, כשהומצאו מערכות כתב היתדות השומרי וכתב החרטומים המצרי. שתי מערכות אלו באו לעולם לקראת סוף האלף הרביעי לפנה"ס והן מערכות שנקראות כתב פיקטוגרפי. כתב פיקטוגרפי הוא כתב שמבוסס על ציורים, שבו כל ציור מבטא מילה. צריכים דוגמא? תחשבו על הסימן הבין לאומי לשירותים, כולנו יודעים בדיוק מה זה אומר, ולאן זה מפנה, לא משנה איפה בעולם אנחנו נמצאים ואיזו שפה אנחנו מדברים.

השלב הקריטי הבא הוא כמובן המצאת הכתב האלפביתי. המצאת הכתב האלפביתי וההתפתחות שלו הם סיפור מורכב ומרתק שמתחיל בכלל במכרות טורקיז מצריים במדבר סיני לקראת סוף המאה ה – 12 לפנה"ס. הארכיאולוג פלינדרס פיטרי הוא אחת הדמויות החשובות בהתפתחות מחקר הארכיאולוגיה המקראית, בשנת 1905, הילדה פיטרי, אשתו של פלינדרס פיטרי, הפנתה את תשומת ליבו לכתובות שנמצאו באתר סרבית אל חאדם, שנמצא בחלק המערבי של חצי האי סיני.

כתב פיקטוגרפי מבוסס על ציורים, כשכל ציור מבטא מילה. צריכים דוגמא? תחשבו על הסימן הבין לאומי לשירותים, כולנו יודעים בדיוק מה זה אומר ולאן זה מפנה, לא משנה איפה בעולם אנחנו נמצאים ואיזו שפה אנחנו מדברים

פיטרי החל לחפור באתר באותה שנה וגילה שם גם את מכרות הטורקיז וגם מקדש גדול לאלה המצרית חתחור. האלה חתחור היא אלת האהבה, היופי, המלחמה והמוזיקה לפי המיתולוגיה המצרית, והיא מיוצגת על ידי פרה. היא מופיעה – או בתור פרה, כשמעל הראש שלה יש דיסק של השמש (שמקשר אותה לאל רע, האל הכי חשוב בפנתיאון המצרי), או שהיא מיוצגת בתור אישה יפה עם קרניים על הראש.

מקדש חתחור בסרבית אל חאדם
מקדש חתחור בסרבית אל חאדם

במכרות בסרבית אל חאדם עבדו פועלים כנעניים שהיו למעשה שבויי מלחמה, והם אלה שהתחילו לכתוב בכתב שנקרא היום "הכתב הפרוטו-סינאי". הכתב הפרוטו-סינאי למעשה התפתח על בסיס הכתב המצרי ההיראטי, שהוא בעצמו התפתחות של כתב החרטומים. כתב החרטומים הוא יפה אבל הוא מסורבל מדי לכתיבה מהירה, ולכן התפתח הכתב ההיראטי שהוא מעין כתב חרטומים מחובר. השם היראטי ניתן לכתב בתקופה ההלניסטית והמשמעות שלו היא כתב קודש, מפני ששימש לכתבי קודש.

על בסיס האותיות שהכירו של הכתב ההיראטי החלו אותם עבדים בסרבית אל חאדם להמציא, ממש להמציא מאפס, אותיות חדשות. צורות האותיות התבססו על דברים מוחשיים שאותם עבדים הכירו, לדוגמא "ב" יוצגה בצורה בסיסית מאוד כמו בית. מה שחשוב להבין זה שאלה לא היו פיקטוגרפים, אלה היו אותיות, כל סימן היה ביטוי גרפי לצליל ולא למילה שלמה או רעיון, דבר שלא היה קיים עד אז.

צורות האותיות התבססו על דברים מוחשיים שהעבדים הכירו. "ב", למשל, יוצגה בצורה בסיסית כ-בית. אבל אלה לא היו פיקטוגרפים אלא אותיות, כל סימן היה ביטוי גרפי לצליל ולא למילה שלמה או רעיון, מה שלא היה קיים עד אז

בסך הכל איתר פיטרי בערך שלושים כתובות בכתב הפרוטו-סינאי ברחבי סרבית אל חאדם, רובן באיזור המקדש באתר. בתוך המקדש גם נמצאו כתובות בכתב פרוטו-סינאי , ואחת מאלו פוענחה. את הכתובת פיענח האגיפטולוג אלן גרדינר בשנת 1916 וזיהה חמש אותיות שהתחברו למילה "לבעלת".

כתובת בעלת מסרבית אל חאדם
כתובת בעלת מסרבית אל חאדם

השם "בעלת" מוכר במחקר בתור אחד השמות של האלה חתחור, ומקור השם הוא בכלל מאלת העיר גבל בלבנון, שנקראה "בעלת גבל", שבשלב מסוים המצרים ראו בה ייצוג מקומי של האלה חתחור. מרגע שזוהו האותיות האלו גם שאר הכתובות פוענחו עד אשר כל האלפבית הפרוטו-סינאי היה מוכר. מרגע זה החל הכתב להתפשט ברחבי המזרח התיכון והוביל להמצאת כל הכתבים המערביים האחרים שאנחנו מכירים גם בעת העתיקה וגם היום.

אז כשאתם יושבים בבית עם הילדים, עם בת או בן הזוג או עם עצמכם, ומחפשים משהו באינטרנט, או משוחחים עם מישהו בהתכתבות, או עם סתם משעמם לכם, אז קודם תודו לעבדים בסרבית אל חאדם על הקלות שבה אתם יכולים לכתוב, ואז תזכרו, שכשלעבדים בסרבית אל חאדם היה משעמם הם המציאו כתב ששינה את העולם. אז מי יודע מה אתם יכולים להמציא בזמן השעמום?

היסטוריון וארכיאולוג, מרצה מעל ארבע שנים לקהל הרחב בעמותות ותיקים, חוגי בית ומרכזיים קהיליתיים, במגוון נושאים ארכיאולגיים והיסטוריים. שם דגש על הנגשת הארכיאולוגיה לציבור ובחינת ההווה דרך העבר. בעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב ומעל 15 שנות נסיון ארכיאולוגי בשטח

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 803 מילים

תגובות סוערות לתמונת אבנר נתניהו בשולחן הסדר המשפחתי

אבנר נצפה אמש ליד אביו בן ה-70 בשולחן החג, למרות שהוא גר בדירה נפרדת ● ההגעה שלו לשם לכאורה מפרה את הנחיות ההפרדה בין מי שלא גרים באותו בית ● לשכת רה"מ: אבנר לן בדירה שצמודה למעון ולא יוצא מהמתחם המאובטח ● עד ראיה: אבנר אכן יצא מהמתחם בתחילת השבוע ● סתיו שפיר: "חוק אחד לעם, חוק אחר לו, וצפצוף גדול על כולנו"

18:14 עריכה

זהבה גלאון שואלת איפה הדוגמא האישית, בעקבות שאלה זהה של העיתונאי ג'וש בריינר. ברק רביד יפרסם עדות של אדם שראה את אבנר נתניהו יוצא ממתחם מעון ראש הממשלה לפני מספר ימים, בניגוד לתגובת לשכת רה"מ שלפיה אבנר לא יוצא מהמתחם.

18:09 עריכה

משרד הבריאות מפרסם כי מספר חולי קורונה לפי יישובים. בירושלים המספר עומד על 1,630, בבני ברק 1,594 ובתל אביב 415. בסך הכל נדבקו בנגיף 9,755 עד היום, ו-79 מהם מתו.

עוד בדירוג החולים לפי ערים, אשקלון רביעית עם 216 חולים, אלעד 215, פתח תקוה 190, ראשון לציון 180, מודיעין 174 ובית שמש 169.

18:03 עריכה

בנובמבר האחרון חשף תני גולדשטיין כאן בזמן ישראל, כי וילה שוקן "סופחה" בשנים האחרונות למעון ראש הממשלה, שופצה, גודרה ונסגרה לכניסה, בלי לעדכן או לתאם עם עיריית ירושלים. החשיפה הזו מעלה את ההשערה, שמא "הבניין ממול" שאותו שכר אבנר נתניהו הוא אותה הווילה ששופצה ב-70 אלף שקל מכספי ציבור, לפי עדותו של מני נפתלי.

17:38 עריכה

נתניהו וגנץ צפויים לדבר שוב הערב וגנץ מתכוון להמשיך לקדם את החוק שלפיו ראש ממשלה עם כתבי אישום לא יכול להרכיב ממשלה, לפי דיווח של בן כספית. המנדט של גנץ עצמו להרכבת ממשלה יפקע בשני הקרוב וגנץ עשוי לבקש הארכה של שבועיים, בהנחה שעד אז לא תוקם ממשלה.

 

17:25 עריכה

יאיר נתניהו צייץ בצהריים שאחיו "שוכר דירה בבניין ממול ולא יוצא משם לשום מקום חוץ מבית רוהמ". אלא שלפי התגובה של לשכת ראש הממשלה, אבנר דווקא מתגורר בתוך המתחם המאובטח. בכל מקרה, יאיר נתניהו מחק את הציוץ שלו לברק רביד.

במקביל, סתיו שפיר עקצה את יאיר בחזרה: "אם הייתי מקשיבה לו, יכולתי בגיל 27 לא להילחם כל היום בשיט שאבא שלו עשה בכנסת אלא פשוט לקחת את המאבטח שהציבור מממן לי לטיולון בפוסיקט".

.

17:00 עריכה

חג שמח! אבנר נתניהו בעין הסערה, לאחר שאתמול נצפה ליד אביו על שולחן הסדר של משפחת נתניהו, ששודר בערוץ 12. לפי פרסומים מהחודשים האחרונים, לרבות של אבנר עצמו, לכאורה הוא כבר לא גר במעון ראש הממשלה אלא עם חברתו.

אם כך, ההגעה שלו לליל הסדר המשפחתי מפרה את ההנחיות שסגרו אתמול את כל המדינה לתנועת כלי רכב בין הערים, כדי למנוע איחוד בין בני משפחה שלא גרים באותו בית.

ברק רביד מביא את תגובת לשכת רה"מ, שלפיה הבן הצעיר במשפחה שוהה בבית נתניהו כל יום, שכן הדירה החדשה שלו נמצאת בתוך המתחם המאובטח, כך ש"אבנר פועל על פי הכללים של משרד הבריאות ואינו יוצא לשום מקום". רביד חושב שזו "עוד דוגמא לצפצוף המתמשך של המשפחה הזו על כל נורמה".

אלא שלפי עד ראיה בשם הלל אסף, אבנר דווקא יצא בתחילת השבוע לקנות פיצה ברחביה.

אביעד גליקמן, כתב המשפט של חדשות 13, שואל "איפה הדוגמא האישית?"

זהבה גלאון, ראשת מרצ בעבר, מציעה לפרסם את הפרטים הנוגעים להתניידות של נתניהו הצעיר, למען הסר ספק. גלאון גם תוהה מדוע אבנר (הצעיר והבריא) קיבל אישור לעבור בדיקת נשאות קורונה?

ח"כית המחנ"ד לשעבר, סתיו שפיר, חושבת שתמונת אבנר עם אביו מראה ש"חוק אחד לעם, חוק אחר לו וצפצוף גדול על כולנו".

עוד 6 עדכונים

האסון של ניו יורק הכתובת הייתה על העיר

"לנו זה לא יקרה", כך חשבו במשך שבועות ארוכים וקריטיים רבים מתושבי ניו יורק, כששמעו את טראמפ מדבר על מחלה סינית מסתורית ושולית, אשר כמעט ואינה נוגעת לחייהם ● וכך, הם המשיכו לנסוע ברכבת התחתית, לבלות במסעדות ובברים, ולהיפגש עם עמיתים, חברים ובני משפחה מסביב לשעון ● כשהבינו את גודל השעה, בעזרת המושל הכריזמטי של מדינת ניו יורק, זה כבר היה מאוחר מדי עבור רבים ● אלון הדר, בניו יורק, מביא את סיפורה של העיר שנרדמה בשמירה

עוד 2,262 מילים
מלאני לידמן הלכה לקנות תרנגולות וחזרה הביתה עם צ'יז וקווקרס, אחרי ביקור בשוק הציפורים בכפר קאסם, 20 באוגוסט 2016

המירוץ לביצה מי צריך לקנות ביצים כשאפשר לאמץ תרנגולת

ישראלים רבים ניצלו את השעות האחרונות לפני הסדר והסגר כדי לרדוף אחר קרטוני ביצים בסופרמרקטים ברחבי הארץ ● אבל אפשר גם אחרת ● מלאני לינדמן, כתבת זמן ישראל וחקלאית אורבנית חובבת, מגישה את המדריך לגידול לול תרנגולות מטילות על הגג או בחצר ● כל הטיפים, המיתוסים והחישובים הכלכליים בדרך לביצה הביתית המושלמת

עוד 1,145 מילים

תגובות אחרונות

גרוסמן ופיק הברכיים

ראשון בא הקיטש. רק אחריו בא פיק הברכיים. כי הקיטש מעלים בתוכו את הקשה והמסובך, וגם את המפיל לקרשים. תמיד העלים. הוא חומר השימון העתיק של ההרסני, וגם של הרופס. הוא הממתיק של המשקאות המורעלים.

קודם כתב דויד גרוסמן מאמר של מליצות על הקורונה בעולם (הארץ, 19.3). למחרת הוא התראיין בערוץ 12 וקרא, לנוכח הקורונה, לממשלת אחדות לאומית בישראל. ואז, יומיים לפני שהפך בני גנץ את עורו, הוא נסע אל ביתו של גרוסמן. וגרוסמן עשה בשבילו מה שסופר ידוע ואהוב יכול לעשות בשביל פוליטיקאי במשבר: הוא נתן לו לגיטימציה מוסרית לצעד שיעורר – שניהם ידעו – התנגדות מוסרית רחבה.

ואז, יומיים לפני שהפך גנץ את עורו, הוא נסע אל ביתו של גרוסמן. וגרוסמן עשה בשבילו מה שסופר ידוע ואהוב יכול לעשות בשביל פוליטיקאי במשבר: נתן לו לגיטימציה מוסרית לצעד שיעורר – שניהם ידעו – התנגדות מוסרית רחבה

וכאמור, הקיטש העולמי קדם אצל גרוסמן ללגיטימציה המקומית. הקורונה, כתב גרוסמן, היא "בקנה מידה תנ"כי". כמה זה "קנה מידה תנכ"י"? אחד למאה? אחד למיליון? אחד למבול של נוח? אחד לפומפיי? אחד לטרבלינקה? הקיטש תמיד מטשטש, מעמעם, אומר משהו מצלצל שהוא כללי עד ליבש את המוח. כי אנחנו  צריכים מאד להבין את הקורונה, צריכים לדעת מה קנה המידה הסביר שלה. אחרת איך נאבק בה? אחרת איך נצא ממנה? להגיד "קנה מידה תנכ"י" זה להפריע להבין.

"היא גדולה מאיתנו, המגפה", הוא המשיך וכתב. ממה בדיוק היא גדולה הקורונה? אפשר להגיד שהיא גדולה מבני האדם כי היא הורגת בני אדם. אבל אפילו זה לא נכון, כי יש בני אדם, והרבה, שהמערכת החיסונית שלהם גוברת על הקורונה.

ולמה לשיר שיר מזמור לחולשה האנושית בדיוק כאשר אנחנו זקוקים לכח האנושי להתמודד עם החולשה. כי זה רומנטי? כי זה מפויט? אם הקורונה גדולה מן הרופאים כדאי שילכו הרופאים מבתי החולים הביתה. אם היא גדולה מאלף הצוותים שעובדים יומם ולילה בארבע פינות העולם למצוא חיסון, אפשר לשלוח גם את הצוותים לחל"ת.

האם זה לא הזמן לזכור מה עשו ועושים אנשים חלשים כמונו אל מול מגפות ואל מול החולשה שלהם. ממה בדיוק היא גדולה הקורונה? מהמצאת הגלגל? מספר איוב? מגילוי הפניצילין? מהמצאת מכונת ההנשמה? מתשלום דמי אבטלה למושבתים? את זה עשו ועושים אנשים בתוך מגפות, למרות מגפות. אז מה קטן ומה גדול? ולמה לכתוב מליצות שאין להן תוכן?

ואז המליצה העיקרית, הכי שמנונית והכי משמנת: "כאשר היא תדעך, סוף סוף, ובני האדם ייצאו מבתיהם אחרי סגר ממושך, ייתכן שאפשרויות חדשות ומפתיעות יתנסחו: אולי המגע בתשתית הקיום יחולל זאת". ומהן האפשרויות החדשות על פי גרוסמן? קראו ותגלו שהן בדיוק, אבל בדיוק, האפשרויות שגרוסמן קרא להן, ובצדק קרא, הרבה לפני הקורונה, בלי הקורונה: אקולוגיה, שלום, לצאת מהארון. זה מספיק חשוב גם בלי להיות חידוש תנ"כי. זה מספיק ברור בשביל להגיד "אקולוגיה". מה מוסיפות לנו המלים המגונדרות "תשתית הקיום"?

ומתשתית הקיום אל בדיחות הקיום. גם זה, אומר גרוסמן, יהיה חדש כמו אדם וחווה בבוקר שאחרי התנ"ך: "אנשים ונשים יתהו[..] מדוע הם משחיתים את ימיהם על מערכות יחסים שממררות את חייהם". איפה ורדה רזיאל-ז'קונט כשצריכים אותה? דויד גרוסמן גוזל את פרנסתה ("תזרקי אותו") בימים שאסור לגזול פרנסה. הרי כולנו, כעת במיוחד, צריכים את העצות הגאוניות שלה. אשתי ואני, למשל, עוד נצטרך את ורדה ר.ז'. כשנישאר בבית חודש-חודשיים, ונמרר זה לזה את החיים, ונטפליקס לא יעזור.

"אנשים ונשים יתהו […] מדוע הם משחיתים את ימיהם על מערכות יחסים שממררות את חייהם". איפה ורדה רזיאל-ז'קונט כשצריכים אותה? דויד גרוסמן גוזל את פרנסתה ("תזרקי אותו") בימים שאסור לגזול פרנסה

ומן הקיטש של הקורונה אל הפוליטיקה הישראלית בימי הקורונה. מעטים מדי שואלים את עצמם איך זה שבשעה שכל מדינות העולם מתמודדות עם המגפה, ובחלקן היא חמורה הרבה יותר מאשר כאן – רק בישראל נכנסה האופוזיציה הראשית לממשלה? אם זה צעד שמתבקש מן המגפה – למה רק ישראלים עושים אותו? איך זה שלא התעוררה זעקה לממשלות אחדות לאומית בשום דמוקרטיה (במדינות הלא-דמוקרטיות יש אחדות מוחלטת ושלמה לפני מגפות ואחרי מגפות)?

או מכיוון אחר: תארו לכם שבעקבות המגפה, שארצות הברית היא היום אחד ממוקדיה, יצטרף ג'ו ביידן אל הקבינט של טראמפ. ושמא גם ישאר מקום "מתחת לאלונקה" בשביל ברני סנדרס כשר העבודה של טראמפ?

מה שניראה טירוף הדעת בכל העולם מוצג בישראל כהגיוני ומתבקש. מה שלא עולה על הדעת בשום דמוקרטיה בעולם מוצג בישראל כחובה כלפי ציבור הבוחרים. אופוזיציה מרכיבה באנגליה "ממשלת צללים". כי חיים נושמים צריכים אלטרנטיבה, ושלטון העם צריך אופוזיציה. גם מי שהצביעו בשביל קואליציה צריכים אופוזיציה – בשביל לחשוב, בשביל לבחור מחר אחרת.

תארו לכם שבעקבות המגפה, שארה"ב היא אחד ממוקדיה, יצטרף ג'ו ביידן אל הקבינט של טראמפ. ושמא גם ישאר מקום "מתחת לאלונקה" בשביל ברני סנדרס כשר העבודה של טראמפ?

המצב הישראלי שגנץ יצר של קריסת האופוזיציה אל תוך הקואליציה הוא – אם לחזור אל המטפורה הבריטית – מצב של אדם בלי צל. יש דבר כזה. באגדות, בסיוטים. זה תמיד זוועה. זה תמיד בלי אור. בלי צל זה אובדן צלם.

יש לגרוסמן זכויות רבות על המעורבות שלו בחיים הפוליטיים. וככל שהזכויות רבות רבה האכזבה. יש רגעים שבהם לא טעות נקודתית נעשית. יש טעויות שיש מתחתן תהום. בשביל שלא ליפול לתהום הוא צריך היה לעבור מקנה המידה התנ"כי אל קנה המידה הפוליטי.

אני יכול לתאר לעצמי את גרוסמן נרעש מן הקורונה ואומר לעצמו – "זה לא זמן לבקש את הממשלה שאני רוצה, זה זמן להרכיב את הממשלה שאפשר להרכיב". זה ורק זה? זה ולא שום דבר שיבוא ביחד עם הממשלה המשותפת?

האם לא יכול היה גרוסמן לחשוב צעד אחד קדימה ולדעת, שאם יאמץ גנץ את עצתו זאת לא תהיה ממשלה משותפת, זאת תהיה ממשלה, שאליה יבוא נתניהו עם 59 מנדטים (כעת כבר 61), ואילו גנץ יבוא עם 17, וביחסי כוחות כאלה ברור מי יהיה האדון ומי יהיה משרתו?

האם הזהיר אותו גרוסמן שהאדון יכוף על משרתו להתכחש לתבונה הביטחונית שלו ולחבור אליו אל האסון של סיפוח בקעת הירדן? האם אמר לגנץ שמחיר עצתו יהיה אובדן האמון של בוחרים בו, ולטווח ארוך, כי זה אמון שניבנה רק, אבל ממש רק, על המחויבות לסלק את הנאשם בפלילים?

האם הוא אמר לו שהוא ירסק את מפלגתו שלו, וכך לא רק יושפל אישית, אלא גם יחריב את הסיכוי לכוח פוליטי כלשהו שיתגבר על נתניהו בעתיד הנראה לעין?

האם הוא העיר לו את ההערה הקטנה שעריקה מכוערת כזאת אל מחנה היריב תביא אחריה מפולת של עריקות בהרבה מיפלגות, והחזרת שפמים שגולחו, והפיכת הפוליטיקה כמעט כולה (יבורכו היוצאים מן הכלל) לעיסה אחת של עריקות, ושקרים, והפרות אמונים סיטונאיות?

המצב הישראלי שגנץ יצר, קריסת האופוזיציה אל תוך הקואליציה הוא – אם לחזור אל המטפורה הבריטית – מצב של אדם בלי צל. יש דבר כזה. באגדות, בסיוטים. זה תמיד זוועה. זה תמיד בלי אור. בלי צל זה אובדן צלם

האם האיש שכתב את "נוכחים נפקדים" העלה בדעתו להגיד לגנץ, שלראשונה יש יצוג גדול וחזק של האזרחים הערבים בכנסת? שרק לפני יומיים ההישג שלהם היתרגם, בעזרת כמה התבטאויות נאורות של גנץ, לנוכחות מרגשת שלהם בכנסת ובועדותיה, ובצעד שלו הוא יחזיר אותנו אל החושך של יהודים שבונים פוליטיקה רק עם יהודים, ויהודים שזורקים ערבים אל מחוץ למחנה?

ושמא גם אמר גרוסמן לגנץ שלא יבהל מאיום הבחירות הרביעיות, כי יש לו (היה לו) רוב בכנסת, ולא נתניהו אלא הוא, גנץ, יכול היה להחליט אם ומתי יהיו בחירות, וכי נתניהו יגיע אל הבחירות האלה מספסל הנאשמים? ואולי גם עברה שם בחדר המחשבה שאין שום צורך, לא כאן ולא בעולם, בממשלה משותפת בשביל להאבק בקורונה, כי כל אופוזציה תומכת במאבק הזה תמיכה מלאה.

לא שגרוסמן ידע שכל זה יקרה. אבל לא קשה היה לשער שזה מה שיקרה. גרוסמן לא רצה לשער, לא רצה לחשוב. הוא רצה אחדות.

יש מכנה משותף לכל העיוורונות האלה, לכל הרעות האלה: קוראים למכנה המשותף הזה "אטאביזם"- נסיגה מן ההוה אל איזה עבר טראומאטי, אובססיבי, אוטומאטי, חסר דעת וחסר דעה. זה האטאביזם של "כל ישראל חברים ולעזאזל המחלוקות שביניהם". זה האטביזם של שומרי החומות היהודיים, שהשאירו מאחורי חומות גבוהות כל מחלוקת, כל ביקורת, כל היגיון, ובעצם – כמו שלימד גרשם שלום – השאירו מחוץ להם את ההיסטוריה כולה.

זה גם, אולי בעיקר, האטאביזם הישראלי של "שקט יורים" בכל פעם שיורים, ואצלנו יורים הרבה. זה האטאביזם שאנחנו נאחזים בהיגיון, ובהגינות, של הפוליטיקה כדי להינצל ממנו. זה האטביזם שהציונות נחלצה ממנו בעור שיניה, ופרצה אותו תוך ויכוח נוקב בין יהודים, לא במריחה מפוחדת של מחלוקת.

יש מכנה משותף לכל העיוורונות האלה, לכל הרעות האלה: קוראים למכנה המשותף הזה "אטאביזם"- נסיגה מן ההוה אל איזה עבר טראומאטי, אובססיבי, אוטומאטי, חסר דעת וחסר דעה

זאת המסורת של "בזכות המבוכה ובגנות הטיח" של ברל כצנלסון ובוני המדינה, שעמיר פרץ הוריד אותה כעת לאשפתות. וכדי שלא נעשה אידיאליזציה גם למבוכה יש מיפלגות, ויש מחויבויות, ויש קוים אדומים. ויש – לא מיותר לחזור – תפקיד לקואליציה ויש תפקיד חיוני לצל האופוזיציה. ויש, אגב, גם בתי משפט שמכבדים אותם, ואין נאשמים בפלילים בראשות ממשלה.

דווקא בזמן מגפה אנחנו צריכים לתת אמון במנהיגים שלנו ולא לקבל אותם בתור קיטש. דווקא כשמתים אנשים אנחנו צריכים לתת אמון בחיים הפוליטיים שלנו ולא לקבל אותם בתור עיסה. גרוסמן משח בשמן את ראשו של האיש שיצא מביתו ועשה מן הפוליטיקה הישראלית עיסה.

פרופ' נסים קלדרון הוא מבקר ספרות ותרבות. נולד ועבד בתל אביב, עבד גם בבאר שבע, נוסע שוב ושוב לניו יורק, ויסע עוד היום לכל עיר בעולם, רק לא אל חיק הטבע. כתב ספרים על ההקשר הפוליטי של הספרות בישראל, על נתן זך, על הקשר בין השירה העברית לבין הרוק הישראלי, ועל מאיר אריאל. ערך מבחרי שירים של נתן זך ואורי ברנשטיין. מלמד במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר ובבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. כותב כעת על ענבל פרלמוטר. חבר מרצ.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,394 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

בשבועות האחרונים הופצה בצרפת קריקטורה ובה דמותה של אגנס בוזין, צרפתייה יהודייה ושרת הבריאות עד לא מכבר, כשהיא שופכת רעל לתוך באר ● וזוהי רק ההתחלה ● צרפת מוצפת בפרסומים אנטישמיים פופולריים, המאשימים את היהודים בהפצת המגפה או בכישלון המאבק בה ● ומי שעלול לשלם על כך מחיר הוא דווקא הנשיא עמנואל מקרון

עוד 816 מילים

המוזיקה טובה, דלק עולה 25 סנט לגלון, ארה"ב מתקדמת לשיגור חללית מאוישת, הטלוויזיה עוברת לצבע, ומי שמע על הקורונה? ● טיול בזיכרונות רחוקים הופך לסגנון חיים, בעזרת היסטוריון החלל גדעון מרקוס, שמנצל אוסף של מגזינים בני 55 שנה כדי לגשר בין עבר להווה

עוד 780 מילים

ארוחת חג ליל סדר עולמי חדש

סדר פסח הוא מהמסורות היהודיות הפופולריות ביותר, ואין כמעט בית יהודי בישראל שלא מציין אותו ● אבל השנה הוא ייראה אחרת לגמרי ● חוקר האוכל פרופ' ניר אביאלי ואלון הדר נפגשו (בסקייפ) לשיחה על הארוחה הזאת - שמפגישה מסביב לשולחן מתחים עדתיים, לאומיים, מגדריים, כלכליים ופוליטיים ● עושים סדר בבידוד, מה נשתנה? ● הפוליטיקה של האוכל - פרק מיוחד

עוד 1,481 מילים

פסלים מרשימים בדמויותיהם של גיבורי התנ"ך מככבים באתרים היסטוריים ובמוקדי תיירות מרהיבים ברחבי הארץ ● לכבוד חג הפסח, אביבה ושמואל בר-עם מביאים את סיפוריהם וצילומיהם של הפסלים ● בתקווה שבקרוב נוכל לראותם גם מקרוב ● טיול לחג בלי לצאת מהבית

עוד 931 מילים

אורחים לחג הכרישים נוהרים לחופי אשדוד

כמה עשרות כרישים תועדו השבוע משכשכים במים החמימים יחסית שליד תחנת הכוח באשדוד ● בדרך כלל הציבור נחשף אליהם כשהם מבקרים בחדרה, שהפכה לבירת הכרישים הלא-רשמית של ישראל ● "אנחנו לא יודעים מאיפה בדיוק הם באו, למה דווקא לקראת פסח ולאן הם ימשיכו מכאן", אומרת לזמן ישראל עדי ברש, מומחית לכרישים

בשנים האחרונות הוכתרה חדרה כבירת הכרישים הלא רשמית של ישראל: מדי חורף מגיעים עשרות מהם לשכשך במים החמימים שנפלטים מהטורבינות הלוהטות של תחנת הכוח אורות רבין. המסלעה שלמרגלות התחנה הפכה לאתר תיירות מבוקש, כשצוללים חובבים משנרקלים בין הכרישים, וסקרנים תופסים עמדה על הסלעים ומנסים לתצפת על הנעשה במים.

כעת מתברר שחדרה לא לבד: השבוע תיעד גיא לויאן, פקח רשות הטבע והגנים, כמה עשרות כרישים מתגודדים בקרבת תחנת הכוח "אשכול" בנמל אשדוד.  החורף הסתיים והמים כבר לא כל כך קרים, אך טמפרטורת המים שמשמשים לקירור הטורבינות – הגבוהה ב-8-10 מעלות ממי הים – עדיין מושכת כרישים.

כריש שנתפס על ידי דייגים והוחזר למים באשדוד (צילום: רון גולן, מועדון הצלילה של מודיעין)
כריש שנתפס על ידי דייגים והוחזר למים באשדוד (צילום: רן גולן, מועדון הצלילה של מודיעין)

עדי ברש, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה ויו"ר עמותת "כרישים בישראל", אומרת שבגלל הגובה שממנו צולמו התמונות קשה לקבוע את המגדר של הכרישים ("צריך להפוך אותם כדי לדעת"), אבל בעיקרון שני מינים מגיעים לחופי ישראל – סנפירתן ועפרורי.

למרות שבתחנת המחקר של אוניברסיטת חיפה חוקרים את תנועת הכרישים כבר מספר שנים ובזה גם עסקה עבודת המאסטר של ברש, הצטבר עד היום מעט מידע מוצק על הנושא.

"אנחנו לא יודעים מאיפה בדיוק הם באו, למה דווקא לקראת פסח ולאן הם ימשיכו מכאן", אומרת ברש. "לפני כמה שנים הצלחנו להצמיד מכשירי מעקב לשני כרישים בחדרה, אחד המשיך למערב מצרים וסיים די מהר את דרכו כשנמכר בשוק, ושנייה המשיכה לקפריסין, ושם ניתק איתה הקשר בעומק של 50 מטר".

חשוב לציין שהכרישים מוגדרים כחיה מוגנת ושהדיג שלהם אסור בישראל. זה כמובן לא מונע מקרים של דיג עברייני, כי מרק כרישים נחשב למעדן מבוקש.

כרישים באזור המים החמים באשדוד (צילום: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים)
כרישים באזור המים החמים באשדוד (צילום: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים)

ברש אומרת שאין הרבה סיכוי שאשדוד תתחרה עם חדרה על תשומת לב חובבי הכרישים, משום שהאזור שבעורף תחנת הכוח הרבה פחות נגיש לציבור.

לדבריה, "זה אזור של נמל, יש שם עכשיו בנייה ובאופן כללי אסור להיכנס לשם ובטח לא לצלול". הבדל נוסף בין האתרים – התחנה באשדוד פועלת על גז, להבדיל מרידינג חדרה שהיא אחת משתי התחנות הפחמיות הגדולות בארץ (לצד תחנת רוטנברג באשקלון). גם בתחנה גזית משתמשים במי הים לקירור הטורבינות, אבל בכמויות קטנות יותר ולכן הסביבה פחות אטרקטיבית לכרישים.

זו אחת הסיבות לכך שהתכניות להפוך את המתחם בחדרה לאתר תיירות רשמי עם מרפסת תצפית, הדרכה והסברה, לא מתקדמות בינתיים: "בתוך שנתיים התחנה בחדרה אמורה לעבור לגז", אומרת עדי ברש, "ויש חשש שהכרישים ייעלמו או לפחות שמספרם יפחת משמעותית, אז קשה לי לשכנע את הגורמים השונים לבנות הכל בשביל משהו שאולי בעוד שנתיים לא יהיה".

מתברר שעם סוף עידן הפחם בישראל נרוויח אוויר הרבה יותר נקי – אבל אולי נפסיד את הכרישים. בינתיים אפשר להתנחם בכך שהם מבקרים גם באשדוד.

צילום הסרטון: גיא לויאן, רשות הטבע והגנים

עוד 390 מילים

בעוד ארבע שנים תציין העיר בני ברק מאה שנים להיווסדה, ולכולם ברור בשלב זה של משבר הקורונה, שהיא נכנסת אל תוך הימים הקשים והדרמטיים בתולדותיה ● הסיפור שבני ברק מספרת עכשיו לעצמה על עצמה, הוא בעצם הסיפור שהיא התכוננה אליו כל השנים ● הערגה לטראומה, התשוקה המודחקת להיות שם, כמו זיידע ובאבע, כשהאדמה רועדת והגסטפו נכנס לעיר

עוד 3,370 מילים

נתניהו וגנץ שוחחו; איחלו פסח שמח אחד לשני וקבעו לחדש המו״מ אחרי החג

עם כניסת מגבלות התנועה לתוקף, נרשמת ירידה בתנועת הציבור במרחב ● משרד הבריאות הודיע שהוא פועל להעלות את מספר בדיקות הקורונה כדי לעמוד ביעד של 10,000 בדיקות ביום ● המענק המרבי לעצמאים יוגדל מ-8,000 שקלים ל-10,500 ● ברכות חג שמח מרחבי הקשת הפוליטית

עוד 16 עדכונים

כ-600 חיילים יצאו מעיר הבה"דים לביתם לכבוד החג

חשיפה בצה"ל הודיעו כי מבטלים את יציאות החיילים מהבסיסים הסגורים, כדי למנוע הדבקה במגיפת הקורונה בין החיילים למשפחות שלהם, אבל מהשטח עולה תמונה שונה לגמרי ● ״23 אוטובוסים יצאו אתמול משלושה בסיסים בעיר הבה"דים ובכל אחד מהם כ-25 חיילים", אומר אביו של חייל שמשרת שם וחשוף למידע ● "הם יחזרו ביום ראשון ובחג השני יצאו חיילים נוספים. זאת מדגרה לקורונה, צה"ל הוא בני ברק שנייה" ● דובר צה״ל: ״נעשו התאמות ליציאתם וחזרתם על ידי מערך הסעות ייעודי״

עוד 586 מילים

מרכזי היום לקשיש נסגרו בגלל הקורונה, הקשר עם 40% מהקשישים נותק

מעקב זמן ישראל המרכזים שבהם קשישים נפגשו, שוחחו ואכלו יחד נסגרו ● כ-40% מהקשישים ביקשו להמיר את המזון והליווי הטלפוני שקיבלו בסיוע כספי, וניתקו קשר עם העמותות ● חלק מהמרכזים משוחחים בטלפון עם הקשישים שעזבו על קשר - ואחרים לא ● במרכזי היום חוששים: "בקרוב נשמע על הרבה קשישים שנפטרו בבית בלי שאיש ידע על כך"

כ-40% מהקשישים ביטלו את השתתפותם במרכזי היום. כך עולה מנתונים חדשים של איגוד הל"ב, המאגד 100 עמותות המסייעות לקשישים ברחבי הארץ.

עד שמגיפת הקורונה הגיעה לארץ ועד להנחיות המיוחדות הכוללות בידוד של אוכלוסיית המבוגרים, הגיעו קשישים למועדוניות שמפעילות העמותות ושם קיבלו אוכל, טיפולים פיזיים ונפשיים, פעילות פנאי וספורט, ובעיקר נהנו מחברה של קשישים אחרים ושל עובדי העמותות. כפי שפורסם בזמן ישראל – מאז פרוץ המגיפה המועדוניות נסגרו, הקשישים סגורים בביתם ופעילי העמותות מביאים להם אוכל לפתח הבית ושומרים איתם על קשר טלפוני.

בשנת 2018 התבצעה רפורמה במרכזים, והוצעה לקשישים אופציה חלופית – לוותר על השירות במרכזי הקשישים ולהמיר אותו בסיוע כספי של 1,400 שקל בחודש. רק 6% מהקשישים שמטופלים בעמותות הלב לקחו את האופציה הזאת. ואילו בשלושת השבועות האחרונים כ-40% ביקשו להמיר את חבילות המזון והליווי הטלפוני בסיוע כספי וניתקו קשר עם העמותות.

נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)
נתונים על קשישים שניתקו קשר עם המרכזים בעקבות הנחיות הקורונה (צילום: איגוד הלב)

העמותות מקבלות תקציב ממשלתי לפי מספר הקשישים המטופלים בהן. עם עזיבתם של הקשישים, חלק גדול מהעמותות נכנסו למצב של חדלות פירעון. ברגע שקשיש עוזב, העמותה אינה חייבת להמשיך ולדאוג לשלומו. בפועל, חלק מהעמותות שומרות על קשר טלפוני עם הקשישים שעזבו אותן וחלקן לא.

שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל איגוד הל"ב, אומר לזמן ישראל: "יש לנו צוותים ברחבי המדינה שנשארים בקשר טלפוני עם הקשישים, גם אלה שעזבו, בהתנדבות, בלא כל תמורה, מתוך דאגה, כדי לדעת מה שלומם. האם אני יכול להבטיח לך שבכל העמותות שנמצאות במצב של קריסה יש מי שידאג לכל הקשישים? לא".

לדברי קידר, "המעבר של אלפי קשישים לקבלת גמלה בכסף במקום גמלה בעין היא אסון. אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון. דיכאון גורם למחלות. מחלות גורמות למוות".

"אין לנו מושג מה מצבם של הקשישים, חלקם במצוקה קשה מאוד, בודדים בביתם, חרדים וצריכים לדאוג לעצמם לאוכל ולטיפולים על פי הגמלה שלהם. המשוואה צריכה להיות ברורה: בדידות וניתוק גורמים לקשישים דיכאון"

לדברי גורם בכיר במרכזים לקשישים: "בחלק מהמרכזים אף אחד לא נשאר בקשר עם הקשישים שעזבו. חלקם נעזרים במשפחות שלהם, חלקם בודדים ומנותקים מהעולם ושוקעים בדיכאון. כבר בשנה שעברה היו כ-20 מקרים של קשישים שניתקו קשר עם העמותות ואחר כך נפטרו בלי שאף אחד ידע, עד ששכנים הבחינו בגופה. אני חושש מאוד שבקרוב יהיו הרבה יותר מקרים כאלה".

iStock Robert Weiבעמותות לקשישים חוששים מקריסה כלכלית

בעמותות טוענים כי עזיבת הקשישים מסכנת את קיומן של העמותות שמקיימות את המרכזים לקשישים ואת השירות החיוני שהן ממשיכות להעניק לקשישים שאינם עוזבים – ואמורים להמשיך לתת גם אחרי הקורונה.

העמותות מתקיימות מתמיכה ממשלתית בסך 150 שקל עבור כל קשיש רשום, נוסף על כיסוי עלות המזון והטיפולים הרפואיים לקשישים. העמותות ממשיכות להחזיק את המרכזים כרגיל  גם כאשר הם כמעט ריקים, ולהעסיק עובדים כרגיל (גם מהבית), אך כעת נאלצות לקיים את עצמן בתמיכה שהצטמצמה בכ-40%.

לדברי קידר: "העמותות לזקן על סף קריסה. פגיעה בעמותות היא פגיעה בעשרות אלפי קשישים. הצוותים המנוסים שלנו רוצים ויכולים להמשיך להעניק את השירותים בבתי הקשישים אך אנחנו חייבים תמיכה תקציבית. אם העמותות יקרסו לא נוכל לסייע לקשישים גם אחרי המגיפה. אנחנו פונים למשרדי הממשלה שייתנו למרכזי היום רשת ביטחון אבל לא מקבלים תשובה".

עוד 487 מילים

המפעלים הכשרים בסין הושבתו רק אחרי שהספיקו לייצר מזון לפסח

מאות מפעלים בסין מייצרים מזון כשר המסופק ליהודים שומרי מסורת בארץ ובעולם ● אבל התפרצות הקורונה שם גורמת למשגיחי הכשרות לחשב מסלול מחדש ● ייצור המזון הכשר לפסח אמנם הושלם עוד לפני המגפה, אך כעת הם מתלבטים האם לפזר את הייצור בין מדינות נוספות - או להמשיך לשים את כל הביצים הכשרות בסל סיני אחד

תעשיית המזון הכשר העולמית הפכה לקרבן כלכלי נוסף של הקורונה, לאחר שקווי ייצור כשרים בהיקפים גדולים בסין – שם פרצה המגפה – הושבתו.

למרות שהמגפה לא השפיעה בצורה משמעותית על אספקת משלוחי המזון הכשר לפסח לישראל ולריכוזי קהילות יהודיות ברחבי העולם, היא כן הפחיתה את הפעילות העסקית במפעלים האלה, מאז התגלה חולה הקורונה הראשון בסין.

הרב מנחם גנאק, ראש מחלקת הכשרות ב-OU (שנחשב לגוף השגחת הכשרות הגדול בעולם), אמר לזמן ישראל כי השפעת הנגיף על הענף בסין נרחבת. לדבריו, "במשך זמן רב, הממשלה הסינית סגרה מפעלים. ראש השנה הסינית הגיע, והסגירה התארכה. עד אמצע מרץ רבים מהם נפתחו מחדש – אך לא כולם".

מבדיקת זמן ישראל עולה כי יש לפחות 1,270 מפעלים לייצור מזון כשר בסין, וה-OU עובד עם כמחציתם, שמייצרים סוגים שונים של מוצרים, בהם ירקות ופירות.

גנאק הוסיף כי הקורונה לא השפיעה על המוצרים לפסח, "שרובם כבר ייוצרו".

"רוב המוצרים לפסח באמת יוצרו זמן רב לפני שמישהו אפילו שמע על הקורונה", אומר גם הרב בנימין ברקוביץ' מהארגון המתחרה KOF-K, "אבל חלק מהדברים היו מעט בעייתיים. חלק מהמוצרים מאחרים מעט, מה שעשוי להיות בעייתי".

KOF-K עובד מול כ-550 מפעלים בסין, עם ייצוא הנע בין תמציות, כימיקלים בטעמים, מוצרים קפואים בסיסיים, ומוצרים בקופסאות שימורים. חומרי גלם ממפעלים אלו נשלחים לחברות מסביב לעולם, לרבות בארצות הברית ובאירופה.

רגע לפני החג, ברקוביץ' כתב לי כי בדק שוב את הנושא, וכי "המשלוחים של פסח לא הושפעו, משום שרובם הגדול כבר יוצרו הרבה לפני שהמגפה התפשטה".

זה נכון גם לגבי Star-K, ארגון השגחת כשרות נוסף הפועל בסין. לדברי ראש מחלקת האישור של הארגון במזרח הרחוק, הרב אברוהום מושל, "אמנם היינו צריכים לבטל שני מוצרים – אך רובם כבר יוצרו לפני שהכל התפרץ".

מושל הוסיף כי התפרצות המגפה הקשתה על ההשגחה הפיזית במפעלים. "כפי שאפשר להבין, עכשיו כולם נאלצו להתרחק", אמר לי, "זה שם אותנו בסכנה".

מפעל מזון סיני לאחר התפרצות הקורונה, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)
מפעל מזון סיני לאחר התפרצות הקורונה, פברואר 2020 (צילום: AP Photo/Ng Han Guan)

שלושת הארגונים האלה שולחים בשגרה משגיחי כשרות כדי לפקח על החברות הסיניות. חלק מהמשגיחים חיים בסין ובאזור, בעוד שאחרים מגיעים מישראל.

"בנסיבות רגילות, היינו נכנסים יחסית בקלות, מפקחים על הרכיבים, מוודאים שכל הרכיבים והייצור לא מהווים בעיה מבחינת כשרות", אמר לי מושל. "היינו בוחנים את כל הרכיבים, המוצרים, הציוד, מוודאים שהמפעל מייצר רק מזון כשר".

גנאק הסביר כי המפתח הוא להבטיח שהמפעלים לא עובדים בנוסף עם פריטים לא-כשרים, כמו צדפות ומוצרים אחרים מהחי: "אנחנו שולחים, או שיש לנו עובדים מקומיים הבוחנים את המפעלים כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים".

למרות שהנגיף ממשיך להתפשט בעולם, נראה כי המצב מתייצב במידת מה בסין, מה שמעלה את התקווה של חזרה לעסקים כרגיל. "אנחנו מושפעים באופן ברור כאשר חברות נסגרות", אמר ברקוביץ'. "זה בהחלט לא היה קל. הדברים חוזרים לשגרה, אבל זה לוקח זמן. בחדשות אנחנו רואים שמספר מקרי ההידבקות בסין נמצא בירידה, מה שבהחלט עוזר, אבל קשה לדעת באיזו מידה".

והוא גם מתלבט האם לפזר את הייצור. "אחד הלקחים שלמדנו הוא שחייבים לגוון את המערכת", אומר לי ברקוביץ', "אף פעם אי אפשר לדעת איפה יהיה מחסור".

עוד 449 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה