התגובה של דרום קוריאה לוירוס הקורונה הפוכה מהתגובה של ישראל, סין ואיטליה – והיא מביאה תוצאות טובות.

הטיפול של סיאול בהתפרצות מדגיש שקיפות ונשען על שיתוף פעולה ציבורי במקום צעדים דרסטיים כמו סגרים, השבתות נרחבות ואיסורי נסיעה גורפים. חרף אי הוודאות שנשארה, מומחי בריאות הציבור מתחילים לראות בגישה הדרום-קוריאנית מודל לחיקוי עבור מדינות המחפשות דרך לטפל במגפה.

הטיפול הדרום-קוריאני בהתפרצות מדגיש שקיפות ונשען על שת"פ ציבורי במקום צעדים דרסטיים כסגרים, השבתות נרחבות ואיסורי נסיעה גורפים. חרף אי הוודאות, מומחי בריאות הציבור מתחילים לראות בו מודל

בעוד שסין, שם מקור הנגיף, ולאחרונה איטליה, שמו את מיליוני אזרחיהם בהסגר, דרום קוריאה לא הגבילה את תנועת האנשים – אפילו לא בעיר בה פרצה המגפה במדינה. במקום זאת, הרשויות מיקדו את הסגר החובה בחולים נגועים ובאנשים עימם הם הגיעו למגע קרוב, תוך שהם מייעצים לציבור להישאר בבית, להימנע מאירועים ציבוריים, ללבוש מסכות ולתרגל היגיינה טובה.

ובעוד שמדינות רבות הטילו איסורי נסיעה גורפים – כולל ארה"ב, שהכניסה מגבלות דרמטיות על נסיעות מאירופה, סיאול הציגה במקום זאת "נהלי הגירה מיוחדים" לגבי מדינות שנפגעו קשה כמו סין, המחייבים את הנוסעים ממדינות אלו לעבור בדיקות טמפרטורה, לספק ולאמת פרטי קשר ולמלא שאלוני בריאות.

דרום קוריאה אינה ייחודית בהצלחה מסוימת במאבק שלה בנגיף. סינגפור, טייוואן והונג קונג, שעברו בעבר התפרצויות כמו תסמונת הנשימה החריפה – סארס, ומרס, הצליחו לשמור על מספר נמוך של מקרי מחלה תוך הימנעות מסוג הצעדים הדרקוניים שבוצעו בסין.

ככל שמדינות כמו ישראל, ארה"ב, איטליה ואיראן נאבקות בנגיף, הטיפול של דרום קוריאה בהתפרצות כולל תגובה ממשלתית מתואמת. עבור ישראל ומדינות אחרות, הנסיון מדרום קוריאה מורה על חלופה הרבה יותר טובה מזו בסין להתמודדות עם ההתפרצות, ולא פחות חשוב, מלמד כי קבלת ההחלטות בדבר אופן הטיפול בהתפרצות המגפה אינה מחייבת בחירה בין הגנה מירבית לבין הפרעה מינימלית.

הנסיון מדרום קוריאה מורה על חלופה טובה מזו בסין להתמודדות עם ההתפרצות, ולא פחות חשוב, מלמד כי קבלת ההחלטות לגבי הטיפול בהתפרצות לא מחייבת בחירה בין הגנה מירבית לבין הפרעה מינימלית

דרום קוריאה שהפכה דמוקרטית בסוף שנות השמונים לאחר עשרות שנים של דיקטטורה צבאית, לא הסתירה את רצונה לקדם אלטרנטיבה ליברלית. במסיבת העיתונאים עם התקשורת הזרה, אמר סגן שר הבריאות קים גאנג-ליפ, כי "בעוד שנקיטת אמצעים דרסטיים כמו סגירת אזורים מושפעים הוכיחו יעילות צנועה, הם סבלו מהיותם כופים ובלתי גמישים. קוריאה, כמדינה דמוקרטית, מעריכה גלובליזציה וחברה פלורליסטית. לכן אנו מאמינים שעלינו לפעול מעבר למגבלות הגישה המקובלת למאבק במחלות זיהומיות".

קים הדגיש כי אמון הציבור הוא קריטי לאסטרטגיה של הממשלה. ככל שיימסר מידע שקוף ומהיר יותר, כך האנשים יסמכו על הממשלה ויפעלו באופן רציונלי לטובת הקהילה בכלל.

עם כ-8,000 מקרים מאושרים של הדבקות ויותר מ-65 מקרי מוות, דרום קוריאה היתה עד לאחרונה המדינה עם מספר מקרי ההדבקה הגבוהים ביותר שדווחו מחוץ לסין. אך מאז הפכה דרום קוריאה למקור השראה ותקווה לשלטונות ברחבי העולם כשהם נאבקים להלחם במגפה.

בדרום קוריאה, הגרף המורה על המקרים החדשים של המחלה (קוביד-19 Covid-19) עלה במשך שבועות בקו תלול – המחשה ברורה של התפשטות מהירה, לכאורה בלתי ניתנת לעצירה של נגיף הקורונה. ואז הקו שינה כיוון והפך שטוח יותר. לאחר שהודיעה על 600 מקרים חדשים ב-3 במרץ, הרשויות דיווחו על 131 זיהומים חדשים שבוע לאחר מכן. ב-13 למרץ דיווחו גורמים רשמיים על 110 בלבד, המספר היומי הנמוך ביותר מאז 21 בפברואר. באותו יום, מספר החולים המחלימים – 177, עלה לראשונה על מקרי הדבקות חדשים.

לדברי איאן מקיי, וירולוג מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, אחרי יותר משבוע של מגמת ירידה במקרי הדבקות, נראה כי הגישה בדרום קוריאה הצליחה לשנות את כיוון המגיפה. גישה זו נראית פחות דרמטית ושימושית יותר למדינות אחרות, בהשוואה לגישה ששימשה את סין. אם המגמות הללו יימשכו, הן יצליחו לעצור את צמיחת המגיפה.

נשיא דרום קוריאה מון ג'ה-אין Moon Jae-in, בעודו מזהיר מפני אופטימיות מוקדמת, הביע תקווה כי דרום קוריאה תוכל בקרוב להיכנס ל'שלב יציבות' אם המגמה תחזיק מעמד.

תוכנית רחבה של בדיקות לוירוס

הציר המרכזי בתגובה של דרום קוריאה הייתה תוכנית בדיקות לוירוס, אשר סיננה יותר אנשים לנפש מאשר בכל מדינה אחרת. באמצעות עד כ-15,000 בדיקות ביום הצליחו עובדי הבריאות לבדוק כ-250,000 איש, בערך אחד מכל 200 דרום קוריאנים – מאז ינואר.

בדרום קוריאה יש מערכת ביטוח בריאות לכלל האוכלוסייה והעומס הכלכלי בבדיקות נמוך מאוד. כדי לעודד השתתפות בבדיקות, הבדיקה אינה כרוכה בתשלום עבור כל מי שהופנה על ידי רופא, או עם תסמינים לאחר מגע עם אדם עם מקרה מאושר או לאחר נסיעה לסין. עבור כל מי שפשוט חושש מהסיכון להידבקות, העלות היא במחיר סביר יחסית, כ-135 דולר. הבדיקות זמינות במאות מרפאות, כמו גם בכ-50 תחנות בדיקה בדרכים drive-through , שיכולות לבדוק חשודים במחלה תוך דקות ספורות.

בדרום קוריאה יש מערכת ביטוח בריאות לכלל האוכלוסייה. כדי לעודד השתפפות, הבדיקה בהפנייה אינה כרוכה בתשלום. לאחרים העלות נמוכה והבדיקות זמינות במאות מרפאות ותחנות בדיקה תוך דקות ספורות

ההיקף העצום של הנתונים שנאספו איפשר לרשויות לאתר את ריכוזי ההדבקה clusters of infection ולאפשר מיקוד טוב יותר של מאמצי ההסגר והחיטוי שלהם, ולשלוח לציבור התראות טקסט ולהודיע להם על תנועות העבר של חולים נגועים באזורם – עד לרמת שמות החנויות והמסעדות שהחולים ביקרו בהם.

היכולת של דרום קוריאה לבדוק לגילוי מוקדם של וירוסים התפתחה במהלך התפרצות השפעת החדשה בשנת 2009 והתפרצות Mers – תסמונת הנשימה במזרח התיכון ב- 2015, והיא נמנית בין המדינות המובילות בעולם בתחום זה.

איסוף נתונים זה איפשר גם לרשויות דרום קוריאה לקבל אינדיקציה ברורה יותר לפוטנציאל ההרג של הוירוס, ששיעור התמותה שלו שונה משמעותית מכ-5%ם באיטליה לכ-0.8% בדרום קוריאה. למרות שגורמים הכוללים איכות שירותי בריאות, גיל המטופל ומודעות הציבור יכולים להשפיע על שיעור התמותה של הנגיף, היקף הבדיקות הוא מהמשפיעים ביותר. להשוואה, ביפן השכנה אשר אישרה יותר מ-600 מקרים, לא כולל ספינת הטיול דיאמונד פרינסס, הרשויות בדקו רק מעל 10,000 איש, נכון ליום שישי ב-13 למרץ.

בארצות הברית, שם הרשויות אינן מסוגלות לאשר את מספר הבדיקות מאז שהן מבוצעות על ידי מגוון של מעבדות פדרליות, מעבדות מדינה ומעבדות פרטיות, ההערכה כי סך הכל נבדקו פחות מ-5,000.

וויליאם שפנר, פרופסור לרפואה מונעת ומחלות זיהומיות בבית הספר לרפואה באוניברסיטת ונדרבילט בארה"ב, אמר כי דרום קוריאה השיגה הישג מרהיב המאפשר לעובדי בריאות שם לעקוב אחר הנגיף ולהעריך את עוצמתו. בעוד שבארה"ב "איננו בטוחים היכן נמצאת ההדבקה ואיך היא מועברת ורק עכשיו אנו מתחילים לבדוק".

פתיחות ושקיפות

דרום קוריאה ייחודית בכך שהפכה ככל הנראה את כיוון גאות המגפה (turning the tide) בחזרה ממסלול ההתפרצות הגדולה, תוך שמירה על פתיחות ושקיפות. הדוגמה של דרום קוריאה מצביעה על כך שמדינה יכולה להכיל את התפשטות הנגיף בפרק זמן קצר יחסית מבלי להסתמך על אמצעי הכלה דרקוניים ו'בכל מחיר'.

סין אסרה למעשה 60 מיליון איש בווהאן, מרכז ההתפרצות, ואסרה על שאר התושבים במחוז הוביי לעזוב את בתיהם, תוך הגבלת תנועותיהם של מאות מיליוני אחרים ברחבי הארץ על ידי סגירת התחבורה הציבורית, איסור על נסיעות במכוניות פרטיות והקמת מחסומים בדרכים.

סין אסרה למעשה 60 מיליון איש בווהאן, מרכז ההתפרצות, ואסרה על שאר התושבים במחוז הוביי לעזוב את בתיהם, תוך הגבלת תנועותיהם של מאות מיליוני אחרים ברחבי הארץ בסגירת התחבורה הציבורית, ומחסומי דרכים למכוניות פרטיות

סין טוענת כי עצרה למעשה את התפשטות הנגיף לאחר שרשמה למעלה מ-80,000 מקרים ו-3,100 מקרי מוות, והעדכונים היומיים שלה נפלו בשבועות האחרונים מאלפי מקרים חדשים לעשרות. עם זאת, יש עדיין ספקנות בדבר המספרים הרשמיים, לאחר שגורמים מקומיים ומחוזיים בהוביי ניסו בתחילה להסתיר את היקף ההתפרצות.

במהלך שנראה כי מטרתו להצביע על הצלחת האמצעים הקשים של בייג'ינג, ביקר ב-10 למרץ נשיא סין, שי ג'ינפינג בווהאן, במהלכו קרא לעסקים ולמפעלים לחזור לעבוד כרגיל ולמדינה להתמקד מחדש בצמיחה כלכלית.

לדברי לורנס גוסטין, מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. בוושינגטון, "למרות שסין הצליחה לשלוט במגפת הקורונה, אני לא חושב ששיטותיה הדרקוניות ראויות להעתקה בדמוקרטיות ליברליות. במרבית הדמוקרטיות מעריכים זכויות אדם וחירויות ולא את מידת השליטה החברתית שראינו בסין. דרום קוריאה מציעה מודל טוב יותר".

אך באינדיקציה בולטת לכך שאפילו חברות דמוקרטיות ליברליות יכולות להעתיק את הטקטיקות הנוקשות של סין, איטליה הודיעה ב-9 למרץ על הסגר בפריסה ארצית. זאת לאחר קפיצה גדולה במספר המקרים של הקורונה. חנויות, מסעדות וברים נסגרו, ואילו אסיפות פומביות ורוב הנסיעות נאסרו במדינה האירופית, אשר אישרה יותר מ-15,000 מקרים ו-1,000 מקרי מוות נכון ל-11 למרץ, מה שהופך אותו לאתר להתפרצות הגדול ביותר מחוץ לסין. נראה שאיטליה הגיבה לאט להתפרצות, בניגוד לדרום קוריאה.

לדברי לורנס גוסטין, מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. בוושינגטון, "למרות שסין הצליחה לשלוט במגפת הקורונה, אני לא חושב ששיטותיה הדרקוניות ראויות להעתקה בדמוקרטיות ליברליות, בהן מעריכים זכויות אדם וחירויות

המומחים טוענים כי יתכן שהדגש על משמעת וקהילה בחברה בדרום-קוריאה איפשרו לה להימנע מיישום צעדים דרקוניים יותר. נראה הצעדים האלו שהצליחו מאוד, נשענים על כך שהאוכלוסייה המקומית תשתף פעולה עם התגובה הממשלתית. לא ברור עד כמה גישה זו תהיה יעילה בתרבויות אחרות והיא דורשת תקשורת אפקטיבית עם האוכלוסייה המקומית.

חלק מהמומחים מזהירים כי מוקדם לדעת אם דרום קוריאה הצליחה באמת לשלוט בנגיף. גילוי מקבץ חדש הכולל כמאה נדבקים במרכז שיחות בסיאול המאוכלסת בצפיפות, הביאה לגידול במספר במקרים ב–11 למרץ, והעלה חשש שהנגיף נמצא על סף התפשטות לא נשלטת בפריסה ארצית.

לדברי קים דונג-היון, נשיא האגודה הקוריאנית לאפידמיולוגיה, "עדיין מוקדם לומר אם התגובה עובדת. יש אשליה במספרים, נראה כי המספרים היומיים של מקרים חדשים הולכים וקטנים ככל שהבדיקות באזור ההתפרצות הראשוני מתקרבת לסיומה, אך קיימים אשכולות חדשים המתגלים בסיאול ובאזורים אחרים. איננו יכולים להוריד ערנות".

כמו במקומות אחרים, דרום קוריאה ניצבת בפני גורמים לא ידועים כמו התחממות בשבועות הקרובים והגעתם של מטיילים ממקומות קורונה חדשים מעבר לים. לדברי איאן מקיי מאוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, "אנו רואים שבדרום קוריאה ניתן להאט מגפות גדולות. האם ניתן למנוע אותם? זה יהיה האתגר עבור מדינות שעדיין לא ראו הדבקה קהילתית נרחבת".

חלק מהמומחים מזהירים כי מוקדם לדעת אם דרום קוריאה הצליחה באמת לשלוט בנגיף. גילוי מקבץ חדש של כ-100 נדבקים במרכז שיחות בסיאול, העלה חשש שהנגיף נמצא על סף התפשטות לא נשלטת בפריסה ארצית

לנוכח אי הוודאות, נראה כי קוריאה הדרומית נחושה להמשיך באסטרטגיה שלה. בביקור במרכזי בקרת קוריאה ולמניעת מחלות, אמר הנשיא מון כי תגובתה של המדינה זכתה להכרה בינלאומית ואיפשרה לה להימנע מהבחירה הקיצונית באיסורי נסיעה גורפים. ובתגובה להחלטת ארגון הבריאות העולמי להכריז על הנגיף כמגפה עולמית, קרא הנשיא לדרום קוריאה לשמור על התקווה שניתן להתגבר על הנגיף. "זה עלול לקחת יותר זמן ממה שחשבנו, כולם, בבקשה אל תתעייפו".

אמנון פורטוגלי הוא חוקר תאגידים, ניאוליברליזם ואנרגיה.

"אין זה נכון להגיב על משבר על ידי אלתור בלבד, שכן אלתור ללא בסיסי חשיבה ותכנון מוקדמים, עלול למנוע הסתמכות מושכלת על בסיסי הידע והתובנות, שלאורם נכון לנהל את המשבר. כך במיוחד כאשר המשבר נוצר בשל אירוע טראומטי הגורר רצון לתגובה מיידית וחזקה, על מנת למנוע תחושה של חוסר אונים ותסכול. דווקא במקרים כאלה יש לצאת מבסיס התכנון, הכולל תובנות החשובות לעניין – המסתמכות גם על תרגול תרחישים ומשחקי מחשבה – ולבצע את האלתור הנדרש על אותו בסיס".

הציטוט הנ"ל לקוח מתוך דו"ח וינוגרד ("הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006", דיון וחשבון סופי, כרך א', 2008, עמ' 55).

בימים אלה אנו שומעים יותר ויותר דימויים צבאיים בהקשר של ההתמודדות עם משבר וירוס הקורונה. ישנם יתרונות בדימויים אלה, שיוצרים אחדות מטרה וסולידריות חשובות, אך לא תמיד ניתן ו/או כדאי להתייחס לכל איום דרך כוונות הרובה.

בימים אלה אנו שומעים יותר ויותר דימויים צבאיים בנוגע להתמודדות עם משבר הקורונה. ישנם יתרונות בדימויים אלה, שיוצרים אחדות מטרה וסולידריות חשובות, אך לא תמיד ניתן או כדאי להתייחס לאיום דרך כוונות הרובה

ישראל נתפסת כמדינה שהגיבה בצורה די טובה למשבר ביחס למדינות שונות בעולם. סגירת הגבולות, בידוד המגיעים מחו"ל וסגר חלקי ברחובות ובמשק איפשרו התמודדות סבירה עם התרחיש המתגלגל.

אולם, המצב הנוכחי מציב מספר סימני שאלה על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ומוכנותה לתרחישים שונים, ומכך לא נוכל להתעלם כשנצא מן המצוקה הנוכחית. דו"ח מבקר המדינה הנוכחי מציף קשיים, מגבלות ואי-עמידה מובהקת במטרות והנחיות בכל הקשור לתפקוד ותפעול מערכת הבריאות בישראל בעתות מבחן.

המצוקה התקציבית בולטת לעין. הכתובת התקציבית והשלכותיה היו על הקיר כבר שנים ובאופן גלוי, שלא ניתן להתעלם ממנו (בדומה למשל למשבר הכבאות בתחילת העשור הקודם, שהגיע לנקודת שיא טרגית עם השריפה בכרמל). להבדיל מנושאים אחרים שעל סדר היום הלאומי, נושא הרפואה איננו משקף מאבק בין ימין ושמאל, חילונים וחרדים, יהודים וערבים וכו'. מדובר בנושא שמשפיע על חיי כל האזרחים והאזרחיות באופן שווה, ללא הבדל מגזרי כזה או אחר.

עם זאת, לסדרי עדיפות לאומיים-פוליטיים יש השלכה, שלא ניתן לזלזל בה, על היבטים אובייקטיביים יותר. כשמתעדפים פרויקטים שונים על בסיס שיקולים פוליטיים (שאפשר לדון ולהתווכח עליהם – כן/לא בניה בשטחים/יהודה ושומרון; כן/לא מימון של אוכלוסיות מסוימות ובאיזו מידה; כן/לא הפרטה של שירותים חיוניים ובאיזו מידה; הכבדת פנסיות תקציביות על תקציב המדינה ועוד), לא נותר כסף להיבטים שמשפיעים על החיים של כולנו – בריאות, חינוך, רווחה ועוד. וכשמגיעה שעת מבחן, לא ניתן להסתמך רק על אלתורים למציאת פתרונות רגעיים.

אציע מספר נקודות למחשבה בהסתכלות קדימה:

1

ראשית, תהליך קבלת ההחלטות אמור להיות מובנה מראש. בימים האחרונים ראינו חוסר יציבות משווע במבנה עצמו – משרד הבריאות בראש הפירמידה, המל"ל נותן את שלו, משרד הבטחון לוקח את המושכות, ועד הקמת חמ"ל לאומי בראשות המוסד (!). עצם העיסוק באיך יתנהל התהליך ומי יעמוד בראשו ויתן הנחיות, גורם לבלבול ולבזבוז זמן, אובייקטיבית. על המבנה הארגוני להקבע מבעוד מועד, כתכנית מגירה, לאור בחינת תרחישים אפשריים.

2

שנית, כל ניתוח סיכונים בסיסי מנתח תרחישים שונים, והמשאבים הם מוגבלים מטבעם. אין לאף מדינה יכולת להתמודד עם כל האיומים והתרחישים האפשריים שבפתחה. מה שחשוב הוא סדר העדיפויות. התרחיש הנוכחי הוא תרחיש קיצון, שסבירותו אינה גבוהה, אך השלכותיו חמורות אם מתרחש.

מעבר להערכת סיכונים טובה, לא פחות חשובה (ואף יותר) היא ההתנהלות בפועל. קהילת המודיעין האמריקנית מתריעה כבר (לפחות) שלוש שנים על תרחיש דומה למה שמתרחש כיום, אבל הנשיא טראמפ החליט דווקא לצמצם (לעתים משמעותית) סמכויות ותקציבים מרוב הסוכנויות שאמורות להתמודד עם תרחיש כזה.

קהילת המודיעין האמריקנית מתריעה כבר (לפחות) 3 שנים על תרחיש דומה למתרחש כיום, אבל טראמפ החליט דוקא לצמצם סמכויות ותקציבים מרוב הסוכנויות שאמורות להתמודד עם תרחיש כזה

למדינת ישראל יש לא מעט איומים להתמודד איתם, החל באיום האיראני וכלה בחזבאללה, חמאס וכו'. אבל תרחיש של סיכון בריאותי או אסון טבע כרעידת אדמה משמעותית ראויים לתעדוף שיקנה הקצאת משאבים ראויה – במיוחד בכל הנוגע להצטיידות והכנה מראש (ועל כך ראו את דו"ח מבקר המדינה בכל הנוגע להזנחה בציוד רפואי ודאגה למלאי בשנים האחרונות). תרחיש הקורונה מדליק נורות אדומות גם בכל הקשור להתמודדות עם האיום האיראני.

3

שלישית, קו ההגנה הראשון בתרחיש הנוכחי הוא צוותי הרפואה, העזרה הראשונה וכוחות הבטחון הרלוונטיים. לא נראה שאלה תועדפו מבחינת ציוד מגן. לא ניתן לדאוג לאזרחים, אם צוותי הרפואה מוגבלים פיסית במתן עזרה וטיפול.

על-פי דיווחים שונים, הן משרד החוץ והן המוסד עובדים ימים כלילות על מנת למלא את מלאי הציוד עד כמה שניתן (מסכות, מכונות הנשמה וכו'). עם זאת, התרחיש הנוכחי – שלא אמור להתפס כ"ברבור שחור" שלא ניתן לחזות אותו (שכן, כאמור, התרעות על כך היו בנמצא) – מגביל את יכולתה של מדינה להסתמך על עזרה מבחוץ באמצעות ייבוא, שכן כל המדינות "באותה הסירה" ורבות זקוקות לעזרה במקביל.

מעבר לכך שאחד הכשלים הגדולים והבולטים של המשבר הנוכחי הוא החוסר בתיאום עולמי של מאמצי ההתמודדות (בין היתר בשל החלשת חלק מן המוסדות העולמיים הרלוונטיים, דבר שמוביל לעתים למאבק בלתי נתפס בין מדינות על ציוד ומכאן על חיי אדם), עצם העובדה שמדינת ישראל החלה בשנים האחרונות לעבור להסתמכות כמעט מוחלטת על ייבוא של מוצרים שונים, וביטלה/צמצמה את יכולתם של מפעלים מקומיים (בתעשיה, חקלאות ועוד), מביאה לכך שישראל מתקשה להסתמך על עצמה בשעת מבחן מבחינה ייצור – אירוע שכמעט אין לו תקדים בהסטוריה הציונית, שבמרכזה אחריות העם היהודי לגורלו. מן הראוי בראיה קדימה למצוא איזון טוב יותר בין תעשיה מקומית לבין ייבוא מן הכפר הגלובלי.

לגבי קבלת ההחלטות בזמן אמת, עדיין קשה לקבוע ויתכן שמוקדם לשפוט (עם זאת, ראו דיווחים אודות ויתור על עזרה מהשוק הפרטי, הן ברכישת מכונות הנשמה והן בעזרה מצד מעבדות פרטיות בביצוע בדיקות. היום מפרסמת הועדה המיוחדת של הכנסת בעניין ההתמודדות עם נגיף הקורונה את מסקנות הביניים שלה, אשר עוסקות בליקויים בטיפול במגזר החרדי, הצגת מידע סותר, היעדר מכונות הנשמה וקבלת החלטות בפורום מצומצם). עם זאת, ידרש כמובן תחקיר מעמיק ומקיף בהמשך, לאחר שנצלח את המשבר, ממנו נצטרך ללמוד ולהסיק מסקנות להבא.

המעבר של ישראל להסתמכות כמעט מוחלטת על ייבוא, מביאה לכך שישראל מתקשה להסתמך על עצמה בשעת מבחן – אירוע כמעט חסר תקדים בהסטוריה הציונית, שבמרכזה אחריות העם היהודי לגורלו

חלק מן המסקנות כבר למדנו על בשרנו במשברים קודמים. אסור לנו להתעלם מהן בעתיד, בעיקר בעתות שגרה. עלינו לנצל את המרחב הציבורי והפוליטי לדיונים משמעותיים אודות סדרי העדיפויות הלאומיים בראיה קדימה, ולא לסמוך על התעוזה הרגעית.

רכז התכנית הבינלאומית בממשל במרכז הבינתחומי הרצליה ודוקטורנט במדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. עוסק בתהליכי קבלת החלטות בישראל ובמזרח התיכון. יליד ראשון לציון, דור עשירי בארץ, אוהב ועוקב אחרי ספורט מכל הסוגים (כדורגל, כדורסל, טניס, פוטבול, בייסבול...).

מאז הקמתה, לא ניצבה מדינת ישראל בו-זמנית בפני שני אתגרים בסדרי גודל המאיימים על ביטחונה הלאומי:

1. איום הקורונה.
2. משבר פוליטי פנימי ששלוש מערכות בחירות רצופות ויקרות לא הצליחו ליישב או לאחות את השסעים שהתגלעו בחברה הישראלית בעקבותיו.

לשני אתגרים אלה אין בינתיים מועד תפוגה ואין גם אומדן באשר למחירים שגבו ועוד יגבו מהמדינה ומהחברה הישראלית. יהיו אשר יהיו המחירים, ניתן לקבוע כבר עתה בוודאות שישראל תצא מהן חבולה ותהליך ההתאוששות יהיה ממושך ויתכן אף שמייסר.

לשני אתגרים אלה אין בינתיים מועד תפוגה ואין גם אומדן באשר למחירים שגבו ועוד יגבו מהמדינה ומהחברה הישראלית. יהיו אשר יהיו המחירים, ניתן לקבוע כבר עתה בוודאות שישראל תצא מהן חבולה

ישראל זקוקה עתה אפוא יותר מתמיד ל:

1. הפניית משאבים בסדרי גודל אדירים למימון נזקי הקורונה.
2. ״מטף כיבוי״ אפקטיבי לשיכוך להבות השסע האידיאולוגי והחברתי שהתעצם במהלך מערכות הבחירות האחרונות עד לכמעט קרע אלים.

בימים אלה, בעיצומו של המו״מ הקואליציוני להרכבת ממשלה חדשה, נראה כי נושא החלת הריבונות החד-צדדית ביו״ש על גרסאותיה השונות עולה על הפרק וביתר שאת. כידוע, הציבור מפולג בסוגיה זו. פוסט זה אינו נוקט עמדה ׳אידיאולוגית׳ בסוגיית הסיפוח. הוא כן מתייחס לשני מושגים מרכזיים במנהיגות ובמדינאות: תבונה ואחריות.

סיפוח, בין אם מלא ובין אם חלקי, בין אם מדורג ובין אם בדילוגים, בין אם בהיחבא ובזחילה ובין אם ברהב ובצלצולים, הוא מהלך אסטרטגי בעל משמעויות מרחיקות לכת על גורלה ועתידה של אומה.

מושכל ראשון הינו שהנהגה המבקשת לנקוט במהלך כזה, תבצע עבודת מטה מקיפה וסדורה שתעריך את מכלול המשמעויות, הקצרות וארוכות הטווח, של מהלכי סיפוח. ככל הידוע, הממשלה לא יזמה כל עבודת מטה מסוג זה; לא קיימה הליך קבלת-החלטות סדור; ולא התייעצה עם גורמי המקצוע במערכת המדינית-ביטחונית  והכלכלית-חברתית. ודברים אלה כבר נאמרו, נכתבו ופורסמו בכל זירה אפשרית.

וכאן מגיעה ההתרסה הבוטה נגד התבונה והאחריות. האם הנהגת מדינה העומדת להיכנס לתהליך שיקום ארוך, יקר ורצוף חתחתים יכולה להרשות לעצמה ליזום במו החלטותיה הכנסת להביור מלבה סיכונים ביטחוניים, כלכליים, מדיניים וחברתיים לתוך האנדרלמוסיה הזאת?

כאן מגיעה ההתרסה הבוטה נגד התבונה והאחריות. האם הנהגת מדינה לפני שיקום ארוך, יקר ורצוף חתחתים יכולה ליזום הכנסת להביור מלבה סיכונים ביטחוניים, כלכליים, מדיניים וחברתיים לתוך האנדרלמוסיה הזאת?

גם חסידי הסיפוח המובהקים ביותר מודעים לרתיעת הציבור הישראלי מסיפוח שיביא לשליטה ישראלית במיליוני פלסטינים. השאלה עימה הם אינם מתמודדים היא: האם יש דרך לשלוט בשרשרת התגובות למהלך כזה, שבעקבותיהן מה שיתחיל בסיפוח חלקי לא יסתיים בסיפוח גורף, שמשמעויותיו מרחיקות לכת?

חסידי הסיפוח המיליטנטיים אינם מגלים עניין רב בנתונים ובמשמעויות. בני השיח שלהם הינם ההיסטוריה בכבודה ובעצמה ולצידה הקב״ה. תיבות נבובות דוגמת ״הזדמנות היסטורית״ ו״ההיסטוריה לא תסלח לנו״ משמשים אותם בערבוביה במעשה ההלחמה הנלוז בין התאולוגיה להיסטוריה.

האם יש דרך להבטיח ש-DATE קטן, נעים ולא מזיק בבקעת הירדן לא יתגלגל לכדי נישואין בכפייה ללא מנגנון פרידה? האם יש דרך להבטיח שהשיקום וההחלמה האורבים מעבר לפינה לא יופרעו על ידי עוד פולמוס הרסני?

מובן מאליו שבסמכותה של כל ממשלה בישראל להחליט כי היא מבקשת לקדם מהלכי סיפוח כחלק ממימוש עמדתה האידיאולוגית. עם זאת, מצופה שהחלטה כה דרמטית, שלה השלכות מרחיקות לכת לביטחון ישראל, כלכלתה, מעמדה האזורי והבין לאומי, מאפייניה החברתיים, הערכיים והדמוגרפיים, תתקבל כחלק ממדיניות כוללת, לאחר עבודת מטה בין משרדית מקיפה, בתום דיונים מעמיקים בממצאיה בקבינט, בכנסת ובציבור, ותובא להכרעת העם ולא להכרעת ההיסטוריה או הקב״ה ונציגיו.

האם לנוכח כל אלה, עדיין יש לאפשר לתבונה ולאחריות לשחק מחבואים ולהיכנע לגחמות משיחיות ולעיתים ציניות בשעה כה קריטית למדינת ישראל? ולעזאזל, למה דווקא עכשיו?

רולי גירון הוא בכיר במוסד לשעבר, חבר בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל", יחד עם כ-300 בכירים נוספים בדימוס ממערכת הביטחון. ימלאי של המוסד. בן 72, נשוי ואב לשתי בנות. רוב הזמן עסוק בהשלמת פערי ידע והשכלה. נעלב בקלות מכל פגיעה בכבוד האדם וחירותו