המראות בערים החרדיות בהן מתרחש זלזול עצום בהוראות החירום של הקורונה, הוא מכעיס ומחריד כאחד. הכרזות הפלגים הקיצוניים כי הם דבקים בשיגרת מנהגיהם לפני הכל ומבטלים את הוראות החירום – בלתי נתפסות. בעיקר כשמחלחלת ההבנה מה הן תגרומנה לרוב האוכלוסייה המצייתת להנחיות: העומס הצפוי על בתי החולים הקורסים, הפצת הנגיף בציבור הרחב וגם התיוג של היהודים ברחבי העולם כמפיצי מחלות מדבקות, תיוג שאנטישמים שמחים להציג אותו כעת כהוכחה ברורה.

אולם הבה נחליף לרגע את המושגים ונוריד את החרדים מהלקסיקון, את הדבקות במנהגים ללמוד ביחד, להתפלל, לטבול במקווה ולהתאסף באסיפות המוניות לחגוג שמחות או ללוות הלוויות. הבה נחליף אותם בנו, כל מי שחיים כבר שנים כאילו אין מחר, מול האזהרות הסביבתיות, ידיעה ברורה כי נעשות עוולות חברתיות קשות, ניצול חלשים, דורסנות יהירה של האדם בטבע הסובב אותנו, האבסת הים ומקורות המים בזיהום תעשייתי ובפלסטיק. המון פלסטיק.

הבה נחליף אותם בנו, שחיים כבר שנים כאילו אין מחר, מול האזהרות הסביבתיות, ידיעת העוולות החברתיות הקשות, ניצול החלשים, הדורסנות יהירה של הטבע

פיטום עצמנו בבידור זבל ותעשיית הסלבס שכל מהותם-קיומם היא הנהייה אחר מוחצנות ריקה מתוכן, זלזול הולך וגובר בכל מה שיש בו השכלה והשקעה במקצועיות. השפלת העוסקים בטיפול, בריאות וחינוך – בשכר מעליב ומעמד נמוך.

הערצת העושר והרכנת הראש בפניו נציגיו עם הרשאה בלתי מוגבלת לשדוד את חיינו הקטנים, לדחוף את ידם לכיסינו כדי לפרנס את הטייקונים, לזהם את האויר שאנו נושמים, את המים שאנו שותים, לנצל את משאבי הציבור לטובת עצמם והכל בחסות ממשלות שהולכות והופכות כלי שרת בידי תאגידים עוצמתיים וסוגרות קומבינות מעל הראש של כולנו.

שכנענו עצמנו שאין פתרונות מלבד מלחמות ומעודדים בכך את תעשיית הנשק המוכרת כמויות של אמצעי רצח באמצעות סוחרי נשק מדושני עונג לאזורי סכסוך, רבים מהם בעולם השלישי, שם ממשלות מושחתות וכנופיות אכזריות קוצרות את חייהם של המונים באוכלוסיה התמימה, הרחק מתשומת ליבה של אוכלוסיית העולם. זו עסוקה יותר בבגדי בית המלכות האנגלי, סכסוכי המשפחה שלו, תעשיית הסלבס ונהנתנות חסרת שובע.

שכנענו עצמנו שאין פתרונות מלבד מלחמות, ומעודדים בכך את תעשיית הנשק, בה סוחרי נשק מדושני עונג מוכרים אמצעי רצח לאזורי סכסוך, רובם בעולם השלישי, לממשלות מושחתות וכנופיות אכזריות שקוצרות חיים

הזהירו אותנו שהחור באוזון רק גדל, שהזיהום יחסל אותנו, שהעולם צפוי ליובש, רעב, שריפות שלעולם לא נוכל לגבור עליהן, קרחונים נמסים וערים שיטבעו עם עליית מפלס מי הים. חיות בר נכחדות ואת מחיר תאוות הבשר שלנו אנו נאכל בריבוע על הזיהום הסביבתי הנגרם בשל גידול בלתי מרוסן של בהמות למאכל והאכזריות הגדולה של המשלוחים החיים.

אבל רובנו התעלמנו והמשכנו בשלנו. צקצקנו מול קנגורו חרוך בשריפה הגדולה באוסטרליה, ריחמנו על דובי קוטב רעבים המסתובבים בערים סמוכות ומחפשים בזבל משהו לאכול כי אזורי המחיה שלהם נעלמו, אבל התעלמנו מכל המחקרים שהוכיחו בוודאות כי יש קשר בין זיהום אוויר, חולי ומחלות ובחרנו בכסף, בהנאות ובסיפוק תאוות רגעיות. גם כשקברנו את יקירינו, שנפגעו מתוצאות החיים שבחרנו לחיות.

אז מה לנו כי נלין על החרדים שמתעקשים לדבוק במנהגי הדת שלהם? מסכנים ופוגעים בעצמם וגם בכולנו? מה אנחנו בדיוק עושים כל השנים הללו? היינו צריכים את הקורונה כדי לעצור בבת אחת את הכל ולהתכנס לחיים מצומצמים ומבודדים ולגלות שאפשר גם אחרת?!

אז מה לנו כי נלין על החרדים שמתעקשים לדבוק במנהגי הדת שלהם? מסכנים ופוגעים בעצמם ובכולנו? מה אנחנו בדיוק עושים כל השנים הללו?

זוהי עת של חשבון נפש, אם אנו רוצים להבין איך אנו נראים אז נביט באותם חרדים שאנו כל כך כועסים עליהם כעת ונבין: אנו לא שונים, אנו בדיוק כמותם. מתאבדים עבור העיקשות העיוורת לדבוק בדת. במקרה שלנו עבור דת אחרת, דת שסובבת סביב סגנון החיים שהתמכרנו אליו והיהירות שאנו מעל הכל. אנו מסרבים להבין שהקורבנות הראשונים הם אנחנו וכל מי שיקר לנו.

אנו, ורק אנו, נרצח את עצמנו ואת זולתנו במו ידינו, אם נמשיך להיות כמו שהיינו.

גילה לבני זמיר היא חיפאית, יזמית אורבנית-חברתית, יועצת תקשורת ופובליציסטית, כיהנה כמנכ"לית המרכז הישראלי-הדרוזי ויועצת תקשורת בפוליטיקה ארצית ובמוניציפלית. בוגרת התוכנית למנהיגות חברתית במרכז מנדל צפון. בעלת BA בתקשורת, רוח וחברה ובעיצוב תקשורת חזותית מהמרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצ״ו חיפה. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-5.