מנצחים ומפסידים ביום שאחרי המגפה

העיר ללא הפסקה – יומן קורונה (צילום: דן פרי)
דן פרי
העיר ללא הפסקה - יומן קורונה

זהו הרגע בסאגה של מגפת הקורונה שבו אנשים מהרהרים על היום שאחרי, ויש החוזים מהפכות ותהפוכות. נטייתי במצבים כאלה היא יצחק שמירית במקצת: הים אותו ים והאדם אותו אדם. אבל ייתכן שיש כאן יוצא מהכלל.

הרי זה אירוע ממש בלתי נתפס: חלק גדול מהאנושות נמצא תחת סגר בביתו, גבולות אירופה נסגרו, הכלכלה העולמית חטפה בעיטה בראש, אין שום אירועי תרבות או ספורט, אין כמעט מפגשים, וכל זה עבר בשקט בחסות פאניקה חובקת תרבויות. זה חסר תקדים, ומטורף לחלוטין.

סביר שזה לא יישכח במהרה ואכן יביא לשינויים. בוודאי שאפשר בדרגה רבה של בטחון להעריך שהמציאות שנוצרה תאיץ תהליכים קיימים שהבשילו בנסיבות החדשות.

בראש ובראשונה, כמובן, מדובר בעבודה מהבית. כבר מזמן הדבר אפשרי אבל לא חלמו ליישמו בסדר גודל שכזה: עכשיו, בזכות המגפה, רוב האנשים שעובדים עושים זאת מהבית – וחלקם יתמכרו לדבר.

כשהמשבר יסתיים, נוכל לחזור למשרדים. אך יהיו כאלה שיחליטו שעדיף להמיר קרבה פיזית לקולגות (ואת עצם היציאה מהבית) בקץ הטרחה הכרוכה בהגעה למשרד בשעות העומס (ובזאת גם לתרום לסביבה). אינני יודע כמה יעשו זאת, אבל גם מעבר קטן יקדם טכנולוגיות התומכות בעבודה מקוונת – ויפגע בנדל"ן מסחרי ומשרדי.

כך גם בעניין נסיעות העסקים. בשלושת החודשים שקדמו למשבר נסעתי לחו"ל שש פעמים לכמה פגישות קצרות וכנס אחד מפואר; מלונות, הוצאות, התבזות במחלקת תיירים וסיכון להתרסקות המטוס. כעת כל הפגישות נערכות אונליין וזה לא פחות יעיל; ההחזר על ההשקעה בנסיעות מתחיל להיראות קצת מפוקפק. לא הייתי רוצה להחזיק מניות של חברות תעופה או בתי מלון ברגע זה.

אנשים ירוויחו הון בניצול מגמות כאלה. הרי כמה רעיונות.

בירידה:

מניות. התנודתיות בשוקי המניות בימים אלה לא תישכח במהרה. לא כל יום רואים בורסות נופלות ב-40%. זה כנראה לא ימשוך משקיעים רבים; מעטים מחפשים סיכונים ברמה כזאת. לא אתפלא לגלות מעבר קולקטיבי למזומן, זהב, לתוכניות חסכון סולידיות ולכל דבר אחר גם לאחר שיחזרו רוב ההפסדים. שוקי המניות הם פשוט מעניינים מדי בשביל האדם המיושב מן היישוב.

גלובליזציה. קשה להאמין שזה אי פעם היה פופולרי, אם כי נחמד לטוס לחו"ל לסופשבוע. סחר חופשי וכוח עבודה זול באסיה הם דברים יעילים כלכלית והשיטה מורידה עלויות – אבל גם יוצרת אבטלה במערב בטווח הקצר ותלות מסוכנת במשטרים חשוכים. האם אנשים יסכימו לשלם כפול עבור הסמארטפונים שלהם כדי לא להיות תלויים בסין? בשוך הסערה, במיוחד אם סין תואשם בקטסטרופה כחלק מהפוליטיקה של היום שאחרי, השאלה הזו תצוץ.

דמוקרטיה ליברלית. מיעוט חביב מאד נאחז בערכים נשגבים. הרוב מעדיפים הישרדות ובטחון. משטרים רבים פגעו בחירויות האזרחים בחסות משבר, וגם זה עבר בשקט, והתופעה עשויה להימשך. בארצות הברית הנשיא טראמפ מוכיח כבר ארבע שנים עד כמה שבירה הציוויליזציה – עד כמה הכמיהה אליה מוגבלת לקהל הקוראים של האקונומיסט, הניו יורק טיימס, הארץ וזמן ישראל. גם האיחוד האירופי בצרות; בסיסו הרעיוני נמצא בהנשמה. אין מה לקנא בשום תפישת עולם שתלויה באינטלקטואלים במשטר דמוקרטי, שכן הם מיעוט ותמיד יהיו מיעוט.

אמינות ארה"ב. ארצות הברית איננה בנויה לטפל במשברים בריאותיים – לא כאשר יש לה עשרות מיליונים ללא ביטוח בריאות, ביזור כה עצום בסמכויות שקשה לפעול בנחישות בשום תחום, הנהגה מטופשת למדי ומיעוט עצום שמוכן להאמין לכל דבר שטות. מעשי רצח המוני בתכיפות מזעזעת אינם גורמים למדינה הזו להפסיק למכור נשק לכל דכפין; האם וירוס הקורונה יגרום לה להבין שביטוח בריאות אוניברסלית חיוני לכולם? עד שזה יקרה, ארה"ב תמשיך להראות כמו הגרסה המעצמתית של אידיוט הכפר. אולי שינוי בדרך.

בעליה:

סוציאל-דמוקרטיה. אם האנושות תתגבר על הקורונה ועל האסון הכלכלי הנלווה, זה יהיה כי ממשלות עשו זאת. ממשלות יתחזקו או ילאימו חברות, ישלמו משכורות, יפצו עסקים ויעשו זאת על-ידי הדפסת כסף רב וצבירת חובות עתק. תהיה כנראה סטגפלציה (אינפציה בליווי אבטלה), אבל איש אינו מצפה שהיד הנעלמה של השוק החופשי תפתור את המצב. לכן אנו עומדים בפתחו של עידן של גידול במערכת הציבורית. אם האמריקאים יפעלו להקטנת האי שוויון הנוראי שלהם, להבטחת שירותי בריאות לכל, ולטיפול בשוועת הנשק, דיינו.

קיימות. ההתכחשות להתחממות הגלובלית ולעוד אסונות שאנו זורעים נבעה חלקית מסוג של שאננות לגבי החוסן של אורח חיינו. הסגר העולמי עשוי לשכנע גם את השמרן הכי אדוק שהכל שביר – הסביבה, החברה, החיים. אם הוא יתעורר סוף סוף, גם בזה ננוחם.

כל מה שדיגיטלי. זה היה קורה ממילא אבל הקורונה תאיץ את המעבר לגרסה הדיגיטלית של החיים. זה לא רק פגישות עסקים מקוונות: משהו דומה יקרה ככל הנראה לחינוך מקוון ולמסחר מקוון ואולי גם להופעות מקוונות. גם אחרי שהקורונה תחלוף זכרונה המבאס ישאר גם ישאר, והעולם ייזהר יותר. זה לא הזמן להמר על המשך הקיום של שטרות כסף, גרסאות פרינט של עיתונים, או נרגילות בנחלת שבעה.

הביבים. אין כמו המזל של נתניהו. הוא הפסיד בבחירות, הביא אפילו את איווט לפיתחת המשותפת, עמד להיות מודח ובאופק משפט שוחד. אץ רץ לו מלאך השחיתות והביא לו במתנה את הקורונה. בעזרת מיצג שווא על חיוניותו כביכול במאבק העיקש בנגיף הנורא, תוך ניצול תמימותם של יריביו, נראה שהאיש הצליח להציל את עורו, ולעת עתה ימשיך במשימת חייו לחורבן המפעל הציוני, כאשר באופק טמטום הסיפוח. הוא לא היחיד: ככל שאנשים מתרגלים לגבולות סגורים וסופרים את הרוגי עירם, כך עולה החשש מפני הזרים, וכך ייטב למנהיגים אוטוריטריים שיודעים לרכב על הדם ולנצל את הפחד וגם את הטיפשות.

לא ברור מה יהיה עם סין. היא גרמה למגפה אבל גם הביסה אותה בבית דיי מהר בשיטות יעילות של מדינת משטרה. זה עשוי להביא לה אהדה בעולם ליברלי פחות, במיוחד אם תשכיל לחלק מסכות ומכונות הנשמה לכל דורש (בוודאי בהשוואה לאמריקאים המבולבלים). יחד עם זאת, אם תתאמת תאוריית הקונספירציה (שאין לה כרגע תימוכין) שמקור הנגיף בתאונת מעבדה בוווהאן, יש מצב לחרם בינלאומי על המדינה.

אני רוצה לקוות שלאחר הקורונה ייקטן השוק הפוליטי לשטויות במיץ עגבניות. המלחמה בעובדות ובמדע, ההתמסרות לספינים ודפי מסרים שקריים ומעוותים, הסגידה למנצח על חשבון הצודק – כל זה לא עוזר כאשר בפתח מגפה. מי יודע – אולי גם החרדים יסכימו ללמד את ילדיהם האומללים מדעים ואנגלית. אבל אסור להסחף. נראה קודם אם טראמפ ייבחר בנובמבר; על פי זה יישק דבר.

יש נטייה אנושית חזקה להאמין בהמשכיות. בקהלת כתוב ש"אין חדש תחת השמש". האינטלקטואל הצרפתי מהמאה התשע-עשרה ז'אן-בפטיסט אלפונס קאר אמר ש"ככל שהדברים משתנים, כך הם נשארים אותו דבר". ולפני פחות מחמישים שנה, הרוקיסטים האנגלים The Who הציעו לנו "לפגוש את הבוס החדש, בדיוק כמו הבוס הישן". תקופות ותרבויות שונות – וכולם ידעו מה הם אומרים. לרוב זה אכן כך.

אבל לעיתים רחוקות ובמצבים חריגים זה שגוי לחלוטין. שם, אז, במצבים כמו הפוסט-קורונה, יש הזדמנות לממזרים.

גרסה של מאמר זה הופיעה באנגלית בניו יורק דיילי ניוז

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 992 מילים
כל הזמן // יום שישי, 18 בספטמבר 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ערב התשפ"א, כשנדמה שהכול מסביב קורס, זהו זמן טוב להצטער על סגירת נציבות הדורות הבאים בכנסת לפני עשור בדיוק - אותו גוף שהיה אמור להביא אותנו קצת יותר מוכנים להתמודדות עם המשבר הנוכחי ● דעה

עוד 647 מילים

היה לו מבט מטומטם בעיניים

ארצ'י מקגאוון היה אחד מאלה שיכולים להשתתף בכנס ההקמה של חזית הסתמיים עלי אדמות. לא סתם להשתתף, אלא לשבת בשולחן צוות ההקמה. האסון הגדול שלו הוא, שהוא לא בחר את זה. הוא נולד לזה. לינצ׳בורג במחוז מור בטנסי היא מקום כל כך נידח שאפילו מי שחי בה, לא בטוח שהיא קיימת.

והאמת שארצ׳י היה יכול לנהל חיים ריקים למדי כמו כל אחד מתושביה אילולא אותו בוקר. העובדה שזה היה סוף אוגוסט והבוקר היה חשוך, לא הפתיעה אף אחד מיושבי ״סטייב אנד סטון״. להפך. זה היה נראה להם מוזר שהשמש בכלל זורחת על חור תחת כזה.

ארצ׳י היה יכול לנהל חיים ריקים כמו כל אחד מתושביה אילולא אותו בוקר. העובדה שהיה סוף אוגוסט והבוקר היה חשוך, לא הפתיעה אף אחד מיושבי ״סטייב אנד סטון״. להפך. נראה להם מוזר שהשמש זורחת על חור תחת כזה

ארצ'י בעט את דלת הדיינר הישנה, להתענות עם עוד קפה מימי ודונאט גרוע בדרך לעוד יום עבודה. והוא עוד היה אחד מבני המזל. הייתה לו עבודה. לא סתם עבודה, ארצ'י מקגאוון היה פקיד תשלומים בכלא המקומי. אחד מאלה שמקבלים משכורת בכל סוף שבוע. כלומר, משכורת מעיסוק חוקי בכל סוף שבוע. הוא הניד את ראשו העייף משבוע של משמרות אינסופיות להלן, שתמיד הייתה שם. ארוחת הבוקר העצובה בעולם חיכתה לו כבר. הלן יודעת. אבל הפעם היה בונוס. העיתון.

כמה דקות אחרי, כשהדונאט מהיום התיידדה עם ארוחת הערב של אתמול, הוא כבר היה בדרושים. כן. זה עיתון דק. מקומי. פלא שבכלל כתוב בו משהו חוץ מהתאריך. פתאום ראה את לוגו מקום העבודה שלו. ל"פרנקלין קאונטי ג׳ייל״ דרוש מוציא להורג.

המוח המצומק שלו התחיל לעבד מידע. הוא הכיר טוב את בן א׳והר. ״התליין החייכן״. הוא שילם לו את המשכורת. וזאת הייתה חתיכת משכורת. בן התחיל להוציא להורג עוד בשנות החמישים של המאה הקודמת. אז עוד תלו. אבל מאז? חשמל, כיתת יורים, זריקת רעל. עשרות אנשים ובן תמיד חייך. ברור. הג'וב הטוב בעולם. רוב היום שיכור במשרד ופעם בכמה זמן, מגיעה הוראת ביצוע גזר דין ואז הוא הכוכב. המשכורת הכי גבוהה בכלא על הכי מעט עבודה. ״יש לו יכולת להכיל הרג ולא להיות מושפע מזה״ היה המשפט הקבוע של ברני ג׳יימס, מפקד הכלא, והיה נדמה שאם רק היה אפשר הוא היה בונה פסל שלו ברחבת הכניסה של הכלא מרוב הערצה.

ארצ'י ידע שבן מבוגר אבל לא תיאר לעצמו שזהו. התליין יוצא לפנסיה. אולי יתחיל להוציא להורג דגים באגם? הוא גיחך לעצמו. ואז התעשת. ״זה חייב להיות שלי. בעוד חמישים שנה, כשיגיע תורי לצאת לפנסיה, כולם יזכרו את ארצ'י מקגאוון בדיוק כמו שכל ילד בלינצ׳בורג יודע מי זה בן א׳והר״ (טוב, זה היה האיום החביב על הורים לילדים סרבנים). מצד שני, הוא פקיד תשלומים. מה לו ולזה? מי בכלל ייקח אותו בחשבון? הלוזר שחי בתוכו והיה רגיל לוותר מהר, איים לעשות את זה גם הפעם, אבל בשנייה נדירה שכמה תאים אפורים שלו עבדו יחד, הוא ידע מה יביא לו את התפקיד.

בן התחיל להוציא להורג עוד בשנות ה-50 של המאה הקודמת. אז עוד תלו. אבל מאז? חשמל, כיתת יורים, זריקת רעל. עשרות אנשים ובן תמיד חייך. ברור. הג'וב הטוב בעולם. רוב היום שיכור במשרד ופעם בכמה זמן מגיעה הוראת ביצוע גזר דין

ארצ'י צלצל למנהל משמרת הבוקר.

״היי ג'ק, תודיע לכל מי שצריך לקבל היום כסף שאני חושב שהסרטנים שאכלתי אתמול בלילה רוצים לחזור לשחות בים״.

התניע והביתה. רק אחרי שווידא שדלת המוסך באמת סגורה לגמרי, הוא הרים מרצפת רופפת ושלף ארגז עץ מבהיק. ארגז שכולו, מצפון לדרום, לא התאים לסביבה הסרוחה. ידיות ניקל מבריקות, קטיפה כחולה ואבזמי מתכת ועור שהידקו אליה חרב בעלת להב רחב במיוחד. להב שצידו האחד חד כל כך שאפשר להידקר רק ממבט ומצידו השני משונן, כי לפעמים צריך לפרוס אחרי ששוחטים.

החרב שימשה אותו בדרך כלל לבתר חזירי בר עבי בשר מסנטווד. אבל לא עוד חזירי בר. באחד הלילות הארוכים וחסרי השינה שמע ארצ׳י את סדרת ההרצאות של ג'ניפר מריל, מנטורית שהעריץ.

״אם אתם רוצים שישימו לב דווקא אליכם, אתם צריכים לעשות משהו שלא עשו לפניכם״.

הוא שמע את המשפט נצעק בתוכו והלב שלו התחיל לרוץ. הדם זורם. ארצ'י שלח את אצבעותיו השמנוניות אל אבזמי המתכת, שחרר את רצועות העור וסגר יד על הידית שלה שהייתה יצירת אמנות, סגסוגת מתכות ועור דב שאביו צד פעם כרוך מסביבה. הוא עצם את עיניו. לקח אוויר מלוא הריאות אוויר טחוב והרגיש את המגרעות המיוחדות לכל אחת מהאצבעות. מגרעות שהקנו לחרב אחיזה מושלמת.

הוא לקח אותה, אימץ אותה אל ליבו כל כך צמוד עד שחש את קור הלהב מבעד למדי הכלא העבים. הוא ידע שיש לו את זה. הוא ידע שהתפקיד יהיה שלו:

״היה לנו הכל כאן. תלו, חישמלו, חנקו, ירו, הזריקו. הכל. אני אהיה ארצ'י מקגאוון. אני אשחט נידונים למוות. אני אכנס להיסטוריה של העיירה המזויינת הזאת. ילדים ילמדו עליי. נשים יפנטזו עליי. גברים ירצו להיות ארצ‘י מקגאוון, השוחט מלינצ׳בורג״.

את המשפט האחרון הוא כבר צרח באקסטזה, התרומם ממקום מושבו בהתלהבות והניף את החרב אל על בלי לשים לב שהמרצפת שהזיז כדי לשלוף את הארגז, חסרה.

״היה לו באמת מבט מטומטם בעיניים, אבל לא חשבתי שעד כדי כך מטומטם שימצאו אותו מת עם חרב תקועה בתחת״,

אמרה בוקר אחרי הלן בדיינר. אבל ארצ'י מקגאוון ניצח. ועד היום הוא אחד מבניה הזכורים של לינצ'בורג.

״הלימודים הם הדבר החשוב ביותר שיש לכם בשלב זה של חייכם״ היה הנאום האחיד בכל כיתות בית הספר היסודי בעיר בכל ראשון בספטמבר. ״אחרי הכל, אתם לא רוצים טיפשים כמו ארצ'י מקגאוון שמת מאיבוד דם וששריף קולמן מצא על הבטן במוסך, עם חרב בתחת, הא?״

איתי גלאון כותב סיפורים לחברות וארגונים ופותר בעיות אסטרטגיות. מעביר סדנאות קריאייטיב. קורא ומתעניין בעיקר ב: בטחון, טרור, לוגיקה מתמטית, הסטוריה, ספרות וספורט. חי בשותפות עם פוסט-טראומה מנוהלת ומטופלת מהשירות הצבאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 849 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
סֶגֶר שֵׁנִי

כמו נהר שכל הזמן משתנה כי הכול זורם, לא רק שהסגר החדש הוא לא הסגר שהכרנו - גם אנחנו כבר לא אותם אנשים שהיינו כשנכנסנו אל הסגר הראשון, אי אז במרץ-אפריל 2020

עוד 842 מילים

כן אנחנו יכולים! כך ניפרד השנה מנתניהו, ונחזק את מדינת ישראל

מדינת ישראל מתמודדת כעת עם איום מרובע: ממשלתי, משטרי, מדינתי - ומשבר אמון שהגיע לשיא בקורונה ● אבל אין סיבה לאבד תקווה ● הדרך אל ההחלמה תהיה קשה ומייסרת, וכרוכה בהיפרדות מראש הממשלה, אך הדבר אפשרי ● כך ניתן לעשות זאת בצורה דמוקרטית ויעילה, תוך איחוי הקרעים ושיתוף פעולה לעתיד טוב יותר ● דעה

עוד 1,246 מילים

למקרה שפיספסת

הממשלה פרסמה מתווה לקיום הפגנות במהלך הסגר

לא תהיה הגבלה על מספר המפגינים, אך תהיה חובה לשמור מרחק בין קבוצות של עד 20 מפגינים ● היועמ"ש האריך את כהונת זילבר ב-3 חודשים ● אוחנה יאריך את כהונת מ"מ המפכ"ל בחצי שנה ● חרדים הזמינו 400 אוטובוסים למפגינים, במשטרה סבורים שזו דרך לעקוף את הסגר ● ניסנקורן: לא זיהינו את העלייה בתחלואה בזמן ● שרים בביקורת על גמזו ״שנכנע ללחצים״ ● ושלל ברכות חג שמח מרחבי הזירה הפוליטית

עוד 16 עדכונים
מירוץ 2020
המירוץ לבית הלבן / 46 ימים לבחירות

האסונות של טראמפ

טקס החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל והמפרציות בבית הלבן לא סיפק לטראמפ אפילו שעות ספורות של סיקור חיובי ● ארצות הברית מתמודדת עם אסונות טבע וניהול כושל - משריפות חסרות תקדים במערב, דרך סערות הוריקן הרסניות, ועד התפרצות מגפת הקורונה שלא נבלמת ● אבל במירוץ לנשיאות, העיניים נשואות אל המדינות המתנדנדות - ובפרט למדינה שעשויה לקבוע את המנצח

עוד 1,684 מילים
עודכן לפני 34 דקות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

הכישלון הזה אינו יתום

מסיבת העיתונאים אמש של ראש הממשלה, שר האוצר ושר הבריאות היתה הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה ● בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כשהיו כמה עשרות חולים ● היום, עם עשרות אלפי נדבקים, כולם רק מחפשים איך לתחמן כדי להפר את הסגר השני ● לא בכדי נתניהו הזכיר אתמול את גנץ בפעם הראשונה ● פרשנות

מסיבת העיתונאים אמש (חמישי) של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר ישראל כ"ץ ושר הבריאות יולי אדלשטיין, המעבר המצולם מבידוד לבידוד של כל שר, ארשת הפנים העגומה, המסרים והתוכניות, עוד תוכניות, היו הודאה מרוכזת בכישלון חסר תקדים בטיפול בקורונה.

זהו מחדל מנהיגותי, בריאותי, אזרחי, חברתי והסברתי מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור.

זהו מחדל מהדהד, ועם קרדיט עלוב שכזה לא מפליא שראש הממשלה ושריו מבינים שסגר נוסף לא יצליח, ולכן הם מחמירים את הצעדים והמגבלות כדי להתמודד עם חוסר האמון הנרכש של הציבור

בסגר הראשון היה שיתוף פעולה ציבורי מלא עם ההוראות. מילות השבח שהרעיף ראש הממשלה אז על האנשים ועל המשמעת האזרחית והערבות ההדדית נכנסו כבר לפנתיאון הרטוריקה. מה שקרה בין הגל הראשון והגל השני עוד ייחקר, כי התוצאה המחרידה נכון להיום עומדת על קרוב ל- 50 אלף נדבקים במדינה של 9 מיליון תושבים.

האירועים הקשים בחודשים האחרונים – התקנות הסותרות, היחס השונה לקבוצות ומגזרים, האינטרס הפוליטי מאחורי כל החלטה, פני ההנהגה והדוגמה האישית – שכנעו רבים לדפוק את המערכת, שלא דורשת את טובתם.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים ואפילו זכינו להכיר את האנשים שהגיעו מספינת הקורונה ביפן ואת בעל חנות הצעצועים מאור יהודה, שנדבק בנגיף.

היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון. כולם שומעים גם את ראשי המדינה מודים שהסגר לא ישנה בהרבה את המצב ומתפלצים.

הפרדוקס זועק לשמיים. בסגר הראשון אנשים ישבו מרצון בבתיהם כאשר היו בארץ כמה עשרות חולים. היום אנשים יוצאים מהבתים כאשר רבבות חולים מסתובבים ברחובות הערים. עד כדי כך נשבר האמון

השיח ברשתות היום הוא איך נלבש מכנסיים קצרים וסניקרס, נלך לאן שאנחנו רוצים ונספר שאנחנו עושים ספורט; איך נתחמן שאנחנו בדרך לעבודה; ואיך נפברק הפגנה או ביקור רפואי מחוץ לעיר. ב"זהו זה" הראו אתמול באחד המערכונים אזרח שהתחפש לשוטר בדרך לסעודת החג אצל ההורים. "זה לא סגר, זו בדיחה", אמר נתניהו לפרויקטור רוני גמזו. אולי הוא צודק.

מסיבת העיתונאים המשולשת אמש באה לומר לציבור "חכו רגע, תנו עוד צ'אנס, תיכנסו מתחת לאלונקה. אל תיתנו לנו להחמיר איתכם". "הלב כואב לי", אדלשטיין הודה בפני המתפללים שיאלצו להישאר מחוץ לבתי הכנסת שלהם. מעניין אם הלב הכואב של אדלשטיין ישכנע את חסידי בעלז להישאר בבית בתפילת "ונתנה תוקף" של יום כיפור.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא.

הכישלון כידוע הוא יתום. אתמול ניסה נתניהו לארגן לו עוד אבא. במסיבות העיתונאים בימי הצלחה בארץ או בוושינגטון, נתניהו מעולם לא טרח להזכיר את בני גנץ, ראש הממשלה החליפי. אתמול דווקא כן. הפלא ופלא

"נחמיר את ההנחיות. נדון עם בני גנץ ועם החברים", אמר נתניהו. ראש הממשלה לא דן עם החליפי שלו לפני ההסכם עם איחוד האמירויות ולא הזמין אותו לוושינגטון, אבל לפני שמטילים גזרות על הציבור – מזמינים את גנץ, מתייעצים איתו והופכים אותו לשותף מלא בכישלון.

עוד 487 מילים

תיעוד החסידים תקועים בגבול בלארוס בתנאים מחפירים

סרטון שהגיע לידי זמן ישראל מתעד את מצבם הירוד של מאות חסידי ברסלב אשר ניסו להגיע מבלארוס לאומן, ולא הורשו להיכנס לשטח - בעוד נהגי משאיות שנחסמו בגבול מתייחסים אליהם בלעג ● "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף... צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי... אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים", אומר בסרטון אחד הנהגים

כ-1,500 חסידי ברסלב נתקעו בין בלארוס לאוקראינה, בדרכם לקברו של הרבי נחמן באומן, ונהגי המשאיות שנחסמו בגבול אינם מרוצים. סרטון שהגיע לידי זמן ישראל וצולם על ידי אחד מנהגי המשאיות מתעד את המתרחש שם כעת.

"שמו פה אוהלים, ממש אללה אכבר", אומר הנהג המצלם, שזהותו אינה ידועה, בגיחוך. "מישהו ישן פה? כל הרכב מטונף… צואה ושתן בכל מקום, איזה יופי… אפשר להתחרפן, אבל הם רוקדים. חסרות להם רק נערות ליווי. אירגנו להם פה מסיבה…"

לפי ההערכות של ממשלת אוקראינה, כ-40 אלף חסידים פוקדים אותה לקראת ראש השנה היהודי בימי השגרה. השנה הגבילה אוקראינה את מכסת הישראלים שיכולים להיכנס אל גבולותיה ל-3,000, ואסרה את כניסתם של שאר החסידים.

בימים האחרונים ניסו החסידים לחצות את הגבול, ברגל או דרך הנהר, אך נעצרו על ידי צבא אוקראינה והוחזרו לבלארוס.

גם בשעה זו, נמצאים בקו הגבול לא מעט חסידים ולא חוזרים על עקבותיהם. מנהיגי חסידות ברסלב פועלים באמצעות שר הפנים אריה דרעי בניסיון לפתור את המשבר מול ממשלת אוקראינה. אך עד כה לא הושגו תוצאות מול הממשלה, וגם לא יצאה הנחיה המורה לחסידים לחזור על עקבותיהם. בינתיים, הצלב האדום סיפק לחרדים שם סיוע, ובכלל זה אוהלים ואוכל.

ממשרד החוץ הישראלי נמסר כי שר החוץ גבי אשכנזי הנחה את השגרירויות בקייב ובמינסק להגיע לאזור הגבול בין המדינות, לוודא שלחסידים יש את הציוד הדרוש, כולל מזון ושתייה, ולנסות למנוע הידרדרות של המצב.

לזמן ישראל נודע כי השגרירויות של ישראל בבלארוס ובאוקראינה עומדות בקשר גם עם חברות התעופה, בניסיון לפתור את המשבר. ואולם לישראל אין כל סמכות רשמית להורות לחסידים להתפנות מהגבול.

"מי שגרם לכל זה אלה לא החסידים. הגענו לפה כי היו דיבורים על מתווה שניתן יהיה להיכנס לאוקראינה מהגבולות הסמוכים", אמר לזמן ישראל חיים וייצהנדלר, דובר חסידי ברסלב שנתקעו בגבול. "הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש.

"הבנו שמדינת ישראל שלחה מכתב אנטישמי לנשיא אוקראינה על כך שאנו באים להדביק את כל האוקראינים בקורונה, והמכתב הזה תלוי בכל כפר נידח באוקראינה והאנטישמיות פה הרימה ראש"

"כששמענו שזה המצב, חזקה עלינו צוויו של רבי נחמן, שאמר לנו לפני פטירתו לא לפספס ראש שנה אחד, וכמו שאמר תלמידו אפילו תהיה כל הדרך חרבות וסכינים שלופים, אני אזחל לאומן, אז אנחנו מאמינים בצדקת דרכנו. רק חבל שמדינת ישראל, כמדינה יהודית, מצרה את צעדיה בכל הקשור ליהדות, דת וחרדים.

"אנחנו נמצאים פה תחת כיפת השמיים בגשם זלעפות כבר שעתיים. נשים עם תינוקות בעגלות, נכים בכיסאות גלגלים, ואפילו כוס תה וכוס מים אף נציג ישראלי לא הביא לנו. בראש השנה הגיע הזמן לתקן אפילו במעט את הנזקים שמדינת ישראל גרמה לנו, ולתת לנו להיכנס. כי מפה רק למקום אחד אנו נוכל ללכת – לאומן באוקראינה".

זמן ישראל פנו לתגובה גם לשר הפנים, אך טרם התקבלה התייחסותם לעניין.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה... כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל ... המשך קריאה

כמו נתניהו אף אחד לא לוקח אחריות. בושה וחרפה וחילול השם שזו עבירה גדולה מעבודה זרה. אף אחד לא שם מסיכה… כל השקרים לגבי ריחוק מתגלים בצילום וידאו אחד. הלכלוך וטינופת סביב מזכיר שטייטל בפולין של המאה התשע עשרה ולא קבוצה של מאמינים מגובשים. חארות שכל אוקראיני שראה את הניירות מאחל שלא יכנסו, מחזקים סטראוטיפים אנטישמיים. אין מנהיג ישראלי שמגיב לדברים.. הם לא מסכנים.. הם גועליים.

עוד 437 מילים ו-1 תגובות

פרשנות 8 שאלות שדנה ויס לא שאלה את ראש המוסד

יונית לוי הכריזה בחדשות 12 על "ראיון נדיר" עם ראש המוסד, שהתרחש מיד לאחר טקס החתימה על ההסכמים עם איחוד האמירויות ובחריין בוושינגטון ● אלא שבמקום לנצל את הבמה כדי לשאול את יוסי כהן שאלות קשות, דנה ויס נראתה יותר כמו מעריצה נלהבת שפגשה זה עתה את מלך הכיתה ● ערן הילדסהיים ניסח כמה שאלות אפשריות, שמזכירות קצת יותר עיתונות מאשר דוברות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
2
שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים. מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר"... המשך קריאה

שאלות מתבקשות אולי, אך העיתוי לא התאים.
מדובר כאן בראיון "על רגל אחת" במהלכו אי אפשר לשאול שאלות נוקבות כמו אלו שמציע המחבר. ערוץ 12 הטעה במכוון ובידיעה את צופיו בהכריזו על ראיון "נדיר". הטעיה מכוונת שתכליתה אחת היא: לזכות ברייטינג גבוה. על כן לא הייתי מאשים ישירות את הגברת וייס, אלא את מנהלי הערוץ.
שאלות כמו אלו שמציע מחבר המאמר הנ"ל נשאלות במהלך ראיון ארוך או בלשכתו של ראש המוסד או באולפן הטלויזיה.

עוד 812 מילים ו-2 תגובות

גילה גמליאל, השרה להגנת הסביבה, מתעכבת בינתיים בגיבוש מדיניות מיחזור בקבוקי פלסטיק של 1.5 ליטר, למרות שכך ממליצים הגורמים המקצועיים ששכר משרדה, ולמרות שזו המגמה בכל העולם המפותח ● איך קשורות לכך חברות המשקאות והמפלגות החרדיות, ולמה השם "רמי לוי" עולה בכל דיון שבו ממסמסים את היוזמה? ● פרשנות

עוד 693 מילים

מיוחד המיליארדר שהעולם אוהב לשנוא

המתקפות הפוליטיות והתקשרותיות נגד המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס - שתומך בארגוני שמאל ובחיזוק הדמוקרטיה בארץ ובעולם - נושאות אופי אנטישמי ברור ● למרות זאת, יש יהודים לא מעטים שמרשים לעצמם להצטרף לחגיגה ● יאיר נתניהו האשים את סורוס כי הוא "הורס את ישראל מבפנים" ● אך אברהם פוקסמן מהליגה נגד השמצה, שתקף את סורוס בעבר, כבר מכה על חטא: "האנטישמיים הצליחו להפוך אותו לאייקון, ולכן יש לנו אחריות לצאת להגנתו"

עוד 2,388 מילים

רקע הכל אודות סורוס

מיהו הפילנתרופ היהודי שנמצא במרכז תיאוריות קונספירציה של הימין

עוד 1,365 מילים

נתניהו: "ייתכן שלא תהיה ברירה אלא להחמיר את ההנחיות"

שר האוצר כ"ץ: שכר השרים וחברי הכנסת יופחת; יינתן תמריץ כספי למעסיקים שלא יוציאו את העובדים לחל"ת ● טווח היציאה מהבית בסגר הוכפל מ-500 מטרים לקילומטר ● גמזו: "ישראל כולה נצבעה באדום ובכתום" ● ועדת החינוך אישרה את הפסקת הלימודים למשך שבוע אחד - ולא לשלושה, כפי שביקשה הממשלה; בשבוע הבא תדון הוועדה בהפעלת הגנים הפרטיים

עוד 53 עדכונים

עדכונים מהחזית נתניהו נזכר שיש לו משפט לנהל

בעוד ראש הממשלה חותם על הסכמי שלום סודיים בטקסים נוצצים בוושינגטון ונכשל בהתמודדות עם הקורונה בישראל, החל הנאשם נתניהו להתכונן לקראת תחילת שלב ההוכחות במשפטו בעוד ארבעה חודשים ● יובל יועז מביא מקבץ התפתחויות מהימים האחרונים

עוד 865 מילים

גם המפגינים מבולבלים: "מובילי המחאה לא יגיעו לבלפור, יהיו פעילים שכן"

תוכנית הסגר לא כוללת התייחסות להפגנות, והממשלה טרם החליטה האם להגבילן במהלכו ובאיזה אופן ● בינתיים, תנועת הדגלים השחורים החליטה שלא להפגין נגד נתניהו בירושלים, וארגונים אחרים כמו "מחאת היחידים" מחכים לכללים שתקבע הממשלה ● אמיר השכל: "נחשוב על צעדינו הבאים אחרי שנבין את חוקי המשחק" ● אחד המפגינים: "מקווה שהסגר לא יעמיד אותי בדילמה"

עוד 1,162 מילים ו-1 תגובות

הח"כית החדשה "נטשה" את יעלון עוד לפני שנכנסה לרשימתו

בין שלל העריקים הפוליטיים ומפרי ההבטחות לבוחר, הסיפור של מיכל קוטלר-וונש עבר מתחת לרדאר ● הח"כית הטרייה - שנכנסה לכנסת מטעם סיעת תל"ם ודילגה מיד לסיעת כחול-לבן בקואליציה - מודה כי כבר לפני הבחירות לא הזדהתה עם מדיניותו של יעלון ● אבל הוא ואנשי תל"ם התעלמו מסימני האזהרה, והעניקו לה מקום אטרקטיבי ברשימה ● קוטלר-וונש בתגובה: "אני מחויבת לאזרחי ישראל"

עוד 1,364 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה