הרבה גוונים לאתגר:
יש שתמיד התנגדו לציונות,
ויש שסולדים מעמיתים יהודים (מקנאים בהצלחות? משליכים דעות קדומות? הולכים אחרי צו אופנה? באמת חושבים שיש קשר בין יהדות לציונות לפשיזם של ממשלה מסויימת? רוצים בסיום הכיבוש ושלום?).
חלק משמעותי הוא אלו שהולכים אחרי הנרטיב העכשווי שנפוץ באוניברסיטאות והופץ על ידי חברי סגל.
זה כולל צעירות/ים שהיו חברים של יהודים וילדי ישראלים, ופתאום ניתקו קשר בגלל התפיסה הרווחת.
חלקם לא מוכנים ולא בנויים לשמוע על מלחמה צודקת ועל גוונים שונים של ישראליות.
יש סולדים מטראמפ ומפחדים מפשיזם, אבל בארהב הם מקבלים את זה כתוצאה של משחק דמוקרטי, בעוד שלגבי ישראל במלחמה הם יכולים לשחרר את כל התחושות ולבקר ולהתנתק.
יש ארגונים באקדמיה שמאותתים למרצים יהודים וישראלים לשעבר איך לציית ומה מותר להגיד אם בכלל.
מה שאוסר לעשות לגבי אפרו-אמריקאים ומוסלמים מותר לעשות ליהודים "פריבילגיים"
ויש ממשלה של פשיזם מושחת אנטי דמוקרטי משיחי ומשתמט שדוגל בכיבוש וטרנספר ומלחמה מדממת.
בעיה קשה