כתבה חרטא בלבן. נרטיב שקרי, חד־צדדי ובעיקר מנותק מההקשר ההיסטורי.
הניסיון לצייר את 1948 כסיפור פשוט של עם ילידי שישב כאן בשלווה, עד שהגיעו היהודים וגירשו אותו, הוא עיוות של המציאות. ב־1948 פרצה מלחמה, והיישוב היהודי נלחם על קיומו מול כוחות ערביים מקומיים ומדינות ערב שפלשו לשטח מדינת ישראל שזה עתה קמה.
הטענה ש"הערבים גורשו" כאילו זו הייתה הסיבה והמהות של האירועים פשוט אינה מתארת את התמונה. היו מי שעזבו, היו מי שנמלטו, היו מי שפונו, והיו גם מי שנשארו — והם וצאצאיהם חיים כאן עד היום. המציאות הייתה תוצאה של מלחמה, לא אגדה פשטנית על קולוניאליסטים שהגיעו משום מקום וגירשו אוכלוסייה שישבה כאן ללא כל הקשר לסכסוך.
והניסיון להחיל על היהודים את הנרטיב הקולוניאלי פשוט לא מחזיק מים. יהודי שחוזר לארץ ישראל אינו קולוניאליסט שחוזר למושבה זרה. זו ארץ אבותיו, המקום שבו נוצרה ההיסטוריה הלאומית שלו ושאליו היהודים שמרו זיקה במשך אלפי שנים.
אפשר להתווכח על מה שקרה ב־1948. אפשר לבקר החלטות, מעשים ותוצאות. אבל אי אפשר למחוק את העובדה הבסיסית: הייתה מלחמה, הערבים פתחו במלחמה נגד הקמת המדינה היהודית, המלחמה הסתיימה בתבוסתם — ומה שקרה בעקבותיה לא ניתן להבנה בלי העובדה הזאת.
הגיע הזמן להפסיק למחזר את הנרטיב השקרי של "ילידים תמימים מול קולוניאליסטים זרים". ההיסטוריה הרבה יותר ברורה ומורכבת מזה.
