תגובת מחבר המאמר לתגובה למאמר של ofertork (שיכונה "עופר"):

הנושא רחב ומורכב, אך בלית ברירה אגיב באופן חלקי ויחסית בקצרה.

הקדמה:
ראוי להדגיש, כי ככלל חברי הקואליציה הנוכחית מטעים את הציבור לגבי הנושא הנדון.
לדעתי, מטרתם הסופית של חברי הקואליציה היא לא באמת לקדם שיטה תקינה יותר לניהול המדינה, לרבות בהקשר לבג"ץ. מטרתם הסופית היא לקדם את האינטרסים שלהם: האישיים (קריירה וכו') והקולקטיביים (האג'נדה הפוליטית וכו'); וזה כמובן תקין.
מה שלא תקין הוא שלשם קידום האינטרסים שלהם רבים מחברי הקואליציה מוכנים לפעול באופן לא חוקי.
אבל, הם נתקלים במכשולים בביצוע פעולותיהם הלא חוקיות, וזאת בין היתר בדוגמת פסיקות בג"ץ, שחובתו לפי חוקי המדינה, לוודא שרשויות המדינה פועלות באופן חוקי, וזאת כדי להגן על אזרחי המדינה, אתה ואני.
וזו הסיבה המרכזית לביקורת ולפעולות הקואליציה נגד בג"ץ, שמשמשים רק אמצעי להשגת מטרתה הסופית של מימוש – פעמים רבות באופן לא חוקי – של האינטרסים של חברי הקואליציה.

כך למשל, מחקר של ארגון "שומרים" (קישור למטה) מצא כי חברי הקואליציה הנוכחית בעצמם עתרו לבג"ץ פעמים רבות כדי לקדם את האינטרסים שלהם! לדוגמה: הליכוד – 37 עתירות, עוצמה יהודית 34, איתמר בן גביר 31, דוד אמסלם 9 ונתניהו 6. (https://www.shomrim.news/hebrew/court-petitions-ranking).

זאת ועוד, הקואליציה ניסתה לקדם בחירת שופטים מזרחיים לביהמ"ש העליון, בטענה שיש פגיעה בייצוג של מזרחים שם. טענה זו חסרת משמעות בימינו, ניסיון שווא לעורר את "השד העדתי", שלמעשה אינו קיים כבר מזה זמן רב. לדוגמה, לפי סקר שנערך ב-2022 בקרב מדגם מייצג את האוכלוסייה בישראל נמצא, כי רק כ-2% מהמזרחים עצמם (!) רואים את הנושא העדתי כמרכזי בישראל. כלומר, עבור המזרחים עצמם אין בעיה ומשמעות של הנושא העדתי. אבל, הקואליציה השתמשה בטיעון המזרחי חסר הבסיס כדי לנסות לקדם לביהמ"ש העליון שופטים שיפסקו באופן לא חוקי שיקדם את האינטרסים הלא חוקיים שלה. הדאגה לייצוג של המזרחים מצד יו"ר הליכוד נתניהו, יריב לוין שר המשפטים ושמחה רוטמן ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט, שהם ראשי קידום "הרפורמה המשפטית" והביקורת נגד בג"ץ, שכולם אשכנזים (!) נראית מראית עין ולא אמיתית.

תמיכה בטענה זו קיימת גם בכל מה שהתרחש לגבי בחירת מבקר המדינה. הקואליציה בחרה בעבר את מבקר המדינה הקודם, מתניהו אנגלמן, שהוא אשכנזי, ולאחרונה תמכה במינוי כמחליפו את מיכאל ראבילו שהוא לא מזרחי (ממוצא איטלקי). אם לקואליציה היה כה חשוב מתן ייצוג למזרחים (כמו שהיא טוענת בקשר לשופטי ביהמ"ש העליון), היא יכלה לסיים את הדומיננטיות האשכנזית בתפקיד מבקר המדינה שרווחה עד למינויו של אנגלמן במינוי מבקר ממוצא מזרחי; אבל היא לא עשתה זאת גם לגבי אנגלמן וגם לגבי ראבילו. לנתניהו היה חשוב יותר למנות למבקר המדינה את ראבילו, שפעל כעורך הדין של נתניהו (!), ולכן לבטח היה מקורב לנתניהו, על כל מה שיכול לנבוע מכך.

ויודגש, כי בדיקה שבצעתי לאחרונה מצאה, כי בניגוד לרושם שיכול להתעורר מהביקורת הרבה של הקואליציה נגד בג"ץ, בפועל הוא פוסק פעמים רבות לטובת הקואליציה. אבל זה לא מספיק לקואליציה, היא רוצה שהוא יפסוק תמיד לטובתה, גם כאשר היא פועלת באופן לא חוקי.

לסיום ההקדמה: להערכתי, סביר שרבים מחברי הקואליציה מרוצים מהאופן שבו הם מטעים רבים מהציבור לגבי הסיבה האמיתית לביקורת שלהם נגד בג"ץ: הרצון לפעול באופן לא חוקי לשם קידום האינטרסים שלהם. מאיתנו, האזרחים "הפשוטים" של המדינה, דורשים לפעול באופן חוקי; אבל רבים מחברי הקואליציה לא רואים את עצמם כפופים לחוק – האבסורד ברור.

כעת אגיב לטענות עופר לגופן.

עופר טען בתגובתו: חוק בכנסת או החלטה בממשלה דרושה להיות ברוב של קולות לאחר דיונים להבדיל מהחלטה של דן יחיד …
תשובתי:
א) הרוב המכריע של העתירות לבג"ץ, ולכן גם פסיקותיו, הן ביחס לפעולות והחלטות הממשלה על משרדיה ושריה השונים, ולא ביחס לחקיקה של הכנסת. לפיכך, ראוי שהדיון הקצר כאן יתמקד בפסיקת בג"ץ ביחס לממשלה (הרשות המבצעת) ולא הכנסת (הרשות המחוקקת). ובהקשר לכך:
– גם בבג"ץ החלטות מתקבלות, כמו שעופר ציין לגבי הממשלה, לאחר שמתקיים דיון. עם זאת, הליך הדיון בבג"ץ מתקיים אפילו באופן יותר נרחב מאשר בממשלה, וזאת כי הוא מתקיים ב-3 רמות: בין הצדדים לעתירות לבג"ץ לבין עצמם, בין הצדדים לשופטי בג"ץ, ובין שופטי בג"ץ לבין עצמם.
– פסה"ד של בג"ץ לא ניתנים על ידי דן יחיד! המספר המינימלי של הרכב שופטים הוא 3, ובנושאים חשובים הרבה יותר. להלן רק מספר דוגמאות, מיני רבות: ההרכב שדן בביטול עילת הסבירות (15 שופטים), בחוק יסוד הלאום (11), מינוי אריה דרעי לשר (11), וגיוס תלמידי הישיבות (9).
– גם החלטות בג"ץ ניתנות ברוב של קולות השופטים שבהרכב, או פה אחד – לפי עמדות השופטים בכל תיק. קח לדוגמה אחת, מיני רבות, את פסה"ד של בג"ץ בנושא ביטול עילת הסבירות שהוזכר לעיל – 8 שופטים תמכו בביטול התיקון לחוק בהקשר זה בעוד ש-7 שופטים התנגדו לכך. ולכן, ברוב קולות של 1, כאמור, בוטל התיקון לחוק שביטל את עילת הסבירות.
– קח בחשבון שבכל מקרה, גם הליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון נעשה על ידי הועדה למינוי שופטים, שחוקי המדינה שנחקקו על ידי נבחרי הציבור בעבר (!) קובעים על מאפייניה. ולפי חוקים אלו, המבנה שלה כולל ייצוג של גורמים שונים בישראל, ונדרש רוב גדול של 7 מתוך 9 חבריה כדי למנות שופט לעליון. כלומר, ההליך הדמוקרטי מיושם גם במינוי של שופטי בג"ץ (שהוא אחד מ"הכובעים" של ביהמ"ש העליון).

עופר טען: במילים אחרות כל הנאמר הוא על רצון לשילטון יוריסקרטי .
תשובתי:
א) קיום ביקורת שיפוטית של בג"ץ על הרשויות המבצעת והמחוקקת אין משמעותו שהמדובר בשילטון יוריסקרטי. כי יוריסקרטיה משמעותה העברה מבנית ונרחבת של כוח הכרעה פוליטי מן המוסדות הייצוגיים אל מערכת המשפט, וזה לא מה שמתרחש כעת בישראל.
ב) קיום ביקורת של הרשות השופטת על שתי הרשויות האחרות היא חלק קבוע מדמוקרטיה, שמורכבת מאיזונים ובלמים בין 3 הרשויות, כדי למנוע שחיתות של נבחרי הציבור. כי כידוע "הכוח משחית".
ג) וככל ששתי הרשויות, ובכאמור בעיקר זו המבצעת/הממשלה, פועלות יותר בחוסר חוקיות, כך חובת הרשות השופטת (בהקשר שלנו בג"ץ) להתערב כדי לרסן אותן ולמנוע את פעולותיהן הלא חוקיות. ובג"ץ עושה זאת לטובת אזרחי המדינה, אתה ואני.
ד) להלן מספר דוגמאות מלאחרונה, מיני רבות, של פסיקות בג"ץ שהן לטובת אזרחי המדינה.
מיגון בתי הספר בשדרות ועוטף עזה – בג"ץ פסל את החלטת המדינה להסתפק במיגון חלקי, לנוכח הסיכון הממשי לחיי התלמידים והצוות, וקבע שההחלטה חרגה ממתחם הסבירות.
תקצוב שילוב ילדים עם מוגבלויות בחינוך הרגיל – פרשת יתד – בג"ץ התערב בהחלטת משרד החינוך שלא לממן כראוי את הסיוע הנדרש לשילוב הילדים, בין היתר בשל הפגיעה בזכות החוקית לחינוך ובשוויון.
ייצוג נשים במינויים בכירים – 2025: בג"ץ קבע שהממשלה לא קיימה את חובתה לפי החוק (!) לפעול לייצוג הולם של נשים בתפקידי מנכ"לים ובמשרות בכירות הפטורות ממכרז, והורה לה לקבוע הנחיות ליישום החובה

עופר טען בתגובתו: אם בג"ץ יחליט לשלול את כל הרכוש של האזרחים מי ימנע את קיום ההחלטה?
תשובתי:
א) טענה זו מבלבלת בין המילה האחרונה לבין כוח בלתי מוגבל. בכל מערכת משפט חייבת להיות ערכאה אחרונה – אחרת נזדקק לבית משפט מעל בית המשפט העליון, ואחר כך לבית משפט מעליו, עד אין סוף. בג"ץ הוא הערכאה האחרונה, אך הוא אינו מעל החוק: חוק־יסוד השפיטה קובע במפורש כי גם השופטים כפופים לדין, שככלל כולל את חוקי המדינה וההלכה הפסוקה.
ב) גם על החלטה של בג"ץ יש למעשה מעין "ערכאת ערעור" מסוימת, וזאת בצורה של דיון נוסף שיכול להתקיים בבג"ץ, אך בהרכב גדול יותר של שופטים מזה שנתן את פסה"ד הנדון.
ג) לעניות דעתי, אם תינתן החלטה כזו של בג"ץ (לשלול את הרכוש של כל האזרחים), שלא תיפסל במסגרת דיון נוסף, אז הרשויות שאחראיות על אכיפת החוק במדינה (כדוגמת בעיקר המשטרה) ישקלו אם יש מקום לבצע החלטה כזו, האם מתנוסס מעל החלטה כזו דגל שחור של "החלטה לא חוקית". והם יוכלו למנוע ביצוע של החלטה כזו. גם לציבור עצמו יהיה את הכוח לפעול נגד קיום החלטה כזו, במסגרת פעילות חוץ-פרלמנטרית שלו, כדוגמת הפגנות וכו'.
ד) יודגש, כי לא טענתי במאמר כי בג"ץ יכול לפעול "ככל העולה על רוחו"! ההפך, הדגשתי כי בג"ץ כפוף לדין. זאת, לעומת נבחרי הציבור שטוענים השכם והערב שכנבחרי הציבור הם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם, ומבחינתם זה גם כולל לפעול שלא לפי החוק.

נראה שדי בכך.