ישראל הגישה ביום שישי שני ערעורים על החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) להוציא צווי מעצר לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר הביטחון לשעבר יואב גלנט.

הערעורים, שהוגשו על ידי ד"ר גלעד נועם ממשרד היועץ המשפטי לממשלה, התמקדו במה שישראל טוענת שהינם "ליקויים פרוצדורליים חמורים" בהחלטת התובע של בית הדין כרים קאן לבקש צווי מעצר לנתניהו וגלנט.

הערעור הראשון עוסק בטענת ישראל כי קאן היה חייב להוציא הודעה חדשה על חקירתו באשר להאשמות הקשורות לניהול המלחמה בעזה בעקבות הפלישה והטבח של חמאס ב-7 באוקטובר. במקום זאת, הוא הסתמך על הודעה שהוצאה בשנת 2021 על חקירה שבית הדין פתח בה באותה תקופה.

ישראל מציינת כי לשכת המשפט המקדים של בית הדין – שאישרה את בקשת חאן לצווי מעצר – ציינה כי בית הדין "קיבל בשתיקה" שחקירה "עשויה להשתנות עד כדי כך" שתידרש הודעה חדשה.

התובע הראשי של בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג כרים קאן (במרכז) מכריז על החלטו לבקש צווי מעצר נגד בנימין נתניהו, יואב גלנט, יחיא סנוואר, אסמאעיל הנייה ומוחמד דף, 20 במאי 2024 (צילום: צילום מסך, ICC)

הודעה היא רכיב מרכזי באמנת רומא שעל פיה פועל בית הדין, שכן היא נועדה לאפשר למדינה הנחקרת לבצע חקירות משלה לגבי ההאשמות שמעלה התובע ולהעביר את הטיפול בהן למערכת המשפט שלה, עקרון הידוע בשם "משלימות".

ישראל טוענת כי קאן מעולם לא נתן לה הזדמנות כזו ובכך הפר עקרון יסוד של בית הדין, שנועד להגביל את סמכות השיפוט שלו במקרים שבהם המדינה הנחקרת מחזיקה במערכת משפט עצמאית.

בהחלטתו לאשר את צווי המעצר מצא בית הדין כי הרף לשינוי בחקירה לא התקיים, אך ישראל טענה בערעורה כי ההאשמות שנחקרו בשנת 2021 וההאשמות הנוכחיות שנחקרות בעקבות המלחמה הנוכחית שונות באופן משמעותי, ולכן קאן היה צריך להוציא הודעה חדשה לפני שביקש צווי מעצר.

בערעור השני טוענת ישראל כי החלטת בית הדין שאין לה זכות לערער על סמכות השיפוט שלו – ושגם אם הייתה לה זכות כזו, היא לא יכלה לעשות זאת עד לאחר הוצאת צווי המעצר – מהווה פגיעה בלגיטימציה של בית הדין.

"הלגיטימציה של בית הדין תלויה, במידה שווה, גם בביצוע אפקטיבי של תפקידו וגם בציות להגבלות סמכות השיפוט שלו", נכתב בערעור.

כרים קאן, התובע הבינלאומי בבית הדין הפלילי בהאג, 2022 (צילום: AP Photo/Peter Dejong)

ישראל אף טוענת כי בית הדין התעלם מהחלטתו משנת 2021 כאשר קיבל את "מדינת פלסטין" כחברה בבית הדין. באותה עת החליט בית הדין כי ידון ב"שאלות נוספות של סמכות שיפוט" רק אם התובע יגיש בקשות לצווי מעצר נגד ישראלים.

ישראל טענה במענה הראשוני לבקשת קאן להוצאת צווי מעצר כי תנאי הסכמי אוסלו, שנחתמו על ידי ישראל והגופים המייצגים את הפלסטינים, שוללים במפורש כל סמכות שיפוט משפטית של גוף פלסטיני כלשהו על אזרחים ישראלים.

מכיוון שבית הדין פועל על ידי העברת סמכות שיפוט מצד החברות בו לצורך העמדה לדין על עבירות לכאורה לפי אמנת רומא, טענה ישראל כי לפלסטינים מעולם לא הייתה סמכות השיפוט הנדרשת להעברה לבית הדין מלכתחילה.

אך בית הדין דחה את זכותה של ישראל לערער על סמכות השיפוט שלו בכלל.
ישראל ציינה בערעורה כי ההחלטה מ-2021 לקבל את מדינת פלסטין לבית הדין "לא עסקה במפורש" בטענות הקשורות להסכמי אוסלו, וקבעה ששאלות אלו יוכרעו אם וכאשר יוגשו בקשות לצווי מעצר.

כתוצאה מכך, טוענת כעת ישראל, החלטת בית הדין לדחות את זכותה לערער על סמכות השיפוט שלו הובילה לכך שהיא "נשללה שלא בצדק מזכותה לערער על סמכות השיפוט, והובילה גם להוצאה לא צודקת של צווי מעצר נגד ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון לשעבר".