בית המשפט העליון פרסם את פסק הדין בעתירות נגד פיטורי ראש שב"כ רונן בר וקבע כי החלטת הממשלה לסיים את כהונת ראש שב"כ התקבלה בהליך לא תקין ובניגוד לדין.

בתוך כך, נקבע כי הממשלה לא עמדה בחובתה להביא את סוגיית סיום כהונת ראש שב"כ לפני הוועדה המייעצת לעניין מינויים לתפקידים בכירים; כי ההחלטה התקבלה כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד בניגוד עניינים נוכח החקירות בעניינם של מקורביו; כי ההחלטה התקבלה ללא תשתית עובדתית; וכן מבלי שהתקיים שימוע כדין לראש שב"כ.

נוכח הודעת ראש שב"כ על כוונתו לסיים את כהונתו, נקבע כי בנסיבות העניין אין צורך במתן סעד מעשי.

הנשיא עמית הדגיש בפתח פסק דינו כי העובדה שראש שב"כ הודיע על כוונתו להתפטר אינה מייתרת את הצורך להכריע במחלוקת בין הצדדים. זאת, כך נקבע, משום שהחלטת הממשלה היא החלטה חסרת תקדים בתולדות מדינת ישראל: החלטה על סיום כהונתו של ראש שב"כ, אחד משבעת בכירי השירות הציבורי שנדרשים באישור הוועדה המייעצת וראש ארגון ביטחון.

על רקע זה התעוררו בעתירות שאלות כבדות משקל בנוגע לחוקיות ההליך החריג והתקדימי, וכן ביחס לפעילותו התקינה, לעצמאותו, לממלכתיותו ולאי-תלותו של שירות הביטחון הכללי.

הנשיא הוסיף כי ראש השב"כ – אשר עומד בראש שרשרת הפיקוד הארגונית ומשמש כגורם מקשר בין הדרג הפוליטי ובין הדרג המקצועי – הוא שומר סף שחובתו להבטיח כי השב"כ עומד במשימתו לשמור על סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו.