ביום שישי, שעות אחדות אחרי ההתקפה הראשונה של צה"ל והמוסד על מתקני הגרעין ואתרי שיגור הטילים באיראן, שכללה גם חיסול ממוקד של בכירים רבים בצמרת השלטון – אירוע שקשה לזכור דבר דומה לו בהיסטורית המלחמות בין אומות – שררה באולפני הטלוויזיה אופוריה מוחלטת. כמו שקורה בישראל כמעט תמיד בתחילת מלחמה. כשהמטוסים רועמים, הטאלנטים רוטטים.

צחי הנגבי, ראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל), הגיע באותן שעות של ערב שבת – עוד לפני מתקפת הנגד האיראנית הראשונה – לראיון ב"פגוש את העיתונות" של ערוץ 12. הוא נשאל על ידי בן כספית ועמית סגל האם להערכתו אנחנו עומדים בתחילתה של המערכה, באמצעה או אולי כבר לקראת סופה. הנגבי היסס לרגע, בחר את מילותיו בקפידה וענה בשקט: "אנחנו רק בהתחלה של ההתחלה".

זו הייתה דרכו האלגנטית לומר: תקופה קשה לפנינו.

הבניין בבת ים שנפגע מהטיל האיראני. 15 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מלחמת ישראל-איראן היא לא אירוע ביטחוני שעומד להתייצב ולהיפתר תוך זמן קצר, אלא מהלך היסטורי שאין כרגע טעם לנסות ולהעריך מתי ואיך הוא יסתיים. כמו שאמר הנגבי, אנחנו עדיין בהתחלה של ההתחלה.

ברשת CNN אמרו הבוקר כי מומחי הביטחון מעריכים שהמלחמה תימשך "שבועות ולא ימים". לפי גורם בכיר בבית הלבן שצוטט ב-CNN, ממשל טראמפ מודע לתוכניות הישראליות הבאות ותומך בהן, גם אם לא בפומבי.

אם יש שיעור אחד ברור שההיסטוריה מלמדת אותנו, זה שאין שום טעם ואין שום יכולת להעריך אירועים היסטוריים מתוך עין הסערה. ובטח כשאנו עדיין נמצאים בהתחלה של ההתחלה של האירוע. ההיסטוריה מלאה תפניות דרמטיות שהצטיירו בעיני בני הזמן כניצחונות כבירים והתבררו בהמשך כמפלה, ולהפך – אירועים שנחוו כאסון גדול ובמרוצת השנים נתפסים בצורה שונה לחלוטין.

כל מי שמתיימר לחזות כבר בשלב המוקדם הזה איך יסתיים האירוע הטקטוני שאנו בתחילתו – פשוט מבלבל את המוח.

יכול להיות שנחזה בהמשך בנפילתו של המשטר באיראן ובעיצוב מחדש של פני המזרח התיכון במתכונת שתבצר את מעמדה האסטרטגי של ישראל, כפי שמבטיחים האופטימיסטים האופוריים. יכול להיות שאנו עדים עכשיו ל"רגע המורשת", שיגדיר לדורות הבאים את עידן נתניהו, ויגמד את כל מה שקדם לו.

על הדעת עולים גם תסריטים אחרים, מבהילים בהרבה, שעל מנת לשמור על חוסן נפשי הכרחי, עדיף להדחיק לעת עתה.

אישה מביטה לרחוב מבין תריסים שנשברו מהדף טיל איראני ברחובות. 15 ביוני 2025 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

מה שכבר ברור – ושהוכח שוב ושוב במרוצת השנתיים האחרונות – זה שישראל מנוהלת על ידי הנהגה פוליטית נטולת כישורי ניהול, שמקדישה את עיקר זמנה ומרצה ליחסי ציבור ולשימור כוחה הפוליטי. אין סיבה להניח שזה עתיד להשתנות פתאום – ואלה חדשות מדאיגות מאוד.

אנחנו ניצבים על ספה – או בעצם כבר בעיצומה – של עוד סדרת משברים בתחבורה, בחינוך, בבריאות, בביטחון הפנים, ברווחה וכן הלאה. אנו זקוקים כעת יותר מאי-פעם להנהגה פוליטית שתהיה מסוגלת להתעלות לגודל השעה ולקבל אך ורק החלטות המשרתות את טובת האומה כולה.

קשה להאמין שזה יקרה.

אסור לשכוח לרגע: ההישגים הצבאיים המדהימים של חיל האוויר, של מערך המודיעין ושל המוסד בפתיחת המלחמה, לא מעלימים בבת אחת את כל הבעיות שהעסיקו אותנו קודם לכן.

החטופים עדיין בעזה. האסון ההומניטרי ברצועה הולך ומחריף. הגדה המערבית על סף התלקחות. מערב הנגב והגליל העליון עדיין זקוקים לשיקום ארוך ויקר. מערך המילואים של צה"ל עדיין מתוח עד קצה גבול היכולת. האלימות ממשיכה להשתולל, בחברה הערבית ולא רק שם. גם המחלוקות הפנימיות לא נפתרו ברגע שטייסי חיל האוויר – אותם "סרבנים קפלניסטים" שעברו בשנתיים האחרונות מסע שיסוי וביזוי – המריאו לטהרן.

בשש אחרי המלחמה, כמאמר הקלישאה, נפגוש שוב את כל צרותינו הקודמות, ובגרסאות מבהילות יותר.

פגיעת טיל ששוגר מאיראן במרכז תל אביב, 13 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Tomer Neuberg)

בתוך פחות משנתיים עברנו רכבת הרים שכללה טעימה מכל המלחמות והטראומות הגדולות של עברנו הלאומי:

מתחושות השואה לנוכח הטבח האכזרי בשבעה באוקטובר, דרך המחדל הצבאי והמודיעיני שהזכיר את מלחמת יום כיפור, תקופת ההתשה הארוכה בצפון הארץ, השעטה הצבאית קדימה והקריאות המשיחיות שהזכירו את מלחמת ששת ימים, המכות שהונחתו על ביירות שהזכירו את שתי המלחמות הגדולות בלבנון וכעת נחיתת הטילים הבליסטיים מהמזרח, שמזכירה את מלחמת המפרץ, רק על סטרואידים.

למעשה, לאורך כל מלחמת המפרץ נחתו בישראל 39 טילים בליסטיים מעיראק. רק ביומיים האחרונים נחתו בישראל קרוב ל-300 טילים בליסטיים. ואנחנו עוד בהתחלה של ההתחלה.

שרי הקבינט אישרו ביום חמישי בלילה פה אחד את היציאה למלחמה אחרי שהוצג להם תרחיש ייחוס מקפיא דם שגובש בצה"ל, שכלל אומדן של בין 800 ל-4,000 הרוגים בישראל. אפשר היה לקוות שהחלטה בסדר גודל כזה תתקבל בחרדת קודש. אבל על פי פרסום של מיכאל שמש מ"כאן חדשות", שני שרים בכירים חשבו שזה דווקא זמן טוב להתבדח.

השר זאב אלקין, האחראי על "מנהלת תקומה" אמר שלמשרד שלו אין מה לעשות במהלך מלחמה כזו. שר החקלאות אבי דיכטר ענה לו "אתה אחראי על שיקום הצפון והדרום – עכשיו יהיה לך גם את המרכז". יתר השרים התפקעו מצחוק. ואז, כך דווח, פונו לאתרים המוגנים מכל פגיעה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת קבינט המדיני-ביטחוני, 14 ביוני 2025 (צילום: אבי אוחיון/לע"מ)

ההחלטה להורות לצה"ל ולמוסד לתקוף את איראן היא ההחלטה המנהיגותית הגדולה, החשובה, הדרמטית והמסוכנת ביותר שראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל בכל 30 השנים שבהן הוא מכהן בתפקידים בכירים בישראל – מהם כ-19 שנה כראש ממשלה. לאורך כל השנים הללו נתניהו היה עקבי וסימן את המשטר בטהרן ואת תוכנית הגרעין של איראן כסכנה הגדולה ביותר לעתיד מדינת ישראל.

כעת, כשהוא מוקף בקבינט ביטחוני צייתן ובצמרת ביטחונית שאת רובה הוא עיצב בדמותו, וכשחצי מהעם מתקשה להאמין בכנות כוונותיו וחושד בכל החלטה משמעותית שהוא מקבל – נתניהו מנהיג את ישראל אל שיאה של המלחמה הארוכה והמסוכנת בתולדותינו.

עדיין מוקדם לדעת האם מלחמת ישראל-איראן תיזכר כאירוע הצ'רצ'ליאני הכביר שלקראתו נתניהו התכונן כל חייו, או כפרק חדש ב"מצעד האיוולת" של מלחמות העמים.

הרולטה עדיין מסתובבת. סכום ההימור גבוה מאי פעם. אנחנו וילדינו הם הז'יטונים במשחק הגאופוליטי ההיסטורי הזה.

בנימין נתניהו, מאי 2008