שבעה חיילי צה"ל נהרגו אתמול מפיצוץ מטען שהוצמד לנגמ"ש שבו היו סמוך לחאן יונס: סגן מתן ישינובסקי, בן 21 מכפר יונה; סמ"ר רונאל בן-משה, בן 20 מרחובות; סמ"ר ניב רדיע, בן 20 מאליכין; סמל רונן שפירו, בן 19 ממזכרת בתיה; סמל שחר מנואב, בן 21 מאשקלון; סמל מעיין ברוך פרלשטיין, בן 20 מאשחר; וסמ"ר אלון דוידוב, בן 21 מקריית ים.

האסון הכבד בחאן יונס והמחיר המצמית שהוא גבה, ביום שבו הוכרזה הפסקת האש בין ישראל לאיראן, ממקדים מחדש את מלוא תשומת הלב בנעשה ברצועת עזה. הזוועה בחאן יונס חייבת להחזיר למרכז הדיון הישראלי את השאלה: מה יש לצה"ל לחפש ברצועת עזה?

החיילים שנהרגו באסון הנגמ"ש ב-24 ביוני 2025. שורה עליונה, מימין לשמאל: סמל רונן שפירו, סמ"ר רונאל בן־משה, סגן מתן שי ישינובסקי; שורה תחתונה, מימין לשמאל: סמ"ר אלון דוידוב, סמל שחר מנואב, סמ"ר ניב רדיע, סמל מעיין ברוך פרלשטיין.

הכתובת הזו הייתה על הקיר הרבה לפני שהגיעו ה-9D של חיל ההנדסה והרסו גם אותו. צבא סדיר, גדול ומטבע הדברים גם מגושם ומסורבל, שמתחיל לבוסס בזירת לחימה בנויה בצפיפות (ובמקרה של הרצועה: הרוסה בצפיפות), שבה יש עדיין כוחות גרילה שמסתתרים בשטח, יהפוך בהכרח למטרה קלה לפגיעות כמו זו שלצערנו ספגנו אתמול.

שבעת החיילים שנהרגו אתמול היו בנגמ"ש של חיל ההנדסה (על פי הפרסומים הבוקר, מסוג מיושן). הם נהרגו אחרי שמחבל הצליח להסתנן ולהתקרב לנגמ"ש שלהם בלי שהבחינו בו ולהצמיד לו מטען חבלה, שהתפוצץ והצית את הנגמ"ש על יושביו. זה כל מה שנדרש כדי להרוג שבעה לוחמים.

בזירת לחימה כזו, צה"ל הגדול והאימתני – שמסוגל לשלוח חיל אוויר עד לקצה איראן במרחק אלפי קילומטרים מהבית, ולפגוע במפקדי אויב כשהם מתגלחים בבוקר בבונקר התת קרקעי שלהם – מאבד את יתרונותיו המובהקים מול התקפות גרילה כמו זו שראינו אתמול.

האסון בחאן יונס גבה אתמול את חייהם של שבעה ישראלים צעירים. ב-12 הימים של התקפות אימתניות על איראן, לא נפגע חייל צה"ל אחד בחזית האיראנית. אלה הפרופורציות.

ישראל לא צריכה לעזוב את רצועת עזה כי היא נרתעת מעימות, או כי היא מפחדת מלוחמי חמאס. ישראל חייבת לעזוב את רצועת עזה, כי למלחמה הזו כבר הרבה זמן אין כל תכלית שניתן להבין.

רצועת עזה שבורה ומפורקת, משוטטים בה מאות אלפי חסרי בית מזי רעב, וחיילי צה"ל ממשיכים להרוג שם מדי יום עשרות חפים מפשע. אם אחת ממטרות המלחמה הייתה לנקום במלוא העוצמה על טבח שבעה באוקטובר, הנקמה הזו הושגה מזמן.

אם עילת המלחמה היא להשיב את החטופים שעדיין כלואים בעזה או לאלץ את שוביהם להיכנע ולשחרר אותם, הרי שאין מחלוקת שלא זו הדרך. יש אינספור ראיות ועדויות שהמלחמה מסכנת את החטופים ולא מקרבת את שחרורם.

אין שום היגיון לסכן אלפי חיילים במרדפים חסרי תוחלת אחרי אחרוני מחבלי החמאס שהצליחו איכשהו לשרוד, ולעשות את זה בשם הסיסמאות הריקות מתוכן על "ניצחון מוחלט" ועל "מיטוט החמאס".

ניצחנו. מוטטנו. הגיע הזמן (מזמן) להתקדם לשלב הבא.

יכול להיות שנשיא ארה"ב דונלד טראמפ ינצל עכשיו את המומנטום הנדיר שנוצר במזרח התיכון ויכפה על ממשלת ישראל להגיע להסדר בעזה, שיכלול כמובן את שחרור החטופים, ואז להמשיך ולהתקדם לעבר הסדרים מדיניים חדשים, במזרח התיכון החדש שמתהווה לנגד עינינו. הסדרים שאולי-אולי יפתחו חרך של תקווה שאנו כה זקוקים לה.

אם ממשלת ישראל תמשיך להתעקש על זכותנו ההיסטורית והמוסרית להמשיך ולהילחם בעזה, להמשיך לזנב בשאריות ארגוני הטרור ולהמשיך להתעלל באוכלוסייה האזרחית, זו תהיה הוכחה שישראל מוכנה לעקוד עכשיו את בניה על מזבח החזון המשיחי של קיצוני הימין, שלא הסתירו ולא מסתירים את הפנטזיה המבהילה שלהם, לחדש את ההתיישבות היהודית ברצועה ולהקים שם מחדש את גוש קטיף.

בפרפרזה על יונה וולך: אם יש מלחמה אחרת הביאוה לכאן, ונדבר גלויות: יש או אין? כי כבר אנחנו עייפים מאוד מחברות הכנסת הסתומות.

אם התיישבות יהודית בלב רצועת עזה החרבה היא מטרת המלחמה החדשה, יתכבד נא האריה הגדול שמנהיג את ישראל כצ'רצ'יל ומנווט אותה כבן גוריון, ויצהיר על כך בפומבי.

אם זו לא מטרת המלחמה – יתכבד נא ראש הממשלה בנימין נתניהו ויסביר לאזרחי ישראל ולעולם כולו מדוע אנחנו עדיין נלחמים שם, במי בדיוק אנחנו נלחמים ועל מה ולמה נופלים שם עוד ועוד חיילים?

בנימין נתניהו ביקר בזירת הנפילה בראשון לציון, 23 ביוני 2025 (צילום: עמוס בן גרשום/ לע"מ)

בתחילת השבוע הפריחו עוזריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בלון ניסוי פוליטי, והדליפו לערוץ 12 שנתניהו שוקל לנצל את ההצלחות הצבאיות באיראן ואת הפירגון מקיר לקיר על ניהול המלחמה, כדי לצאת לבחירות בזק.

הסקרים שפורסמו אתמול מראים שמלחמת 12 הימים באיראן לא שינתה בצורה מהותית את החלוקה לגושים, הגם שהיא חיזקה את הליכוד (בעיקר על חשבון עוצמה יהודית של איתמר בן גביר).

בתום האופוריה הקצרה – והמקוממת, לנוכח הפגיעות האיומות שספג העורף הישראלי ב-12 הימים האחרונים – מתבהרת התמונה בהדרגה, ונראה שאפילו הסיפור האיראני רחוק מאוד מסיום, למרות הפסקת האש המוזרה שנכפתה על שני הצדדים, בלי שנוהל ביניהם כל משא ומתן ומבלי שנחתמו הסכמים, כפי שהיה מקובל מאז ומעולם.

לא בטוח בכלל ש"חיסלנו את פרויקט הגרעין האיראני". על פי פרסומים רבים בסוכנויות הידיעות הבינלאומיות ובכלי תקשורת מרכזיים שמתבססים על ראיונות עם מומחים יודעי דבר, יכול מאוד להיות שדחינו את הפריצה של איראן לגרעין בכמה חודשים, לא יותר.

גם מטרת המלחמה השנייה – הסרת איום הטילים האיראני – לא הושגה במלואה. לאיראן יש עדיין מאות טילים בליסטיים, שכל אחד מהם יכול לחולל הרס כמו זה שראינו רק אתמול בבאר שבע.

"יהיו עוד הרבה התפתחויות בנושא האיראני", אומר הבוקר שר בכיר לשלום ירושלמי, הפרשן הפוליטי של זמן ישראל, "אנחנו צריכים לוודא ביחד עם ארצות הברית שיש לנו הסכם גרעין יעיל, אין העשרת אורניום והם לא מפיקים פרויקטים של טרור ברחבי העולם. לא יצאנו למלחמה הזו כדי שלא נוכל לממש הישגים".

המתמודד הדמוקרטית לראשות עיריית ניו יורק זהרן ממדאני, 25 ביוני 2025 (צילום: AP Photo/Heather Khalifa)

הבוקר נודע כי זוהרן ממדאני בן ה-33 ניצח בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית ויהיה מועמד המפלגה לראשות עיריית ניו יורק. אם יזכה בבחירות בנובמבר הקרוב, ממדאני יהיה ראש העיר המוסלמי הראשון של ניו יורק, וגם ראש העיר הצעיר בתולדות העיר.

ממדאני זכה בכ-44% מהקולות וגבר בהתמודדות על אנדרו קואומו, מושל ניו יורק לשעבר שהתפטר אחרי שהתפרסמו תלונות נגדו על הטרדה מינית, שקיבל כ-36% מהקולות, ועל המועמד היהודי בראד לנדר, שהסתפק בכ-12% מהקולות. ההכרעה הרשמית והסופית צפויה להתפרסם בשבוע הבא.

ממדאני מייצג דור חדש של פוליטיקאים. הוא אקטיביסט רשת עם חשבון טיקטוק מצליח ועם עבר של זמר ראפ מחתרתי. הוא נתמך על ידי האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית בהובלת ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקסיו-קורטז.

ממדאני גדל באוגנדה והיגר עם משפחתו לניו יורק כשהיה ילד. אביו, פרופ' מחמוד ממדאני, נחשב לאחד המבקרים הגדולים של ישראל והציונות באקדמיה האמריקנית. אימו היא מירה נאיר, במאית הקולנוע ההודית עטורת התהילה, שחתומה על להיטי ענק כמו "חתונת מונסון" ו"סלאם בומביי". ב-2013 היא דחתה הזמנה להשתתף בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה בטענה שישראל היא מדינת אפרטהייד.

ממדאני תומך בתנועת ה-BDS והשתתף בהפגנות רבות נגד ישראל. אם ייבחר לראשות עיריית ניו יורק, וכרגע זה נראה הימור בטוח למדי, בחירתו תפתח פרק חדש ביחסים שבין ניו יורק לקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל.

במהלך הקמפיין ממאדני הצהיר שאם יהיה ראש עיריית ניו יורק, הוא יורה לעצור את ראש הממשלה בנימין נתניהו אם זה ינחת בעיר, בשל צו המעצר שהוציא נגדו בית הדין הפלילי בהאג.

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה בדיון בוועדת החוקה של הכנסת, 18 בנובמבר 2024 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה הגישה אתמול את תגובתה לבג"ץ בעתירה המבקשת לפסול את עמדתה – לפיה אסור לראש הממשלה בנימין נתניהו למנות ראש שב"כ חדש במקום רונן בר שהתפטר.

בתגובתה לעתירה הסבירה היועמ"שית כי ראש הממשלה מצוי בניגוד עניינים מובהק בשל החקירות המתנהלות נגד מקורביו בפרשת קטאר ובפרשת הדלפת המסמכים המסווגים ל"בילד". לכן אסור לו לעסוק במינוי ראש השב"כ שמופקד על ניהול החקירות האלה.

על פי מכתבה של בהרב-מיארה לבג"ץ, חקירת קטאר-גייט "מצויה בשלביה המכריעים ובשבועות הקרובים צפויות להתבצע פעולות חקירה משמעותיות נוספות שאת מהותן ומשכן ניתן יהיה לפרט במעמד צד אחד, מחשש לשיבוש החקירה".

בהרב-מיארה הוסיפה ופירטה כי "בוצעו פעולות חקירה נוספות משמעותיות, אשר חיזקו את החשדות נגד ישראל איינהורן, אלי פלדשטיין ויונתן אוריך".

היועמ"שית דחתה את הפתרון שהוצע על ידי ראש הממשלה בתשובתו לבג"ץ לפיה ראש שב"כ החדש לא יעסוק בחקירות. "אין זה ממקומו של ראש הממשלה, כגורם המצוי בניגוד עניינים, לקבוע את זהות הגורם המופקד על חקירת מקורביו. יתרה מכך, קבלת עמדה זו מהווה למעשה גושפנקא לפגיעה בחקירות לגופן".

בנימין נתניהו, מאי 2008