בשבועות האחרונים נדמה שישראל מחולקת לשלוש טריטוריות שונות לחלוטין, שכל אחת מהן מתנהלת על פי כללים אחרים וחווה חיים שונים לחלוטין.

ברוב חלקי הארץ מברכים על הפסקת האש, וכבר התרגלו מחדש לשגרה הנעימה שבה אין צורך להיות דרוך כל הזמן על מנת להספיק להגיע למרחב המוגן הסמוך בעת אזעקה. אבל בצפון נמשכים ימי המלחמה.

צה"ל תוקף בבינת ג'בייל בדרום לבנון – המראה מהצד הישראלי. 29 באפריל 2026 (צילום: אייל מרגולין/פלאש90)

הדי פיצוצים מגיעים מלבנון, כטב"מים מסכנים את חייהם של חיילי צה"ל ומאיימים על כל יישובי קו העימות. אזעקות ממשיכות להישמע והתושבים – כלומר אלו שנשארו בצפון – נאלצים לתפוס מחסה, לעתים בהתרעות של דקות אחדות, לפעמים של שניות ספורות.

הבוקר, מעט לפני השעה שמונה, שוגר מיירט לעבר מטרה אווירית חשודה שזוהתה באזור שבו פועלים כוחות צה"ל בדרום לבנון. תוצאות היירוט עדיין בבדיקה.

עשרים דקות מאוחר יותר, ב-08:20 נשמעו אזעקות ב-15 ישובים בגבול הצפון מחשש לחדירת כטב"ם. מעט לאחר מכן נשמע פיצוץ עז בעקבות פגיעה ישירה של כטב"ם באזור שומרה. תועד רכב העולה באש, לא דווח על נפגעים.

בצה"ל שוברים את הראש איך להתמודד עם איום רחפני הנפץ. מדובר בכלי משחית זול, קל לתפעול, קשה לאיתור ועוד יותר מכך – קשה ליירוט.

אלישע בן-קימון מדווח הבוקר ב-ynet כי "לא מעט לוחמים, בעיקר מילואימניקים, מנסים לייצר בשטח פתרונות. חלק מהם אף ערכו ניסויים: למשל לוחמי מילואים מחטיבה 3, שעסקו בשנתיים וחצי האחרונות ברחפני רוק"ק (הרום הקרוב לקרקע), ביצעו ניסוי שבו הם פרסו רשת מעל רכב ההאמר, שיגרו רחפן – והוא נתפס. האם זה יעיל מבצעית? עוד מוקדם לדעת".

קצת מביך לגלות שחיילי מילואים נדרשים כעת לאלתר לעצמם מיני הגנות מבצעיות כאלה, בסגנון בתיה עוזיאל, נגד איום על חייהם שמדברים עליו כבר כמה שנים – וביתר שאת מאז שנחשפו ממדי השימוש ברחפנים במלחמת רוסיה-אוקראינה.

זו תמונת המצב בפלך הצפוני של ישראל, זה שנפרש משני צידי הקו הצהוב החדש.

הכניסה להתנחלות שא-נור בצפון הגדה המערבית, 19 באפריל 2026 (צילום: Nasser Ishtayeh/Flash90)

כאמור יש גם פלך שלישי: זה שמשתרע במזרח, מעבר לקו הירוק, הרחק מחוץ לתחום ההתעניינות של רוב הישראלים, שם המתנחלים האלימים ממשיכים להשליט יד קשה.

רק השבוע הוצת בית בכפר ג'לוד, הותקפו פלסטינים ליד דומא, מתנחלים רכובים על טרקטורונים תקפו אזרחים, פרצו לבתים והשחיתו כלי רכב, וכל זה קורה כשחיילי צה"ל מגוננים על המתפרעים, ולפעמים ממש  מצייתים להוראותיהם.

ואתמול אישרה מועצת התכנון של המנהל האזרחי את תוכנית המתאר החדשה להתנחלות שא-נור בצפון הגדה המערבית, שפונתה במסגרת ההתנתקות ב-2005.

שא-נור הייתה אחת מארבע התנחלויות מבודדות – לצד חומש, גנים וכדים – שהוקמו בשנות השמונים ונהפכו לאחר הסכמי אוסלו למובלעות בשטח C המבתרות את רצף היישובים הפלסטיניים בסביבה. בעת הפינוי ב-2005 הסביר ראש הממשלה דאז אריאל שרון, שהמהלך נועד "לצמצם את החיכוך היומיומי ואת קורבנותיו משני הצדדים".

ברוח זו ניתן לומר שהמדיניות הנוכחית נועדה להגביר את החיכוך היומיומי ולהרחיב את מספר קורבנותיו מצד אחד. הצד הפלסטיני.

על פי התוכנית החדשה יוקמו בשא-נור 126 בתי קבע, והיא אושרה בדיעבד – כמקובל בפלך המזרחי – אחרי שכבר התיישבו שם 16 משפחות.

מתן גולן כותב הבוקר ב"הארץ" כי האישור בדיעבד "נחשב לצעד נוסף ביישום מעשי של ביטול חוק ההתנתקות בצפון הגדה. מלבד שא-נור אישרה המועצה גם תוכנית מתאר להתנחלות נווה גדיד (גדי) וכן הרחבה של ההתנחלות משואה, שתיהן בבקעת הירדן".

כלי שיט המשתתפים במשט "גלובל סומוד" לעזה עוזבים את הנמל בברצלונה ב-12 באפריל 2026 (צילום: Josep LAGO / AFP)

חיל הים עצר הלילה כ-175 פעילים מהמשט הבינלאומי שהפליג לרצועת עזה בניסיון לשבור את המצור הימים שמטילה ישראל על הרצועה.

ספינות חיל הים עצרו 21 מתוך 58 כלי שיט של משט "גלובל סומוד" סמוך לאי היווני כרתים, מאות קילומטרים הרחק מישראל והמים הטריטוריאליים של המדינה. לא ברור מכוח איזה חוק או סמכות פעלו ספינות חיל הים נגד משט אזרחי במים בינלאומיים.

מארגני המשט פרסמו הבוקר הודעה לפיה "15 מכלי השיט שלנו נחטפו – גורל אנשינו בים לא ידוע… לאחר החבלה במנועים והשמדת מערכות הניווט הצבא נסוג – הושארו בכוונה מאות אזרחים תקועים על כלי שיט ללא יכולת תנועה, ישירות בנתיבה של סערה אדירה שמתקרבת".

בציוץ מביך שפרסם משרד החוץ ברשת X נראים חלק מהפעילים שנעצרו "נהנים על סיפון כלי שיט ישראליים". אמש פרסם משרד החוץ סרטון שמראה "קונדומים וסמים" שנמצאו על אחת הספינות. הבוקר כבר תואר המשט בפוסטים של משרד החוץ כ"משט הקונדומים".

נראה שמשרד החוץ עסוק כעת בביסוס תדמיתה של מדינת ישראל בעיקר בקרב תלמידי ישיבות ואינסלים חילונים.

מפקד פיקוד המרכז של ארצות הברית בראד קופר נושא דברים בפני נציגי התקשורת במפקדת פיקוד המרכז של ארצות הברית בבסיס חיל האוויר מקדיל בטמפה שבפלורידה, 5 במרץ 2026 (צילום: Octavio JONES / AFP)

וכל מה שתואר עד כה קורה כשהחזית הגדולה באמת, החזית מול איראן, עדיין פתוחה.

על סמך דבריהם של "שני גורמים המעורים בפרטים", ברק רביד מדווח בחדשות 12 וב"אקסיוס" כי בראד קופר, מפקד פיקוד מרכז של צבא ארצות הברית (סנטקום), צפוי להציג היום לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ תוכניות חדשות לתקוף את איראן.

על פי הדיווח, פיקוד המרכז האמריקאי גיבש תוכנית למתקפה "קצרה ועוצמתית" שככל הנראה תתמקד בתשתיות. בממשל טראמפ מקווים כי אחרי המתקפה העוצמתית הזו איראן תפגין יותר גמישות במו"מ לגבי תוכנית הגרעין שלה.

הפוסטר של ועידת השלום העממית לשנת 2026

קואליציית ארגוני השלום פתחה הבוקר את "ועידת השלום העממית" במתחם "אקספו" בתל אביב תחת הכותרת "זה הכרחי. זה אפשרי. זה יקרה. שלום".

ארגון הגג הזה מאגד 80 ארגוני שלום וחברה, הפועלים בדרכים שונות להגברת ההידברות בין ישראלים לפלסטיניים בתקווה להגיע לסיום סכסוך הדמים בהסכם מדיני.

במרכז הכינוס הוצב מיצב גדול בשם "ילד הוא ילד הוא ילד" – קיר זיכרון ועליו שמות של יותר מ-22 אלף ילדים שנהרגו מאז שבעה באוקטובר. ילדים ישראלים וילדים פלסטיניים.

סביר להניח שבמקום יתחוללו היום מהומות. וסביר להניח שאפשר יהיה לפגוש שם גם את מרדכי דוד, רועי סטאר, הדר מוכתר ומעריציהם.

למי שמעוניינים להעמיק בהצעות וברעיונות, בזמן ישראל התפרסמו אתמול שש הצעות קונקרטיות ליציאה ממדיניות המלחמה למה שהוגדר בכותרת "השלום כתוכנית עבודה".

• קסניה סבטלובה כותבת על הדרך לביטחון ויציבות שעוברת מ"ניהול הסכסוך" לפתרון אזורי כולל.
• ד"ר עומר צנעני כותב על הדרך היחידה להביס באמת את חמאס.
• איילה מצגר ואבי אורפז מתארים את האתגרים והפתרונות האפשריים בנגב.
• חגית עופרן מזכירה שאפשר לגלגל לאחור את הסיפוח.
• ד"ר שאול אריאלי מסביר למה, בניגוד לדעה הרווחת, פתרון שתי המדינות ישים גם ב-2026.
• סונדוס סאלח כותבת על המאבק המשותף בפסולת – שיכול להפוך ממוקד של זיהום, פשיעה ומחלוקת למקור של תעסוקה, חדשנות, יציבות ואולי אולי אפילו שלום.

בנימין נתניהו, מאי 2008