נעבור את זה ביחד? אשליית הקהילה הלאומית

אילוסטרציה (צילום: iStock-nito100)
iStock-nito100
אילוסטרציה

כאשר ההיסטוריון הכלכלי קרל פולני הביט לאחור למשבר הכלכלי הגדול ומלחמת העולם השנייה שבאה בעקבותיו, הלקח שלו היה ברור: לא נחזור שוב לאמונה העיוורת ב"אוטופיה של כלכלת השוק". כלכלת השוק, תוצאה של תהליכים פוליטיים מתוכננים ולא התפתחות ספונטנית הנשענת על טבע אנושי, כפי שהיטיב להסביר, איננה יכולה להתקיים לאורך זמן מבלי להשמיד את החברה עצמה. לכן, אך טבעי שכדי להגן על עצמה, החברה (באמצעות המדינה) תשוב ותיקח אחריות על הכלכלה.

יהיה זה נאיבי לצפות שאנשים בשעות שעולמם חרב עליהם ימתינו בסבלנות עד שהשוק "יאזן את עצמו" (או, לחילופין, עד שהצמיחה "תחלחל למטה"). איומים קיומיים, מלמדת ההיסטוריה, עלולים להצמיח שיח לאומי המבוסס על גזענות וקריאה להשעיה של הדמוקרטיה או צמצומה. אבל, ההיסטוריה גם מלמדת שזו אינה האפשרות היחידה. מתוך ההריסות של המשבר צמחה מדינת הרווחה, שבדיוק כפי ששירטט פולני, בחרה להגן על המדינה והחברה מידי כלכלת השוק דרך מערכת של שירותים חברתיים, זכויות חברתיות, עבודה מאורגנת ורשתות ביטחון קולקטיביות. עם זאת, החל משנות השבעים של המאה העשרים, המבנה הכלכלי-חברתי שאפשר את מדינת הרווחה המודרנית החל להיסדק, וכוחות השוק הלא מרוסנים חזרו להשתלט על חיינו.

מהריסות המשבר הכלכלי הגדול ומלחמת העולם ה-2 צמחה מדינת הרווחה, שבחרה להתגונן מכלכלת השוק דרך מערכת שירותים חברתיים, זכויות חברתיות, עבודה מאורגנת ורשתות ביטחון קולקטיביות

כלכלת השוק הגלובלית של העשורים האחרונים לא הייתה יד המקרה, אלא מהלך פוליטי מתוכנן. אידאולוגיה ניאו-ליברלית סדורה, ניצול של משברים כלכליים ושינויים טכנולוגיים, ובעיקר מהלכים פוליטיים – הינדסו מחדש את כלכלת השוק, והסיגו לאחור את מדינת הרווחה לטובת סדר כלכלי דומה לזה שפולני הזהיר מפניו.

ואכן, כלכלת השוק הלא מרוסנת התבררה שוב כרעיון המעמיד בסכנה את הקיום החברתי ודורש התערבות "חיצונית", ולא בפעם הראשונה. המשבר הכלכלי של 2008 דרש התערבות נמרצת של ממשלות. הפעם, מול מגפה עולמית, עומדות מערכות בריאות ורווחה ברחבי העולם שעברו תהליכי "התייעלות" והפרטה – בסכנת קריסה או קצרות מלהושיע, וממשלות נדרשות גם הפעם לנקוט פעולות שאינן כתובות בספרי הכלכלה הניאו-ליברלית.

רבות ורבים חזרו בשבועות האחרונים לספרו של קאמי, הדבר, ולאמירה כי "מגפות הן דבר נפוץ, אבל כשהן ניחתות על ראשך, אתה מתקשה להאמין להן. מספר מגפות הדֶבֶר שידע העולם אינו נופל ממספר המלחמות. ואף-על-פי-כן מגפות דֶבֶר ומלחמות מוצאות תמיד את בני-האדם מופתעים". הדרישה, ספונטית יותר או פחות, לשרטט מחדש גבולות ברורים וחומות מפרידות, היא תגובה מוכרת למשברים. זהויות לאומיות המבחינות בין שייכים וזרים, לטענת אידיאולוגים ימנים, מציעות סולידריות אותנטית במקום קוסמופוליטיות ריקה מתוכן. ואכן, קשה שלא להתרשם מקורת הרוח שמסבה הסגתה לאחור (גם אם זמנית) של הגלובליזציה לימין הלאומי ברחבי העולם. אבל, אם לוקחים בחשבון שרבים ממנהיגי הימין האלה אחראים, במעשה או בתמיכה, לאותה מדיניות ניאו-ליברלית שרוקנה את המדינה מנכסיה והותירה אותה עם מערכות ציבוריות מוחלשות, יש טעם, מוסרי ופרגמטי,  לחשוד בסולידריות שהם מציעים.

הפעם, מול מגפה עולמית, מערכות בריאות ורווחה ברחבי העולם שעברו "התייעלות" והפרטה – בסכנת קריסה או קצרות מלהושיע. ממשלות נדרשות לפעולות שאינן כתובות בספרי הכלכלה הניאו-ליברלית

שבועות ספורים של מגפה – גם אם מספר הנפגעים ישירות נותר נמוך בהרבה מהתחזיות הקודרות – הספיקו כדי להותיר רבים בעוני ואי בטחון כלכלי. בניית חומות בין מדינות, שיח לאומי מדיר של נאמנות בתוכן והסתמכות על סולידריות קהילתית, רחוקה מלתת מענה מוסרי או מעשי למשבר הנוכחי, וככל הנראה גם לא לאלה שלפנינו. חומות, פריבילגיות אתנו-לאומיות או מנגנוני צדקה קהילתיים אינם תחליף למדינת רווחה, המחויבת לכלל אזרחיה ולמוסדות בין-לאומיים המאפשרים שיתוף פעולה בין מדינות. תשובות לאתגרים העומדים בפנינו נדרשות אפוא לקחת בחשבון שאלות מוסריות של אחריות ואנושיות אבל גם שאלות מעשיות בנוגע לחברת הסיכון בה אנו חיים.

חברת הסיכון

חברת הסיכון, המושג אותו טבע כבר לפני שנים הסוציולוג אולריך בק, מתאפיינת בחוסר ביטחון וחוסר וודאות. חברה בה באופן עקרוני "הכל אפשרי, הכל לא צפוי ולא נשלט" (91). העקירה (disembedding) של עוגני הביטחון בחברה שהיו מוכרים עד כה, לפחות עבור קבוצות מסוימות – עבודה יציבה, בטחון כלכלי וסדר פוליטי – איננה מלווה בשזירה (embedding) של עוגנים חדשים המחליפים את הישנים. הסיכונים הגלובליים על פי בק ממוטטים לא רק גבולות לאומיים אלא גם את מעמדה של המדינה ואת הסמכות של מנגנוניה לטובת אינדיווידואליזציה שמשמעותה אבדן האמון במוסדותיה:

"האינדיווידואליזציה היא ברירת המחדל כתוצאה מכשלון מערכות המומחים לנהל סיכונים או לשלוט בהם באורח רציונלי. היחידים נאלצים לפקפק בהבטחות הרציונליות שמפזרים מוסדות מפתח אלו. כתוצאה מכך, אנשים נאלצים לבטוח בעצמם ונעשים מנוכרים למערכות מומחים מבלי שיש בידיהם תחליף כלשהו". (111)

הסיכונים הללו, שהחברה המודרנית עצמה יוצרת ועוסקת במניעתם ובניהולם, ניתנים אולי לחיזוי במידה מוגבלת אבל לא למניעה או להכלה. הסיכונים הללו חוצים גבולות גיאוגרפים (שינויי אקלים), אינם מוגבלים בזמן (פסולת רדיואקטיבית) ולא ניתן לקבוע באופן מהימן סובב ומסובב (משברים פיננסיים). כאשר סיכון נחווה כנוכח בכל מקום, טוען בק, ומגפת הקווויד 19 היא דוגמה טובה לכך, אפשר להגיב אליו בשלוש דרכים:

  1. הראשונה, הכחשה, כפי שכמה מנהיגים נקטו בשלבים הראשונים של המחלה.
  2. השניה, אדישות, המתבטאת בחלק מתגובתם של אזרחים למציאות הנתפסת כבלתי ניתנת לשינוי.
  3. והשלישית, טרנספורמציה, פעולה אקטיבית המבקשת לחולל שינוי.

על פי בק, עימותי הסיכון אשר מערערים על הסדר הקיים, מאפשרים לחברה להבין את המחירים של המבנה הכלכלי-החברתי הנוכחי, המאופיין על ידי אי-אחריות מאורגנת ומצביע על הצורך בבנייה של מוסדות חדשים. או, בלשונו של בק:

"הלם הסכנה הוא קריאה להתחלה חדשה. במקום בו ישנה התחלה חדשה, הפעולה אפשרית. בני אדם רוקמים קשרים חוצי-גבולות. פעילות משותפת חוצת-גבולות זו של זרים משמעה חירות. כל חירות מוכלת ביכולת זו להתחיל." (עמ' 102).

הקוסמופוליטיות אצל בק איננה אוטופיה, אלא ה"ממשות של זמננו" – כאשר כלכלה, סביבה וחברה מבטלים את משמעותם של גבולות הלאום. החיפוש העקר של הפתרון "מתחת לאלומת אור פנס הרחוב של מדינת הלאום" נועד לכישלון. החזון שמציע בק, חשיבה מחוץ ומעבר למוסדות המוכרים, אינו בהכרח עונה לצרכים ורצונות עכשוויים, בהם מדינה ולאום ממשיכים להיות רלוונטיים. כמו כן, החזון של קהילה פוליטית גלובלית טומן בחובו גרעין דמוקרטי משמעותי. ככל שמוסדות ההכרעה רחוקים יותר מאתנו האזרחים, כך היכולת שלנו להשפיע על ההחלטות קטנה, ואנו נתונים לשלטונה של אליטה קוסמופוליטית מצומצמת, אותה אליטה שמנהלת את הגלובליזציה בצורתה הניאו-ליברלית. אבל החשיבה על חברה העכשווית כ"חברת סיכון" מצביעה על כיווני מחשבה חדשים. הראשון, חיזוק מעמדה של המדינה כרשת ביטחון וסולידריות, כמסגרת של השתתפות פוליטית משותפת; תוך הרחבת המושג של שייכות ושותפות מעבר לקהילות מקומיות ולאומיות. השני, ההכרח בגיבושה של אחריות וסולידריות גם מעבר לגבולות המדינה כדי להתמודד עם משברי חברת הסיכון.

הפוליטיקה של הנוסטלגיה: הקהילה ומדינת הלאום האתנית

"נעבור את זה ביחד" מבטיחים לנו ערוצי התקשורת בחודשים האחרונים ואפילו פרסומות סכריניות של בנקים למשכנתאות מדברות על "אנחנו". לכאורה, אל הריק שהשאירה מדינת הרווחה בעידן הניאו-ליברלי נכנסת היוזמה הפרטית (מנגנוני צדקה) והקהילה. שתיהן מבוססות על בחירה והימנעות מפגיעה ב"חירויות" הניאו-ליברליות. התגייסות אישית ותרומות הן חלק מאותו תהליך בו המדינה מתייתרת בחלק גדול מתפקידיה לטובת השוק. מושגים כמו אחריות תאגידית ותרומה חברתית משנים מהותית את רעיון הרווחה מזכות אזרחית לכזו התלויה ברצונם הטוב של בעלי הון ובבחירתם לחלוק את רווחיהם. לכאורה, השיח של קהילה וקהילתיות מציב אתגר או ביקורת כלפי הניאו-ליברליזם האינדיבידואליסטי. הדגש על סולידריות, על חשיבות הפעולה האנושית הלא ממוסחרת, ועל חשיבות ההשתתפות הפעילה של כל אחת ואחד מאיתנו בחיי הקהילות שלנו, כל אלה מרכיבים מרכזיים של התפיסה הקהילתנית ומנוגדים לקידוש השוק והאנוכיות ממקסמת הרווחים המאפיינים את הניאו-ליברליזם. אבל, בפועל, השיח הקהילתי עשוי לחזק את אותה מדיניות כאשר הוא נופל למלכודת הניאו-ליברלית המסמנת אותו כתחליף למדינה וכמי שיכול לסייע בצמצום כוחה. זה נכון במיוחד לגבי הגישה הקהילתנית שאפיינה את החשיבה של ה"ניו לייבור" של בלייר, את המדיניות החברתית של ביל קלינטון ואומץ בידי שמרנים בארה"ב ואירופה כהצדקה לנסיגת המדינה מאחריותה על רווחת האזרחים.

לכאורה, שיח הקהילתיות מאתגר את הניאו-ליברליזם האנוכי ומדגיש סולידריות ותרומה פרטית. בפועל, השיח הזה עלול לחזקו, כשהמלכודת הניאו-ליברלית מסמנת אותו כתחליף למדינה

דברים אלה אינם באים לשלול את חשיבותן של קהילות ואת הפוטנציאל הפוליטי הטמון בהן לסולידריות ופעולה פוליטית, שאת כוחו ומשמעותו ראינו בחודשים האחרונים במקומות רבים. השיח הקהילתני גם אינו אחיד והומוגני, אל מול הקהילתנות הפוליטית המבקשת להעביר אחריות מהמדינה אל הקהילה ומאמינה באחריות חברתית של תאגידים, ישנן תפיסות אחרות, קואפרטיביות. תפיסות אלה, להן שורשים היסטוריים במסורות דתיות וסוציאליסטיות, מבקשות לשמר את אחריותה של המדינה לרווחת אזרחיה כאשר עקרון ה"שיוריות" (subsidiarity) מעניק לקהילה את הזכות להוציא אל הפועל מדיניות רווחה ולהתאימה לצרכיה. זאת, בשונה מהקהילתנות הפוליטית הפוטרת – לפחות באופן חלקי – את המדינה מאחריות ומעבירה אותה לקהילות מקומיות או לתאגידים. המשבר הנוכחי חושף את המגבלות של הקהילתנות הפוליטית אשר אין ביכולתה לתת מענה לאתגרים הגדולים. יתרה מכך, העובדה שהסולידריות הקהילתית מוגבלת לחבריה מעודדת תחרות בין קהילות על משאבים מוגבלים הפוגעת בכולן. כך, כאשר קהילה אוגרת אמצעי הגנה מול הנגיף הנמנעים מקהילות אחרות, המחלה מתפשטת מהר יותר.

באופן דומה, משברים כלכליים ופוליטיים מעוררים שיח לאומי הנסוב על קריאה לסולידריות ופעולה משותפת המבחינה בין ה"אנחנו" ל"הם". אפילו באירופה המאוחדת לכאורה, המאבק על משאבים חיוניים כמו תרופות ואמצעי מיגון, וקודם לכן על סוגיית הפליטים, משרטט מחדש גבולות בין מדינות ומפריד בין קבוצות לאומיות. השיח הלאומי, לגווניו, מציב כאלטרנטיבה פוליטית לגלובליזציה והניאו-ליברליזם, קהילה המבוססת על סולידריות וקשרים אמיצים, מחייבים ו"טבעיים" בין חבריה. כמו הקהילתנות, גם הלאומיות במופעה הניאו-ליברלי חיה בכפיפה עם כלכלת השוק. המדינה הניאו-ליברלית מגייסת אתוס לאומי כדי לחפות ולכסות על הניכור החברתי שהיא עצמה יוצרת. בה בעת, פוליטיקאים לאומיים יכולים לאמץ סדר יום ניאו-ליברלי כאשר זה מייצג ערכים כמו מצוינות, הצלחה ותגמול, ואתוס של "חילחול" על פיו הצלחת המעטים תיטיב גם עם הרוב. משנתם המדינית-פוליטית של מנהיגים כגון בנימין נתניהו או נפתלי בנט היא דוגמה לשילוב בין לאומיות וניאו-ליברליזם רדיקלי. בכל זה אין הרבה חדש, הלאומיות בעידן המודרני שימשה דבק מלכד בחברה שהתפרקה ממוסדותיה המסורתיים והאינטימיים ואיפשרה את התפתחותה של כלכלת השוק.

כמו הקהילתנות, גם הלאומיות במופעה הניאו-ליברלי חיה בכפיפה עם כלכלת השוק. המדינה הניאו-ליברלית מגייסת אתוס לאומי כדי לחפות ולכסות על הניכור החברתי שהיא עצמה יוצרת

הפוליטיקה של הנוסטלגיה, כותב הפילוסוף הפוליטי וויליאם קונולי, היא געגוע לתקופה מדומיינת של סדר חברתי, קהילה וערכים המזוהים עם קהילתיות ומדינת לאום. אך גם התבוננות נוסטלגית למדינת הלאום איננה תשובה מספקת. מדינת הלאום כאידיאל בו גבולות טריטוריאלים ולאומיים חופפים ומבטיחים הומוגניות דתית, לשונית, תרבותית וזהותית התקיימה בפועל במקומות ספורים. לעיתים קרובות תהליכי היווצרותה והתהוותה היו כרוכים באלימות או הדרה של מי שהוגדרו כלא שייכים או שסירבו להשתייך. הלאומיות, לצד היותה לעיתים מפעל מרשים של סולידריות ושיחרור, היתה אחראית גם לעוולות, היררכיות והדרות המתבטאות בתביעות פוליטיות מתמשכות לשוויון והכרה. לכן, הניסיון לשחזר את מדינת הלאום נדון ככל הנראה לכישלון או שמחירו המוסרי גבוה מדי. הסדר החברתי הישן מעורר געגועים בעיקר אצל מי שנהנו ממנו בעבר, או צפויים ליהנות ממנו בעתיד. שאלות של מגדר, אתניות וגזע(נות) לא רק מטילות צל על העבר אלא גם על האפשרות לכונן מדינות לאום בעידן של גלובליזציה על משמעותיה הכלכליות, התרבותיות והדמוגרפיות. בפועל, תביעות של מעוטים להכרה, מחד, והגירה, מאידך, משנות גם את פניהן של מדינות שנחשבו בעבר הומוגניות או כמי שמסוגלות לייצר האחדה תרבותית.

השאלה המסתמנת, לפחות בטווח הקרוב, איננה אם מדינות ימשיכו להתקיים אלא איזה מנגנונים של שותפות וסולידריות יציעו בתוך ומעבר לגבולותיהן. המשבר הנוכחי לימד שהמאבק במגיפה מצריך שיתוף פעולה ואמון גם מצד קבוצות שאינן חלק מהלאום (אזרחים ערבים) או כאלה שהשתייכותם מותנה ומסויגת (חרדים). אתגרים אלה, בישראל ובעולם, דורשים הסדרים חדשים המבטיחים צדק והוגנות והמאפשרים משילות ולגיטימציה ומתבססים על סולידריות רחבה.

מדינת הרווחה האוניברסלית

הסוציולוג הבריטי בריאן טרנר הגדיר אזרחות כסטטוס חברתי הקשור לחברות בקהילה פוליטית, ושקובע את חלקו של הפרט מסך המשאבים של אותה קהילה פוליטית. טרנר מצביע על "אזרחות חברתית" שממנה נובעות לא רק זכויות אזרחיות ופוליטיות, אלא גם זכויות כלכליות וחברתיות, כפי שמתבטא במשטרי רווחה אוניברסליים. אזרחות חברתית זו מגולמת בסדרה של הסדרים מוסדיים שמחליפים את השוק כמנגנון המקנה נגישות לשרותים וטובין כגון חינוך, בריאות ודיור. בעוד שבמסגרת האזרחות הליברלית תחומים אלה מסופקים על ידי השוק, זאת אומרת הנגישות אליהן תלויה ביכולת של הפרט להצליח באחד השווקים – עבודה, פיננסי, נדל"ן; האזרחות החברתית הופכת את הנגישות לשרותים וטובין אלה לזכות אזרחית אוניברסלית. בעוד שבמסגרת השוק הקריטריון להקצאת שרותים הוא קריטריון הרווח, הוצאת שירותים אלה משליטתו של השוק והעברתם לסמכות המדינה מאפשרת לתכנן אותם כמענה לצרכים של האוכלוסייה.

בעוד שבמסגרת השוק הקריטריון להקצאת שרותים הוא קריטריון הרווח, הוצאת שירותים אלה משליטת השוק והעברתם לסמכות המדינה מאפשרת לתכננם כמענה לצרכי האוכלוסייה

באופן פרדוקסלי, הרטוריקה הלאומית, בעיקר זו הקיצונית, מלווה לעיתים דווקא בשיח אנטי-מדינתי וקריאת תיגר על סמכות מוסדות המדינה. מפגינים חמושים התובעים להסיר את מגבלות הסגר בארצות הברית, משתמשים בשיח ליברטריאני המערער על סמכות המדינה. ניאו-שמרנים מבקשים לצמצם את סמכותה של המדינה לביטחון גבולותיה ולהותיר את השאר בידי השוק. אחרים, מפיצים תיאוריות קונספירציה על המדינה ה"עמוקה" שמוסדותיה מבקשים לנשל אזרחים מזכותיהם הדמוקרטיות. אולם, מה שמבחין בין מוסדות על-לאומיים כמו האיחוד האירופי לבין מדינות ריבוניות בהתנהלותן במשבר איננה רק שאלת הזהות וההזדהות, אלא גם הסמכות שבידיהן וקירבתן לפיקוח הדמוקרטי על ידי אזרחיות ואזרחים. היכולת לצוות על אנשים להישאר בבתיהם ולהגביל תנועה במרחב הציבורי, מחד, וגבייה וחלוקה מחדש של משאבים, מאידך – תוך היענות לצרכים האזרחיים כפי שמתבטאים בדרכים השונות שהדמוקרטיה הייצוגית מאפשרת – למדנו זה מכבר הן המפתח להתמודדות עם משברים.

המחלוקות הקשות בקרב האיחוד האירופאי אל מול המשבר, כאשר מדינות העדיפו אינטרסים פרטיקולריים על פני סולידריות חוצת גבולות משמשת עדות נוספת לחסידי מדינת הלאום על חוסר התוחלת בניסיון לנצח את הלאומיות. אבל, מבלי לגרוע מעומק המשבר בו מצוי האיחוד האירופי, חוסר סולידריות ואנוכיות מתחוללים בין מדינות בארצות הברית ובתוך מדינות. מדפים ריקים בסופרמרקטים או אי ציות לדרישה לבידוד והסתגרות הם עדויות לאמון נמוך בין אזרחים ובינם לבין המדינה. כפי שמוכיחות דוגמאות כמו זו של טראמפ בארה"ב, בולסונרו בברזיל או נתניהו אצלנו (על אף השוני המשמעותי בין זלזולם של שני הראשונים בכל המלצות המדענים, אל מול התנהגותו הזהירה והקשובה להמלצות המדע של האחרון). רטוריקה לאומית המעודדת סולידריות בין דומים על בסיס שלילת אחרים מחלישה את מוסדות המדינה ואת האמון בהם. לעומתה, סולידריות אזרחית המכוונת לכלל האזרחים, שלא על בסיס אתני או תרבותי, מושתתת על השתתפות ואחריות משותפת למוסדות המדינה.

רטוריקה לאומית המעודדת סולידריות בין דומים על בסיס שלילת אחרים מחלישה את מוסדות המדינה ואת האמון בהם. סולידריות בין כלל האזרחים מושתתת על אחריות משותפת למוסדות המדינה

התשובה לחשד, המוצדק לעיתים קרובות, במדינה ומוסדותיה, לפיכך, איננו ביטולם של המוסדות לטובת כלכלת השוק אלא הגדרה מחודשת והרחבה של מערכת הביטחון החברתי: עבודה מאורגנת, חינוך ובריאות ציבוריים ומנגנוני רווחה משוכללים. סמכויות אלה, מחד, צריכות להיות מוכפפות לפיקוח אזרחי ומעורבות אזרחית דמוקרטית של כלל הקבוצות. מאידך, הן צריכות להיות מאוזנות גם במנגנוני סולידריות וסמכות רחבים יותר כדי להתמודד עם אתגרי חברת הסיכון הגלובלית.

אחריות גלובלית

חברת הסיכון הגלובלית מציבה אתגרים שמדינות, גם אם ייסגרו עצמן בגבולות לאומיים, יתקשו לתת להן מענה. קשה לראות איך מדינות יוכלו, מוסרית ומעשית, לשמור על גבולות סגורים מול גלי הגירה של פליטים הנמלטים על נפשם ממדינות קורסות או להתעלם ממשברים הומניטריים במדינות אחרות. יתרה מכך, משברים כלכליים, בריאותיים או סביבתיים אינם מתחשבים בגבולות מדיניים ובמוקדם או במאוחר ייפגעו גם באלה המסתגרים מאחוריהם.

המשבר הנוכחי ממחיש זאת היטב. מעבר הוירוס מהיר יותר מאשר יכולת התגובה של המדינות, ולכן סגירת הגבולות הייתה תמיד מאוחרת בכדי לעצור אותו. המשבר מאיר גם את חשיבות שיתוף הפעולה בין מדינות. היכולת של מדענים ממדינות שונות לשתף פעולה, אפשרה את הזיהוי המהיר של הוירוס, של הרכב המעטפת והחומר הגנטי שלו, ועל ידי כך פיתוח מהיר ביותר של בדיקות לזיהוי הנדבקים, ועבודה מואצת לפיתוח חיסון. הפנדמיה הראתה גם שהחלום של מדינה שמספקת לעצמה את כל צרכיה ואינה זקוקה לשיתוף עם מדינות נוספות, הופך בעת משבר לחלום בלהות. החל ממזון, דרך אמצעי מיגון וכלה במכונות הנשמה, מדינות זקוקות לשיתוף פעולה. אך כאמור, התמודדות עם משברים עולמיים לא רק דורשים להתעלות מעל גבולות לאומיים, אלא גם להשתחרר מתכתיבי השוק. הרי להכפיף כל עשייה אנושית לרווחיות ההשקעות מונע שיתוף פעולה של ידע מדעי (שכן משטר הפטנטים מגביל מאוד את הנגישות לאמצעי טיפול), ודן לכישלון כל ניסיון להתמודד עם משבר האקלים העומד לפתחנו.

התמודדות עם משברים עולמיים לא רק דורשים להתעלות מעל גבולות לאומיים, אלא גם להשתחרר מתכתיבי השוק. הרי להכפיף כל עשייה אנושית לרווחיות ההשקעות מונע שיתוף פעולה של ידע מדעי

כאשר נשאל ד"ר ג'ונתן סאלק, ממציא החיסון נגד הפוליו, חיסון שאפשר להתמודד עם הפנדמיה של שנות החמישים המוקדמות, מדוע לא רשם פטנט על המצאתו השיב בשאלה: האם תוציא פטנט על השמש? בעידן הנוכחי, קשה אולי לדמיין ניסיון לנתק את המחקר המדעי היישומי משאלות של רווחיות ומכוחם של תאגידים. אולם, קשה גם לראות כיצד הפקרתן של אוכלוסיות מוחלשות בתוך מדינות מפותחות או במדינות עניות תאפשר להתמודד באופן מיטבי עם מגפות בעולם גלובלי.

כפי שאיומים כגון מגיפה או משבר האקלים אינם יודעים גבולות, כך ההתמודדות איתם – דרך שיתוף פעולה מדעי, מעבר מידע חופשי או צעדי מדיניות משותפים – חייבת להתעלות על גבולות בין מדינות. הסולידריות בתוך מדינות, המבוססת על אזרחות משמעותית, תידרש למעגלים רחבים יותר של סולידריות חוצת גבולות. בעולם גלובלי, אסון הומניטרי או משבר כלכלי במקום אחד, ישפיע במוקדם או במאוחר על אחרים. באותו אופן, גם סמכות המדינה המתבקשת כדי להעניק משמעות לאזרחות וביטחון מקיף לחבריה, תצטרך להיות מגובה בסמכויות למוסדות על ובין-לאומיים שיידרשו כדי להתמודד עם איומים עתידיים אך ממשיים. הנוסטלגיה למדינת לאום, והשיח הלאומי שהמשבר מעורר, מתעלמת מההיסטוריה הבעייתית של אותם מוסדות, משאלות מוסריות הנוגעות להווה שלהן ובעיקר ליכולתם להתמודד עם המשברים העומדים בפנינו.

פרופ' דני פילק מרצה במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון. הוא חוקר פוליטיקה ישראלית, מדיניות בריאות ותנועות פופוליסטיות. דני חבר הנהלה בעמותת רופאים לזכויות אדם ובמרכז אדווה, ובין מייסדי תנועת עומדים ביחד

גיא בן-פורת הוא פרופסור למדע המדינה, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. הוא כותב על תהליכי שלום, משטרה ומיעוטים, ועל יחסי דת-מדינה. חילוני, אבל מאמין בהפועל באר שבע

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,647 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 12 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

אלפי מפגינים בככר רבין: "השטח בוער, רוצים כסף עכשיו"

פוליטיקאים לא נאמו במחאת העצמאים ומובטלי הקורונה נגד הממשלה ● אסף אמדורסקי: ביבי נוכל שצריך ללכת לכלא ● עובדות סוציאליות נעצרו מחוץ לאולפן ערוץ 12 אחרי שעיכבו את כניסת ישראל כ"ץ ● מייסד "אני שולמן" אביר קארה הכחיש שיתוף פעולה עם נתניהו והודה שהוא בקשר עם שר האוצר, אחרי שתועד מסתמס איתו בשידור

עוד 21 עדכונים

האם עדנה ארבל נפלה קורבן לקונספירציה של אלי ציפורי?

בששי האחרון (מעריב, 3.7), כתב אלי ציפורי מאמר המסביר מדוע הסדר ניגוד העניינים של שופטי העליון אינו לגיטימי. לטענתו, העובדה ששופטים אחראים על פירוט רשימת המניעויות שלהם, מהווה פתח לניצול לרעה בידי שופטים.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שמדובר באדם שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, בהיותו סגן עורך העיתון "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון, תוך שהוא לא מציין שהעתיק את הטור. לאחר בדיקה, ועדת האתיקה של מועצת העיתונות נזפה בציפורי ואילצה אותו לפרסם הבהרה בגלובס, בה הודה כי אכן העתיק את הטור.

מי שמכיר את ההיסטוריה של ציפורי, מבין שהיצמדות לעובדות ואמינות בדיווח אינן הצד החזק שלו. ב-2007, כסגן עורך "גלובס", ציפורי תרגם טור מ"הפייננשל טיימס״ ופירסם את התרגום כלשונו בעיתון – כטקסט שלו

לאחר שהחליט להפוך לשופרו של נתניהו, ציפורי החל בהפצת תיאוריות קונספירציה ארסיות ולא אמינות, תחילה מעל עמודי גלובס. לאחר שטורים אלה נפסלו, עבר לפרסם בעמוד הפייסבוק שלו.

ב-2019, לאחר שגלובס היו צריכים להתנער מדבריו הלא אמינים של ציפורי פעם אחר פעם, הוא פוטר מהעיתון. במקביל לסגנון החדש, הבוטה והקונספירטיבי, ציפורי הפך לחביבם של ראש הממשלה ובנו יאיר, שנוהגים לשתף את מאמריו. בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו.

ועכשיו לעובדות שציפורי בוחר להתעלם מהן: שופטים כפופים לכללים ברורים בחוק ובכללי האתיקה בנוגע למניעת ניגוד עניינים. הרף הנדרש הוא ״חשש ממשי למשוא פנים״. סעיף 77 (א) לחוק בתי המשפט, קובע פסלות לשופט במידה וישנו חשש כזה.

כל בעל דין יכול לטעון למשוא פנים. במידה והשופט לא פוסל עצמו, הטענה מגיעה ישירות לנשיאת ביהמ״ש העליון. חוק נציב תלונות הציבור על שופטים משנת 2002 מאפשר לציבור להגיש תלונות נגד שופטים במגוון רחב של נושאים, ועל הנציב להעביר דין וחשבון (סעיף 27 (א) לחוק) מפורט על התלונות לשר המשפטים ולוועדה לבחירת שופטים בסוגיות שבהן הוא עסק.

ועדת האתיקה של שופטים מכתיבה נהלי אתיקה והשופטים כולם כפופים להם. ניתן לערער על כל החלטה של ביהמ״ש, וכל הפעילות של שופטים גלויה וחשופה לציבור בפרוטוקולים. יתר על כן, שופטים מיוזמתם פרסמו רשימת ניגודים עניינים, אף שהם לא מחויבים לה ע״פ חוק.

בגלל חוסר האמינות שלו הידרדר ציפורי מסגן עורך עיתון כלכלי מוביל, לעיתונאי המצוי בשוליים של התקשורת הישראלית, המפיץ ידיעות שקריות במטרה לשרת את הפטרון החדש שלו, בנימין נתניהו

עם זאת, יש להפריד בין הביקורת העניינית שנשמעת לגבי שופטים לבין קונספירציות המנסות להחליש את הלגיטימציה של מערכת המשפט כולה, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק, כפי שלדעתי עושה ציפורי.

כדי להדגים את טענותיו בדבר ניגוד עניינים, תוקף ציפורי את החלטותיה של פרקליטת המדינה ושופטת העליון לשעבר, עדנה ארבל, שפעלה בעקביות כדי לממש את תפיסת עולמה הנוגעת למעמד האישה, הן בהיבט של עבירות מין והן בהיבט מאבקי גירושין.

כפרקליטת מדינה, ארבל פעלה כדי להפחית את הענישה נגד תלונות סותרות או לא עקביות בנושא עבירות מין נגד נשים וגברים כאחד. הסיבה לכך, היא שלעיתים העד או העדה חשים רגשות אשם עמוקים לאחר התקיפה ואין להם את הכוח הנפשי הנדרש כדי להעיד נגד התוקף. זאת ועוד, פעמים רבות מופעל לחץ על מתלוננות לחזור בהן מן התלונה.

להעניש אותם על תלונת שווא, במידה שהם חוזרים בהם מתלונתם, רק יחמיר את מצבם הקשה וירתיע מתלוננים נוספות מלהתלונן.

אכן, יש במדיניות זו הקלה מסוימת בענישה נגד תלונות שווא, אך בגלל שתלונות שווא הן תופעה יחסית זניחה, ואילו תת דיווח על עבירות מין הוא תופעה רחבה, הוחלט על גיבוש המדיניות המדוברת.

ציפורי החליט להכפיש את שמה של ארבל בצורה מכוערת ולקשור בין המדיניות שהתוותה לגבי תלונות שווא, לבין הליך גירושין שבתה ניהלה, לאחר שנקבעה אותה מדיניות. מבלי להיכנס לפרטים אישיים, אין כל קשר בין פסיקתה של ארבל בנושאי מזונות והגנה על נשים, לבין התיאור שמופיע בכתיבתו של ציפורי.

בהמשך המאמר ציפורי חוזר לפסק דין של ארבל כשופטת עליון, בו היא טוענת שאב בסכסוך גירושין, גם אם הוא הורה משמורן, צריך לשלם דמי מזונות לגרושתו. העניין בתיק זה, שהגיע לשולחנה של השופטת ארבל, לא עסק בסוגיה של תשלומי המזונות, אלא בשאלה המשפטית של מינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ״ש כדי לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן.

עם זאת, יש להפריד בין ביקורת עניינית על שופטים לבין קונספירציות המחלישות את לגיטימצית מערכת המשפט, כחלק ממערכה רחבה יותר להחלשת רשויות שלטון החוק

ייתכן שציפורי התבלבל בין פסקי הדין שאותם ביקש לצטט. גם אם לשיטתו של ציפורי העובדה ששש שנים לאחר פרישתה של ארבל מהעליון, ניתן פסק דין ששינה את דיני המזונות, אין זה מלמד דבר מהדברים שציפורי טוען. מותר לבית המשפט לשנות הלכה; הלכה אינה משתנה בגלל עניין אישי של שופט כזה או אחר.

לא ניתן להתעלם מההקשר שבו נכתב הטור של ציפורי נגד השופטת ארבל. מדובר בחלק בלתי נפרד מהמערכה של נתניהו לרסק ולהחליש את מערכת המשפט כדי לחלץ את עצמו ממשפט. ציפורי הוא בסך הכל חייל קטן בצבא התעמולה של נתניהו – ואלו בדיוק המשקפיים בהם צריך לקרוא את הטורים שלו.

שמאלני ציוני גאה, תל אביבי, לומד משפטים ומלמד עברית. הוביל מחאות למען קהילת להט״ב, שיויון לנשים והדמוקרטיה הישראלית. גר עם הכלבה שלו, ירדנה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 766 מילים ו-1 תגובות

הקהילה היהודית האורתודוקסית בארצות הברית נערכת ליום שאחרי הקורונה ● על הפרק: קושי להמשיך להתקיים כלכלית בסגנון חיים שמבוסס על לימוד תורה, התייצבות לצד המפגינים נגד הגזענות כלפי שחורים (מחשש שההתפרצות הגזענית הבאה תהיה כלפי יהודים), והיערכות לגל של קשיים נפשים בקהילה בעקבות הריחוק החברתי

עוד 1,262 מילים

מאז נחקק ב-2017, חוק השקיות מעולם לא נאכף

שלוש שנים וחצי מאז עבר חוק השקיות, אחד ההישגים הגדולים של המשרד להגנת הסביבה, מתברר: החוק כלל לא נאכף, ומפירי החוק מעולם לא נקנסו ● זאת משום שלא הותקנו עד כה התקנות הדרושות כדי לאפשר אכיפה ● שלא במפתיע, ניכרת התרופפות בזמן האחרון בהקפדה על החוק בסופרמרקטים ● במשרד להגנת הסביבה מבטיחים שהשרה החדשה תדאג לאכיפה בהקדם

עוד 572 מילים

בלעדי מלחמות היהודים מגיעות לדובאי

הקהילה היהודית הזעירה של איחוד האמירויות עוד לא יצאה מארון הקודש בעקבות התחממות היחסים עם ישראל, וכבר קמה לה מתחרה מבית ● הרב לוי דוכמן ושותפו פתחו במסע יחצנות לפיו הקהילה החדשה שהקימו היא-היא קהילת יהודי דובאי האמיתית, והצליחו להרגיז את השלטונות באבו-דאבי, כמו גם את ותיקי היהודים במפרץ ● אבל יש להם גם תומכים: "המניין שלהם גדול, והעוף בשבת שינה את המשחק, כי בבית הכנסת הישן הכול צמחוני", אומר אחד מהם

עוד 1,770 מילים

למקרה שפיספסת

כאן זה לא אירופה

בשעה היעודה הכל היה ערוך ומוכן.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה בעל העיניים המוארות הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל לשאת את דבריו.

טכנאי המזגנים הגיע כמה דקות קודם לתקן את התקלה ולהבטיח שהחדר יהיה מצונן בטמפרטורה הנכונה. המנחה הציג את המרצה המחונן, שאר הקולות בחדר הווירטואלי הושתקו והמרצה עמד להתחיל

נושא ההרצאה היה "פגישה עם משורר" ספרה המרגש והחשוב של לאה גולדברג, הנחשב בעיני רבים וטובים כאחת מפסגות הפרוזה שנכתבו אי פעם בעברית.

גם המרצה הצעיר היה איש ידוע בתחומו. חוקר מזהיר שכבר קנה לו שם והשאיר את חותמו הברור בעולם המחקר הספרותי. לצורך ההרצאה הוכנה מצגת מאירת עיניים שסקרה בדרך בהירה ותמציתית את סיפור חייו של אברהם בן יצחק – סונה, מושא הספר, שהספיק להוציא בחייו רק 12 שירים אבל הצליח להטביע את רישומו כ"אחד מאבות השירה העברית המודרנית".

ואז, ממש שניה לפני שהתחיל השידור, רטט מכשיר הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה, בקיצורים המתבקשים כמובן:

"שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם. מספר הנפשות הרשומות בספרי התאגיד לא מעודכן וככל שלא יוצג בפני התאגיד מידע מדויק על ידכם בתוך שלושים יום ממועד מכתבנו זה, יקטין התאגיד את מספר הנפשות בנכס ל-2. נא העבירו לנו עד יום זה וזה ספח תעודת זהות או תמצית מרשם אוכלוסין של כל המתגוררים בנכס, כולל ילדים בגיל 18".

ככה.

ומרגע זה לא יכולתי להתרכז אפילו לשנייה בנושא ההרצאה המקוונת.

שניה לפני שהתחיל השידור רטט הטלפון הנייד שלי, ועל הצג הופיעה משום מקום ההודעה הבאה: "שלום. בבדיקה שערכנו נמצא כי לפי נתוני מרשם האוכלוסין, אינכם רשומים כמתגוררים במקום יישובכם…"

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים כמובן בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח, וכדי להוכיח את קיומנו צריך עכשיו לקום מהכיסא, לרוץ בחום הבלהות החוצה, כדי לספק לתאגיד את כל הספחים והאישורים  הנדרשים.

והיה משהו סמלי בהופעה הזאת של ההודעה ממש שניה לפני שההרצאה התחילה.

כי אברהם בן יצחק המשורר היה מה שפעם היו קוראים בכפר הקטן שממנו באתי "איש העולם הגדול". יוצא ובא בטרקליני ספרות. פוגש אנשים רמי מעלה כמו ג'יימס גויס, פרידריך ניטשה, מרסל פרוסט ועוד ועוד. אחד כזה שיכול להגיד: "פגשתי את בובר ברחוב". מישהו שעל פי דבריה של גולדברג היה "המשורר העברי הראשון, אשר מחוג השעון שלו הורה לא רק את הזמן היהודי הספציפי, אלא את הזמן שהיה אותה שעה לספרות העולמית". כל חזותו אמרה "אירופה אירופה". והיה בו "משהו המשותף לאותו דור שימי נעוריו חלו במאה הקודמת, אותה אירופיות רחבת אופקים של אנשים שראו ארצות הרבה, וכל הגבולות היו פתוחים לפניהם".

והנה לתוך הטרקלין המהודר והמדומיין שבו פוסעים מעדנות אנשי תרבות מעונבים, פרצו פתאום עם חולצות רטובות מזיעה אנשי התאגיד עם ה"שלום. בבדיקה שערכנו" שלהם, כאילו הם אומרים למרצה ולקהל השומעים:

אירופה?

אנחנו נראה לכם מה זה אירופה!

23 שנה אנחנו מתגוררים באותו הבית ומשלמים בזמן את כל חשבונות הארנונה והמים, והנה בשנייה אחת ה"אינכם רשומים" מפציע על המסך כמו ראש של נחש. מבחינת התאגיד הכל יכול אנחנו רק אוויר פורח

ולרגע היה נדמה שגם מבין חרכי הספרייה המרשימה שניצבה מאחורי גבו של המרצה המחונן, החלו מציצות פתאום עשרות זוגות עיניים. אולי עיניהם הבוחנות של אנשי התאגיד, שהתגנבו ככה בחסות ה"זום" ובאו לבלוש באמצע ההרצאה גם בביתו של המרצה, לראות אם הוא רשום בפנקסי התאגיד וכמה אנשים מעל גיל 18 מתגוררים אצלו בנכס.

ומיד אחרי הפתיחה המרשימה של ההרצאה התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו פה אנשי התאגיד, אבל התחום שעליו אנחנו שולטים הוא לא רק ביוב ומים, אלא גם מה תשמעו או לא תשמעו בכל רגע נתון. בקיצור – טרדה גדולה קמה והופיעה פתאום בחלל החדר.

והאירוע המשונה הזה, הוליד אצלי ולא בפעם הראשונה, את המחשבה שזה כנראה דרכו של העולם:

ההנאה באה לעולם כרוכה תמיד עם איזו טרדה. ברגע של קורת רוח "אירופאית" צץ משהו מאיזה מקום וטורד את מנוחתך.

וככה הן מהלכות תמיד שלובות זרוע בעולם: הטרדה וההנאה. מחייכות לעבר העוברים והשבים ובאותה עת ממש, נועצות ציפורניים זו בזרועה של זו עד זוב דם.

דוחות ממס הכנסה. מכתבים רשומים מהרשות המקומית. שיחות טלפון מועד הבית. ריב אידיוטי על חניה. סכין שכמעט נשלפת. מילה שלא נאמרה במקומה. כל טרדה ו"החליפה" המיוחדת שלה. משהו שמבטיח כבר מהשנייה הראשונה – אני כאן כדי להוציא אותך סופית מדעתך!

התחילו גם כל מיני רעשים מוזרים ו"כחח. כחח" בסאונד של השיחה המקוונת, כאילו מישהו אותת לנו מלמעלה: תשכחו מהרצאה מסודרת. אנחנו אנשי התאגיד, אבל תחום השליטה שלנו הוא לא רק ביוב ומים

ואין כמעט יום ואין כמעט שעה שלא צצה לה טרדה כזאת. ומה שמכריע בעולמך הוא לא דווקא ה"פוליטיקה" הגבוהה וכל הגנץ ונתניהו שפניהם ממלאים מבוקר עד ערב את המסך, אלא כל אותן טרדות יום יום שצצות ומעיקות ומכבידות ומאיימות כאמור לשבש ולמרר את חייך.

אבל למרבה הפלא התקלה בשידור תוקנה ופניו היפות של המרצה המחונן שבו לזרוח על המסך. שוב היינו באירופה. לא סתם אירופה – אלא אירופה האמיתית! ורוח גדולה עברה אותנו, כמו אותה רוח שעברה את אליהו הנביא כאשר נגלה אליו מלאך האלוהים.

ישבנו שם מול המסך בחדר הממוזג, והייתה לנו שעה קלה של קורת רוח, ולצדנו כנועות, רבצו כל הטרדות, שרועות על הרצפה הקרירה כמו כלבות ציד מנומנמות, מחכות לרגע הנכון שבו הן תוכלנה לקום בשנייה ממקום רבצן ולהסתער בכל הכוח החוצה.

אודי בן סעדיה למד בימוי בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב. מחזות פרי עטו הוצגו בפסטיבל לתאטרון אחר בעכו, בתאטרון צוותא, הסמטה ותמונע בתל אביב. כתב בטור הסאטירי "בוקר טוב מעריב", ובעיתונים "חדשות" ו"העיר". פרסם סיפורים קצרים במוספים ספרותיים שונים וספר שלו יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בן קיבוץ אשדות יעקב. גר היום בבית דגן. משתדל לרוץ בשדות אם אפשר ולהביט על עצמו ועל העולם קצת מהצד. לפעמים זה כואב ולא מעט פעמים זה גם משעשע.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 853 מילים ו-1 תגובות
עודכן לפני 4 שעות

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

סכסוך המים בין אתיופיה למצרים מגיע לנקודת רתיחה ● חוקר טרור עיראקי נרצח בפתח ביתו בבגדאד ● ארדואן מכין הפתעה למתנגדיו ● בישראל וברצועת עזה מציינים 6 שנים למבצע צוק איתן, ודבר לא השתנה ● ודוגמנית-העל ממוצא פלסטיני, בלה חדיד, גונבת את ההצגה לפוליטיקאים ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 822 מילים
רן ברון

החברים של בן השופטת המאוימת, שנרצח בפיגוע, נזכרים בו

שני מכתבי איום ברצח שקיבלה השופטת ענת ברון מבהירים כי מי שחיבר אותם ידע על הפיגוע התאבדות שגדע את חייו של בנה ● רן ברון בן ה-23 היה אמור להופיע בליל הפיגוע בג׳ם סשן במועדון המייקס פלייס בתל אביב ● חבריו של רן כועסים על קמפיין ההסתה והאיומים נגד אמו ● אחד מהם, אביב אליאסי, הוא אחיו של "הצל": "אני יודע שאח שלי כותב על ענת ועל רן מתוך אהבה ומתוך כאב, אבל הוא טועה"

עוד 2,743 מילים

ברצף פסקי דין מהחודש האחרון, משדר נשיא בית המשפט העליון בארצות הברית קו מובהק של נטייה לצד הליברלי ● ג'ון רוברטס, שמונה לעליון לפני 15 שנה על ידי ג'ורג' בוש הרפובליקאי, מבקש כעת להפוך ללשון המאזניים של המוסד החשוב ● אחרי שהיה בדעת מיעוט נגד נישואים חד-מיניים, רוברטס הופך על רקע הכאוס בארה"ב ליותר ויותר ליברל - וטראמפ ממש לא אוהב את זה

עוד 1,448 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
כִּישָּׁלוֹן

הפעם הכישלון לא יישאר יתום. גם לא יהיה צורך בבדיקת רקמות כדי לגלות מי אבא שלו. בבוא השעה נבוא עימו חשבון

עוד 993 מילים

חברון הפכה לפצצת קורונה מתקתקת ברשות הפלסטינית

82% ממקרי הקורונה ברשות הפלסטינית מתרכזים סביב העיר חברון ● התנאים החברתיים הייחודים באזור הובילו להדבקה גבוהה יותר מאשר בשלוש הערים עם התחלואה הגבוהה ביותר בישראל גם יחד ● "לאנשים הייתה גישה כזאת שכאילו הכל ברצון האל, ומה שהוא רוצה – יקרה" ● "אבל הגורם החשוב ביותר בהתפשטות הווירוס הוא שאנחנו לא שולטים בנקודות הכניסה ובגבולות שלנו: המדינה שלנו מפורקת לחלקים"

עוד 992 מילים

מקורבי גנץ זועמים: נתניהו חותר לבחירות בתחילת השנה

דיווח: ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את הרעיון למנות את גדי איזנקוט לראש מערך ניהול הקורונה ● משך החקירות האפידמיולוגיות יקוצר, פחות אנשים ידרשו לבידוד ● נתניהו למקרון: "הסיפוח תואם את החוק הבינלאומי, נוסחאות העבר הובילו לכישלון" ● גורם בכיר בכחול לבן: "נתניהו מפזר כסף על האזרחים כדי להגיע לבחירות"

עוד 41 עדכונים

שקד היא מלכת ניגוד העניינים של הפוליטיקה הישראלית

איילת שקד, ממובילות היוזמה להקים ועדה לבדיקת ניגודי עניינים של שופטים, לא היססה לפעול פעמים רבות תוך ניגוד עניינים מובהק ● כך התייצבה לצד אפי נוה, וגם לצד חברתה שירי דולב - שניסתה לגזור קופון מהקורונה ● ומה יש לשקד עצמה לומר בנושא? "חבר כנסת לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה" ● דעה

סוגיית ניגוד העניינים של שופטים היא נושא חשוב, שפגיעתו לא מבדילה בין מצביעי ימין למצביעי שמאל, ולכן מן הראוי שתטופל ותתוקן כמה שיותר מהר על ידי הכנסת. עם זאת, העיתוי להקמת ועדת חקירה בנושא כעת, בעיצומו של משבר בריאותי וכלכלי חסר תקדים, הוא בעייתי, וזאת בלשון המעטה.

אבל בעייתית לא פחות מכך, היא עמדתה של אחת ממובילות היוזמה – חברת הכנסת והשרה לשעבר איילת שקד. "שופטים שלא יפסלו את עצמם בניגוד עניינים יועמדו לדין על הפרת אמונים", דרשה שקד בהצעת חוק שהעלתה לפני שבועיים. אבל מסתבר שאצלה, ברגע שניגוד העניינים נוגע לעצמה, המוסר הגבוה לפתע נעלם.

אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)
אפי נוה (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

בדצמבר 2019 פרסם גור מגידו בדה מרקר כי שקד, ששיתפה פעולה כשרה עם לשכת עורכי הדין בקידום מינוי שופטים, ידעה בזמן אמת על מפקד הקולות שערך עבורה אפי נוה, יו"ר הלשכה דאז, בקרב מאות עורכי דין.

למעשה, שרת המשפטים שקד לא היססה (במהלך תקופת הדיל שלה עם נוה) להתערב לא רק בנושאי מינוי שופטים, אלא גם בנושאים פרלמנטריים הנוגעים אליו ישירות.

בין היתר, היא הקשתה על הקמת מוסד בוררות מול חברות הביטוח בישראל, בזמן שנוה ייצג כעורך דין את חברת הביטוח מנורה מבטחים.

אבל נוה לא היה לבד. הוא היה מקושר היטב לגילדה של עורכי דין, שייצגו את החברות הגדולות במשק, מבנקים ועד חברות מזון. שקד אף צולמה בפגישה משותפת עם נוה באחד מהמשרדים האלו, שייצג בין השאר את הבנקים פועלים ובינלאומי, אסם, מנורה והפניקס, וכן חברות של האחים עופר, תשובה ושטראוס.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה של ח"כ יואב קיש (ליכוד, היום סגן שר הבריאות), שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן.

כל זה לא מנע משרת המשפטים דאז להתערב, ולהפיל חקיקה שתגביל את הבנקים ביכולת להטיל קנסות על לווים שרוצים לפדות את המשכנתאות שלהם לפני הזמן

שקד גם התנגדה למתן סמכויות נרחבות לוועדה הפרלמנטרית שהייתה אמורה לדון באשראי שנותנים בנקים וחברות ביטוח לטייקונים; היא זו שניצלה את סמכותה כשרת משפטים בשביל לגרום לדחיית מועד יישום החוק לסימון מוצרים מזיקים בשנתיים; והיא התנגדה גם להגבלת שכר הבכירים במגזר הפיננסי והציבה מכשולים בסגירת חור שהיה קיים בחוק הריכוזיות, וששירת את אי. די. בי.

איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)
איילת שקד מבקרת בהתנחלות שדה בועז, ארכיון, 2014 (צילום: Gershon ELinson/FLASH90)

שקד אף הגדילה לעשות במהלך הדיונים על הסרת חסינותו של חיים כץ בכנסת בסוף ינואר. כץ פעל בניגוד עניינים חריף, כאשר קידם תיקון לחוק על סמך הצעה עליה למד מחברו מוטי בן-ארי. מדובר בהצעה שהיטיבה, בין השאר, עם בן-ארי.

בעקבות כך התעורר ויכוח ער על מהו ניגוד עניינים מנקודת מבט של פעילות ח"כים. על כך אמרה שקד: "ח"כ לא נמצא בניגוד עניינים, נקודה. לא כשהוא עונה לפניות ציבור, לא כשהוא מצביע בוועדה, ולא כשהוא מצביע במליאה".

חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
חיים כץ (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

עוד אמרה שקד בדיונים על הסרת חסינותו של כץ, כי ניגודי העניינים הפכו בלתי סבירים ומשתקים את עבודת השרים, וכי יש להחיל חובת גילוי ודיווח – ולא חובת מניעה.

אלא שגם במבחן התוצאה, שקד לא החילה על עצמה לא גילוי ולא מניעה. כעבור שלושה חודשים בלבד מאותם דיונים, ובעיצומו של הגל הראשון של הקורונה, שקד קידמה בוועדת החוץ והביטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא גם במקרה חברתה הטובה של חברת הכנסת שקד.

אצל איילת שקד כנראה המשפט "נאה דורש נאה מקיים" לא תופס. ניגוד עניינים, מבחינתה, הוא כנראה בסך הכל עניין לחלשים – או לסתם שופטים.

שקד קידמה בוועדת החוץ ובטחון את האפליקציה של חברת NSO לצורך ניטור חולי קורונה. הכל מבלי שסיפרה שנשיאת החברה היא שירי דולב, שהיא במקרה חברתה הטובה

עוד 539 מילים

קורס הכשרה לעובדים סוציאליים הופסק בשנית

מעקב בעקבות הפרסום בזמן ישראל, משרד הרווחה חידש את ההכשרה לעובדים סוציאליים שמטפלים בילדים נפגעי אלימות ● אבל הקורס הופסק שוב, בשל השביתה וההחמרה בהגבלות הקורונה ● ובינתיים, מתמודדים המטפלים עם אלימות גואה, איומים על חייהם והתאבדויות של מטופלים - בלא הדרכה והכוונה

עוד 613 מילים

ראיון סורוס, סודות ושקרים

כיצד הפך הטייקון ההונגרי-יהודי-אמריקאי ג'ורג' סורוס (אוטוטו 90) לכוכב של תיאוריות קונספירציה אנטישמיות מסביב לעולם? ● אורבן מאשים אותו בהצפת הונגריה במהגרים לא חוקיים, הימין האמריקאי מאשים אותו במימון המהומות בארה"ב, יאיר נתניהו מכפיש אותו באירופה - ויש גם מי שמייחס לו את הפצת מגפת הקורונה ● אמילי טמקין, שכתבה ספר חדש על סורוס, מצביעה על המכנים המשותפים בין כל המגדפים, ומתעכבת על שם אחד: ארתור פינקלשטיין

עוד 2,375 מילים

עם עשרות חברות ומפעלים, קרן פימי של ישי דוידי הפכה לטייקון הגדול בישראל בתחום התעשייה ● הקרן לוקחת חברה, מפשיטה ומלבישה אותה מחדש, בתקווה שיימצא לה קונה ● בניגוד לתעשיינים המסורתיים, שמייסדים מפעל ומחזיקים בו עשרות שנים, כל הסיבוב הזה צריך לקרות בתוך שנים ספורות ● השבוע פרצו סכסוכי עבודה בשני מפעלים של הקרן ובמפעל נוסף מתוכננים פיטורים ● בהסתדרות מאשימים את הקרן בניצול משבר הקורונה: "יש פה מיליון מובטלים, זה לא מעניין אותם"

עוד 2,705 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה