איזו מילה חמודה זו הסתבכות, נכון? היא מעידה על תמימות. היא מעידה על פסיביות. היא מעידה על חוסר מעורבות. על ביש גדא, על שלימזל.

נהג המונית דרק רוט הסתבך עם רוצחים שרצחו אותו בדם קר על לא עוול בכפו. אסף שטיירמן הסתבך עם רעי חורב ונרצח על לא עוול בכפו. נשים שבאו למקום העבודה הסתבכו עם האנס משה קצב. החיילת שהוטרדה הסתבכה עם אופק בוכריס. העובדים במעון ראש הממשלה הסתבכו עם המזג הרע של שרה נתניהו. כל אלה מתארים מקרים של הסתבכות. אנשים תמימים שלא בטובתם נקלעו להתנהגות בלתי הולמת, או אפילו גרוע מכך – לעבירות פליליות של ממש.

למה החלטתי להקדיש פוסט למילה החמודה הזו הסתבכות? ובכן, תכנית התחקירים "המקור" הקדישה אתמול תוכנית שלמה לקלטות "שסיבכו" את נתניהו, הפרומואים חזרו שוב ושוב "הערב נשמע את ההקלטות שסיבכו את נתניהו". מסכן נתניהו, כזה בחור טוב, איך הוא הסתבך ככה?

תכנית "המקור" הקדישה אמש תוכנית שלמה לקלטות "שסיבכו" את נתניהו. "הערב נשמע את ההקלטות שסיבכו את נתניהו", חזרו הפרומואים. מסכן נתניהו, כזה בחור טוב, איך הסתבך ככה?

אז זהו שיש להעמיד דברים על דיוקם. נתניהו לא הסתבך, נתניהו לא נקלע על דרך המקרה למצב בו הוא נמצא היום, נתניהו איננו איש תמים יושב אוהלים, איננו איוב מארץ עוץ. נתניהו נאשם במעשים פליליים חמורים. מעשים שהוא ככל הנראה היה מודע לעשייתם – אגב רוב האנשים מודעים למה שהם עושים, שהרי חוסר מודעות פירושה רשלנות וזה לא המקרה.

אלו היו מעשים שהוא ויתר המעורבים ניסו להסתירם, מעשים שהוא עסק בהסוואתם, מעשים שנועדו לטובתו האישית, לטובת המשך שלטונו, לטובת הצגת משפחתו באור מחמיא (בעניין זה – בניגוד לאופן בו משפחת נתניהו מציגה את עצמה בציבור כאהובה על כולם – הם כנראה מודעים לזה שלא כך הדבר ולכן התאמצו כל כך לקבל סיקור מחמיא).

אלו היו מעשים שהוא ניסה להציגם כתמימים, כהתנהלות סבירה של ראש ממשלה, מעשים שהם חלק מההתנהלות הרגילה של ראש ממשלה – ולא היא. מדובר במעשים חמורים, מעשים שנעשו לאורך תקופה ממושכת, מעשים שהיו מעורבים בהם רבים שאחזו בעמדות מפתח בשלטון – כל אלה שהפכו לעדי מדינה.

וחשוב לציין שאף אחד מהנאשמים לא עבר את העבירות בשל דלות אמצעים – ההיפך מכך, מדובר באנשים אמידים מאוד. היה להם הכל והם רצו יותר – ובנסיבות אלה זה אף חמור יותר.

מעשים שניסה להציגם כתמימים, כהתנהלות סבירה של רה"מ – ולא היא. מדובר במעשים חמורים, שנעשו לאורך תקופה ממושכת, והיו מעורבים בהם רבים בעמדות מפתח שלטוניות

וההקלטות מאתמול מראות על כך שכל האנשים המעורבים בפרשה מודעים למעשים, מודעים לבקשות הבלתי סבירות, מודעים לכך שהם צריכים לרצות את משפחת נתניהו, מודעים לכך שהם תלויים במשפחת נתניהו. אם משפחת נתניהו תהיה מרוצה  – הם יהיו בטוחים. אם לא – סופם מי ישורנו.

ועל כן, השימוש במילה הסתבכות מצד תוכנית תחקירים חשובה, תוכנית תחקירים שלא עושה הנחות לאנשי השלטון, תוכנית המראה כהוויתה את התנהלות נתניהו במה שזכה לכינוי תיק 4,000 ועוסקת בכלי תקשורת שנועד לשרת את ראש הממשלה ושלטונו, מסתיר ידיעות שאינן נוחות לראש הממשלה ולמשפחתו ומנגד מבליט ידיעות שהם מעוניינים בהבלטתן – הוא שימוש אומלל.

השימוש במילה הסתבכות כאן הוא שימוש שלוקח את תמלילי ההקלטות הקשים ומגמד את המעשים הפליליים לכאורה המוצגים בהם, והופך אותם מפשעים ל"הסתבכות". משהו כמעט תמים שקרה לנתניהו על הדרך מבלי שהתכוון לכך.

וחשוב לומר – לא ההקלטות סיבכו את נתניהו, המעשים שלו סיבכו אותו. הדרך בה נהג בזוג אלוביץ' והדרך בה הם בתורם נהגו באילן ישועה. הדרך בה ביקשו להיפטר מעורך החדשות – סיבכה אותם.

סיבכה אותם הדרך בה ביקשו לקדם אנשים כלבבם: את שמעון ריקלין, שהמעלה הכי גדולה שלו היא ש"הוא חבר טוב של ינון מגל", את ארז תדמור – שהוא פושע מורשע כיוון שגנב אמצעי לחימה מצה"ל – אבל הי הוא בעד נתניהו אז הוא טוב לאתר וואלה.

כאמור, לא ההקלטות סיבכו את נתניהו אלא מעשיו. ההסתבכות היא לא תוצאה של ההקלטות אלא היא תוצאה של המעשים. ההקלטות הן רק ראיה לאופן בו הפך נתניהו גוף תקשורת לכלי לקידום עצמי – ובעידן התקשורתי בו אנחנו חיים מדובר בטובת הנאה שלא תסולא בפז.

השימוש במילה הסתבכות כאן לוקח את תמלילי ההקלטות הקשים ומגמד את המעשים הפליליים לכאורה המוצגים בהם – מפשעים ל"הסתבכות". משהו כמעט תמים שקרה לנתניהו על הדרך מבלי שהתכוון

כמו תמיד הרטוריקה, השימוש במילים שאינן הולמות את המקרה, לא רק מייצרות מציאות מעוותת אלא משרתות את הפוגעים, את העבריינים, את החזקים – את אלה שמעוניינים להרחיק את עצמם ככל האפשר מהמעשה העברייני.

המילה הסתבכות גורמת לתיק בזק וואלה לא להראות כתיק שוחד מהחמורים שנראו בישראל, אלא כמשהו תמים וקל ערך וכמו שהנאשם עצמו אמר:

"אני רוצה שתבינו על מה הם מדברים כשהם מדברים על שוחד. הם לא מדברים על כסף, הם לא מדברים על מעטפות, הם לא מדברים על מזומנים. הם מדברים על שתיים וחצי כתבות באתר וואלה".

המילה "הסתבכות" גוררת מאליה את הביטוי "שתיים וחצי כתבות" המראה כי לא ניתנה תמורה לשוחד – אלא שהקלטות אתמול הוכיחו כי אין מדובר בשתיים וחצי כתבות, מדובר במערכת שלמה ששרתה את הנאשם תקופה ארוכה.

הסתבכות? לא ולא, מדובר במעשים פליליים חמורים בגינם הוגש כתב אישום חמור.

דוקטור לביוכימיה ומשפטנית, שימשה כעוזרת המחקר של הפרופ׳ אהרן ברק, במקור מחצור הגלילית.

את יום רביעי ההוא בערב לא תכננו להעביר בצפייה בחדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום שנשא מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, אחד מתומכיו הגדולים והעיקשים של טראמפ, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך כדי לצפות בו ובצ'אק שומר, מנהיג המיעוט (לעוד מספר ימים), מנסים להביא את הקונגרס האמריקאי לאחדות שלא נראתה מאז נובמבר 2016.

את יום רביעי בערב ההוא לא תכננו להעביר מול החדשות מוושינגטון. ציטוט מנאום מנהיג הרוב בסנאט, מיץ' מק'קונל, מתומכי טראמפ הגדולים והעיקשים, שהודה סוף סוף בהפסד הרפובליקני בבחירות, הביא אותנו למסך

כמה שניות לאחר מכן צפינו בשידור חי בהמון אדם דוחף כמה שוטרים ומתפרץ לבניין הקפיטול דרך הדלת הענקית בחזיתו. פיד השידור מהסנאט ומבית הנבחרים הופסק בפתאומיות, ובמקומו התחילו הערוצים לשדר תמונות ששלחו אנשים ששוהים בתוך המבנה – מתפרעים שנכנסו לליבו של בניין הקפיטול, חלקם מחזיקים בנשק, בזמן שסגן הנשיא וראשי שני הבתים מוברחים למקום מוגן. לא ישנו כל כך טוב באותו לילה.

בשעות ובימים מאז אפשר להבחין בשני מחנות שמתחלקים כמעט לפי הקו המפלגתי: מחנה אחד רוצה לנהל משפט נגד טראמפ בימיו האחרונים כנשיא ולוודא שכל מי שלקח חלק בהסתה שהובילה לכך, פוליטיקאי או אזרח, ישלם מחיר כבד.

המחנה השני, לעומתו, טוען שהדחתו של טראמפ בימים האחרונים של כהונתו, הליכים משמעתיים נגד מחוקקים שתמכו בניסיון ההפיכה האלים הזה והעמדה לדין של המתפרעים (שלא התביישו להצטלם ולספק עדויות קבילות לבתי המשפט), רק יעודדו את השסע ויפגעו בממשל הנכנס וביכולתו לתפקד. הם טוענים של"מפגינים" לא הייתה כוונה לפגוע באיש והם רק הביעו את זעמם ה"מוצדק" על "הבחירות שנגנבו מהם".

ובארצנו הקטנטונת? ראש הממשלה, שעומד לצידו של טראמפ בכל דבר ועניין, ניצל את ההזדמנות כדי לייצר את הקשר הלא קיים בין פורעים שפורצים לפרלמנט ובין הפגנות רועשות וכועסות נגדו, נגד התנהלותו ונגד מדיניותו (היי, גם להחליט לפי האינטרס האישי שלך זאת מדיניות!). מסביבתו יצאה ידיעה אודות הסכנה שנשקפה לחייהם של הזוג נתניהו ממפגינים כועסים שרצו לעבר מחסום שנמצא הרחק מהמעון והיא שודרה כעובדה מבלי לתהות מדוע המידע הזה שוחרר באיחור, ובמקביל להתרחשויות בארצות הברית.

שופרותיו של בלפור טענו שלמפגינים יש כוונה לרצוח את נתניהו, ומחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תסתכלו, תסתכלו איך מי שמפגינים בבלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות של "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות".

מחסומים נוספים שהוצבו הרחק מדלת המעון עוטרו בקונצרטינות מאיימות כדי להבהיר לציבור – תראו איך מפגיני בלפור עם שלטי "לך" הם כמו המתפרעים בוושינגטון, עם חולצות "מחנה אושוויץ – עבודה היא חירות"

אבל האמת, שאנחנו לא צריכים להשוות את ניסיון ההפיכה בוושינגטון להפגנות בבלפור. ההתפרעויות שראינו בשידור חי השבוע בדמוקרטיה החזקה בעולם הן קו שבר שמקביל, כנראה, לקו השבר הכואב ביותר של ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים – רצח רבין.

ממרחק של 25 שנים, קל לאישי ציבור ועיתונאים להכחיש את כל האירועים שקדמו לרצח רבין – הם ינסו לטפול אותם על "קומץ" של "עשבים שוטים", או להגיד שלפוליטיקאים לא הייתה יד בדבר. עמית סגל, שהיה חלק מפאנל נוער שהתראיין ב"ערב חדש" יום לאחר הרצח, ממשיך לטעון שהרצח תפס אותו בהפתעה. שאף אחד בציבור אליו הוא משתייך, ציבור שממנו יצא הרוצח ומשתפי הפעולה שלו, לא ידע מה הולך לקרות.

זה נורא מוזר, כי סגל ואני חולקים לא רק שם פרטי וגיל, אלא שנינו היינו נערים עם תודעה פוליטית מפותחת.

בניגוד לדבריו, אני זוכר את החשמל הזה באוויר, כמו שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת והברומטר מראה על ירידה חדה בלחץ האוויר. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך.

אז קרתה הטעות הגדולה. הדור שלי טעה, כולנו טעינו. חשבנו שהדבר הנכון הוא להקשיב לדמעות התנין של סגל הילד וחבריו, לקריאות "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו" של גווארדיית המתנחלים. שכחנו פתאום את ההפגנות שבהן קראו "בדם ואש את רבין נגרש" או את בן-גביר שאמר למצלמת הטלוויזיה "הגענו אל הרכב שלו, נגיע גם לרבין". באמת שהכוונה שלנו הייתה טובה – רצינו לאחות את הקרע העצום הזה ופחדנו מכך שהוא יעמיק עד שלא יהיה אפשר לאחות אותו והוא יביא לסופה של מדינת ישראל.

אבל במבט לאחור – טעינו. טעינו בכך שבשם האחדות המזוייפת נתנו למסיתים להמשיך להסית, נתנו להם לקבוע את הכללים, לדרוש מאיתנו שנקבל את חוסר הסובלנות שלהם בשם הסובלנות ולהתעלם מכל מה שהביא את יגאל עמיר לירות שלושה כדורים בגב של ראש הממשלה ומהאנשים שעמדו מאחוריו ולחשו באוזנו (מטאפורית): "תלחץ על ההדק!".

בניגוד לדברי סגל, אני זוכר את החשמל באוויר, שמרגישים כשרואים עננים שחורים מוארים בברקים מגיעים מהים והרוח מתגברת. אתה יודע שתבוא סערה, ולכן אתה לא מופתע כשאתה נרטב עד לשד עצמותיך

25 שנה אחרי, אנחנו רואים את פירותיה של הטעות הזאת בדמות ראש ממשלה שמסית נגד מתנגדיו הפוליטיים באמצעות שקרים ומביא לאלימות פיזית ומילולית של תומכיו נגד מתנגדיו. 25 שנה אחרי, החשמל הזה, של אסון שעומד להתרחש, נמצא שוב באוויר.

ברור לי שהנשיא הנבחר ביידן לא יקרא את דברי, אבל בכל זאת אני רוצה להגיד לו דבר חשוב: כבוד הנשיא, הפיוס לא יגיע באמצעות ויתור על עקרונות של שיוויון, לא באמצעות הכלה של חוסר סובלנות ושנאה ולא באמצעות התכופפות וכניעה לאלימות. אל תעשו את הטעות שאנחנו עשינו ב-1995, כי אחרת בעוד ארבע שנים טראמפ או אחד ממשתפי הפעולה שלו ישובו לבית הלבן, ואז כבר יהיה מאוחר מדי.

עמית לב-ברינקר, יליד 1982 ותל אביבי, נשוי ללוק ואב לראובן (השחור) ונחמה (הטריקולורית), הייטקיסט ביום ואקטיביסט בלילה, אבל לא אחרי 21:30

משבר הקורונה הציף מספר סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך אם נתעלם מהתהליכים הפוליטיים המתקיימים בצילן, אנחנו עתידים לחזות בשינוי מהותי של המערכת, שאינו זוכה לדיון הציבורי הראוי לו. סוגיות אלו נוגעות לא רק לתפקידה הקריטי של המערכת בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל.

משבר הקורונה הציף סוגיות חשובות הנוגעות למערכת החינוך, אך לא רק לתפקידה הקריטי בתהליך הקניית ידע והחינוך, אלא גם לאיזון הקריטי שהיא מאפשרת בשגרת החיים הכלכלית והחברתית בישראל

השבתתה של מערכת החינוך בעקבות משבר הקורונה לא רק פגעה במסלול החינוכי, בתחושת הביטחון וביכולת הלמידה של תלמידי המערכת, אלא גם ביכולתם של הורים רבים לשוב אל מקום עבודתם במהלך אסטרטגיית היציאה, כל עוד אין לילדיהם האפשרות לחזור אל בתי הספר.

בנוסף, הרצון העז של גורמים שונים, ובראשם השלטון המקומי וועדי ההורים, להוציא את השליטה בחינוך ילדיהם ממערכת ממשלתית מרכזית ולהעבירה לניהול הרשויות המקומיות – גרם לניצול משבר הקורונה כדי לשנות את מערכת החינוך מהיסוד.

בהשוואה שעשה פורום ארלוזורוב בין התנהלות ממשלת ישראל אל מול התנהלותן של ממשלות במדינות אחרות בעולם, עולה כי אחד הכשלים המרכזיים בניהול המשבר במערכת החינוך נשען על חוסר היכולת לייצר קונצנזוס בנוגע לממדי התחלואה בקרב ילדים. מגמה זו העמיקה בשבועות האחרונים, כאשר שר החינוך מציג נתונים הפוכים מאלו המוצגים מטעם משרד הבריאות.

כך, למרות הסגירה המהירה מאוד של המערכת שבוצעה בזמן הסגר הראשון, ישראל התעכבה בצורה משמעותית ביישום המגבלות אל מול נתוני התחלואה, והפעילה את מערכת החינוך למשך כמעט חודשיים (לא רצופים) במהלך שיאו של גל התחלואה השני. כעת, בשיאו של גל התחלואה השלישי (או הרביעי, תלוי איך סופרים), מעמיקים עוד יותר השסעים ואי ההסכמה בין משרדי החינוך והבריאות בכל בנוגע לפתיחתה או סגירתה של המערכת. חשוב לזכור כי בכל רגע בו מקבלי ההחלטות מתווכחים על המתווה הנכון, מיליוני תלמידי ותלמידות ישראל נמצאים במצב של אי ודאות בלתי נסבל.

המורכבות של מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל בחודשים האחרונים בכל הנוגע להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח הם התגשמות חלום למנהלי בתי ספר רבים בישראל.

מורכבות מערכת החינוך על 60 מיליארד שקליה התקציביים, הפכה אותה לטרף קל באשר להעמקת האוטונומיה הבית הספרית. שלילת סמכויותיו הריכוזיות של משרד החינוך והפיכתו לברז תקציבי לא מפוקח, קורצים למנהלי בתיה"ס רבים

למרות זאת, דווקא התקופה המורכבת הזו הדגישה את מרכזיותה של מערכת החינוך בחיינו, ועל כן עלינו ללמוד מהשנה הזו ולייעל את המערכת, לא להפריט אותה. למרות שאין יחסי ציבור טובים למונח הריכוזיות, המצב ההיברידי בו נמצאת המערכת, בו חלקה מופרט וחלקה ריכוזי, רק פוגע בה.

הדרישה לעצמאות ניהולית, תקציבית ופדגוגית של בתי ספר בישראל אינה דרישה חדשה, אך משבר הקורונה, מסתבר, ליבה את האש מתחת לרגליהם של מנהלי בתי ספר והוליד מאבק מחודש לביזור סמכויות.

הרציונל נשען על ההנחה כי "השטח" (יהיה מונח מופשט זה אשר יהיה) מבין ויודע את כלל צרכיו ואין צורך במנגנון ריכוזי, איטי וביורוקרטי בכדי להוליד חינוך טוב ואיכותי לילדי ישראל. גם אם הנחה זו נכונה, והיא לא, הרי שהרצון לנצל את משבר הקורונה כדי לשנות מהיסוד את מערכת החינוך הוא בעייתי.  המהלך הנכון יותר הוא שיפור ערוצי התקשורת בין השטח לבין משרד החינוך, ולא הפקעת סמכויות מידי המדינה.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתי ספר, אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו.

טוב יעשה משרד החינוך כולו אם יכניס לתוך תהליכי קבלת ההחלטות גם אנשי שטח. באופן זה, המדיניות תייצג נאמנה יותר את האינטרסים המקומיים, ובה בעת תיקח בחשבון סוגיות רחבות יותר אשר לא פעם מתעלמים מהן מתוך הרצון להתמקד במצוינות לימודית גרידא. המהירות בה מקבלי ההחלטות שוקלים הפרטה של שירותי החינוך במדינה מעידה יותר מכל על פזיזות מקבלי ההחלטות בהקשר זה.

השורה התחתונה אם כן, ברורה למדי. משרד החינוך צריך רפורמה, אך הפרטה, ביזור ואוטונומיה אינן הנחלה אליה הוא משווע. ריכוזיות הפכה למילת גנאי בשנים האחרונות, אז ריכוז נכון, אשר משלב אנשי מקצוע רלוונטיים ומייצר מדיניות הוליסטית יותר, היא היא הרפורמה אותה משרד החינוך צריך.

במקום לתת עוד כוח לא מפוקח לבתיה"ס אשר רק יעמיק את אי השוויון המשווע הקיים גם ככה במערכת החינוך, יש לעודד תהליך קבלת החלטות הוליסטי יותר, המקרב את השטח לשלטון ולא מרחיק אותו

הדרישות למתן סמכויות רחבות לבתי ספר צריכה להיענות בפריסת ידיים רחבה של משרד החינוך ובקריאת "ברוכים הבאים". רק ככה, משרד החינוך צריך להשתנות לאור המשבר הנוכחי.

טל חסדאי-ריפא הוא חוקר בכיר בפורום ארלוזרוב. טל הוא דוקטורנט במחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בן 31, נשוי, אבא טרי. נע על התפר שבין אופטימיות להרמת ידיים, אבל מאמין גדול שראוי שיהיה כאן יותר טוב.