כשמפקד מחוז ירושלים, ניצב דורון ידיד, מתבקש להמחיש לשומעיו את גישתו לעבודת שוטר אקטיביסטית ויצירתית, הוא לא שולף דווקא את סיפורי מורשת הקרב על הר הבית או צ'יזבטים של אקדוחנים בסמטאות העיר העתיקה, אלא חוזר אל חסימת כביש סטנדרטית שפירק במו ידיו בכביש 443 לפני כמה שנים.

הכביש נחסם באותו אחר הצהריים משני צדיו על ידי חגורה של אברכים שנתנו זה לזה יד ועצרו את התנועה. רעש מחריש אוזניים של צפירות וצעקות, וקומץ שוטרי תנועה שמתלבט כיצד לפעול, קיבלו את פניו של ידיד שהיה על אזרחי בתוך רכב השרד בעל הלוחיות הצהובות.

הוא יכול היה להפעיל צ'קלקה ואפילו לעכב את החוסמים, אבל במקום זאת פתח את החלון וסימן לזוג שלצדו כמו אריק שרון בתעלה: "ברגע שאני פותח את הציר אתה טס אחריי בלי לחכות ואנחנו פותחים את התנועה", הנחה את הנהג.

ואז יצא מהאוטו, ומבלי לשלוף אקדחים או תגיות דחף אברך אחד לצד ימין, ואברך אחד לצד שמאל, ושעט דרך הפתח שנוצר לפני ששני אלה הבינו מה קורה. עד שהמפגינים התעשתו, התנועה חזרה לסדרה והמחסום האנושי נפרץ.

ידיד לא נשאר בשטח כדי לראות כיצד המשטרה מטפלת בהפגנה – את שלו הוא כבר עשה. מקורביו רואים בפתרון שגיבש את תמצית גישתו: משטרה יצירתית שמגיבה במהירות ובקשיחות לנתונים בשטח, לא נכנעת למפרי סדר, לא ממהרת לשלוף את כלי הנשק, וקוטעת את שרשרת ההדבקה העבריינית בעריסתה.

לדידו של ידיד זוהי מעין "משטרה קטנה וחכמה" – בפרפרזה על אמירתו של הרמטכ"ל אהוד ברק על צה"ל – כזו שמשרתת את האזרח ביעילות ובחריצות במינימום טקסיות מאיימת.

מקורביו רואים בפתרון שגיבש את תמצית גישתו: משטרה יצירתית שמגיבה במהירות ובקשיחות לנתונים בשטח, לא נכנעת למפרי סדר, לא ממהרת לשלוף כלי נשק, וקוטעת את שרשרת ההדבקה העבריינית בעריסתה

בחודשים האחרונים לומד ידיד על בשרו שמה שעובד יפה כל כך בשעות אחר הצהריים ב-443 – כשמסביב בעיקר מכוניות עם אמהות שנחפזות לאסוף ילדים מהגן ואנשי היי-טק שמאחרים לישיבה – קשה יותר ליישום (ובעיקר לשיווק) בשער האריות, בסמטאות עיסאוויה או ברחבת מעון ראש הממשלה בבלפור.

מאז שהתמנה בפברואר אשתקד למפקד מחוז ירושלים – אולי הקשה והמורכב במחוזות המשטרה (בעיר טוענים שאין מסובך ממנו בעולם) – ידיד מייצר יותר אויבים מידידים. כשהרוחות מתלהטות והיצרים של השוטרים בשטח מבעבעים, הם מתקשים לשמור על היצירתיות והתקלות יכולות לגבות גם חיי אדם.

מפגין מוחזק על ידי שוטרים בהפגנות מול בית ראש הממשלה. 14 ביולי 2020 (צילום: Flash90/יונתן זינדל)

עדות לעוצמת הנפיצות הפוליטית בשטח ניכרה בהפגנה מול בלפור אתמול, במהלכה אף הגיע ניצב ידיד עצמו, באופן חריג, לשטח. "התקיימה פה הפגנה של השמאל נגד ראש הממשלה", הצהיר בראיון לטלוויזיה ומיד נענה בצעקות על ידי חבורת מפגינים שהבהירה: "לא רק שמאל, לא רק שמאל, אנחנו ליכודניקים. ואתם אלימים". האם ניסה ידיד להחניף לשלטון במכוון או כשל בלשונו?

בהפגנות קודמות השאיר ידיד את המלאכה ברחובות למפקדי המרחב כמקובל, ונשאר במטה. התוצאה הייתה אובדן שליטה ופדיחות כמו מעצר אמיר השכל. הפעם, אולי כהפקת לקחים משבועות קודמים, תודרכו השוטרים להגיב במתינות יחסית (כתבי הטלוויזיה אף דיווחו שהשוטרים "עושים מאמץ להתנהג בעדינות").

רק בשעה מאוחרת יותר החריפה תגובת המשטרה, כשלטענתה האירוע הפך לאלים במיוחד, והשוטרים השתמשו בזרנוקי מים כדי לפנות את הציר. 50 איש נעצרו והמשטרה ביקשה להאריך מעצרם של אחדים. חלק מהזעם של המפגינים תועל ישירות לעבר השוטרים, ובלש משטרה אף נפצע ברגלו אחרי שהותקף.

המשטרה תוקפת בזרנוקי מים מפגינים בהפגנה מול בלפור. 14 ביולי 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

"ארדן נשבה בקסמו"

בלשכתו של ידיד מספרים שהוא מוסיף לשדר את מה ששידר תמיד, את אותן התכונות שהלהיבו כל כך את גלעד ארדן, השר לביטחון פנים הקודם, אשר הכריז בדצמבר אשתקד על ידיד כאחד משלושה מועמדים סופיים למפכ"לות – לצדם של ממלא מקום המפכ"ל ניצב מוטי כהן וסגן המפכ"ל ניצב אלון אסור.

בפועל, יודעים לספר גם בסביבתו של ידיד וגם בסביבתו של ארדן, זו לא הייתה באמת תחרות. אלמלא הבחירות השלישיות שקטעו בפעם המי-יודע-כמה את המינוי למפכ"ל קבוע (משטרת ישראל מתנהלת כבר שנה וחצי עם ממלא מקום מפכ"ל מאז שרוני אלשיך פרש), התפקיד היה כנראה בידיים של ידיד.

"הוא זרח מול כל המועמדים האחרים", מספר גורם מקורב לארדן. "זה לא היה פער בנקודות אלא ניצחון בנוק אאוט. מול האפרוריות של חלק מהניצבים, דורון הציג כריזמה, נחישות וקשיחות. הוא ענה על כל השאלות, גם הקשות ביותר, בביטחון רב והציג ניתוח קר ומדויק של המצב. ארדן נשבה בקסמו".

גלעד ארדן ודורון ידיד (צילום: Flash90)

ידיד מודע היטב ליתרונות שלו בחדר עם מאזינים שבויים. ארדן, מן הסתם, התלהב מהאפשרות של מפכ"ל מבפנים שיטלטל את המשטרה ויכניס סדר וקשיחות, טיפול ביד קשה במתפרעים ואכיפה מסיבית.

אבל בינתיים ארדן מונה לשגריר כפול, בוושינגטון ובאו"ם, ובמשרד לביטחון פנים יש שריף חדש. עד כה לא סימן אמיר אוחנה מי המועמדים המועדפים עליו, ואף לא פרסם "רשימה מקוצרת" כדי להפסיק את הקמפיינים. במסיבת עיתונאים שקיים אתמול (יום ד') אמר כי בתוך 30 ימים יודיע על בחירתו במפכ"ל קבוע, ואנשיו מאותתים שהוא "מדבר עם כולם". במילים אחרות: כולם מועמדים. עם חלק מהניצבים כבר הספיק השר להיפגש בשבוע שעבר לפני שנכנס לבידוד. ידיד לא ברשימה הזאת.

"הוא זרח מול כל המועמדים האחרים", מספר גורם מקורב לארדן. "זה לא היה פער בנקודות אלא ניצחון בנוק אאוט. מול האפרוריות של חלק מהניצבים, דורון הציג כריזמה, נחישות וקשיחות"

אוחנה ידוע בנאמנותו לרה"מ נתניהו, ומסייע לו במסע תוקפני נגד רשויות החוק, לרבות המשטרה שעליה הופקד. האם יסתכן במינוי קצין שידוע במחשבתו העצמאית ומתחייב בפני שומעיו לא לשרת אג'נדות פרטיות "של אף אחד"?

מקורביו של ידיד, שמנווטים את קמפיין המפכ"לות שלו בזהירות, משדרים לשר שידיד לא כזה עצמאי כפי שחושבים. "דורון קודם כל נאמן", אומר גורם העובד עמו. "נאמנות היא ערך עליון אצלו. יש שר והוא קובע מדיניות, וידיד כמפכ"ל יבצע אותה. ידיד מבין שיש היררכיה והוא מכבד אותה".

אם יתמנה למפכ"ל, קשה להאמין שיעז להסתכסך עם ראש הממשלה בהצהרות לעומתיות בדומה לרוני אלשיך, שפתח חזית מול נתניהו ב-2018 כאשר אמר לאילנה דיין שגורמים רבי-כוח אוספים בשטח חומרים על החוקרים בתיקי נתניהו, ובעצם רמז שבסביבת רה"מ מנסים לתפור תיקים לגורמים במשטרה. ידיד, אומרים מקורביו, רואה באלשיך גורם חיצוני שהצטרף למשטרה מבלי להבין איך היא עובדת. בדבריו של אלשיך באותו ראיון לדיין, ידיד רואה פרובוקציה מיותרת.

המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ודורון ידיד בעת ששימש מפקד משטרת התנועה. מרץ 2017 (צילום: Roy Alima/Flash90)

בינתיים, כמפקד מחוז י-ם, ידיד חוטף על מדיניותו הקשוחה כמעט מכל כיוון: החרדים מוחים על אכיפה סלקטיבית, השמאל מתלונן על רדיפת המפגינים, הימין מלין על יד קשה, הפלסטינים על נוכחות מופרזת במזרח העיר. המתח הפוליטי הגואה ואכיפת הקורונה יוצרים עוד ועוד היתקלויות, חלקן קטלניות.

ידיד מודע לביקורת, ומנסה לשדר עסקים כרגיל. אבל הדריכות בלשכת מפקד המחוז בשיאה. יממה אחרי שסרטון המתעד ילדה חרדית בת 13 ממררת בבכי אחרי שעוכבה על ידי שוטרים בגלל מחסור במסכה חורך את הרשתות, מגיע ללשכת המפכ"ל עדכון על נערה אחרת שהשוטרים "רודפים אחריה". ידיד יורה הנחיות לשטח: תנו לה מסכה! עזבו את הילדות כבר! מקץ כמה דקות של מתח מתברר שמדובר באישה בת 28, ולא בנערה, ושהתקרית הפוטנציאלית הסתיימה.

מקורביו מנסים להסביר שהתחושה כאילו שוטרי ירושלים "מאבדים את העשתונות" כוזבת, ושמה שנראה כמו "ריבוי תקריות" הוא קמצוץ מ"אלפי מפגשים" עם האזרח בתקופת הקורונה שמתקיימים על פי הכללים ומסתיימים בהתאם. את ידיד מרגיז במיוחד שיש כאלה שמנסים לעבוד על המשטרה.

למשל, בעל פיצוציה שנתפס בלי מסכה, רואה שוטרים, דוחף יד לערמת הפיצוחים ומשם ישר לפה. כשהם מגיעים הוא מצטדק: "אני אוכל". ידיד שומע סיפורים כאלה, ומתעצבן. "הוא לא אוהב כשהציבור מתייחס לשוטרים כמו למטומטמים", מסביר קצין משטרה. "הוא תמיד שואל 'למה הם לא אומרים פשוט, 'טעיתי'".

השכל ולמד

הביקורת הקשה ביותר שנחתה באחרונה על משטרת ירושלים הייתה בעקבות מעצרו של בכיר חיל האוויר לשעבר תת אלוף (מיל') אמיר השכל, אשר נעצר בהפגנה מול מעון ראש הממשלה ביום שישי לפני שבועיים.

המשטרה טענה כי השכל חסם את הרחוב וביקשה, לטענתה, לדון אתו בתנאי הרחקה. משלא הסכים, עצרה אותו והתנתה את שחרורו ב-15 ימי הרחקה מהעיר. לטענת עורכת דינו של השכל, גבי לסקי, חסימת הכביש החלה רק לאחר המעצר, ולפני כן לא הייתה כל הפרה של הסדר. בפועל, השכל אכן לא ירד אל הכביש, אך במשטרה ראו בו אחראי לאותם מפגינים שכן ירדו, כאחד ממארגני ההפגנה.

בדיון בביהמ"ש חטפה משטרת י-ם סנוקרת מהשופטת, אשר קבעה כי יש לשחרר את השכל ללא תנאים מגבילים, וכינתה את דרישות ההרחקה "צעד לא מידתי".

"גם אם אניח לצורך הדיון שהייתה הצדקה לעיכוב המשיבים בשל יציאת האירוע מכלל שליטה לטענת המשטרה, אינני סבורה כי יש מקום להציב תנאי כלשהו לשחרור המשיבים", כתבה השופטת והוסיפה שיעור בדמוקרטיה שהשוטרים אמורים להכיר מכיתה ו': "הזכות להפגין היא זכות יסוד במדינה דמוקרטית".

האירוע, ובייחוד התעקשות המשטרה בביהמ"ש להרחיק את מי שנחשב גיבור ישראל (וגם אדם לא צעיר), הובילו להאשמות בפוליטיזציה. היו גם שהאשימו את ראשי המשטרה, בהם ידיד, בקבלת הנחיות ישירות מבלפור. העובדה שהשר של ידיד שאמור לבחור את המפכ"ל הבא, אוחנה, צייץ כי "תא"ל או טוראי – המשטרה תגלה אפס סובלנות לחסימת כבישים", חיזקה את התיאוריות האלה.

מעצרו של השכל התאים ככפפה ליד לטענות מצטברות של מפגיני השמאל כי המשטרה בירושלים מקשה עליהם שלא לצורך, פוגעת בזכות ההפגנה ומפעילה "אפס אינטליגנציה", כדבריהם, בניהול ההפגנות בשטח – בדיוק ההפך מתורת "השוטר היצירתי" שידיד רוצה כל כך להנחיל.

מעצרו של אמיר השכל במהלך ההפגנה מול בית ראש הממשלה. 26 ביוני 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

"יום אחרי מעצר השכל, בהפגנה במוצ"ש, היה ברדק", מעיד העיתונאי איתי לנדסברג-נבו, שמרבה להשתתף בהפגנות נגד הממשלה. "המשטרה שמה גדרות ברחוב מול בית ראש הממשלה, לכאורה, כדי למנוע צפיפות, אבל דווקא החציצה הגבירה את הצפיפות כי הצד הדרומי של הרחוב ממילא סגור בגדרות שמונעות כניסה מדרום. רק בערב המשטרה הפנימה שזאת החלטה לא טובה ופתחה את הגדרות, כדי שאנשים יסתובבו חופשי ויוכלו לתפוס מרחק.

"בכלל אין לנו דיאלוג עם השוטרים. זו חבורת רובוטים. בהפגנה בכנסת לפני הקמת הממשלה היו כאלף איש מתחת לכיכר הכנסת ובצד השני של הכביש ארבעה ביביסטים עם רמקולים שפשוט באו להפריע ולהשמיע מוזיקה. ניגשתי לשוטר האחראי שעמד לידם ואמרתי לו 'אם אני אפריע להם אתה תעצור אותי, אבל מה שהם עושים זאת לא הפגנה – סתם הפרעה'. הוא משך בכתפו ורמז לי להסתובב וללכת. כי מבחינתם אנחנו, המפגינים, מפריעים למילוי תפקידם".

לנדסברג-נבו טוען שמעצר השכל אינו סתם תקלה. "העובדה שהשופטת זורקת אותם מכל המדרגות מעידה שהשוטרים לא מקבלים ייעוץ משפטי בשטח, ומגלים חוסר הבנה מוחלט של החוק. אם היו יועצים משפטיים רציניים במשטרת ירושלים הם היו משחררים את השכל מיד וחוסכים את הביזיון בבית המשפט".

משיחות בסביבתו של ידיד עולה שהוא נוטה להסכים לפחות עם חלק מהדברים. למקורביו אמר שלו הוא היה בשטח, לא היה עוצר או מעכב את השכל מלכתחילה.

"שיחקנו לידיו", הודה בשיחות פרטיות. "במקום לשלוח שוטרים למרכז הכביש שיזיזו אותם חזרה למדרכה ויגמרו את העניין, עשו הו-הא שלם, עיכבו אותו, קראו למפקד התחנה שידון איתו בתנאי הרחקה ומשם העסק הסתבך. בשביל מה זה טוב? הרי היה ברור שהשופטת לא תאפשר להרחיק אותו מירושלים".

אבל ידיד גם מאשים את התקשורת בצביעות. "כשנעצרים שבעה חרדים זה לא מעניין איש, אבל מעצר תא"ל מטריף את המדינה", אמר למקורבו. "זו איפה ואיפה. האם יש פטור מהחוק לניצבים בדימוס בגלל ששירתו את המדינה?"

"כשנעצרים שבעה חרדים זה לא מעניין אף אחד, אבל מעצר תת אלוף מטריף את המדינה", אמר לאחד ממקורביו. "זאת איפה ואיפה. האם מישהו נותן פטור מהחוק לניצבים בדימוס בגלל שהם שירתו את המדינה?"

ידיד גם מסכים בגדול עם הטענה של לנדסברג-נבו שכאשר קומץ עושה רעש בכוונה עם מגפונים זו לא הפגנה אלא הפרת סדר. אבל לטענתו, גם נציגי השמאל עושים זאת. "והם גם מתבטאים בביטויים מחרידים כלפי השוטרים", אמר לאחרונה בדיון. "כשביקרתי בהפגנה נדהמתי מהשפה הבוטה. זאת בושה וחרפה".

בינתיים ידיד מתבשם בכך ש"גם בימין תוקפים אותנו". ובאמת, הקשיחות המפורסמת של משטרת ירושלים בעידן ידיד קונה לעצמה אויבים גם בקרב פעילי ימין, לרבות נאמני הר הבית.

"המשטרה מתנכלת ליהודים באופן שמזכיר אפרטהייד", טוען העיתונאי ארנון סגל, מהפעילים הבולטים למען אפשרות עליה של יהודים להר הבית.

"יש את הנוהל שהפעילו שאוסר על יהודים בהר הבית לשתות מברזיות. ובשבועות האחרונים אנו כל פעם נתקלים ביוזמה יותר מטורפת: פעם מחרימים בקבוק זכוכית ליהודיה כי חוששים שמדובר ביין והמוסלמים הרי אוסרים על יין, ופעם אחרת הוואקף מתנפל על זקן בן 95 והמשטרה, במקום לטפל בכך, גוערת ביהודים להמשיך הלאה. השוטרים מקריבים את החוק בשביל השקט".

עימותים עם המשטרה סמוך להר הבית (צילום: Hadas Parush/Flash90)

כשאוטיסט הופך למחבל

לא רק מלחמות ימין-שמאל מושכות אש לכיוון מגרש הרוסים. שורה של תקריות אש קטלניות בחודשים האחרונים העלו את השאלה אם המתח הביטחוני גורם לשוטרים בירושלים להדק את היד הקלה על ההדק, במיוחד כאשר מדובר בפלסטינים, אפילו כאלה שאינם חמושים.

לפני חודש וחצי נורה למוות איאד אל-חלאק, צעיר פלסטיני בן 32 תושב שכונת ואדי ג'וז במזרח ירושלים, ליד שער האריות בעיר העתיקה.

השוטרים חשדו כי אל-חלאק מחזיק אקדח, אולם בחיפושים אחרי הריגתו לא התגלה כל נשק, וכיום כבר מודים במשטרה כי נשק כזה לא היה.

אחרי שנהרג, התברר כי אל-חלאק היה צעיר עם אוטיזם קשה, שלא הבין כלל את מהות הקריאות של השוטרים לעצור. באותו שבוע התרחשו כמה אירועי פח"ע, כולל דקירה בארמון הנציב בירושלים, שגרמו לשוטרים להיות דרוכים במיוחד.

איאד אל-חלאק

מהתחקיר שקיימו במשטרה עולה כי השוטרים זיהו "דמות חשודה", כפפה שחורה לידה, מכופפת את ידה בעיקול הסמטה. בגלל התנועה שביצע אל-חלאק בידו המעוותת, חשבו כי הוא מנסה להפעיל אקדח. השוטר מיהר לדווח בקשר על "מחבל עם נשק חם", ומאותו הרגע בעצם נגזר גורלו של הצעיר.

שוטרים שהוקפצו למקום רדפו אחרי אל-חלאק וקראו לו לעצור – אך הוא נבהל וברח. כשאל-חלאק נכנס לחדר אשפה במקום, נשמעה צעקתה של אישה ושוטר אחד ירה כדור ראשון. השוטר השני, הבכיר בצוות, טוען שצעק "חדל אש", אך השוטר הראשון לא שמע לטענתו את הקריאה, והעיד שהבחין באל-חלאק "עושה תנועה חשודה". כדור שני לעבר בטנו של אל-חלאק הובילה לתוצאה הטרגית.

מדוע מיהר השוטר לצעוק "מחבל" בקשר? האם באמת לא שמע השוטר היורה את הקריאה "חדל אש"? והאם הפגינו השוטרים להיטות-יתר במרדף? אלה אמורים להיבדק בחקירת מח"ש, אשר הסתיימה ותוצאותיה הועברו לפרקליטות.

ידיד עצמו הגיע למקום האירוע אחרי מותו של אל-חלאק, אבל לא מסר התייחסות מגנה והשאיר את העבודה למח"ש. בשיחות פנימיות הוא מכנה את האירוע "תקלה חמורה", אך מתנגד לטענות לפיהן מדובר בסוג של הוצאה להורג. אולם, גם אם יתברר בסוף שהשוטר היורה עשה זאת מחשש ברור שאל-חלאק מחבל מסוכן – ידיד נכשל במקרה זה במבחן הרגישות והדוגמה האישית כמפקד.

"מיתוס עיסאוויה"

בתקרית אחרת במזרח ירושלים ירו שוטרים בפברואר כדור ספוג על הילד מאלק עיסא בן התשע בשכונת עיסאוויה ופצעו אותו קשה. הילד איבד את עינו ושני שוטרים נחקרו במח"ש. התקרית הזאת הגבירה את הביקורת על המדיניות המכוונת של ידיד בעיסאוויה שמתבטאת בשנה האחרונה בתגבור משמעותי של הכוחות המשטרתיים המסיירים בשכונה, במאמץ לנטרל פעילות של רעולי פנים ומפירי סדר פוטנציאליים המשליכים אבנים על כביש 1.

בכתבה שפורסמה בזמן ישראל נחשף כי יותר מ-600 תושבים נעצרו בעיסאוויה בשנה האחרונה, אך רק נגד 20 מהם הוגש כתב אישום. בשכונה מאשימים את המשטרה בפרובוקציה מכוונת שמתבטאת בשליחת כוחות סיור פנימה יום-יום כדי להתעמת עם התושבים. "הם בטוחים שמבחינת המשטרה, השכונה שלהם היא מגרש אימונים", כתב בזמן ישראל אמיר בן-דוד, שסייר עם נציגי השכונה.

התנגשויות אלימות בין כוחות מג"ב ותושבי עיסאוויה, צילום ארכיון מ-2010 (צילום: AP Photo/Oded Balilty)

גם דוח "בצלם" שפורסם במאי מפיל את האחריות להפרות הסדר על המשטרה:

"מזה למעלה משנה מנהלת המשטרה מבצע אלים בשכונה, במהלכו נכנסים לוחמי יס"מ ומג"ב לאל-עיסאוויה ללא סיבה ובלי שהתרחש בה אירוע כלשהו שיוכל להצדיק נוכחות משטרתית.

"[הכוחות] יוצרים במכוון אירועי 'חיכוך' שרירותיים ואלימים, המשבשים את שגרת החיים בשכונה ופוגעים קשות בתושבים. אירועי חיכוך אלימים ופרובוקטיביים אלה גררו – בדיוק כפי שצפתה המשטרה – תגובות מצד תושבי השכונה ויצרו את 'הפרות הסדר' שאותן מנצלת המשטרה כדי להצדיק בדיעבד את המבצע כולו".

בסביבת ידיד רואים את הדברים אחרת, וממשיכים להגן על המדיניות האקטיביסטית בעיסאוויה. בשיחות סגורות הוא מסביר כי "לא יתכן שנקבל את התפיסה לפיה יצאנו מעיסאוויה ואנחנו מחילים בהבנה שזורקים משם אבנים ובקבוקי תבערה על כביש 1 פעם בשבוע".

כשידיד נכנס לתפקיד הקרינו בפניו בלשכתו פרק בסדרה "מחוז ירושלים" על עיסאוויה, ופקודיו הזכירו באוזניו את "מיתוס עיסאוויה". הדם בער לו ברקות. "אני מכיר מיתוס גבעת התחמושת, מיתוס החווה הסינית, מיתוס המתלה", אמר. "מזרח ירושלים אינה עזה, שממנה יצאנו כשאנו משאירים בפנים את פעילות הטרור החשודה. מפקד תחנה צריך לתת לתושבים תשובות ולא עיסוק ב'מיתוס'".

כשידיד נכנס לתפקיד פקודיו הזכירו באוזניו את "מיתוס עיסאוויה". הדם בער לו ברקות. "אני מכיר מיתוס גבעת התחמושת, מיתוס החווה הסינית, מיתוס המתלה", אמר להם. "מזרח ירושלים אינה עזה"

בלשכתו מתעקשים שדווקא הנוכחות המשטרתית בעיסאוויה תורמת להרגעת הרוחות, כיוון שאפשר להגיע לסיכומים שקטים עם מנהיגי האוכלוסייה המקומית. כך, למשל, באוגוסט האחרון הגיעו ללשכתו של ידיד שני מובילי דעה מהשכונה ואיימו שלא יפתחו את שנת הלימודים אם לא ישלוף את המשטרה החוצה מהרחובות. ידיד ענה בלי למצמץ: לא תפתחו, נביא יותר שוטרים.

אחד המנהיגים אמר לידיד: אתה יודע מה זה לקום בבוקר ולראות ניידת משטרה מתחת לבית? אבל ידיד לא התרגש. בעיניו ניידת משטרה מתחת לבית משדרת ביטחון, לא איום. והוא לא מתכוון להתקפל.

את פירות הבאושים של המדיניות האקטיביסטית בעיסאוויה קוטף ידיד בדוחות צלם ובכתבות בעיתונות, אבל לטענת מקורביו יש גם הרבה הישגים כמו מניעת התקהלויות בגבעה הצרפתית ומידע מודיעיני שמאפשר לבדל את עושי הצרות ממרבית האוכלוסייה המבקשת לחיות בשלום.

באוגוסט האחרון הגיעו ללשכתו של ידיד שני מובילי דעה מעיסאוויה ואיימו שלא יפתחו את שנת הלימודים אם לא ישלוף את המשטרה החוצה מהרחובות. ידיד ענה בלי למצמץ: לא תפתחו, נביא יותר שוטרים

במסגרת הפעילות המשטרתית במזרח ירושלים הקים המחוז ארבעה מש"מים – מרכזי שיטור משולב – בשכונות הערביות. המש"מ בעיסאוויה מספק לעירייה מידע על צרכים רבים של האוכלוסייה, לרבות מידע על תשתיות הדורשות תיקון או צרכים בתחום החינוך. את הקרדיט קוטף בעיקר ראש העירייה משה ליאון, שהעיתונות משבחת אותו על הדף החדש שפתח עם האוכלוסייה במזרח ירושלים, אבל ידיד מייחס לפחות חלק מההצלחה לפעילות המשטרתית.

משה ליאון, ראש העיר ירושלים. אפריל 2020 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

תחושות של פחד

לידיד, בן 58, גרוש ואב לשלושה, יש 30 שנות ניסיון בשטח, חלקן הגדול בעיר הולדתו ירושלים. הוא מכיר כל סמטה בעיר אחרי שפיקד על מרחבי דוד ומוריה בירושלים, שימש בתפקיד ראש מחלקת ההדרכה של המשטרה, כסגן מפקד מחוז הצפון ובתפקידו האחרון, לפני שמונה למפקד המחוז, כראש אגף התנועה.

כמעט כל מי שעבד אתו משתמש תמיד באותו שם העצם כדי לתאר את גישתו של ידיד: "קשוח". אצל חלק מפקודיו, הישנים והנוכחיים, התואר משמש כמחמאה, אצל אחרים כגנאי. קצין שעובד תחתיו תיאר בהתפעלות איך העניש אותו בעשרה ימי השעיה על מחדל בטיחות – ובסיומם קידם אותו. "הוא ידע שאני חייב לשלם מחיר על התקלה, אבל גם ידע שעשיתי אותה בתום לב. הוא קשוח, אבל הגון".

"אני מכיר את דורון מתחילת דרכו כבלש צעיר וגם מיניתי אותו למספר תפקידים לאורך הדרך", אומר ח"כ מיקי לוי מיש עתיד, בעצמו מפקד מחוז ירושלים לשעבר.

"הוא אכן קשוח מאד, אבל אין דבר כזה קשוח מדי בתפקיד הזה. באופי שלו הוא דורש מאחרים רק מה שהוא דורש מעצמו. הוא מחזיק את ירושלים קצר, ואני חושב שבצדק. הוא איש מקצוע מהמעלה הראשונה ואם הייתי צריך לבחור מישהו להסתער לצדו, בלי לחשוש, דורון היה מועמד ראשון".

קצין שעובד תחתיו תיאר איך העניש אותו בעשרה ימי השעיה על מחדל בטיחות – אבל אז בסיומם קידם אותו בתפקיד. "הוא ידע שאני חייב לשלם מחיר על התקלה, אבל גם ידע שעשיתי אותה בתום לב. הוא קשוח, אבל הגון"

אבל חלק מהקצינים שעבדו אתו מזהים במעטה הקשיחות גם נטייה להתעמר בכפופים לו. "מדובר באדם כוחני, משפיל ומעליב בגישתו", אומר קצין בכיר ששירת תחתיו. "הרבה פעמים היה יוצר תחושות של פחד, של טרור. כשיושבים קצינים בכירים בישיבה, בדרגות ניצב משנה ומעלה, הוא צורח עליהם מול כולם באופן שיטתי, כל יום על מישהו אחר. זו הדרך שלו לגרום לנו לפחד ממנו. הוא נהג להשפיל אותנו הרבה בישיבות. ראיתי קצינות יוצאות בבכי מישיבות כאלה".

הקצין טוען שידיד מתקשה לרכוש אמון בקצינים המשרתים תחתיו. "אני אתן לך דוגמה: יש מערכת נוף שמראה בזמן אמת היכן הניידות ממוקמות. אז הוא יכול להתקשר ולשאול אותי 'למה אין ניידת במקום שאמרתי?' וכשאני מראה לו בעזרת המערכת שניידת מוצבת שם, במקום להודות בטעותו הוא מיתמם: 'אז מה, אתה טוען שאני משקר?'. כל מיני יציאות כאלה שאינן במקום".

"אני לא יכולה להגיד שדורון מעודד אלימות אבל הוא כן בן אדם שיעודד טיפול אגרסיבי באירועים", אומרת קצינה אחרת. "הוא איש מאוד קשה, מהדור הישן של המשטרה: קשוח, מרוחק, ומאוד לא פשוט. יש לא מעט אנשים שעבדו תחתיו שהיה להם מאוד קשה".

"הרבה פעמים היה יוצר תחושות של פחד, של טרור. כשיושבים קצינים בכירים בישיבה, בדרגות ניצב משנה ומעלה, הוא צורח עליהם מול כולם באופן שיטתי, כל יום על מישהו אחר. זו הדרך שלו לגרום לנו לפחד ממנו"

תקופת כהונתו של ידיד כראש אגף התנועה התאפיינה בהגברת משמעותית של האכיפה, בעיקר של השימוש בטלפונים ניידים בהם ראה ידיד את האויב מספר 1 של הבטיחות בכבישים. בתקופתו החלו שוטרי התנועה לחלק דו"חות לאלה שמורידים את עיניהם אל הטלפון "בין הרגליים". ידיד זוקף לזכותו את המשך המגמה של ירידת מספר ההרוגים בתאונות דרכים בתקופתו, ודיווח בסוף 2017 על 55 הרוגים פחות בתאונות מהשנה שלאחר מכן.

"תיק חשוב מאד שטויח"

פרשה אחת מתקופת כהונתה כמפקד משטרת התנועה ממשיכה לרדוף אחריו, על אף שמעורבותו בה נותרה בלתי ברורה.

בתלונה שהוגשה על ידי עו"ד תומר גונן לנת"ם (נציבות תלונות הציבור נגד מייצגי המדינה בערכאות במשרד המשפטים), נטען כי בהליך משפטי מרכזי שעסק באופן מרוכז בתשעה תיקים שעניינם אמינות מצלמות המהירות של אגף התנועה, הסתירה במכוון ראש מחלקת תביעות תעבורה במשטרת ישראל, עו"ד נצ"מ שרית פיליפסון, מידע מרכזי לגבי מהימנות המערכת מביהמ"ש ומההגנה.

השופט דוד רוזן, העומד בראש הנציבות, מצא את התלונה מוצדקת וקבע כי הייתה "התנהלות קשה ופגומה" ו"הסתרה מדעת של חומר חקירה מהותי" מפני ביהמ"ש. הוא האשים את פיליפסון כאחראית למסירת גרסאות שקר וקבע כי הייתה "מודעת היטב, בזמן אמת, לרשת החיפוי הנפרשת ע"י נציגיה בביהמ"ש".

נציב תלונות הציבור, השופט בדימוס דוד רוזן (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

פיליפסון בעדותה בפני רוזן ניסתה להטיל חלק מהאחריות על ידיד, מפקדה באותם ימים. רוזן, אשר כאמור הטיל על פיליפסון אחריות מלאה, נמנע מלהתייחס ישירות למעורבותו של ידיד, ורק ציין את טענתה. לאחר שנמצאה תלונתו של גונן מוצדקת, הגיש עו"ד פיני פישלר תלונה לפרקליטות המדינה בדרישה לחקירה של מח"ש. גונן טוען שקיים "קשר שתיקה" שמונע בדיקה יסודית של הפרשה על צדדיה הפליליים.

"לצערי, התלונה יושבת במח"ש כבר שנה ואיש אינו חוקר אותה", אומר גונן. "היה פה מערך שלם של טיוח והסתרה מבית המשפט. לא יכול להיות שמי שכיהנה כראש לשכת תביעות תעבורה תגיש ראיות שהיא יודעת שהן כוזבות לבית המשפט ותטען בפני הנציב רוזן שפעלה בהנחיית ראש אגף התנועה ידיד, ואיש לא יחקור את זה לעומק. מדובר באבני היסוד של שיטת המשפט בישראל כאשר לעורך דין ובטח מטעם המדינה, אסור להציג מידע שקרי לבית המשפט.

"משיחות שערכתי עם שוטרים רבים באגף התנועה, עלתה התמונה כי ידיד ידוע כמפקד מאד ריכוזי וקל וחומר כאשר מדובר בתיק משמעותי ביותר ולכן אני לא מקבל גרסתו שלא עודכן ע"י פיליפסון – נראה לך הגיוני שלא עודכן בתיק כזה?"

"הוא יכול להתקשר ולשאול אותי 'למה אין ניידת במקום שאמרתי?' וכשאני מראה לו במערכת שניידת מוצבת שם, במקום להודות בטעותו הוא מיתמם: 'אז מה, אתה טוען שאני משקר?'. כל מיני יציאות כאלה שאינן במקום"

ידיד עצמו שב ומדגיש כי לא היה מעורב במעלליה של פיליפסון (אשר הועברה בינתיים לתפקיד אחר במשטרה, וסירבה להגיב לכתבה זו) והנחה כל העת למסור לבית המשפט את כל המסמכים הרלוונטיים בפרשה. בראיונות אצל ארדן גם חשף מסמכים התומכים, לכאורה, בטענתו.

"כל הסיפור נמצא בבדיקה אצל נורית ליטמן, המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, ומורחים אותי פה", אומר עו"ד פישלר, אשר הגיש את התלונה למח"ש וקובל על השיהוי בבדיקתה. "גרירת הרגליים אינה מובנת לי. הגשתי תלונה גם לרוזן וגם למשטרה על כך שלוקחים את ההחלטה של רוזן ועושים ממנה טיארה".

גונן ופישלר אינם מתכוונים להרפות: "אם הוא יהיה המועמד לתפקיד המפכ"ל, אני אלך, יחד עם עו"ד פישלר, לוועדת גולדברג (הועדה המייעצת למינויים בשירות המדינה) ואשטח את טיעוניי", מצהיר גונן. "יש פה תיק חשוב מאד שטויח".

אמיר אוחנה, השר לביטחון פנים (צילום: דוד כהן, פלאש 90)

מרגיש בשל

פרשה אחרת שמלווה את ידיד מאז 2011 עת פורסמה בעיתונות, גורסת כי סירב לבדיקת "ינשוף" (בדיקת רמת אלכוהול) בעת כהונתו כמפקד מרחב מוריה במשטרת ירושלים.

ידיד חזר מחתונה בשעת לילה מאוחרת ונעצר לבדיקה שגרתית על ידי שני מתנדבי משטרה שלא הכירו אותו, אך חשדו כי הוא שתוי. לפי הפרסום ידיד, שסירב לבדיקה, גם הגיב בכעס: "במרחב שלי אני לא יכול להסתובב?". לטענת עדים הוא אף פנה לפקודיו הממונים על המתנדבים במרחב ואלה הורו לשחרר אותו מיד מהמחסום. בעקבות הפרשה מונה קצין בודק.

גרסתו של ידיד לאירוע כפי שנמסרה גם במהלך הראיון למפכ"ל אצל השר ארדן מעט שונה: הוא היה עם אשתו (כיום גרושתו) ברכב, אבל המתנדבת לא ביקשה בדיקת ינשוף ולא טענה לשכרות, אלא ביקשה רישיון נהיגה שידיד הסתובב בלעדיו. בשלב מסוים ידיד אכן התעצבן על המתנדבת וביקש ברשות הקשר של המתנדב שידאגו לשחרר אותו. כשהגיעה למקום שוטרת, היא העירה למתנדבת שהייתה צריכה לבקש בדיקת שכרות, למרות שלטענת ידיד לא היה כל צורך בכך.

בשבועות הקרובים יתברר האם הקשיחות והישירות של ידיד יעתיקו את התמיכה אליו מארדן אל אוחנה. לידיד תהיה דילמה קשה: מחד יצטרך להיזהר מפיאסקו נוסף נוסח מעצר השכל אם אינו מעוניין להפוך למטרה נייחת עבור בליסטראות התקשורת. מאידך, אם ישדר שהוא מפכ"ל עצמאי מדי בעידן בלפור, עלול לראות כיצד מועמדים הנחשבים אפרוריים ממנו חולפים על פניו.

ידיד רוצה בתפקיד המפכ"ל ומרגיש בשל אליו. הוא סבור שביחס למועמדים האחרים הוא מציג רקורד חזק, ומשוכנע שיצליח להדוף כל רמיזה לסקנדלים. אוחנה, שסירב להתייחס לפניותינו הרבות אליו, ממלא בינתיים פיו מים, ומסרב לתת סימן האם גם הוא רואה ידיד מאחורי המפקד הקשוח של מחוז ירושלים.