עוד לפני שהספקנו לנחות במושב האחורי של המונית, הנהג שלח מבט דרך מחיצת הפרספקס שחצצה בינינו ואמר בטון מתנצל "אני חייב שתשימו מסכות".
השבתי שלי אין בעיה ומיד לבשתי את המסכה, אבל הוספתי שלקרובת משפחתי שישבה לצידי זה מאוד קשה, מסיבות רפואיות. היא תכף בת 83, אספקת החמצן לא תמיד סדירה, ויש לה נטייה עזה לקלאוסטרופוביה. אם זה לא מספיק, גם הזיכרון לא מה שהיה, ומדי פעם היא שוכחת למה בכלל צריך מסכה.
אבל הנהג התעקש. הוא אמר, לגמרי בצדק מבחינתו, "אני מאמין לך, אבל אין לי ברירה. לא שמעתי על פטור ממסכה, ספר על זה לשוטרים ולפקחים. אם יראו אותי עם נוסעת בלי מסכה, אוטומטית אחטוף קנס. ההסבר לא יעניין אף אחד".
אז קרובת המשפחה המבוגרת שלי העבירה את הנסיעה תוך קושי לא מבוטל, כשמדי פעם היא מסירה את המסכה להרף עין כדי לינוק קצת אוויר. וכך היה גם בדרך חזרה – כי אם כבר נהנים, אז למה לא פעמיים.
"אין לי ברירה. לא שמעתי על פטור רפואי ממסכה, ספר על זה לשוטרים ולפקחים. אם יראו אותי מסיע נוסעת בלי מסכה, אוטומטית אני חוטף קנס. ההסברים לא יעניינו אף אחד"
המצוקה של קרובת משפחתי האהובה אינה פרטית; היא משקפת את מצבם של ישראלים רבים – מותר לנחש שמדובר ברבבות – שמסיבות בריאותיות או נפשיות מתקשים מאוד ללבוש מסכה, אבל חייבים לעשות זאת משום שלא הוסדר נוהל שפותר אותם מהחובה הזו. זה מקומם בגלל שמדובר בלקונה קטנה ומטופשת בתקנות שעת החירום שנוסחו על ידי הממשלה לרגל משבר הקורונה; לקונה שניתן לתקן בקלות, אבל משום מה איש לא טורח לעשות את זה.
אלפי קנסות מחולקים מדי יום
בתחילת דרכן של המסכות האכיפה הייתה רופפת ורוב הציבור ממילא לא טרח לציית להנחיה; החודש, כשהקנס על אי-לבישת מסכה הועלה ל-500 שקל, כשאלפי קנסות מחולקים מדי יום, וכשהנורמה הציבורית מחייבת את כולם ללבוש מסכה, בעיקר בכניסה למקומות סגורים – זה הפך לבעיה אמיתית.
במערכת "יהיה בסדר" קיבלנו פניות מאנשים רבים. בעיקר קשישים עם בעיות בריאותיות, אבל גם, למשל, הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, שתוהים מה עליהם לעשות, איך לשכנע את השוטר לא לקנוס אותם ובעיקר איך לשכנע את השומר בסופרמרקט שייתן להם להיכנס. גם בסופר חוששים לקבל דוח.
כמה מהפונים, אגב, כבר קיבלו קנסות וישלמו ביוקר על המגבלה הבריאותית או הנפשית שלהם. אחרים סיפרו שנאלצו לשטוח בפומבי מידע רפואי אינטימי בניסיון לשכנע שיוותרו להם על הקנס.
במשרד הבריאות מעבירים את הכדור אל המשטרה – היא הרי אחראית על האכיפה; במשטרה, ניחשתם נכון, מכדררים את הסוגיה בחזרה למשרד הבריאות, שמנסח את ההנחיות המשפטיות.
כאשר ניסחו את התקנות במשרד הבריאות, חשוב לציין, דווקא כן הביאו בחשבון את פלח האוכלוסייה שיתקשה ללבוש מסכה. הצו המחייב לבישת מסכות מחריג מהחובה "אדם שמחמת מוגבלות נפשית, שכלית או רפואית מתקשה באופן משמעותי או שנמנע ממנו עקב מוגבלותו האמורה לכסות את הפה ואת האף".
רק דבר אחד קטן חסר: מי קובע מהן מגבלות רפואיות שמצדיקות פטור ממסכה ומי מוסמך לתת את האישור בפועל; אותו אישור שניתן לשאת איתך ולהראות לשוטר, לפקח, ולשומר בכניסה לסופר פארם.
ההיגיון הפשוט אומר שזה צריך להיות רופא/ת המשפחה, שפוגש את המטופל באופן שוטף ומכיר את מגבלותיו הבריאותיות. מי שמוסמך לתת יום חופש מהעבודה או מבית ספר, אין סיבה שלא יוכל לאשר פטור ממסכה.
בינתיים, בגלל שאיש לא מוצא לנכון להוסיף שורה אחת בודדת לתקנות ולסנכרן בין משרד הבריאות לגופי האכיפה, ישראלים רבים נאלצים להיחנק מתחת למסכות שעל פי כל אמת מידה רפואית הם לא אמורים לעטות.
זה אולי נשמע כמו חלם, אבל הסיפורים בחלם לפחות היו מצחיקים. בגרסה הישראלית הם סתם מרתיחים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנואנשי ביטחון, פקחים, שוטרים, מבקשים מאנשים שמעיזם להסתובב ללא מסכה, לראות "פטור ממסכה".
עם זאת אין אף גוף בישראל אשר מוסמך להנפיק "פטור ממסכה".
מה עושים?
מי שמכיר את הספר מלכוד 22 יבין את הפרדוקס הזה:
"אתה יכול לבוא למשרד שלי בין השעות 8:00 עד 18:00 ולקבל תשובה על כל שאלותיך, אלא שבאותן שעות בדיוק איני נמצא במשרד.
איך, אם כן, אנשים בעלי קושי משמעותי לעטות מסכה, אמורים לפעול?
יש שמנסים ללכת להוציא אישור מהרופא, אבל גם הרופא אינו מוסמך לתת פטור ממסכה. הוא יכול אולי להמליץ, לשקול בכך שהוא מחווה את דעתו הרפואית בקשר לעניין.
יש כאלה שילכו לפסיכיאטר וגם הוא יכול להמציא מכתב כלשהו עם המלצותיו.
האמת שגם אם הצלחת להוציא מכתב מרופא או פסיכיאטר, זה לא ממש נעים להתחיל להוציא מכתבים מרופאים או פסיכיאטרים ולחשוף את המידע מהתיק הרפואי נפשי שלך בפני כל איש ביטחון בכניסה לסופרמרקט, או בנק, או קניון וכ'. מביך.
אז באמת מה עושים, איך פותרים את העניין לטובת כולנו.
התשובה לכך נמצאת בחוק עצמו, וחוק זה חוק, אנחנו אזרחים שרוצים לפעול לפי החוק. החוק נמצא מעל כולנו זאת נקודת האמצע שאינה נתונה לוויכוחים.
אז אם הבנו שאין פטור ממסכה, השאלה אינה "האם יש לך פטור ממסכה?"
אלא "האם אתה פטור ממסכה?"
החוק פוטר מספר מקרים שבהן חובת עטיית המסכה אינה חלה. אם אתה נכלל אתה פטור. נקודה.
אינך אמור להציג "תעודת פטור", ואינך אמור לחשוף את התיק הרפואי שלך לעיני כל.
על פי החוק היו אמורים לכבד את המילה שלך כשאתה אומר שאתה פטור ולאפשר לך לערוך את הקניות שלך או הסידורים שלך ככל האדם.
אבל לאנשים קשה עם זה, יש להם דחף לראות משהו כתוב. וכאן נוצר קונפליקט של אמון, כאן הצעקות מתחילו, כאן אי השביעות הרצון אחד מהשני עולה על גדותיה.
לצורך זה הוקם מאגר מידע מספר 70006695 שנרשם במשרד המשפטים הרשות להגנת הפרטיות ב 5-4-2021. המגר המאגד אנשים בעלי קושי משמעותי לעטות מסכה בישראל.
הרישום אינו חובה הוא נעשה מרצון, כרוך בתשלום, וכרוך בהצהרתך בקשר לקושי המשמעותי שיש לך לעטות מסכה או לכסות את הפה והאף. המידע נוגן על פי חוק הגנת הפרטית אינה עוברת לאף אדם א גוף מוסדי כלשהו, זהו מאגר פרטי.
הרשומים למאגר מקבלים כרטיס קשיח וכרטיס דיגיטלי אודות הירשמותך למאגר הנ"ל.
הכרטיס אינו פטור ממסכה אבל הוא בדיוק מה שאדם, הפטור ממסכה על פי חוק, צריך על מנת שיוכל לנהל את חייו ללא עטיית מסכה, בלי לריב עם אנשים, פקחים, שוטרים ואנשי ביטחון.
בכניסה לקניון, סופרמרקט, הוא אומר "אני פטור ממסכה" ואז כחיזוק לאמירה שלו הוא מציג את כרטיס הרישום למאגר בעלי קושי משמעותי לעטות מסכה, וזה ברוב המקרים סוגר את העניין בהבנה באפן מיידי. (לפעמים זה לוקח כמה דקות בדיקה שמראים את הכרטיס למנהל האחראי על המקום, וזה חוזר עםאור ירוק להכניס אותו ולתת לו שרות.
בעולם מסובך ורב בקונפליקטים לקחנו את "קונפליקט המסכה" ושמנו בו קצת סדר.
בעזרה הבנה ויישום של החוק, אנו מצליחים, על פי דיווחים מהשטח, להשכין שלום בינינו לפחות בעניין המסכה. maskpeac.co.il