אנשי הליכוד מבולבלים. הניסיונות לחלץ הסברים מאנשי המפלגה על מהלכיו האחרונים של בנימין נתניהו נתקלים בגמגום.

מכוח ההרגל הם אומרים שנתניהו חושב כמה צעדים קדימה, ולכן יש להניח שאף שאי אפשר להבין לאן הוא מכוון, יש תכלית מדויקת לניסיונותיו לבטל את הבחירות. קשה להתעלם מההיסוס שנלווה להסבר הדחוק הזה.

חבר כנסת בולט במפלגה אמר אתמול, שמהלכו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הוא מהלך דו-שלבי: קודם נבטל את הבחירות, אחר כך נגרום לכחול לבן להצטרף לממשלה. הפרסום הבוקר ב"ידיעות אחרונות", על כך שהמהלך כולו היה בלון ניסוי, הוא ניסיון למזער נזקים. להכניס היגיון במקום שהוא אינו קיים.

הדרך הפשוטה ביותר להבין את נתניהו היא להניח שהוא נקלע להיסטריה המפורסמת שתוארה לא פעם בעבר. שהרי, גם אם היה אפשרי לבטל את הבחירות, וגם אם כחול לבן הייתה מצטרפת לממשלה בראשותו, המשמעות היא ביטול מהלכי החסינות והגשת כתב אישום בתוך חודשים ספורים. ואם זה המצב, למה שלא יהמר על הסיכוי להקים ממשלת ימין צרה?

התשובה לשאלה נעוצה בכך שבאף נקודה בעשור האחרון ריח הדם הפוליטי של נתניהו לא נישא באוויר כמו בימים אלה. הוא חלש מאי פעם ומאבד מהאפיל והכריזמה. ההדלפות באמצע מאי על קידום חסינות לנתניהו, כי לעם מגיע "ראש ממשלה במשרה מלאה", הרתיעו אנשי ימין, שהביעו התנגדות למהלך בסקרים שונים.

סקר "חדשות 13" מייצג מגמה אמיתית שבנימין נתניהו מודע לה. השיח על ההשחתה והכאוס שגורם נתניהו חלחל גם לחלק מקבוצות הווטסאפ של הליכוד

סקר חדשות 13 מאמש, על צניחת גוש הימין (ללא ליברמן) ל-52 מנדטים, ודאי אינו מייצג את תמונת הסקרים בעוד חודש, ועוד פחות מכך את תוצאות הבחירות. אבל לא מן הנמנע שהוא מייצג מגמה אמיתית שנתניהו מודע לה. השיח על ההשחתה והכאוס שגורם נתניהו חלחל גם לחלק מקבוצות הווטסאפ של הליכוד.

חולשתו של נתניהו מתבטאת יותר מכל בנכונות של אנשי ליכוד להודות בפה מלא במרמור כלפיו במפלגה. שרי הליכוד הבכירים מחכים לראות אותו הולך, אך בינתיים שומרים על שקט מפחד המרכז והמתפקדים.

אהוד בריק מקים מפלגה חדשה (צילום: פלאש 90)

מעדיף ריצות למרחקים ארוכים

במבט ראשון אפשר לחשוב שכניסתו המחודשת והסוערת של אהוד ברק לפוליטיקה, אמורה לדחוף את כחול לבן, החוששת מדימום מנדטים, לידיו הפרושות לרווחה של נתניהו. הסיכוי שזה יקרה קטן מאוד, גם אם יתברר שמשפטית אפשר לבטל את הבחירות. תרחיש כזה יהרוס באבחה את הדימוי הנקי המגדיר את כחול לבן.

מסיבת העיתונאים של ברק וחבריו לא הותירה מקום לספקות בנוגע לייחוד של המפלגה. קודם כל באנרגיות. אין מתחרים לברק ביכולת הרטורית, גם במסרים וגם באריזה, וכשלצדו עומדים יאיר גולן ויפעת ביטון, מובטח לנו שלמרות חום יולי-אוגוסט, מערכת הבחירות תספק רגעים מלאי עניין.

נסו להשוות את השלישייה הזאת לגנץ המנומנם, ללפיד מלא הפתוס (הוא אמר השבוע בגל"צ שטקס פתיחת השגרירות בירושלים היה "אחד הרגעים המאושרים בחיי". אמיתי), למרצ הנישתית, או לעבודה המפרפרת בין חיים למוות. מדובר בתחרות ריצה בין יוסיין בולט לשאקיל אוניל. לא כוחות.

נסו להשוות את השלישייה של ברק לגנץ המנומנם, ללפיד מלא הפתוס, למרצ הנישתית, או לעבודה המפרפרת בין חיים למוות. מדובר בתחרות ריצה בין יוסיין בולט לשאקיל אוניל

טענת ברק שהגוש הוא שמכריע נכונה. אם נתניהו לא ישיג 61 חברי כנסת לאחר הבחירות, הסיפור שלו גמור. אך ברק אמר יותר מזה. לא במקרה הוא נתן פעמיים את אותה דוגמה, שבה כחול לבן ומפלגה נוספת זוכות ב-20 ו-22 מנדטים. זהו היעד שהוא מסמן, והבוקר כבר אישר יאיר גולן את המשתמע מכך: ברק רואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה.

גולן, שעל פי עדותו מעדיף ריצות למרחקים ארוכים על ריצות קצרות, יצטרך להתאים את עצמו בחודש הקרוב לספרינט אינטנסיבי, עד מועד סגירת הרשימות. כדי לעמוד ביעד 20 המנדטים צריכה המפלגה לצרף דמויות אטרקטיביות, וכמה שיותר מהר, כדי להתעצם בסקרים ולהגיע במצב מיטבי למו"מ על בלוק טכני עם העבודה ומרצ.