1

האסלאם הקיצוני פחות פופולרי

פחות אל-קאעידה, פחות דאע"ש ופחות חיזבאללה וחמאס – יותר חדשות טובות למזרח התיכון. סקר חדש שפורסם ב-Arab News הסעודי, צופה כי הפופולריות של תנועות האסלאם הרדיקלי למיניהן תרד באופן משמעותי בעשור הקרוב. כמו כן נמצא, כי הלכידה והחיסול של אוסאמה בן לאדן ושל אבו בכר אל-בגדאדי לא גרמה לצעירים במזרח התיכון להתלכד מסביב לדמויות הרצחניות ולתמוך בהן.

המומחים שהתייחסו לסקר הזה העידו על כך שהמזרח התיכון ממשיך לפגר בגלל הסכסוכים האלימים והתנועות הקיצוניות, והכריזו כי האזור זקוק ל"התפתחות מואצת ולמודרניות". קשה להתווכח עם השאיפה הזאת, אך גם אסור להתעלם מעובדות בסיסיות בשטח: במהלך העשור האחרון מדינות רבות במזרח התיכון קרסו כמעט לחלוטין, האוכלוסיות שלהן עניות וחסרות השכלה, ואפילו רמת האוריינות בכמה מדינות ירדה באופן משמעותי ביחס לעשור הקודם.

אילוסטרציה, בלונים עם שמות קרבנות הפיצוץ בנמל ביירות מופרחים לאוויר, במלאת חודשיים לאירוע שטלטל את המדינה ואת האזור, אוקטובר 2020 (צילום: AP Photo/Hassan Ammar)

המעבר מהמצב העגום בשטח למודרניות ולהתפתחות יהיה בהכרח מותנה בהשקעות כלכליות מרובות ובהתייצבות המצב הביטחוני באזור, תהליך שטרם החל במדינות כמו לוב, סודאן, תימן, סוריה ועיראק.

2

עידן חדש בכווית

בין מי שהתאבלו מאוד על לכתו של אמיר כווית, שייח אל-אחמד א-סבאח, היו גם פלסטינים רבים – פוליטיקאים ואזרחים כאחת. דווקא כווית – שאירחה מאות אלפי פלסטינים, ובעת הפלישה העיראקית ב-1990 גילתה שההנהגה הפלסטינית החליטה לתמוך דווקא באויבה, סדאם חוסיין – המשיכה מאז להביע עמדה פרו-פלסטינית מובהקת, שונה מאוד מזאת של האמירויות, סעודיה ובחריין.

גם האמיר החדש שנבחר, שייח נוואף אל-אחמד א-סבאח, ממשיך בקו הזה למרות הלחצים מכיוון וושינגטון. בפגישתו עם ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד אשתייה, האמיר הכוויתי החדש הביע תמיכה ב"מאבקו של העם הפלסטיני", וגם התחייב להמשיך את התמיכה הכספית ברשות הפלסטינית.

טקס הלווייתו של אמיר כווית, 30 בספטמבר 2020 (צילום: Diwan Al Amiri via AP)

כווית מנהלת מגעים לא רק עם אנשי הרשות, אלא גם עם תנועת חמאס, וכ-85% מהכוויתים מתנגדים לנורמליזציה עם ישראל, וחברי הפרלמנט הכוויתיים נוהגים להתחרות אחד עם השני בגילויי השנאה לישראל והתמיכה בפלסטינים בעת מפגשים בינלאומיים. עם זאת, על פי ההדלפות של ויקיליקס, מאז 2008 גם כווית מנהלת ערוצים דיסקרטיים עם נציגים ישראלים שפועלים באזור המפרץ.

3

החרם הערבי נגד טורקיה מתרחב

מזה שבוע, ערב הסעודית, מצרים – ועתה גם מרוקו -מחרימות בפועל את טורקיה. החרם מתבטא בכמה דרכים, החל בהעלאת מסים על התוצרת הטורקית, ועד לביטולים של רכישת מוצרים טורקיים על ידי חברות ממשלתיות ופרטיות.

הקמפיין הזה החל ברשתות החברתיות, אך לאיש אין ספק שמאחוריו עומדות המדינות עצמן, ובראשן סעודיה. בפוסטים בטוויטר ובפייסבוק, פעילי רשת סעודיים מעלים קריאות "להחרמת התוצרת הטורקית, שפוגעת בכורדים בסוריה ובעיראק", ונוקבים בשמות של רשתות ומסעדות טורקיות שאותן צריך להחרים.

https://twitter.com/redbey/status/1316821375609442305

קריאות דומות נראו גם ברשתות המצריות. לסעודיה ולמצרים יש סיבות רבות להתנגד למדיניות של טורקיה באזור, החל בתמיכה של טורקיה באחים המוסלמים וכלה בהתערבות הטורקית הצבאית בלוב. השאלה היא האם הנתק בין שתי מדינות מזרח תיכוניות חזקות כמו טורקיה וסעודיה הוא אפשרי לאורך זמן, או שמדובר באמצעי לחץ נוסף על טורקיה, שיתמוסס בקרוב, שכן אינו מעוגן בהחלטה פורמלית (להבדיל מהחרם על קטר, בת-ברית של טורקיה באזור).

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, אוקטובר 2020 (צילום: Turkish Presidency via AP, Pool)

נזכיר כי לפני 47 שנים, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, אותן מדינות – סעודיה ומדינות ערביות נוספות המייצאות נפט מהמפרץ הפרסי – הכריזו על אמברגו הנפט, בגלל התמיכה האמריקאית והאירופית בישראל. איך שגלגל מסתובב.

4

כוכב מצרי ענק הלך לעולמו

השבוע הלך לעולמו מחמוד יאסין, שחקן פופולרי שהשתתף בכ-150 סרטים וסדרות תוצרת קהיר. בשנים האחרונות יאסין סבל מאלצהיימר וממחלות אחרות, אך במהלך ארבעה עשורים הוא היה אחד מסמליו הבולטים של הקולנוע המצרי.

יאסין היה מזוהה עם התקופה הפורייה והמוצלחת של התעשייה הזו, שנות השבעים והשמונים, אז שיחק בסרטים דרמטיים ורומנטיים רבים שנחשבים לקלסיקות מצריות, לצדן של כוכבות קולנוע כמו פאתן חמאמה ונדיה לוטפי. גולשים רבים פרסמו במהלך סוף השבוע קולז'ים של יאסין מסרטים שונים.

عملاق من عمالقة الفن العربي الأصيل الله يرحمه #محمود_ياسين pic.twitter.com/OqEBhrrIbS

— منى السويدي (@Muna___25) October 15, 2020

אלמנתו, השחקנית שהירה, הספידה אותו ואמרה, כי הדבר האחרון אותו זכר היה ההלוויה של עמיתו נור אל-שריף, כוכב ענק אחר שהלך לעולמו לפני כארבע שנים.

5

השבוע בתולדות המזרח התיכון

ב-16 באוקטובר 1970, אנואר סאדאת הפך לנשיא מצרים, שבועיים לאחר מותו של גמאל עבד אל-נאצר, ששלט במדינה מ-1954 ועד מותו ב-28 בספטמבר 1970.

סאדאת היה יד ימינו של נאצר, ומונה על ידו לשורה של תפקידים בכירים, לרבות סגן הנשיא ב-1969, אך רבים האמינו שהנשיאות שלו עצמו תהיה קצרת ימים.

בתצלום הזה, מה-6 באוקטובר 1981, נשיא מצרים אנואר סאדאת מחייך בתחילת מצעד הצבאי קהיר. מאוחר יותר, במהלך המצעד, סאדאת נהרג יחד עם 11 אחרים, כאשר חמושים פתחו באש לעברו (צילום: AP Photo/Bill Foley, File)

כך העריכו גם בישראל, וכתבו בהערכה מודיעינית כי הנשיא הזה לא יפתח במלחמה ולא יעשה שלום. ההערכה הזאת, כמו רבות אחרות, התבררה כשגויה, ובמהלך עשור אחד בלבד יצא סאדאת למלחמה נגד ישראל, הצליח להוביל מהלך להחזרת השטחים המצריים שנכבשו ב-1967, וחתם על הסכם השלום ההיסטורי.