בדרך כלל הייתי אומר שהאנושות לא ממש זקוקה לעוד מאמר על דונלד טראמפ. אבל הסקתי שדווקא כן חסר דבר אחד: כרטיס ניקוד שמנסה לבחון את ביצועיו ללא פניות. כל כך שונאים או אוהבים אותו שהדבר הבסיסי הזה קצת נשכח.

אז אני מציע דו"ח טראמפ אולטימטיבי זה כשירות למעטים שעדיין מתלבטים, ובמיוחד לקוראים ישראלים שאולי תוהים מדוע הם כל כך לבד בתור זרים שאוהבים את טראמפ.

לרוב הייתי אומר שהאנושות לא זקוקה לעוד מאמר על טראמפ. אבל הסקתי שדווקא כן חסר דבר אחד: כרטיס ניקוד שמנסה לבחון את ביצועיו ללא פניות. כ"כ שונאים או אוהבים אותו, שהדבר הבסיסי הזה קצת נשכח

לא הסתרתי את העובדה שאני לא רוצה שטראמפ ייבחר מחדש, אבל אנטרל כאן עד כמה שאפשר את דעתי האישית. אני גם לא מלמד כאן סניגוריה על המועמד הדמוקרטי ג'ו ביידן; הוא בחור הגון עם כמה בעיות והוא יהיה בסדר אם ייבחר. בחירות אלה הן משאל עם על טראמפ. אז ככה:

טראמפ הוריד מיסים לתאגידים ולעשירים

וקצת גם למעמד הביניים. זה הקפיץ דמוקרטים וכלכלנים רבים, ולא היה פופולרי, מכיוון שארה"ב היא גם בלי זה המדינה המפותחת הכי פחות שוויונית בחלוקת הנכסים וההכנסות שלה. ולמרות זאת, קיצוץ המיסים של טראמפ היה צנוע מאלה שחוקקו קודמיו הרפובליקנים ג'ורג וו. בוש ורונלד רייגן, ואפשר לטעון שזה שימן את גלגלי הכלכלה. זה ללא ספק עזר לבורסות בארה"ב, וערך המניות עלה בעצם ב-50% מאז שנבחר. לא מטורף לתמוך בזה. טראמפ מצטייר כמנהל סביר אך לא מבריק בתחום הכלכלי.

טראמפ עשה את הדברים הרפובליקניים הרגילים היטב

מעבר לקיצוץ מיסים הוא חתך ברגולציה היכן שרק אפשר, מה שעזר להרבה עסקים אך גרם נזק חמור לסביבה (גזי חממה, אוויר נקי, מינים בסכנת הכחדה – לאן שלא תסתכלו תמצאו אדמה חרוכה);

הוא התנגד בתוקף להגבלות על מכירת נשק לכל דכפין למרות מעשי הרצח ההמוני שהם תוצאה ישירה מכך;

הוא ניסה בהצלחה מינימלית לשבש או לבטל את חוק ביטוח הבריאות של קודמו ברק אובמה, למרות שמשמעות הדבר הוא ניסיון נישול של מיליונים מגישה לרופאים בזמן מגפה עולמית חמורה;

הוא ניסה בהצלחה מינימלית לשבש או לבטל את חוק ביטוח הבריאות של קודמו ברק אובמה, למרות שמשמעות הדבר הוא ניסיון נישול של מיליונים מגישה לרופאים בזמן מגפה עולמית חמורה

הוא מינה שופטים פדרליים כמו משוגע, ועם איימי קוני בארט שבוע שעבר הוסיף כעת שלושה שופטים שמרניים לבית המשפט העליון. המשמעות היא סיכויים די טובים שמדינות שמרניות בארה"ב יוכלו לאסור הפלות, וזה כבר זמן רב אובססיה רפובליקנית.

הוא גם הוציא את ארה"ב מהסכם פריז בנושא שינויי אקלים.

הרוב האמריקאי מתנגד לכל זה, אבל מי שתומך יכול בהחלט לעלוץ ולשמוח ולייחל לעוד ארבע שנים.

טראמפ לא פתח במלחמות חדשות

הוא בגד בכורדים בסוריה באופן מביש ולא עשה דבר כדי לסיים את המלחמה הנוראית בתימן, אך הוא גילה היסוס בריא לשלוח חיילים לקרב, במיוחד במזרח התיכון.

הקואליציה בראשות ארה"ב הצליחה להעיף את דעאש מערי עיראק בעיקר דרך כוח אוויר, והוא מנסה להפסיק את המלחמה הבלתי נגמרת באפגניסטן (הטליבאן המליצו עליו לנשיאות, באופן די משעשע).

הוא גם אישר את החיסולים של הגנרל האיראני קאסם סלימאני ומנהיג דעאש אבו בכר אל-בגדדי, צמד רשעים שאף ליברל לא יתגעגע אליהם.

בהתחשב בבורותו של טראמפ, באי סבלנותו להערכות מודיעין, בבוז שהוא רוחש למומחים, באימפולסיביות שלו, בגאוותנות הילדותית ובבסיס המוסרי המפוקפק שלו – יכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

בהתחשב בבורותו של טראמפ, באי סבלנותו להערכות מודיעין, בבוז שהוא רוחש למומחים, באימפולסיביות שלו, בגאוותנות הילדותית ובבסיס המוסרי המפוקפק שלו – יכול היה להיות הרבה יותר גרוע

טראמפ שינה סדרי עולם בישראסטין

הוא העביר את שגרירות ארה"ב לירושלים, מה ששם קץ למצב המוזר שבו גורמים חיצוניים מכתיבים למדינה כלשהי מהי בירתה. הוא הכיר בסיפוח ישראל לרמת הגולן, אזור שכנראה צריך לא לחזור לסוריה, שספק אם בקרוב תחזור להיות מדינה. הוא דחף בהצלחה להסכמי שלום בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות, בחריין וסודן – מה שאילץ גם את ישראל לנטוש את תוכניותיה המזיקות לסיפוח חלקים מהגדה המערבית (תוכניות שטראמפ עצמו הניע, אבל זה עניין אחר).

הוא חטף על הטייה ברורה לטובת ישראל מול הפלסטינים, אבל לדעתי אין זה אסון לטלטל את הפלסטינים קצת, בתקווה שיסוגו מעמדותיהם הבלתי אפשריות, במיוחד בסוגיית צאצאי הפליטים.

לרוע המזל זה גם עזר לראש הממשלה בנימין נתניהו. בהתחשב בשלטונו המושחת והמפלג ובעובדה שהוא מוביל את ישראל לחורבן התרחיש הדו-לאומי, הרבה ישראלים מקווים שביידן ינצח כדי להחליש את נתניהו. והרבה יותר, כמובן, מתים עליו ולא מכניסים למשוואה שום שיקול לא-פרובינציאלי.

טראמפ עשה הרבה שטויות

לאחר שמשך את ארה"ב מהסכם פריז, הוא גם פרש מההסכם של מעצמות העולם עם איראן, ובכך גם פגע קשות באמינות של אמריקה, וגם איפשר לאיראן לחדש את פיתוח הגרעין.

הוא ביטל תמרונים צבאיים עם דרום קוריאה כמתנת חינם לדיקטטורה בצפון ובאופן כללי הוא בז לבעלי הברית במדינות דמוקרטיות ומלקק לדיקטטורים (עד כדי כך שרוב האמריקאים סבורים שיש לפוטין לכלוך על האיש בבית הלבן).

הוא ביטל תמרונים צבאיים עם דרום קוריאה כמתנת חינם לדיקטטורה בצפון, הוא בז לבעלי הברית במדינות דמוקרטיות ומלקק לדיקטטורים (עד שרוב האמריקאים סבורים שיש לפוטין לכלוך על האיש בבית הלבן)

הוא הטיל מכסים על סין כאשר נראה שאיננו מבין שאמריקאים משלמים אותם ולא סינים. הוא ממשיך לטעון שמקסיקו משלמת עבור חומה בגבול שלא נבנית (אך ההגירה יורדת, כן, בגלל מגבלות שהטיל ושהן כנראה דווקא די פופולריות).

ואז מגיע הטיפול הקטסטרופלי שלו בנגיף הקורונה – וכאן מדובר בשטויות שעלו בעשרות אלפי חיי אדם.

טראמפ הוא האישיות המרושעת ביותר שעלתה לשלטון במדינה מערבית בלשהי מאז 1933

טראמפ משקר לעתים כה קרובות שזה נראה כמו מזימה להטריף את המדינה. אין שום תקדים בהיסטוריה המודרנית. תוסיפו לזה את הכינויים האכזריים ליריבים, ההתפארות בפגיעות מיניות (וההאשמות הרבות), השילומים לכוכבת פורנו, תיאוריות הקונספירציה, הרווחים שהוא מפיק מהנשיאות, הפניות לממשלות זרות על לכלוך שהוא יכול להשתמש בו נגד יריביו, התמיכה המרומזת במיליציות העליונות הלבנה, מבחני הנאמנות, האובססיה למי מחבב אותו ומי נחמד אליו, הצורך התמידי בקרדיט והאדישות לחיי האדם. ברור כשמש שיש לו הפרעה קשה, ברור שהוא מסוכן, וברור שהוא בזיון.

טראמפ לא יהסס לגנוב את הבחירות

הוא מפיץ שקרים בנוגע להונאות בהצבעה בדואר, תוך שהוא מנסה לערער את שירות הדואר האמריקני, כחלק מתכנית שקופה לשיבוש ספירת הקולות בדואר שרובם לטובת הדמוקרטים. זאת מתוך הערכה שהרפובליקנים יאפשרו את המהלך במדינות בהן הם שולטים במוקדי כוח, וכי בית המשפט העליון השמרן יאפשר למזימה להצליח. די ברור שאם זה היה אפשרי ומועיל לו, טראמפ היה שורף את בניין הקפיטול. קשה לדמיין אותו מודה בהפסד. טראמפ הפך את ארה"ב לסוג של רפובליקת בננות.

אם כך, הרי המאזן: מלבד עניין המגיפה, הביצועים של טראמפ אמנם מחרידים לכל אדם ליברלי אבל לא נוראים כפי שניתן היה לחשוש. רוב הנזק עדיין הפיך ולמי שאוהב את המדיניות רפובליקנית (ושל ליכוד) יש סיבה להיות מרוצה. במובן זה הוא דומה באופן מפתיע לנשיאים רפובליקנים אחרים, ומבחינת ישראל הימנית הוא נהדר.

התחום שבו טראמפ הופך לייחודי ומשיג סוג של מצויינות נמצא בנוראות המדהימה של האישיות שלו ותרומתו לדרדור השיח ופילוג החברה. הדוגמה האישית שהוא מספק לא יכולה להיות גרועה יותר. פשוט אין דרך להסביר אותו לילדים.  העניין הזה, לצד גניבת הבחירות המסתמנת, הוא שמהווה סכנה אמיתית לדמוקרטיה.

הדוגמה האישית שהוא מספק לא יכולה להיות גרועה יותר. פשוט אין דרך להסביר אותו לילדים. העניין הזה, לצד גניבת הבחירות המסתמנת, הוא שמהווה סכנה אמיתית לדמוקרטיה

שאלתי את עצמי אם ליברלים היו סובלים טראמפ משלהם: האם הצד השמאלי היה נכנע לשרלטן שכזה בתמורה להגבלות על נשק, ביטוח בריאות לכל, ומינוי שופטים בראש טוב? אני חושב שזו שאלה של מידה, ואני מקווה שאם מידת הנוראות היתה קיצונית כמו אצל טראמפ, התשובה היתה שלילית.

הגינות איננה מותרות. נקווה שהרשימה הזאת תתגלה כאולטימטיבית גם במובן השני של המילה.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות אי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://twitter.com/perry_dan

בימים הקרובים, תצטרך התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) לטפל בפרשה המכילה שאלה עקרונית, מהי "גזענות". הפרשה שהעלתה את נושא הגזענות בספורט לראש החדשות, מקורה במשחק ליגת האלופות, פריז סן ז'רמן-איסטנבול בשקשהיר, ב-8 בדצמבר 2020.

כרבע שעה לאחר פתיחת המשחק, ובעקבות התנהגות מילולית פרועה של אנשי הספסל של הקבוצה הטורקית, החליט השופט הרביעי, סבסטיאו קולצסקו לקרוא לשופט המשחק, אובידיו האצגן, כשהוא מצביע על עוזר המאמן, הקמרוני פייר ובו, ואמר:

"השחור הזה, לך תברר מה שמו. השחור הזה, אי-אפשר להתנהג כך".

בדיעבד הסתבר שגם חבר אחר בצוות השופטים הרומני, אדריאן סוברה, השתמש במילים "השחור הזה", בסייעו לחברו בזיהוי העבריין. "השחור הזה", פייר ובו, הורחק מיידית, כנראה משום שכינה את אחד השופטים "צועני".

בעקבות התפרעות מילולית על ספסל הקבוצה הטורקית, החליט השופט ה-4 לקרוא לשופט המשחק, בהצביעו על עוזר המאמן, הקמרוני פייר ובו, ואמר: "השחור הזה, לך תברר מה שמו. השחור הזה, אי-אפשר להתנהג כך"

המאמן המורחק והשחקן הוותיק דמבה בה (סנגלי יליד צרפת), התלהמו בתגובה ל"NEGRU" – "שחור" ברומנית תקנית. הם דרשו להרחיק את השופט הרביעי ה"גזען", וסירבו לחדש את המשחק כל עוד אין הוא מוענש. שחקני פס"ז', ובראשם קיליאן אמבאפה, הצטרפו לדרישת הטורקים. השחקנים סירבו להאזין להסברי השופטים (כדורגלני פס"ז' גם לא נענו למאמנם דאז, תומאס טוכל, שניסה להניאם מצעד זה), ירדו לחדרי ההלבשה, ושבו לאחר מכן למגרש, מניפים שלט "הקץ לגזענות" כביטוי של אחווה ביניהם.

ה"פיצוץ", ובמיוחד השימוש ב"גזענות" כמניע ל"אחוות השחקנים" ולהחלטתם לנטוש את המגרש כאיש אחד, הביאו לתגובות אוהדות מצד פוליטיקאים במדינות שקבוצותיהן היו מעורבות במשחק. היו שמועות שנשיא טורקיה, רג'פ טאייפ ארדואן, נתן את הוראת הנטישה לקבוצת טיפוחיו, שרבים בטורקיה מכנים "מ"כ [מועדון כדורגל] ארדואן". גם אם לא היה מעורב בהחלטה לנטוש, ארדואן לא אכזב את "שחקניו", כשזמן-מה לאחר מכן הביע תמיכתו בצעדם וצייץ בחשבונו:

"אנו מתנגדים, ללא כל התניה, לגזענות ולאפליה בספורט ובכל תחומי החיים".

הדברים לא היו נשמעים כה חלולים אלמלא הגיעו מנשיא טורקיה.

שרת הספורט הצרפתייה, רוקסאנה מאראשינאנו, ילידת רומניה ושחיינית עבר מצטיינת, ראתה בצעדם של השחקנים "החלטה היסטורית", וציינה כי:

"איני יכולה אלא להצדיע לעוצמה הסמלית של המחווה וגילוי האחווה שלהם" לנוכח ביטוי של גזענות פשוטה".

גם הממסד הרומני החליט בתחילה להתאים עצמו לרוח התקופה, תוך הפקרתם של שופטי המשחק. שר הספורט הרומני הגדיל לעשות כשהכריז:

"אני מתנצל בשם הספורט הרומני על הארוע המצער הזה […] כולנו מוקיעים תקרית מסוג זה".

והביע תקווה שהארוע:

"לא יוליך לשערורייה דיפלומטית".

תגובתה המיידית של התאחדות הכדורגל האירופית (UEFA) כללה גושפנקה לצעדי המחאה של השחקנים. היא פסקה על חידוש המשחק ביום המחרת, בניהולו של צוות שופטים לא-רומני, והודיעה כי תפתח בחקירת הארועים תוך רמיזה על אשמתו של קולצסקו בהשתלשלותם. בלהט הרגע, אופ"א שגתה בדרך. היה נכון להעניש את הקבוצות בתוצאת 0:0 ללא נקודות, או אף בהפחתת נקודות (בעידן של תקינות אמיתית, הקבוצות היו משלימות את המשחק, ולאחר מכן, לכל היותר היו שולחות מכתב לאופ"א, ובו תלונה על צוות השופטים), ולהטיל עונשים אישיים על מחוללי המהומה.

ה"פיצוץ", ובמיוחד השימוש ב"גזענות" כמניע ל"אחוות השחקנים" ולהחלטתם לנטוש את המגרש כאיש אחד, הביאו לתגובות אוהדות מצד פוליטיקאים במדינותיהם. היו שמועות שנשיא טורקיה ארדואן נתן את הוראת הנטישה לקבוצת טיפוחיו

התאחדות הכדורגל הרומנית לא ערערה על הודעת אופ"א ולא יצאה להגנת השופטים. היא הסתפקה בהודעה, כי תמתין לתוצאות החקירה שאופ"א תבצע. אולם לשופטים קמו מליצי יושר מבית ומעבר לגבול. ב"האומה ההונגרית", אחד משופריו של ויקטור אורבן, הופיע מאמר הגנה עליהם. לא במקרה, כותרתו אמרה בצרפתית, "אני רומני" ולימדה לאן ההנהגה ההונגרית חותרת. זאת, משום שנוסח זה מבטא התרסה נגד הטרור האסלאמיסטי, בהידמותו לסיסמת ההזדהות "אני שרלי", שנטבעה לאחר הפיגוע הרצחני במשרדיו של שבועון זה.

להגנה על שופטי המשחק, הצטרף במהרה ג'ורג' סימיון, מייסדה של מפלגה לאומנית שנכנסה לראשונה לפרלמנט הרומני. הוא הביע הזדהות עם קולצסקו,

"קורבנו של מסע הכפשות אלים ברמה הלאומית והבינלאומית",

הצביע על מקורה של המתקפה ב:

"אי-הסובלנות שהתקינות הפוליטית חוללה",

והזהיר את בני עמו:

"היום זה קולצסקו, מחר זה עלול להיות כל אחד מאתנו".

למרבה הגיחוך, לבעלי דעות אלה אין קושי להוקיע אי-סובלנות ואפליה כל עוד הן מיוחסות לאחרים, אלא שבמקרה זה אנשי הימין ההונגרי-רומני צדקו בדברי הביקורת שהשמיעו. יש להצטער, שלעמדתם היו שותפים בודדים בלבד בחוגים אחרים.

אולם לשופטים קמו מליצי יושר מבית ומעבר לגבול. ב"האומה ההונגרית", אחד משופריו של ויקטור אורבן, הופיע מאמר הגנה עליהם. לא במקרה, כותרתו אמרה בצרפתית, "אני רומני" ולימדה לאן ההנהגה ההונגרית חותרת

בקרב אנשי הכדורגל נמצאו רק מאמן גרמני לבן (תומאס טוכל) ושני שחקני עבר אנגלים שחורים (מיקה ריצ'רדס וג'והן בארנס), שניסו להעניק לארוע ממד ממתן. רבים אחרים, ובראשם ההתאחדות האירופית, נטו לצד השחקנים.

פוליטיקאים אירופיים במרכז ובשמאל נהגו כאנשי אופ"א והעדיפו להיתלות באיזשהו דגם ערטילאי של "תקינות פוליטית", ולרצות זרים ומיעוטים בסיסמה "הקץ לגזענות". הם לא השכילו להבין ששימוש מופרז בסיסמה זו מדלל את מהות המאבק, ומפחית בערכם של אלה המסכנים חייהם בלחימה בגזענות ממשית.

אולם בימים הבאים חל מפנה מסוים. ברומניה התעצמו הקולות שקבלו על העוול שנעשה לשופטים. המוחים נעזרו בשתי ראיות. האחת מארה"ב: ב-8 וב-9 בדצמבר הופיעה בכל אתרי החדשות בארה"ב ההודעה על מינויו של הגנרל לויד אוסטין כמועמד לתפקיד מזכיר ההגנה בממשל ביידן. ברובם הודגשה עובדת היותו "השחור" הראשון הממונה לתפקיד זה. גם פרסומים בלשון הצרפתית – צרפתיים כקנדיים – ציינו את צבע עורו בכותרותיהם.

הראיה האחרת נחשפה בהקלטות מן הארועים בקרבת הספסל הטורקי בזמן המשחק. לא זאת בלבד שנשמעו דברי נאצה כלפי השופטים, אלא שאחד הטורקים נשמע אומר:

"בארץ שלי קוראים לרומנים 'צוענים' […]".

בינתיים גם גברה המעורבות של לא-רומנים למען השופט הרומני. שחקן עבר סנגלי תיווך בין קולצסקו לבין דמבה בה, שהתלהמותו חוללה את תגובת השרשרת במגרש ובעולם, וקוימה שיחת טלפון בין השניים. לדברי המתווך הסנגלי, דמבה בה הסכים שקולצסקו אינו גזען, אך "סבר שלא צריך להשתמש במלה 'שחור' באצטדיון". גם עו"ד ספרדי יצא להגנת השופט הרומני, והודיע כי בכוונתו לייצג את קולצסקו בפני מוסדות אופ"א.

לנוכח תוכנה של קלטת הווידאו מן המגרש, התעשתה ההתאחדות הרומנית ופנתה לאופ"א בדרישה:

"לחקור האשמות גזעניות כלפי השופטים הרומנים, שקדמו לחילופי הדברים בין סוברה, קולצסקו וובו".

אכן נראה, שבמשפט:

"בארץ שלי קוראים לרומנים 'צוענים' […]",

גלומה גזענות כפולה, הן כלפי רומנים, הן כלפי בני רומה ("צוענים").

ברוב אתרי החדשות בארה"ב, בהודעה על מינוי הגנרל לויד אוסטין למזכיר ההגנה בממשל ביידן, הודגשה עובדת היותו "השחור" הראשון הממונה לתפקיד. גם פרסומים צרפתיים וקנדיים – ציינו את צבע עורו בכותרותיהם

המהלך הרומני האחרון הניח מוקש לפתחה של אופ"א, כי בחקירה יידרשו לענות לא רק על מהי "גזענות", אלא על שאלות נוספות, כגון:

• מתי "גזענות" באה לביטוי, וכלפי מי?
• את מי יש להעניש, ומתי?
• מהו עונש הולם?
• האם באירופה, התבטאות נחשבת "גזענית" רק אם לבן (אולי אף נוצרי) מביע דברים כלפי לא-לבן ו/או לא-נוצרי?
• האם הכללים האלה תקפים גם ליבשות אחרות, לריכוזי אוכלוסייה אחרים, להרכבים אתניים במינון שונה, ובענייני כדורגל – לגיוון האתני-דתי שיימצא במגרש ברגע נתון?

ובהיבט אחר שאינו מנותק מקודמו, שני הארועים ב-8 בדצמבר 2020 – "פיצוץ" המשחק בפריז ומינויו של מזכיר ההגנה בארה"ב – כותבים פרק נוסף בשגיונותיה החמקמקים של "תקינות פוליטית" מבית-המדרש האמריקני. בארה"ב, המושג "שחור" (עתה באות גדולה – Black) חזר להיות "תקין"; לעומת זאת, האירופים, שניסו לצעוד על-פי כללי ה"תקינות" הישנים, תומרנו אל פי התהום, שבתחתיתה כתוב "שחור, לא!", או בתורכית, "siyah yok".

בהווה - מורה לאזרחות; לעיתים מזומנות - עורך ומתרגם; לעיתים קרובות - כותב באתרי שיפוט כדורגל בינלאומיים

ראש עיריית תל-אביב רון חולדאי השיק על דעת עצמו אוהל חיסונים לטובת עובדי ההוראה בעירו, ונכנס לעימות חזיתי מול משרד הבריאות. בהמשך הודיע ראש העיריה (וראש מפלגת "הישראלים") כי יפתח את מוסדות התרבות בעיר בפני מתחסנים ועורר סערה גדולה.

מה שחולדאי יודע לעשות, ראשי רשויות נוספים צריכים ללמוד. נקודת הזמן הנוכחית בהתמודדות עם משבר הקורונה, קצת אחרי הארכתו של הסגר המלא בעשרה ימים נוספים (עד ה- 31 לחודש הנוכחי), יכולה להיות שעתם הזוהרת ביותר של ראשי הערים והרשויות המוניציפליות.

מה שחולדאי יודע לעשות, ראשי רשויות נוספים צריכים ללמוד. נקודת הזמן הנוכחית בהתמודדות עם משבר הקורונה, קצת אחרי הארכתו הסגר המלא ב-10 ימים, יכולה להיות שעתם הזוהרת ביותר של ראשי הערים

תכנית "הרמזור" נולדה מתוך הבנה שניהול משבר הקורונה צריך להתבצע באופן דיפרנציאלי. התכנית גובשה ע"י משרד הבריאות, יחד עם המל"ל, פיקוד העורף והרשויות המקומיות, ועיקרה קביעת דרגים שונים של ערים על פי מצב התחלואה והגדרת הפעילות בהן בהתאם.

מתחילת משבר הקורונה הרשויות המקומיות מגלות רפיסות וחוסר עצמאות בתהליכי קבלת החלטות. הן כמעט ואינן ממשות את האוטונומיה והאחריות השלטונית שקיבלו מציבור בוחריהן.

בכל בוקר אני יוצא לסיבוב הליכה בשכונה. אני פוגש את אותם אנשים היוצאים לחלץ עצמות ולשאוף אוויר בוקר. אני נתקל בשכנים שלי מתקהלים למפגשי תפילה באוויר הפתוח, תחת מערכות הצללה, עם כיסאות ושולחנות שהועמדו לרשותם ע"י המועצה המקומית.

בחסות המועצה המקומית, 3 פעמים ביום מתכנסים עשרה גברים (ויותר), גם בימי הסגר, לממש את חירותם לקיום פולחן דתי. בעיני, הזכות להתפלל במניין (כידוע – ניתן להתפלל גם תפילת יחיד) אינה עולה על זכותם של הילדות והילדים שלנו לחינוך. האופן בו אנו מגיבים לחיים לצד הקורונה משפיע על תפקודם של הילדים שלנו ועל המשקעים הרגשיים שהמשבר הנוכחי יותיר בהם בעתיד.

מחקרים שפורסמו לאחרונה, ובהם מחקר עומק שפורסם בכתב העת הבריטי לרפואה British Medical Journal, טוען שהסיכון של ילדים לחלות בקורונה בצורה קשה מזערי. חלפה כמעט שנה מאז פרוץ המשבר ובקרב ילדים ובני נוער מתוארת עלייה חדה ומתמדת בתחושות המצוקה, החרדה, הדיכאון וגילויים האובדנות.

מתחילת משבר הקורונה מגלות הרשויות המקומיות רפיסות וחוסר עצמאות בתהליכי קבלת החלטות, וכמעט אינן ממשות את האוטונומיה והאחריות השלטונית שקיבלו מציבור בוחריהן

חינוך במהותו מבוסס על הדגמה, על שיח, על קרבה ובעיקר על מפגש פנים אל פנים המעודד קשר וקירבה. מניעת או הגבלת קשר לאורך זמן פוצעת את הנפש. ילדים צריכים לתקשר עם החברים והמורים שלהם. אנו חיים במציאות בה ילדים, בני ובנות נוער "מתקשרים" ימים שלמים עם העולם רק דרך פלטפורמות מקוונות. הם הופכים את הלילה ליום, ממעטים לצאת מהבית, כמעט לא נפגשים עם בני אדם, וממלאים את החסך בקשר בתקשורת וירטואלית "חלופית". המציאות הזו לא טובה לילדים שלנו.

בשנה האחרונה דובר רבות על הצורך של הרשויות המקומיות לקחת אחריות על חלקן בטיפול במשבר הקורונה. במציאת מענים יעילים וזמינים במקומות בהם השלטון המרכזי קצר מלהושיע. אני גר ביישוב קטן בו חיים פחות מ-15,000 תושבים. רמת התחלואה הנוכחית נמוכה מאוד. למרות היקף התחלואה הנמוך, מערכת החינוך כולה בסגר מוחלט (למעט חנ"מ). תלמידי שכבות ה'-י' (גילאי 10-14) פגשו פיזית את חבריהם לספסל הלימודים ואת המורים שלהם פחות מ-20 ימים במהלך שנת הלימודים הנוכחית. בט"ו בשבט הם עתידים לקבל תעודות מחצית – זו מציאות הזויה שאינה מתקבלת על הדעת.

כשם שהרשויות המקומיות יודעות לספק מענים מותאמים לטובת קיום תפילה במניין באוויר הפתוח לרווחת התושבים, הגיע הזמן שעפ"י אותה התפיסה של מפגשים עד 10 משתתפים באוויר הפתוח, ידאגו ראשי הרשויות במשותף עם מחלקות החינוך (ברשויות הירוקות/צהובות) להוציא לפועל מפגשים של תלמידים  עם החברים והמחנכים שלהם  – עפ"י מתכונת מניני התפילה באוויר הפתוח.

זה כל כך קל ופשוט, מערכת החינוך שלנו מבוססת על חלוקה אזורית, והרשויות המקומיות יכולות להשתמש בשטחים הירוקים, בגנים הציבוריים, כמו גם בבתי הכנסת הזמניים (הפרוסים בכל קרן רחוב) זאת על מנת לשפר ולשמור על רווחתם הנפשית ועל התפתחותם התקינה של תלמידי הישובים.

למרות היקף התחלואה הנמוך ביישוב מגוריי, מערכת החינוך בסגר מוחלט. תלמידי שכבות ה'-י' פגשו פיזית את חבריהם לספסל הלימודים ואת מוריהם פחות מ-20 ימים במהלך שנת הלימודים הנוכחית

בתי הספר מנרמלים עבור הילדים שלנו את המציאות. מחנכים הופכים עבור קהילותיהם החינוכיות את הכאוס לקוסמוס. נבחרתם להנהיג במטרה לספק לתושבי הרשויות שתחת הנהגתכם את המענים הנדרשים. דווקא עכשיו, בשעת משבר בהיקף שכזה, זו יכולה להיות שעתכם היפה ביותר – קחו אחריות, הפעילו שיקול דעת ושכל ישר והשיבו לציבור את האמון ביכולתכם כמנהיגים להתעלות לגודל השעה ולספק לתושבים מענים מותאמים במציאות הסבוכה בה כולנו נתונים.

נשוי ואב לחמישה. איש חינוך – מורה להיסטוריה ואזרחות. מנהל קמפוס ברשת החינוך אנקורי.