כבר מרחוק ניתן להבחין בזרם חום ורב עוצמה שוצף לעבר הים. בסתר ליבי אני עדיין מקווה שמדובר רק בבוץ שנסחף במורד הנחל בהשפעת גשמי הזעף האחרונים, אבל כשאני מתקרב האף מאותת שאפשר לגנוז את התקווה: הצחנה שעומדת באוויר מבהירה שהזרם הזה אינו תמים. מבט לעבר הים מגלה שגם הגלים שמסתערים על החוף צבועים בחום. מה שמתערבל שם זה לא רק החול מקרקעית הים. כל הנחלים זורמים לים, והים מלא ביוב.
חוף פולג, דרום נתניה, חמישי אחר הצהריים. אחד החופים היפים בישראל: מדרום תוחמת אותו גבעה שבראשה ניצב מכון וינגייט, מצפון מתנשא מצוק הכורכר ולמרגלותיו רצועת חוף רחבה וים פתוח. בתווך האפיק של נחל פולג נשפך לים. גולשים במים ורחפנים בשמיים משלימים את התפאורה. בימים יפים זה מראה מושלם, אבל ימי המבול האחרונים היו הכל חוץ מיפים לחופי ישראל.
עם פרוץ הממטרים יצאו הודעות בהולות על סגירת חופי תל אביב מפאת זיהום, אחר כך החלו לטפטף הודעות מחופים נוספים ברחבי הארץ, ולבסוף משרד הבריאות הודיע, קטגורית, על איסור כניסה למים בכל החופים במדינה בגלל זיהום.
הסיבות מוכרות: מערכות הניקוז העירוניות, שמותאמות לממטרים ישראלים נינוחים מהסוג שהיה נפוץ כאן פעם, לפני שהאקלים השתגע, לא עומדות במתכי הגשם מהסוג החדש. מי הגשמים מתערבבים עם מי הביוב וכולם ביחד דוהרים אל המקום הכי נמוך בסביבה – הים. אבל איך חוף פולג קשור לעניין? הוא לא סמוך לאזורים הבנויים והצפופים של מרכז נתניה, אז איך זה שאפילו לכאן מגיע כל הטוב הזה?
זיהום הים בחוף פולג השבוע מלמד שבעיית התשתיות הרעועות היא מכה לאומית – ולא רק במערכות הניקוז של הערים. מקור הביוב שהגיע לפולג הוא לא במערכת הניקוז של נתניה, אלא במתקן טיהור השפכים 'קולחי השרון' שממוקם קילומטרים רבים בעומק היבשה, סמוך לכביש מס' 4 ולמחלף הדרים. המתקן, שמופעל על ידי תאגיד המים 'מעיינות השרון', אחראי לטיהור השפכים של שורה ארוכה של יישובים בשרון המזרחי – קדימה/צורן, אבן יהודה, תל מונד ועוד.
עם פרוץ הגשמים החזקים, צינור גדול שמזרים את השפכים מהיישובים אל המתקן קרס. ברגע שהצינור נבקע, הביוב של כל האזור התחיל לזרום חופשי בשטח, שהוא בעיקר שטח פתוח וחקלאי, ומצא את דרכו אל המקום הכי נמוך – אפיק נחל פולג שעובר בסמוך. משם הדרך אל הים קצרה ומהירה.
תשתיות ותיקות קורסות תחת העומס
מכון 'קולחי השרון' נבנה בשנות ה-90. רוב המכונים שהוקמו לפני 25-30 שנה עברו מאז הרחבות ושדרוגים בהתאם לגידול באוכלוסייה ולהתקדמות הטכנולוגיה. גם מט"ש קולחי השרון מצוי בעיצומה של תכנית שדרוג והשקעות כזאת.
"האירוניה היא שהאירוע הזה תפס את התאגיד בדיוק באמצע עבודות להחלפת אותו צינור שנשבר", אומר גורם בתחום. "אם היו מספיקים להחליף את הצינור יומיים קודם כל זה לא היה קורה". אפשר לראות בזה ביש מזל, ואפשר לראות בזה הזנחה אופיינית: תשתיות ותיקות צריך להחליף מבעוד מועד, ולא לחכות לרגע שבו יקרסו תחת העומס.
במשרד להגנת הסביבה אומרים שמרגע שהתקלה התרחשה היא טופלה במהירות, בוצע מעקף לחלק השבור של הצינור והופסקה הזרמת השפכים לשטח ולנחל. האם מישהו ייענש, ישלם מחיר על הפגיעה בסביבה ובציבור? מוקדם לדעת. בשלב ראשון מתרכזים בגידור הנזק, אחר כך ניגשים להליך של בדיקה, שימוע, אולי סנקציות. הניסיון בכל הנוגע לאכיפה בישראל מלמד שהאחראים יכולים להמשיך לישון בשקט.
במשרד להגנת הסביבה אומרים שמרגע שהתקלה התרחשה היא טופלה במהירות, בוצע מעקף לחלק השבור של הצינור והופסקה הזרמת השפכים. האם מישהו ייענש, ישלם מחיר על הפגיעה בסביבה ובציבור?
בינתיים, הבעיה היא שכמויות גדולות של ביוב כבר זרמו לשטח והגשמים שהמשיכו לרדת נמהלו בביוב וסחפו אותו אל הים. אז מבחינת הרשויות האירוע אולי מתוייג ככזה שטופל והסתיים – אבל יש כאלה שמבחינתם הוא רק מתחיל. כשרוצים לדעת מה באמת המצב בים, צריך לדבר עם הגולשים. הם חווים את איכות המים בכל חושיהם, אותם אי אפשר למרוח.
גולש כזה, שחי את הים ואת חוף פולג כבר עשרות שנים, הוא אורון קסל, שאחרי האירוע העלה רחפן לאוויר והתחיל לתעד. מלבד הגוון החום הסמיך, כדאי לשים לב בצילומים שלו לכתמים בגוון צהבהב/טורקיז שמתפשטים באזור השפך ועלולים להעיד על חומרים מזהמים שזרמו דרך הנחל. "אמרו לנו מי גשמים", הוא כתב בזעם בפוסט שהעלה באחת מקבוצות הפייסבוק של הגולשים, "אבל כבר כמה ימים הים מנסה להתאושש ממה שקרה פה ולא מצליח… הורגים את הים, הורגים את הדגים, הורגים אותנו".
"הטעם והריח לא משקרים", אומר קסל גם לזמן ישראל. "הבעיה יותר גדולה מעיריית נתניה או מכל גוף אחר, בגלל שאין להם מה לעשות עם כל הזרימה הזאת. אני גולש בחוף הזה 30 שנה וחליתי בכל מחלה אפשרית מהנחל הזה, אבל הצבע והריח שיוצאים בשנים האחרונות זה משהו חדש".
מה זאת אומרת משהו חדש? זה יותר גרוע מבעבר?
"בשנים האחרונות זה הרבה יותר גרוע. כשהייתי ילד גלשתי בשפך של הנחל, תמיד היה מסריח אבל לא ככה. וגם הצבע הזה חדש. זה הורג את כל הדגים. השבוע נפלט לחוף צב ים מת שאיבד את הדרך בתוך הזרם החום. הבעיה היא שלא עושים כלום כי אומרים שבחורף הים לא מעניין אף אחד. אין מתרחצים".
"כשהייתי ילד גלשתי בשפך של הנחל, תמיד היה מסריח אבל לא ככה. וגם הצבע הזה חדש. זה הורג את כל הדגים. השבוע נפלט לחוף צב ים מת. הבעיה היא שלא עושים כלום כי אומרים שבחורף הים לא מעניין אף אחד"
ערן פוס, דוקטורנט למדעי האטמוספירה במכון ויצמן וגולש יותר מעשור, פשוט החליט לוותר על הים בימים שהוא מזוהם. "זה מוריד לי משמעותית את מספר הימים שאני יכול לגלוש", הוא אומר. "חברים שלי עוברים דברים קשים. גירודים, קלקולי קיבה, הקאות, יש גם מקרים של אישפוזים, כל אחד עם המערכת החיסונית והתגובה של הגוף שלו. אני החלטתי שאני פשוט לא נכנס. מה שקורה פה פשוט לא הגיוני. זה עצוב שאם אין מי שיצעק אז לא מטפלים. פוגעים בדגה ובבעלי החיים הימיים, ובטווח הארוך מה שהכי פוגע זה המיקרופלסטיק, החלקיקים הקטנים שמתפרקים ונשארים שנים במים".
כדאי להקשיב לאמת של הגולשים. היא פשוטה אבל קולעת. אחת הסיבות שאין תמריץ להשקעה בתשתיות ולמניעת תקלות היא שיש בסביבה פח ענקי שאליו ניתן להזרים את כל הטינופת עם נזקים ציבוריים ופוליטיים מוגבלים. בקיץ כל תקלת ביוב קטנה מעוררת את זעם המתרחצים, אבל בחורף הים הוא של בעלי החיים והמערכות האקולוגיות – לקוחות אילמים שבישראל הרשויות לא סופרות אותם – ושל הגולשים, קבוצה קטנה שמתעלת את הזעם שלה לקבוצות פייסבוק ליודעי ח"ן אבל שם הוא גם נשאר.
רגע לפני שעזבתי את החוף, הבטתי לעבר קו המים וראיתי תמונה נוגעת ללב: קבוצת גולשים צעירים פוסעים בדממה על רקע הים החום, גלשניהם על כתפיהם, חוצים את האפיק החום של הפולג לעבר חלק הדרומי של החוף שמרוחק יחסית ממוקד הזיהום. שום דבר לא יעצור אותם, לא אזהרות משרד הבריאות, לא הצבע המטריד של המים וגם לא הסיפורים של גולשים וותיקים על המחלות שחטפו במהלך הזמן. הרי דווקא ימים כאלה, של רוחות וסערות, הם הימים המושלמים לתפוס גלים, אז מה אם יש להם ריח קצת מוזר.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו