עם התקרב משפטו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב לשלב הכרעת הדין, ולאחר סיום שלב ההוכחות במשפט, שהתקיים כולו מאחורי דלתיים סגורות, הגישו סנגוריו של קצב כרכים עבי-כרס לבית המשפט, של סיכומים בכתב.

על אחד הכרכים התנוססה הכותרת "הגנה מן הצדק – שפיטה על ידי התקשורת". במסגרתו אגדו הסנגורים מאות רבות של כותרות, כתבות, ראיונות ודיווחים מהעיתונות הכתובה והמשודרת, שהופיעו בנושא פרשת קצב בחמש השנים הקודמות, מאז פרוץ הפרשה ועד לשלהי ההליך המשפטי.

הסנגורים כינו את הסיקור התקשורתי בעניינו של קצב "מסע שיסוי ושנאה" שהביא להוקעתו ברבים כאנס, בטרם המשפט, וזאת בסיוע הדלפות מגמתיות מהמשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, שהביאו ליצירת דעה קדומה בציבור נגדו.

עו"ד ציון אמיר ומשה קצב בבית המשפט העליון ב-10 באוגוסט 2011 (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

"הנאשם התפרץ לדלת פתוחה", כתבו שופטיו של קצב בהכרעת הדין, "בעניינו אכן נחצה הגבול באופן חסר תקדים, לאור משפט השדה שנערך לו בתקשורת".

שלושת השופטים החליטו להתחשב בעוול התקשורתי שנעשה לקצב, אך לא בדרך של ביטול כתב האישום כפי שדרש, אלא במסגרת גזר הדין.

שניים מהשופטים החליטו לגזור עליו שבע שנות מאסר; שופטת אחת חשבה שבהתחשב ב"משפט השדה שנערך לנאשם, שבו הוכרע דינו זמן רב לפני שבית המשפט עשה זאת", ונוכח "הליך הביזוי חסר התקדים אותו חווה הנאשם בשנים האחרונות", העונש שראוי להטיל עליו הוא ארבע שנות מאסר.

כרך הטענות המקדמיות שהגישו שלשום סנגוריו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים, פוסע בעיקרו באותה דרך.

גם הפעם מבקשים סנגוריו של הנאשם רם-המעלה מבית המשפט להורות על ביטול כתב האישום, לא מפאת חוסר אשמתו של הנאשם בביצוע העבירות שבכתב האישום נגדו, אלא נוכח "זיהום החקירה" באמצעות "הדלפות ופרסומים תדירים" של חומרי חקירה בתקשורת, עד כדי "דיווח בשידור ישיר של חקירות מתנהלות".

לצד הלינץ' התקשורתי שנתניהו חווה, לפי סנגוריו, עומדת שורה ארוכה של פגמים שגם הם מצדיקים את ביטול כתב האישום לדעתם – איומים על עדים, זניחת כיווני חקירה מזכים, אכיפה בררנית, ומניעים פסולים של ראשי מערכת אכיפת החוק.

התובעת הראשית במשפט נתניהו, ליאת בן-ארי, בבית המשפט המחוזי בירושלים, 15 בנובמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הטענה לקיומה של חסינות לראש הממשלה ראויה להתייחסות נפרדת – שכן כזכור, נתניהו עצמו חזר בו בחודש פברואר השנה מבקשת החסינות שהגיש לכנסת, צעד שאיפשר ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להוציא עוד באותו יום שליח לבית המשפט המחוזי, כדי להגיש את כתב האישום ולהתחיל בהליך המשפטי.

"שפיטה על ידי התקשורת"

תחת הכותרת הכללית של "הגנה מן הצדק", יש כמה נושאים שבהם סנגורים נוהגים להתמקד. המרכזיים שבהם הם אכיפה בררנית, התנהלות רשויות החוק באופן הפוגע בתחושת הצדק וההגינות, וגם – עניין ההופך יותר ויותר מרכזי כשמדובר בנאשמים בכירים או אנשי ציבור – "שפיטה על ידי התקשורת".

בית המשפט רשאי, במקרי קיצון, להורות על ביטול כתב האישום, כולו או חלקו, בשל טענת הגנה מן הצדק. אך בדרך כלל קבלתן של טענות אלה מובילה להקלה בגזר הדין ולא לביטול ההליך המשפטי כולו.

בית המשפט רשאי, במקרי קיצון, להורות על ביטול כתב האישום, כולו או חלקו, בשל טענת הגנה מן הצדק. אך בדרך כלל קבלתן של טענות אלה מובילה להקלה בגזר הדין ולא לביטול ההליך המשפטי כולו

סנגורי נתניהו אכן מביאים ציטוטים מדברי השופטים בפרשת קצב – הן בבג"ץ בעניין הסדר הטיעון, הן במשפט במחוזי ובערעור בעליון – כבסיס משפטי לטענותיהם בעניין הגנה מן הצדק. אך בבואם להמחיש את העוול התקשורתי שחווה, הם מתקשים.

מעבר להצהרות כוללניות על "מאות מקרים של הדלפות שנועדו להשפיע – וגם השפיעו בפועל – והובילו לגיבוש עמדות שליליות כלפי הנאשמים", אין ממש בשר. ראיונות תקשורתיים של היועמ"ש אינם ראיה מפלילה בעניין זה.

ליועץ המשפטי לממשלה מותר להתראיין, וזו אפילו חובתו לדווח לציבור על אודות החקירות המתנהלות נגד ראש הממשלה. מה מצפים הסנגורים, שהציבור יהיה בעלטה ולא יקבל דיווח רשמי על החקירות והליכי ההעמדה לדין לאורך שנים?

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מודיע על הגשת כתב אישום נגד בנימין נתניהו, ב-21 בנובמבר 2019 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

פנייה לדעת הקהל

מותר להניח בזהירות ששופטי המחוזי בירושלים לא ימהרו לבטל את המשפט כולו, על יסוד טענות ההגנה מן הצדק שהעלו סנגוריו של הנאשם מס' 1.

טענות הסנגורים נראות במידה רבה כמעין גירסה משפטית של דברים שנשמעו מצד דובריו של נתניהו בחודשים האחרונים. לנתניהו יש סנגורים מוכשרים – בעז בן צור ועמית חדד אינם קוטלי קנים. אפשר להניח שהם מודעים לכך שסיכויי הטענות הללו להתקבל נמוכים. מתעוררת השאלה מה גרם להם להגיש בכל זאת את הטענות המקדמיות הללו בנוסח הזה לבית המשפט.

התשובה, אפשר להניח, היא משולבת: מצד אחד, הם משרטטים את הטקטיקה שתנחה אותם במהלך המשפט כולו, שתסיט את מרכז הכובד מבירור אשמתם של נתניהו ויתר הנאשמים, אל התמקדות במחדלי התביעה הנטעמים.

מצד שני, היא מגלמת פנייה לדעת הקהל, במקביל ללכידת תשומת לבם של השופטים. ולראייה, בצעד חריג, פרקליטי נתניהו ליוו את הגשת טענותיהם לבית המשפט בווידאו שנשלח לכלי התקשורת, בו הם מסכמים עבור הציבור את עיקר טענותיהם.

המשחק הכפול הזה, שבו המשפט מתנהל למעשה בשתי זירות – זו המשפטית וזו הציבורית – עלול גם לפעול כבומרנג. אחרי הכול, בכך משחקים נתניהו ועורכי דינו את אותו משחק שבו הם מאשימים את הפרקליטות והיועץ המשפטי, מה שעלול לשחוק את ערך המטבע שבידם.