מה עושים כשאין סיפור פוליטי חם או אמיתי? מייצרים אחד. זה הרבה יותר קל ממה שנדמה.
קחו את עמית סגל, למשל: יש לו המון מידע פוליטי והרבה הערכות בריאות באשר לאיחודים ופיצולים. וכשאין לו מידע כזה – הוא מפריח לאוויר אפשרות ואז שואל אודותיה את הגורמים הרלוונטיים. לא הכחישו? יש סיפור! ומכאן השמיים הם הגבול.
ברביעי האחרון, שאלה כותרת חדשות 12: "חולדאי וגנץ במו"מ חשאי?", ומיהרה לנפק גם תשובה: "בלשכותיהם מסרבים להתייחס לשאלה אם נפגשו".
לסגל, החתום על הידיעה, אין כל מידע על פגישה בין השניים. לא מקום, לא מקור, לא מועד ולא שרף. אם היו לו מקורות כאלה, סמכו עליו שהיה מבהיר: "מקורות המקורבים לשניים מספרים כי לאחרונה נפגשו". אבל יוק, אין כלום.
בגוף הידיעה חושף סגל באופן חריג את השיטה: "בהמשך לאפשרויות האיחוד השונות, פנינו לראשי כל המפלגות בשאלה – האם קיימו משא ומתן ביממה האחרונה? כולם הכחישו, למעט גנץ ויו"ר מפלגת 'הישראלים' רון חולדאי. שניהם סירבו להתייחס למגעים כלשהם, מה שמעלה על הפרק את האפשרות של שיחות לאיחוד של שתי המפלגות."
ברשותכם, ננתח רגע את המידע שהובא בפנינו זה עתה: ישנן "אפשרויות" (תרחישים, היפותזות, שמועות) לאיחודים שונים במערכת הפוליטית. כל אפשרות באה בחשבון במשחק המוזיקלי הישראלי המופרך. כדי לנסות ולשחק את המשחק, "פנינו" לראשי המפלגות וביקשנו: כולכם שחקו נא עימי. הרוב שיחקו, מה 'כפת להם? שניים לא שיחקו. המסקנה: הם מסתירים מגעים או שיחות, ועכשיו גם ננחש איזה.
כמובן, אם הולכים על תרגיל בלוגיקה, יכולות להיות סיבות רבות נוספות שחולדאי וגנץ "סירבו" להשתתף במשאל הילדותי של סגל וחדשות 12. יתכן שהם מדברים על איחוד, אבל עם גורמים אחרים? יתכן שהם לא רוצים להתאחד, אבל גם לא רוצים לריב בפומבי?
יתכן שלא מוצא חן בעיניהם להשתתף במשחקי הכיסאות של סגל? יתכן שהם לא היו פנויים? יתכן שהם לא מספיק יעילים וזריזים בתגובותיהם? יתכן שהם מפחדים שכל תשובה שייתנו על שאלה היפותטית תגביל אותם בעתיד, ולכן הם מעדיפים להשאיר קלפים קרוב לחזה?
אינני יודע. כי אינני עמית סגל. כשמישהו "מסרב להכחיש" באוזניי היפותזה שהפרכתי לחלל האוויר, אני לא תמיד יודע מיד למה.
וכך תופר לו סגל סיפור פוליטי מהדהד מכלום ברוטב נאדה: הוא שואל שאלה כללית, רחבה, ומסיק מהעדר תשובה שאפשרות האיחוד בין כחול-לבן לישראלים חיה ובועטת.
וכך תופר לו סגל סיפור פוליטי מהדהד מכלום ברוטב נאדה: הוא שואל שאלה כללית, רחבה, ומסיק מהעדר תשובה שאפשרות האיחוד בין כחול-לבן לישראלים חיה ובועטת
אבל הכותרת שהנפיק אינה רק הערכה לגבי אפשרות איחוד, היא ממש רומזת שגנץ וחולדאי מקיימים מגעים אותם הם מסתירים מעין הציבור: "שניהם סירבו להתייחס למגעים כלשהם, מה שמעלה על הפרק את האפשרות של שיחות לאיחוד של שתי המפלגות".
מכאן והלאה סגל כבר יוצר מציאות, עננים לבנבנים מגז חסר ריח שריסס לאוויר: היות שקיימת "אפשרות" לשיחות איחוד, הרי ששיחות איחוד אלה (שאיש אינו יודע על קיומם ואין לנו שום מידע אודותם) יוצרים משבר פנימי במפלגה החדשה.
"בהנחה שגנץ וחולדאי עמלים על חיבור אפשרי של שתי המפלגות ואם אכן נועדו ביממה האחרונה", ממשיך סגל, "הדבר נעשה ללא ידיעתו של שר המשפטים לשעבר אבי ניסנקורן, בכיר כחול-לבן לשעבר שחבר לאחרונה לחולדאי. זאת, ברקע הידרדרות היחסים בין גנץ לניסנקרון, שהתאפיינו לאחרונה בטענות הדדיות על תקיעת סכינים בגב".
חייבים להודות שלופ כזה מרשים לא נראה מזמן. שימו לב: "בהנחה" שקיים חיבור אפשרי "ואם אכן" נועדו – אז ניסקורן לא יודע (מהפגישה שלא קרתה בין גנץ לחולדאי), ולכן ירגיש נבגד (כשיגלה את מה שלא קרה), כש"ברקע" הידרדרות היחסים בינו לבין גנץ.
כך הופך הדיווח העיתונאי על השערה חסרת בסיס למשוואה מתמטית מורכבת ופילוסופית, מעין 1 + 1 = 200. רכבת יוצא מחיפה ובמקום להגיע לתל אביב תוך שעה היא הופכת בדרך לרכבת הרים בדיסנילנד.
כך הופך הדיווח העיתונאי על השערה חסרת בסיס למשוואה מתמטית מורכבת ופילוסופית, מעין 1 + 1 = 200. רכבת יוצא מחיפה ובמקום להגיע לתל אביב תוך שעה היא הופכת בדרך לרכבת הרים בדיסנילנד
הראיות בשטח מראות, אם כבר, הפוך: שהסיכויים לאיחוד לא מאד גדולים. עובדה, גם סגל מודה שהמידע היחיד הממשי שיש לו, היחיד שאינו עסקי אויר ושאילתות מופרכות, הוא שהיחסים בין גנץ לחולדאי לא טובים, ולכן חולדאי מוסיף לתקוף את גנץ בחריפות וקובע שהוא "מפחד מנתניהו".
כמובן, הכול יכול לקרות במערכת הפוליטית. כולל איחוד בין גנץ לחולדאי, כולל איחוד בין ביבי לטיבי או בין שמיר לבגין. אם למדנו משהו מההתנהלות של גנץ בשנתיים האחרונות הרי שאפשר לסכמה ב"הכל אפשרי".
ואז, אם במקרה מתישהו גנץ וחולדאי אכן יתחברו, תסמכו על סגל שיתפאר: "כפי שפרסמנו לראשונה". העננים יהפכו לגשם, וההיפותזה העיתונאית להישג מרשים של ניבוי העתיד.
אבל בינתיים כבר אין טעם לעסוק בהבלים כמו "מקורות" או "ראיות". הסיפור בחוץ ויצר מציאות, וכלי התקשורת האחרים כבר מדוושים בבהלה אחרי סגל, פן יפסידו בטור דה-פרנס של הבורסה הפוליטית.
חולדאי עולה לראיון ברשת ב' וצריך להגיב על השערות סתמיות: גם בעניין החבירה לגנץ ("הסיכוי לאיחוד שואף לאפס") גם על ה"קרע" בינו לבין ניסנקורן ("מישהו מנסה לסכסך ביני לבינו").
חולדאי עולה לראיון ברשת ב' וצריך להגיב על השערות סתמיות: גם בעניין החבירה לגנץ ("הסיכוי לאיחוד שואף לאפס") גם על ה"קרע" בינו לניסנקורן ("מישהו מנסה לסכסך ביננו")
ובעקבות הראיון הזה ברשת ב', גם עיתון הארץ בידיעה שאפילו אינה חתומה על ידי כתב, מספק לנו דג מלוח: הכותרת ("חולדאי: הסיכוי שארוץ ברשימה אחת עם גנץ שואף לאפס") נשמעת הגיונית, אבל המשנה כולו בשפת הסגל: "יו"ר מפלגת הישראלים סירב להכחיש שהוא מקיים מגעים עם גנץ לרשימה משותפת".
סגל הוא מומחה לא קטן ביצירת עננים כאלה. כמו, למשל, כאשר צייר תרחיש לאיחוד בין נפתלי בנט לגדעון סער. סגל לפחות ציין אז כי הוא "לא מכיר מגעים כאלה" אבל הוסיף: "דונו".
ואכן, גם כאשר הוא בסך הכול מזיז חיילי שחמט על תיקרה דמיונית – שאר כלי התקשורת ממהרים לאמץ את התרחישים ו"לדון" בהם בכובד ראש. וכמובן, חלקם אף לוקחים אותם צעד אחד קדימה.
אולי לא צריך להיות קשוח מדי עם סגל. אחרי הכול, הבורדל של האיחודים והפיצולים במערכת הפוליטית הישראלית כל כך פרוע וחסר גבולות, והפרשנים הפוליטיים בסך הכול מנסים לשמור את הראש מעל המים.
אם פרשנות פוליטית בעבר הלא-רחוק עסקה גם במסרים של מועמדים, הרי שבעידן הנוכחי נטול האידיאולוגיה ונטול הבושה, השאלה הרלוונטית היחידה היא זאת שמעסיקה מסעדות בהקמה: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן.
אם פרשנות פוליטית בעבר הלא-רחוק עסקה גם במסרים של מועמדים, הרי שבעידן הנוכחי נטול האידיאולוגיה ונטול הבושה, השאלה הרלוונטית היחידה היא זאת שמעסיקה מסעדות בהקמה: לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן
לכן, ביום שסגל יפסיק להעלות במקטרתו טבעות עשן על איחודים ופיצולים, הוא מן הסתם יחוש שמעמדו כפרשן פוליטי ידעך, והוא יהפוך סתם עוד קריין במירוץ סוסים נוירוטי מסביב לפודיום, כזה שאף פעם לא מגיע לקו הסיום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנובמקרה הזה זה לא סתם הפרחת שמועות לא מבוססות כדרך לקבל רייטינג אלא רצון לפגוע בסיכויים של חולדאי. עמית סגל יודע שהדבר שירחיק את מאוכזבי כחול לבן מחולדאי זה שמועות שהוא מדבר עם גנץ. גם אם לא יהיה איחוד עם גנץ, השמועות לבדן עושות נזק. כבר הרבה זמן שאין טעם לשפוט את עמית סגל על פי קריטריונים עיתונאים אלא על פי קריטריונים של שופר.
ניתוח מצוין. תקף גם לעיתונאים אחרים, שאצלם אי הכחשה מוכיחה את שרצו להוכיח ("הוכחה שלילית") וגם הכחשה (זוכרים את לכשכש בכלב? אם אתה רוצה שאנשים יאמינו לידיעה המופרכת שלך, תוציא מהמסוקר הכחשה)