קרינה בת ה-30 הגיעה לישראל כעובדת זרה לפני כשנה במטרה לחסוך כסף לטיפול רפואי עבור בתה החולה, שנותרה ברומניה. היא הגיעה למשפחה ישראלית מבוססת, אשר קיבלה היתר להעסיק עובדת זרה בגלל הנכות של האב. מהר מאוד מצוקתה נוצלה על ידי בני המשפחה.

היא אולצה לעבוד מסביב לשעון, ללא הפסקות וחופשים, חוותה השפלות והרעבה. היא השילה 10 ק"ג ממשקלה, לא הורשתה לנעול את חדרה ולא זכתה לפרטיות. את משכורתה המעסיקים העבירו ישירות לחשבון ברומניה כך שלא היה לה כסף זמין.

קרינה (השם שמור במערכת) אינה דוברת אנגלית, ולכן מעסיקיה היו הקשר היחיד שלה למציאות שבחוץ. היא חששה לאבד את מקור הפרנסה שהיה מבחינתה הדרך היחידה להציל את בתה, בת ה-7.

מקלט לנשים. אילוסטרציה (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

לבסוף לא יכלה עוד, ופנתה למוקד לפליטים ומהגרים אשר סייע לה להגיש תלונה במשטרה, לקבל הכרה כקורבן סחר ולהגיע למקלט לטיפול בקורבנות סחר בבני אדם מטעם עמותת קשת, במימון ופיקוח משרד הרווחה.

במקלט, קרינה עברה שיקום נפשי ומקצועי ממושך. היא הצליחה לחסוך ולהשיב חובות בגין הטיפול בבתה החולה. בנוסף, קיבלה פיצוי בגובה עשרות אלפי שקלים בתביעת נזיקין שהגישה. בסיום ההליכים חזרה לרומניה. לסיפור שלה יש סוף טוב, בניגוד לסיפורים רבים אחרים של עובדים זרים.

בשנים האחרונות ישראל נמצאת במקום טוב בדירוג משרד החוץ של ארצות הברית, הנוגע לסחר בבני אדם. אבל התופעה הזו עדיין כאן. היא רק קיבלה פנים חדשות, שיטות מתוחכמות והפכה מורכבת יותר לאיתור.

נשים שהגיעו לארץ כדי לעבוד בסיעוד והפכו לשפחות. גברים שבאו כדי לעבוד בבניין או בחקלאות ומוחזקים בתנאי עבדות. נשים וגברים שהוחזקו במחנות בסיני והגיעו לארץ אחרי שחוו זוועות.

נשים שהגיעו לארץ כדי לעבוד בסיעוד והפכו לשפחות. גברים שבאו כדי לעבוד בבניין או בחקלאות ומוחזקים בתנאי עבדות. נשים וגברים שהוחזקו במחנות בסיני והגיעו לארץ אחרי שחוו זוועות

וכן, כמו לפני 15 שנה, כשישראל הייתה במקום רע מאוד ברשימת משרד החוץ האמריקאי גם היום נשים ממזרח אירופה עדיין מגיעות לכאן כדי לעסוק בזנות ומוחזקות בתנאים קשים בדירות מסתור. רבים מהקורבנות הגיעו לכאן בשנים שלפני הקורונה ונתקעו במצב הבלתי אנושי הזה לפרק זמן בלתי מוגבל.

27 נשים, 14 ילדיהן, ו-14 גברים – סך הכל 55 בני אדם – שוהים בימים אלה במסגרות לטיפול ושיקום לקורבנות סחר בבני אדם. כמה נשים, גברים וילדים חיים היום בתנאי עבדות בישראל? לרשויות אין הערכה.

יחידת הסער של המשטרה, שהוקמה ב-2005 במטרה לזהות ולאתר סחר בבני אדם, פוזרה בשנת 2011. במשטרה מטפלת בנושא קצינה אחת בלבד, ורוב נטל האיתור והזיהוי של הקורבנות הושת על ארגוני זכויות אדם ועמותות פרטיות.

מטפלת פיליפינית מסייעת לקשישה לחצות את הכביש ליד התחנה המרכזית בירושלים. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה (צילום: קובי גדעון/פלאש90)

לטשטש את הגבול

מאז תחילת משבר הקורונה, מצב העובדים הזרים החמיר: אכיפת זכויות העובדים ופיקוח תנאי מגוריהם והעסקתם הוזנחו על ידי הרשויות. חלק מהעובדים הסיעודיים, בעיקר העובדים מהפיליפינים ומהודו, מאוגדים בקהילות, מקבלים תמיכה ומודעים לזכויותיהם. אחרים, ביניהם עובדים מתאילנד, סרי לנקה, מזרח אירופה וחבר העמים לשעבר, יכולים למצוא את עצמם, במיוחד בתקופת הקורונה, מבודדים חברתית.

הם מגיעים לכאן כדי לעסוק בחקלאות, בנייה, סיעוד ומשק בית ולעתים מרומים על ידי המעסיקים שמבטיחים לסדר להם אשרות עבודה, אבל זה לא קורה בפועל.

"הגיעו אלינו מהגרות עבודה שהוטרדו מינית על ידי המעסיקים ולא התלוננו בגלל המחסום התרבותי", מספרת עו"ד יסמין קונפינו, מנהלת המסגרות לשיקום קורבנות הסחר מטעם עמותת קשת. "עבור נשים אסיאתיות – מתאילנד, למשל – לדבר על עבירות מין של המעסיק זה לבייש את עצמן, את משפחתן ואת קהילתן. לוקח המון זמן עד שהן פונות לעזרה ומוכרות כקורבנות סחר".

סיגל רוזן, מנהלת מחלקת פעילות ציבורית במוקד לפליטים ומהגרים (צילום: המוקד לפליטים ומהגרים)

לדברי סיגל רוזן, מנהלת מדיניות ציבורית במוקד לפליטים ומהגרים, הפועל לצמצום התופעה בשיתוף ארגון קו לעובד, תנאי העבודה בשוק העובדים הזרים בישראל הם מצע נוח לתנאי עבדות, ועידן הקורונה הפך את הכול לקשה עוד יותר.

"זה מתחיל מהעמלות הגבוהות שהעובדים נאלצים לשלם למעסיקים כדי להגיע לעבוד כאן, וממשיך עם החוק שכובל את העובדים הוותיקים למעסיק מסוים", אומרת רוזן.

"גם ככה זו עבודה שמתבצעת 6 ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. כעת, כשעובדי סיעוד מתבקשים לא לעזוב את בתי המטופלים ובתי האבות גם לא ביום החופשי, זה מטשטש עוד יותר את הגבול בין החיים הפרטיים שלהם לעבודה".

לדברי עו"ד מיכל תג'ר מארגון קו לעובד, כבר מהסגר הראשון התקבלו בארגון תלונות רבות של עובדים המועסקים בתנאים מחפירים. "העברנו את התלונות לפקחי רשות האוכלוסין וההגירה שאמורים לבדוק את התלונות ולהגיע פיזית למקום ההעסקה, אבל קיבלנו תשובה שהם הועברו לכוחות המשטרה על מנת לפקח על הנחיות הקורונה או הוצאו לחל"ת".

"הקצינה היחידה במשטרה שמטפלת בזיהוי קורבנות הסחר קיבלה תפקידים נוספים בשנת הקורונה", ממשיכה עו"ד תג'ר. "בספטמבר היה לנו מקרה של מהגרי עבודה מתאילנד בדרום הארץ, שהוחזקו בתנאי עבודה קשים, אולצו לעבוד בכפייה ונמנע מהם טיפול רפואי על ידי המעסיקים.

עו"ד מיכל תג'ר (צילום: באדיבות המצולמת)

"כשפנינו למשטרת ישראל, הקצינה הייתה עסוקה בענייני משבר הקורונה ולא היה עם מי לדבר. בהמשך המקרה טופל, והעובדים הוכרו כקורבנות סחר".

כבר ב-30 בספטמבר פנו אנשי קו לעובד לשר הפנים אריה דרעי ולמנכ"ל רשות האוכלוסין וההגירה, פרופ' שלמה מור יוסף. הפנייה שלהם עסקה ב"השבתת פעילות האכיפה והפקרת זכויות מהגרי עבודה ועובדים פלסטינים", אבל על פי העדויות שמגיעות לארגון, גם היום, בסגר השלישי, לא מתבצעת כל אכיפה פיזית של תנאי העסקת העובדים הזרים.

"המשמעות של היעדר אכיפת תנאי העסקה ותנאי מגורים, ביחד עם הצמצום בכמות העובדים בגלל הגבולות הסגורים היא פגיעה קשה בעובדים שנמצאים פה",  מסבירה עו"ד תג'ר.

"אנחנו מטפלים במקרים של אנשים שהגיעו לקריסה פיזית כתוצאה מהעסקה בשעות מרובות, בתנאים קשים ותנאי מגורים ירודים. ברגע שנפסקת האכיפה, לאט לאט הכול מתרופף, ומגיעים למצב שהעבירות הולכות ומתרבות".

מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "הרשות פועלת ללא לאות לקיום הוראות החוק. אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופה מורכבת, אשר דורשת היערכות ייחודית מצד כלל גופי המדינה. על אף זאת, אנו ערים לחשיבות שמירת זכויותיה של אוכלוסיית העובדים הזרים ובשל כך, ועל אף צורכי המערכת, הוחלט לתת עדיפות לנושא חשוב זה ובהתאם אף בוצעו פעולות אכיפה רבות ומורכבות בחודשים האחרונים".

אריה דרעי ושלמה מור-יוסף (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

ניצולי המחנות מגיעים לטיפול

לאחר שהמידע על קורבנות סחר ועבדות מגיע למשטרה, העובדים נחקרים. אין להם מעמד חוקי וזכויות סוציאליות, כך שרק אלה הזוכים להכרה כקורבנות סחר יכולים לקבל זכויות לשיקום, טיפול ואשרת שהייה בישראל.

על העובדים למסור עדות במשטרה, ובמהלך התקופה שבה מתנהל ההליך הפלילי הם מקבלים אשרת שהייה ועבודה באופן אוטומטי. לאחר סיום ההליך הפלילי, המקלט מגיש עבורם בקשה משפטית לשנת שיקום בישראל. ברוב המקרים הבקשה מאושרת.

עמותת קשת מפעילה שלושה סוגי מסגרות: מקלט לנשים קורבנות סחר ועבדות, שרובן הועסקו בזנות; מקלט לגברים, רובם מהגרי עבודה ומבקשי מקלט מאפריקה; ודירות לנשים שעוברות שיקום עם ילדיהן, לרוב מדובר בשורדות המחנות בסיני.

השורדים והשורדות נמלטו מאתיופיה, סודן ואריתריאה ונחטפו על ידי בדואים שביקשו דמי כופר ממשפחותיהם. הם הוחזקו בתנאי שבי ועונו פיזית, מינית ונפשית, ואיכשהו הצליחו בסופו של דבר להגיע לישראל.

עו"ד יסמין קונפינו (צילום: באדיבות המצולמת)

"אנחנו עדים לתופעה הזו מ-2009, אבל ישראל הכירה בפליטים האלה כקורבנות סחר רק בשנים האחרונות ורק עכשיו הם מגיעים לקבל טיפול", מספרת קונפינו.

המקלטים מופעלים על ידי משרד הרווחה, בשיתוף פעולה בין-משרדי: משרדים הפנים מעניק אשרות שהייה ועבודה; משרד הבריאות מעניק שירותי רפואה; ומשרד המשפטים מעניק לקורבנות סיוע משפטי, אחראי להגשת בקשת הקורבנות לשנת שיקום בישראל, ומייצג אותם בהליכים אזרחיים שונים כגון תביעות נזיקין כנגד המעסיקים.

הקורבנות עוברים קורסים מקצועיים ומשתלבים בצורה חוקית בשוק העבודה בישראל למשך תקופת השיקום. אלו שמקבלים הכרה ומגיעים לשיקום, מקבלים טיפול ומענה נאות. הבעיה היא לאתר את כל השאר, והדרך לשם רצופה במכשולים רבים.

בישיבה של וועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות בכנסת שהתקיימה בנובמבר האחרון בעקבות דו"ח משרד החוץ של ארה"ב לשנת 2019, אמרה יו"ר הוועדה, ח"כ מרב מיכאלי: "יש תחושה שממשלות ישראל בשנים האחרונות הרגישו שהן נחות על זרי הדפנה.

"ישראל עלתה לדירוג העליון, אז אפשר לפרק ולפזר את כל הגופים והמאמצים שרוכזו לצורך העלייה הזאת בדירוג, וצריך לשים לב מאוד-מאוד שהדירוג לא יסתיר מעינינו את הבעיות הקשות".

במשטרת ישראל סירבו לבקשת זמן ישראל לראיין את רב פקד שרית פרץ, הקצינה האחראית לנושא סחר בבני אדם. בדיון הוועדה בנובמבר התייחסה פרץ לסוגיית המחסור בכוח אדם: "אנחנו נמצאים כרגע בעבודת מטה שנמצאת בעיצומה לקראת הכרעה של המפכ"ל. כבר אושרה הגדלה בשני תקנים לחוליה. עבודת המטה מדברת על קצת יותר, ובסוף מי שיכריע זה המפכ"ל".

מרב מיכאלי בדיון של ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, 24 באוגוסט 2020 (צילום: יהונתן סמייה, דוברות הכנסת)

מהמשטרה נמסר בתגובה: "ככל שעולה הצורך לבצע פעולות חקירה, הרי שהן מתבצעות בהתאם ביחידות החקירה השונות הפועלות בכל הארץ, כפי שמטפלים בכל תופעת פשיעה אחרת, וזאת ללא קשר למספר השוטרים בחוליה המנחה מקצועית.

"בנוגע לחקירה שעניינה עובדים זרים ממושב בדרום, פתחנו בחקירת האירוע ואף הכרנו בעובדים כקורבנות סחר בבני אדם. טענות על טיפול לקוי של המשטרה במקרה זה הועלו בבג"ץ, שדחה את הטענות. משטרת ישראל מכירה בעשרות קורבנות סחר בבני אדם בכל שנה ומסייעת להם והיא תמשיך לאתר קורבנות נוספים".