קרוב לוודאי שרוב הקוראים הישראלים לא צפו בגמר גביע העולם בקריקט שנערך בלונדון ביום ראשון האחרון.

מן הסתם, המשחק לא שודר באף אחד מערוצי הספורט הרבים בישראל. אז תנו לי לתאר לכם מקצת ממה שהחמצתם… ואני לא מתכוון (רק) לדיווח ספורט.

בתור חובב קריקט נלהב יליד לונדון ושחקן בינוני (שניסה, לשווא, לעניין בו את ילדיי חובבי הספורט, שנולדו בירושלים), צפיתי בדרמה שהתפתחה ביום ראשון אחר הצהריים דרך אתרי סטרימינג.

השידור נתקע באופן מרתיח בכמה רגעים מכריעים, אם כי, למרבה המזל, לא בדקות האחרונות. לצד הצפייה קראתי את העדכונים של ה"גרדיאן", והקשבתי לפרשנות ברדיו של ה-BBC.

כך הצלחתי איכשהו לראות ולשמוע את סוף המשחק מורט העצבים. כל מי שצפה במשחק הזה יזכור אותו לנצח. בתור אירוע קריקט, הוא היה חסר תקדים.

"אני לא מאמין למה שאני רואה", צעק שדר הרדיו בשיא הדרמה. "זה לא באמת קרה", הסכים שדר אחר. ואלו היו באמת תגובות ששיקפו את מה שהתרחש במגרש, ולא סגנון מוגזם של שדרנים.

ב"גרדיאן" נכתב: "זה היה הסוף הכי מדהים, ממוזל ובלתי ייאמן של משחק קריקט שאי פעם צפינו בו, שלא לדבר על גמר גביע העולם". הקפטן לשעבר של נבחרת אנגליה, אנדרו שטראוס, הצהיר כי "זה היה משחק הקריקט הטוב בהיסטוריה".

טורניר גביע העולם בקריקט, שנערך פעם בארבע שנים, כלל השנה שבעה שבועות של משחקים יומיים, שהגיעו לשיאם בגמר של יום ראשון, בין אנגליה לניו זילנד. ואם אתם חובבי ספורט, אתם כבר כנראה יודעים: אנגליה ניצחה.

אנגליה ניצחה בזכות סעיף שכמעט אף אחד לא שמע עליו קודם לכן – "מהסיבה האקראית למדי", כפי שנכתב ב"גרדיאן", "שהם חבטו יותר כדורים מחוץ לגבולות המגרש".

המשחק הוכרע כך לאחר שובר שוויון, שגם הוא הסתיים בתיקו, לאחר ששתי הקבוצות כבר השיגו תיקו של 241 ריצות, כשמשחק יום אחד כולל בדרך כלל 50 אוברס (סדרות של הגשות). אם כל התיאור הזה, או רובו, בלתי מובן לכם, אל דאגה; כמו שאמרתי, זה איננו (לגמרי) דיווח ספורט.

בעוד ששדרי קריקט מסביב לעולם מחפשים סופרלטיבים בניסיון לתאר במילים את ההתמודדות על המגרש, שנטתה בכל פעם לטובת קבוצה אחרת, שבחנה את גבולות כישוריהם ואישיותם של השחקנים, ושתוצאותיה לא היו ידועות עד הזריקה האחרונה, גם מי שאינו אוהד נלהב יכול היה להבחין בפלא שהתרחש שם.

שלבי הנוקאאוט הדגישו את היכולת של ספורט לחבר בין אנשים ועמים. הודו ופקיסטן אינן השכנות הכי טובות, מה שהופך את משחקי הקריקט ביניהן לתחרות הרבה יותר מורכבת

שלבי הנוקאאוט בטורניר הדגישו את היכולת של ספורט לחבר בין אנשים ועמים. הודו ופקיסטן אינן השכנות הכי טובות, מה שהופך את משחקי הקריקט ביניהן לתחרות הרבה יותר מורכבת.

אבל היריבות שלהן בקריקט – הספורט הפופולרי ביותר בשתי המדינות, בהודו באופן מדהים במיוחד – התנהלה בכבוד ובלהט ספורטיבי בשלבים המוקדמים של הטורניר, למרות המשמעות הגדולה של המשחק.

בגמר עצמו, ניו זילנד הייתה חסרת מזל, בלשון המעטה, כאשר כדור ניתז שלא במכוון ממחבטו של שחקן נבחרת אנגליה, בן סטוקס, והעניק לה עוד ארבע ריצות. התקרית המוזרה הזאת, שגם גררה טעות בשיפוט, לא עוררה סצנות של עצבנות מצד השחקנים הניו זילנדים, אלא תגובה שנעה מהלם לייאוש לקבלה.

סטוקס, במקום לחגוג את היתרון הלא צפוי, התנצל, ואמר לאחר מכן שימשיך להתנצל למשך שארית חייו. התקרית הייתה "די מבישה", אמר הקפטן של ניו זילנד, קיין ויליאמסון, כשהודה בתבוסה בצורה מאופקת וספורטיבית להפליא.

אולם הדבר הכי בולט בהקשר הרחב יותר, מעבר לקריקט, היה ההרכב של נבחרת אנגליה – הנבחרת האנגלית הראשונה שזכתה בגביע העולם בקריקט, הנבחרת של המדינה אשר מתמודדת כעת עם השלכותיה של ההצבעה על הברקזיט מ-2016 על הזהות הלאומית שלה.

ראשית, קפטן הנבחרת האנגלית הוא אירי, אוין מורגן. השחקן המצטיין של המשחק, בן סטוקס, נולד מכל המקומות שבעולם דווקא בניו זילנד, שמולה אנגליה התמודדה. החובט הפותח שלה, ג'ייסון רוי, הוא מדרום אפריקה. ג'ופרה ארצ'ר, השחקן החדש בן ה-24 שהגיש את הכדורים בסוף הגמר, נולד בברבדוס.

"קפטן הנבחרת הבריטית הוא מהגר, החובט המוביל הוא מהגר, המגיש המהיר ביותר הוא מהגר, האול-ראונדר המוביל הוא מהגר, והספינר הראשי הוא בן של מהגר"

השחקן ה-12 של הקבוצה (המחליף הראשון), מועין עלי, הוא מוסלמי מזוקן מברמינגהם שלמשפחתו שורשים בפקיסטן (שהתאחדות הקריקט העולמית אסרה עליו לפני חמש שנים לענוד צמידים עם הססמאות "שחררו את פלסטין" ו"הצילו את עזה"). שחקן מפתח בנבחרת היה מוסלמי יליד אנגליה נוסף, עאדל רשיד.

כפי שסיכם דניאל לואיס מהארגון Youth Politics, "קפטן הנבחרת הוא מהגר, החובט המוביל הוא מהגר, המגיש המהיר ביותר הוא מהגר, האול-ראונדר המוביל הוא מהגר, והספינר הראשי הוא בן של מהגר".

השחקנים האלה – השונים זה מזה במוצאם, בדתם ובצבע עורם – שהתקרבו להדחה בשלבים המוקדמים של הטורניר, דחפו ומשכו זה את זה לקראת הניצחון. זו הייתה הצלחה שנבעה בסופו של דבר מרוח הקבוצה, בתחושת האחדות שלה.

גמר גביע העולם היה תצוגה מדהימה של ענף הספורט המקסים ביותר. הוא גם הראה שהשלם גדול הרבה יותר מסך חלקיו.