אם בנימין נתניהו ייבחר על-ידי מליאת הכנסת לנשיא המדינה, ובהנחה שישראל לא תעבור באותה הזדמנות למשטר נשיאותי, הוא יאבד את עמדת ההנהגה השלטונית והפוליטית שבה אחז בתריסר השנים האחרונות. אך מאידך – תוכניתו לחמוק מאימת הדין הפלילי באמצעות ישיבה במשכן נשיאי ישראל, עתידה לנחול הצלחה.
למרבה הזוועה, בחירתו של נתניהו לנשיא המדינה, אף שהיא תדרדר את מעמדו של המוסד הזה לשפל חסר תקדים, עתידה להציל את נתניהו ממשפט, הרשעה ומאסר.
למרבה הזוועה, בחירתו של נתניהו לנשיא המדינה, אף שהיא תדרדר את מעמדו של המוסד הזה לשפל חסר תקדים, עתידה להציל את נתניהו ממשפט, הרשעה ומאסר
ביולי 2006 נפתחה חקירה פלילית נגד נשיא המדינה דאז משה קצב בחשד לביצוע עבירות מין בנשים שעבדו בכפיפות אליו בתפקידים שונים. בינואר 2007 הודיע היועץ המשפטי לממשלה, שהיה אז מני מזוז, כי החליט להעמיד לדין את קצב בכפוף לשימוע בעבירות אונס וכן בעבירות מין נוספות בשלוש מתלוננות.
הוגשה עתירה לבג"ץ, בטענה כי נוכח החסינות המוקנית לנשיא המדינה, לא ניתן לקיים לו שימוע, שכן הנשיא נהנה מחסינות מוחלטת מפני כל הליך משפטי.
קצב עצמו הודיע לבג"ץ, באמצעות עורכי דינו, כי לא זו בלבד שהוא מסכים לעמדת העותר, אלא שגם עצם ניהול החקירה הפלילית נגדו במהלך כהונתו עמד בניגוד לחסינות הנשיא. "אכן לא הייתה סמכות למשטרת ישראל לקיים חקירה כנגד נשיא המדינה", כתבו לבג"ץ פרקליטיו של קצב, עורכי הדין ציון אמיר, אביגדור פלדמן ואבי לביא.
הם הסתמכו על האמור בסעיף 14 לחוק יסוד הנשיא: "נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי". לשיטתם, "התיבה 'דין פלילי' משמעה כל הליכי הדין הפלילי מתחילתם ועד סופם, ואין לתת לסעיף זה משמעות של הגשת כתב אישום שהוא אך אחד מתחנות הדין הפלילי, ובוודאי שאינו הראשון שבהן".
בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי חסינות הנשיא חלה רק משלב העמדתו לדין ואינה כוללת את השלבים הקודמים, כמו החקירה והשימוע.
נאשם "מובא לדין" בכל יום
חוק יסוד הנשיא מעניק לנשיא שני סוגי חסינויות: החסינות הדיונית, החלה בתקופת נשיאותו בלבד, מונעת באופן אבסולוטי את העמדתו לדין פלילי בתקופת כהונתו; והחסינות המהותית, החלה על כל פעולה שביצע במילוי תפקידו והיא ממשיכה לחול לכל ימי חייו של הנשיא, גם אחרי פרישתו.
חסינות הנשיא רחבה ומוצקה מזאת של חברי הכנסת, שכן בניגוד לחברי כנסת, לא ניתן להסיר את החסינות הדיונית ולאפשר את העמדתו לדין במהלך כהונתו.
גם השאלה הזו התעוררה במהלך פרשת קצב: המלצות המשטרה בעניינו הועברו לפרקליטות באוקטובר 2006. באותה עת עתר לבג"ץ איש הימין עו"ד יוסי פוקס, בדרישה שקצב יתפטר מכהונתו, על מנת שניתן יהיה להעמידו לדין, ולחילופין שיודיע על נבצרות זמנית.
סנגורו של קצב, פרופ' דוד ליבאי, הפעיל עליו לחצים כבדים, ולבסוף קצב הסכים שתוצג בשמו לבג"ץ ההתחייבות הבאה: אם היועץ המשפטי יחליט להעמידו לדין בכפוף לשימוע – קצב יודיע על נבצרות זמנית; ואם היועץ יקבל, לאחר השימוע, החלטה סופית להגיש נגדו כתב אישום – קצב יתפטר על מנת לאפשר את העמדתו לדין.
בית המשפט עיגן את ההתחייבות בפסק דין קצרצר, ובכך פטר את עצמו מטיפול בנושא, לרבות ליבון השאלה אם בג"ץ בכלל רשאי היה לכפות צעד כלשהו על הנשיא.
ואכן, כך בדיוק היה, הגם שבדרך השתרבבה לתמונה גם עסקת הטיעון המקלה-עד-מאוד שחתם מזוז עם קצב.
בינואר 2007, לאחר שמזוז הודיע על החלטתו להעמיד לדין את קצב בכפוף לשימוע, נשא קצב את נאום ה"אני מאשים" שלו בשידור חי, שמשמעותו האופרטיבית הייתה כי הוא מקיים את התחייבותו ואכן מודיע על נבצרות זמנית ממילוי תפקידו.
במאי 2007, כשנחתמה עסקת הטיעון, התעקש היועץ לכלול במסגרתה גם התחייבות של קצב להתפטר מתפקידו שבועיים לפני תום הקדנציה, כאקט סימבולי, שיאפשר את העמדתו לדין. אלמלא התפטר, לא ניתן היה להגיש את כתב האישום נגדו, חמור או מקל, לבית המשפט.
נוכח החסינות הרחבה המוענקת לנשיא המדינה, התעוררה בימים האחרונים הטענה, שלפיה החסינות מגינה על הנשיא מפני הגשת כתב אישום חדש, אך היא אינה חלה על נשיא שנבחר לתפקידו כשהוא כבר בחזקת נאשם בהליך פלילי המתנהל נגדו. לפי גישה זו, על נתניהו לוודא, באמצעות תיקון חוק יסוד הנשיא, שהחסינות תביא להקפאת המשפט המתקיים בעניינו.
העמדה הזו אינה מתיישבת לא עם לשון חוק היסוד ולא עם תכליתו. בג"ץ אמנם קבע כי אין להרחיב את היקף החסינות גם לשלבים הקודמים להעמדה לדין, אך בוודאי שלא היה פוסק באותו אופן באשר לשלבים הבאים לאחר העמדה לדין.
הגשת כתב אישום אינה אקט משפטי עצמאי, אלא רק תחילתו של שלב – הוא שלב המשפט. הנשיא לא "יובא לדין פלילי", קובע חוק היסוד, אך לא ניתן לפרש את אקט ה"הבאה" כהגשת כתב האישום בלבד. נאשם "מובא לדין" בכל יום מימי משפטו.
הגשת כתב אישום אינה אקט משפטי עצמאי, אלא רק תחילתו של שלב המשפט. הנשיא לא "יובא לדין פלילי", קובע החוק, אך לא ניתן לפרש את אקט ה"הבאה" כהגשת כתב אישום בלבד. נאשם "מובא לדין" בכל יום מימי משפטו
נשאר מס' 1
אכן, חסינותו של נשיא המדינה מפני הליכי משפט צומצמה לאורך השנים. כך, נקבע כי בג"ץ יכול לעסוק בנושאים הנוגעים להחלטות הנשיא, בדרך של "תקיפה עקיפה" ולא "תקיפה ישירה". למשל, בנושא חנינות אפשר לעסוק באמצעות עתירות נגד שר המשפטים או שר הביטחון, הנדרשים לחתום חתימת קיום על החלטות הנשיא.
אבל הליכים בג"ציים לחוד, והליכים פליליים נגד הנשיא לחוד. הליך פלילי נגד הנשיא עומד בליבת החסינות, וזו לא נפגעה.
בג"ץ אמנם הזהיר בעבר מפני הפיכתו של מוסד הנשיאות ל"עיר מקלט" לעבריינים, אך ספק אם השופטים העלו בדעתם שהכנסת תבחר לנשיאות מועמד שבעת בחירתו הוא עומד לדין בעבירות שחיתות חמורות.
גם בג"ץ לא יוכל להיחלץ לעזרת שלטון החוק במצב כזה. אם רוב מבין חברי הכנסת יבחרו בנתניהו לנשיאות, גם עצם החלטתם הזו תהיה חסינה מפני התערבות שיפוטית.
מבחינת החוק היבש, במצב כזה ההליך הפלילי אינו מתבטל אלא רק מושהה עד לסיום כהונתו של הנשיא – כהונה שאורכה שבע שנים. אבל גם בהקשר הזה, נתניהו יכול לישון בשקט.
אם ייבחר לנשיאות, ומדינת ישראל תעמוד על תילה עד לסיום כהונתו כנשיא כעבור שבע שנים, איש כבר לא יחדש את ההליך הפלילי בעניינו. נתניהו יהיה אז כבן 79, הנטייה תהיה להבליג ולהמשיך הלאה.
אם ייבחר לנשיאות, ומדינת ישראל תעמוד על תילה עד לסיום כהונתו כנשיא כעבור שבע שנים, איש כבר לא יחדש את ההליך הפלילי בעניינו. נתניהו יהיה אז כבן 79, הנטייה תהיה להבליג ולהמשיך הלאה
מה גם, שנוכח העובדה שבכתב האישום יש שלושה נאשמים נוספים, קיימת אפשרות שהמשפט בכל זאת יימשך, רק שהנאשם מס' 1, שהפך לאזרח מס' 1, יימחק ממנו.
זה עשוי להוביל למצב מוזר עוד יותר, שבו המשפט יגיע לסיומו במהלך כהונתו של נתניהו כנשיא, כל הנאשמים האחרים יורשעו – ורק הנאשם המרכזי ישביע שופטים חדשים ויקבל כתבי אמנה של שגרירים.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו