גל של טרוניות שמאלניות סיכמו בחמצמצות אנינה את נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ברחבת "יד ושם", בטקס הממלכתי הרשמי לפתיחת אירועי יום הזיכרון לשואה והגבורה.

מותחי הביקורת ברשתות החברתיות ובכלי התקשורת חזרו שוב ושוב על הטענה קצרת הרואי, כאילו נתניהו ניצל את הטקס הלאומי המקודש לצרכים פוליטיים ציניים.

אבל ביביולוגים מיומנים יכלו להבחין, כי הנאום הזה היה הרבה יותר מסתם מהלך טקטי מחושב, שנועד לקדם אינטרס פוליטי קצר מועד. מבחינת נתניהו, בנאום "יד ושם" הוא סיכם את האתוס והמורשת של שנות שלטונו. הוא נשא את מבטו הרחק מעבר למבזקים של אתרי החדשות וכיוון את דבריו אל כותבי דברי הימים.

בנימין נתניהו נושא דברים בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם", 7 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

כדי לעשות זאת, ראש הממשלה גייס את מלוא יכולתו הרטורית הידועה. הוא הצליח לחבר את מגפת הקורונה ומבצע החיסונים עם הסכם הגרעין עם איראן, איומי בית הדין הבינלאומי בהאג והסכמי השלום עם מדינות המפרץ – ואז חיבר את ההווה אל העבר, עם רדיפת היהודים, זוועות השואה והחרדות של בני הדור השני.

אם יופק בעתיד סרט תיעודי על ההיסטוריה היהודית כפי שנתניהו מבין אותה, אולי ראוי לקרוא לו "בגלל המחלה ההיא".

מנקודת מבטו של נתניהו – ושל בני משפחתו ותומכיו הרבים – ראש הממשלה אינו רק נבחר ציבור, פוליטיקאי שנדרש לנווט את המדינה בשעת משבר. נתניהו מגלם את ההיסטוריה היהודית כולה, במלוא מורכבותה. הוא בו בזמן גם הקורבן וגם המושיע. גם הנרדף שנדחק אל הקיר וגם המנהיג מרחיק הראות, שמתייצב בראש בני עמו מול האתגר הגדול של תקופתו ויכול לו.

נתניהו מגלם את ההיסטוריה היהודית כולה, במלוא מורכבותה. הוא בו בזמן גם הקורבן וגם המושיע. גם הנרדף שנדחק אל הקיר וגם המנהיג מרחיק הראות, שמתייצב בראש בני עמו מול האתגר הגדול של תקופתו ויכול לו.

את החלק הראשון של המשוואה – נתניהו כקורבן הנרדף – ייצגו השבוע בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, והעיתונאי המעריץ אבישי בן-חיים. נתניהו ג'וניור הפיץ ברשתות החברתיות השוואה בין אביו לבין אלפרד דרייפוס. שניהם היו סרנים יהודים בצבא, לשניהם נתפרה עלילת דם משפטית בלי ראיות. דרייפוס נרדף בגלל יהדותו ונתניהו בגלל הגנתו על המדינה מפני "הקמת מדינה ערבית ביו"ש".

pic.twitter.com/omWhbPp4RJ

— Yair Netanyahu???????? (@YairNetanyahu) April 7, 2021

יאיר נתניהו אף הוסיף ושאל בטוויטר: "איך לא קם בחמש השנים האחרונות אמיל זולא אחד בערוצי התעמולה 12-13 שיצא בהצהרה 'אני מאשים'?". כעבור כמה שעות תיקן את עצמו ושיבח את העיתונאי אבישי בן-חיים, שהיה היחיד ש"קם וזעק בערוצי התועבה" ולכן "כל מחנה הימין צריך להודות לו ולהעריך את אומץ ליבו".

על כך הגיב אב"ח בצניעות אופיינית: "הלוואי והייתי ראוי לתודה הזו. לא עשיתי מספיק. אתה בטח לא צריך להודות לי. אבא שלך, והמאבק למען אבא שלך, הוא שלנו לא פחות משלך. חזק ונתחזק למען עמנו ולמען ראש ממשלתנו, כי בעת הזו הוא הסימבול, המתרס, המגן".

זה לב העניין: הסימבול, המתרס, המגן.

איך לא קם ב5 שנים האחרונות אפילו אמיל זולא אחד בערוצי התעמולה 12-13 שיצא בהצרה "אני מאשים"?!

— Yair Netanyahu???????? (@YairNetanyahu) April 6, 2021

א. הלוואי והייתי ראוי לתודה הזו. לא עשיתי מספיק.
ב. אתה בטח לא צריך להודות לי, אבא שלך והמאבק למען אבא שלך, הוא שלנו לא פחות משלך.

חזק ונתחזק למען עמנו ולמען ראש ממשלתנו, כי בעת הזאת הוא הסימבול, המתרס, המגן.

— אבישי בן חיים (@AvishayBenHaim) April 6, 2021

קל ללגלג על הפאתוס והבורות. אבל יאיר נתניהו ואבישי בן-חיים מתכוונים לכל מילה. כי בתמונת העולם שראש הממשלה מאמין בה בכל ליבו, ושאותה הנחיל בהצלחה לבני משפחתו ולתומכיו, שואה נוספת היא גזרת גורל, שרק אורבת להזדמנות להתממש.

נתניהו – תמיד בנו המוכשר של היסטוריון רדיפות היהודים – תופס את עצמו כמנהיג היחיד שקורא נכון את המציאות. רק הוא מזהה את הסכנות בזמן. רק הוא מסוגל לנהל את המערכה הזו ולחלץ את העם היהודי מטרגדיה היסטורית חדשה.

ולכן, כל מי שמנסה לעמוד בדרכו, לספור את הסיגרים שהוא מעשן, להציק לבני משפחתו או להצר את צעדיו באמצעים משפטיים, הוא לא יריב פוליטי ואידיאולוגי לגיטימי אלא לא פחות מאיום על עתיד העם היהודי. משתף פעולה עם האויב. יודנראט.

זה לא מקרי שבאינספור הזדמנויות בשנים האחרונות נתניהו נצפה כשהוא קורא את הביוגרפיה של צ'רצ'יל. הוא הכין עצמו כל חייו לרגע הצ'רצ'יליאני הגדול שלו. לא היה לו ספק שהוא בוא יבוא. ולכן, כשמגפת הקורונה פרצה, נתניהו הבין מיד שמתרגשת על ראשנו הזוועה ההיסטורית הגדולה של זמננו.

בנימין נתניהו ויובל שטייניץ בטיסה לפולין ביוני 2013. נתניהו מחזיק בספר על ווינסטון צ'רצ'יל (צילום: קובי גדעון/לע"מ)

נתניהו חיכה למלחמת עולם ולשואה מאז שהיה ילד. וכשמלחמת העולם השלישית בנגיף פרצה – הוא היה מוכן לקראתה, והוא גם ניצח.

כתלמידו המובהק של צ'רצ'יל, נתניהו קידם את פרוץ המגפה בנאומי "דם, יזע ודמעות" בהם בישר לבני עמו: "אנו נמצאים בשלב ראשוני של אחד הקרבות הגדולים בהיסטוריה". אחר כך הגיעה סדרת נאומי "נילחם בחופים", שבהם נתניהו – כמו צ'רצ'יל לפניו – נשבע לעצמו, למשפחתו ולעמו:

גם אם חלקים גדולים של אירופה ומדינות ותיקות ומהוללות ייפלו תחת מגפי הקורונה, אני לא ארתע ולא אאכזב. אני אמשיך עד הסוף. אני אלחם בנגיף בבתי האבות ובישיבות התיכוניות, אלחם בביטחון גובר ובכוח מתעצם באולפני הטלוויזיה וברשתות החברתיות. אני אגן על הבריאות שלנו, יהיה המחיר אשר יהיה. אלחם בחופים ובנקודות הנחיתה, אלחם בקלפיות ובבית המשפט. אני לעולם לא אכנע!

נאום "יד ושם" השבוע היה נאום "הייתה זו שעתנו היפה ביותר" של ראש הממשלה. מעכשיו לא רק לווינסטון צ'רצ'יל אלא גם לבנימין נתניהו יש "V Day" משלו.

Vaccinations Day.

וינסטון צ'רצ'יל, אוגוסט 1941 (צילום: AP Photo)

מאחר שמדובר בנאום היסטורי, שבו ראש הממשלה סיכם את כל הישגיו והציג לאומה את האתגרים שעוד נכונו לה – שווה לעקוב אחרי המהלך הרטורי שלו.

נתניהו פתח את הנאום בפנייה אישית ל"שורדי השואה". "לאורך כל שנת הקורונה, מדי יום ביומו, חשבתי עליכם", הוא אמר. ואז סיפר איך הצליח להביא לארץ את מיליוני החיסונים והציל את האומה.

הוא התרפק על סיפורה של בלה פרוינד, בת להורים ניצולי שואה שעמדה מול ניידת החיסונים בירושלים ונזכרה בניסויים המחרידים שד"ר מנגלה ביצע באמא שלה ו"גל של אימה הציף אותה. המחשבה על דקירת המזרק החזירה אותה אל הטראומה המשפחתית. אל אמה חסרת האונים, שהשטן שולח את ידו אל גופה השברירי".

לעזרתה של היהודייה המפוחדת נחלץ פראמדיק ערבי בשם פאדי ממזרח ירושלים שהצליח להרגיע את חששותיה באקט שעל פי נתניהו היה לא פחות מ"סמל לתקווה חדשה באזורנו – תקווה שמשתקפת בהסכמי השלום ההיסטוריים שהושגו בשנה האחרונה עם מדינות ערב".

מאחר שנתניהו הוא מנהיג מפוכח, הוא גם יודע, שחלילה לנו להניח לתקווה הנפלאה הזו לסמא את עינינו. אין כאן זרי דפנה ואיננו יכולים לעצור ולנוח. מעבר לפינה כבר מאיים הצל השחור של הסכם הגרעין עם איראן ("ההיסטוריה לימדה אותנו שהסכמים כאלה, עם משטרים קיצוניים כאלה, שווים כקליפת השום", אמר נתניהו והתכוון, מותר להניח, להסכם מינכן).

מאחר שנתניהו הוא מנהיג מפוכח, הוא גם יודע, שחלילה לנו להניח לתקווה הנפלאה הזו לסמא את עינינו. אין כאן זרי דפנה ואיננו יכולים לעצור ולנוח. מעבר לפינה כבר מאיים הצל השחור של הסכם הגרעין עם איראן

מכאן עבר להזהיר מפני בית הדין הבינלאומי בהאג.

"איזה אבסורד. איזו צביעות", קרא נתניהו, "בית הדין בהאג הוקם בהשראת בית הדין בנירנברג, ששפט פושעי מלחמה נאצים אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל מנירנברג להאג קרה היפוך מוחלט: גוף שהוקם כדי להגן על זכויות האדם הפך לגוף שבפועל מגן על מי שרומסים את זכויות האדם".

בנימין נתניהו נושא דברים בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם", 7 באפריל 2021 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)

כמובן שמהנאום ההיסטורי לא נפקד גם מקומה של רעייתו שרה. העזר כנגדו. נתניהו סיפר על מפגש מרגש של רעייתו עם שורד השואה בן ה-97 שמואל נער, שגדל בסלוניקי ונשלח משם לאושוויץ, ממש כמו הוריו של אלברט בורלא, ראש חברת פייזר הגרמנית, יצרנית חיסוני הקורונה שהוזכרו בנאום לא פחות מ-12 פעמים.

עם בורלא היו לנתניהו שיחות רבות בהן ראש הממשלה התחייב ש"מדינת ישראל תהיה מופת בינלאומי בהתמודדות הבריאותית במלחמת העולם השלישית – המלחמה עם הנגיף העולמי".

"והנה, כעבור 80 שנה הגורל מפגיש למשימת הצלה את ראש הממשלה של מדינת ישראל שקמה מן העפר, ואת ראש חברת פייזר שממציאה מזור למגפת הקורונה שמאיימת על האנושות כולה", סיכם נתניהו את דבריו בפנייה נרגשת אל כותבי דברי הימים, שהסתיימה כפי שראוי בציטוט של הנביא ישעיהו.

רבים מהמבקרים קצרי הרואי, שגם עכשיו עדיין לא מכירים בגדולתו ההיסטורית יוצאת הדופן של נתניהו, העלו טענות שונות נגד מה שנראה בעיניהם כזילות של זיכרון השואה והפיכת ההיסטוריה היהודית כולה לסיפור קיטש משפחתי מתבכיין ולמפגן האדרה עצמית מקומם.

בנימין ושרה נתניהו בטקס פתית יום הזיכרון לשואה ב"יד ושם", 7 באפריל 2021 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ‎)

חבל שהם לא מעריכים את העובדה שנתניהו דווקא הפגין בנאומו איפוק ראוי לכל שבח, כשהוא נמנע מלהשוות את רעייתו שרה לחנה סנש ("כמו בשירה הידוע של הצנחנית הנודעת, גם רעייתי האמיצה יודעת מה זו הליכה לקיסריה", יכול היה נתניהו לומר, "לא פעם שמעתי אותה במו אוזני מסבירה באדיבות אין קץ לעובדות משק הבית המסורות שלה 'אלי אלי, לא ייגמר לעולם החול!'").

נתניהו גם יכול היה לספר איך בנו יאיר כתב בשנת הקורונה יומן קורע לב ובו תיאר את השבועות והחודשים שבהם הסתגר במחבוא בבלפור יחד עם בני משפחתו, כשמהרחוב עלו הקולות מזרי האימה של הקלגסים נושאי הדגלים השחורים.

רק בגלל שבחר לשמור על איפוק ועל כבודו של יום השואה, נתניהו לא מימש את זכותו להישיר מבט אל מצלמות הטלוויזיה ואל האומה שטופת הדמע ולהכריז בגאווה גדולה:

"במקום זה שבו אני עומד לפניכם, אין אני עומד יחידי. עמדי ניצבים כאן בשעה זו שישה מיליון מחוסנים. אך הם אינם יכולים לשאת את דברם. כי הם רוקדים בהופעות, מבלים בדובאי ומפוצצים כסף בקניונים. הם כבר מחוסנים וקולם לא יישמע. על כן אני אהיה להם לפה".