בימים אלה, כשנתניהו ושלוחיו עושים כל שביכולתם כדי לחבל בהקמת ממשלת שינוי, להסית בכל דרך נגד העומדים בראשה, ולטעון שרק ממשלת "ימין על מלא" לגיטימית ואילו ממשלה אחרת היא "ממשלת שמאל מסוכנת", צריך היה לשאול את ביבי נתניהו שלוש שאלות ישירות. והפעם, גם לעמוד על קבלת תשובות ברורות לגבי סוגיות חשובות מאד לחיינו בארץ הזו. סוגיות שהוא עצמו כשל בטיפול בהן. אלו שאלות שהוא לא נשאל באין ספור ההזדמנויות בהן דיבר עם ומול התקשורת.

השאלה הראשונה נוגעת למערכת המשפטית:

שש פעמים (אחת בתור שר) עלית לדוכן הנואמים בכנסת והצהרת

"אני בנימין נתניהו, בן צילה ובן ציון, זכרם לברכה, מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת".

כיצד חשבת להסביר את הבטחתך לשמור אמונים למדינה ולחוקיה ולמילוי חובותיך באמונה כראש ממשלה, בעודך מתקיף ללא הרף את מערכת החוק והמשפט, במיוחד מאז שהחליטה על העמדתך לדין על שוחד, מרמה והפרת אמונים, כולל בעצם הימים שהמשפט שלך כבר מתנהל?

כיצד אתה מסביר את הבטחתך לשמור אמונים למדינה ולחוקיה ולמילוי חובותיך באמונה כראש ממשלה, בעודך מתקיף ללא הרף את מערכת החוק והמשפט, במיוחד מאז שהחליטה על העמדתך לדין על שוחד, מרמה והפרת אמונים?

כיצד הצהרת האמונים התיישבה עם סירובך המתמשך למנות פרקליט מדינה ושר משפטים (ואז לנסות למנות אחד בניגוד לחוק שאתה עצמך חוקקת ובניגוד להתראת היועץ המשפטי לממשלה) ושרים נוספים, למרות שהתחייבת לכך בהסכם הקמת הממשלה שהקמת? כיצד היא מתיישבת עם סירובך המתמשך לחתום על מסמך ניגוד העניינים עליו התחייבת בפני בג"ץ?

כיצד חשבת להסביר את סירובך המתמשך לאשר את חוק תקציב המדינה, אבן יסוד בהתנהלותה של הממשלה וסדרי שלטון תקינים ומקובלים? האם סכנת "שריפת המועדון" עלתה אי-פעם במחשבותיך?

כיצד חשבת ליישב את מאבקך ברשויות החוק והסדר עם העובדה שבכל פעם שביה"ד הבינלאומי בהאג יצא חוצץ נגד מדינת ישראל אתה נאחזת בשוליה של אותה מערכת משפט מושמצת כדי להתגונן ולהסביר את חיוניותה, יעילותה וחשיבותה? ביבי, לאן חשבת שאתה מוליך את המדינה כאשר פגעת בשרשיה?

השאלה השנייה מתייחסת למבנה השלטוני בישראל:

בארבע מערכות הבחירות בשנתיים האחרונות לא הושגה הכרעה, עד כדי הטלת צל כבד על דמותה של המדינה. זו שמתגאה אמנם בתואר הסטרטאפ-ניישן אבל איננה מסוגלת לייצר מערכת שלטונית בריאה, איתנה ומתפקדת. כ-15 שנים במצטבר ניהלת את ענייני המדינה אבל מעולם לא נתת דעתך לצורך בשינוי אמתי בשיטת הבחירות, שמטרתה להביא ליציבות שלטונית שאיננה נתונה לסחטנות פוליטית מזדמנת ועשויה למנוע את החזיונות המבישים של השנים האחרונות.

כ-15 שנים במצטבר ניהלת את ענייני המדינה אבל מעולם לא נתת דעתך לצורך בשינוי אמתי בשיטת הבחירות, כדי להביא ליציבות שלטונית ולמנוע סחטנות פוליטית מזדמנת ואת החזיונות המבישים של השנים האחרונות

בעשורים הראשונים למדינה הועלו לא פעם רעיונות שונים לשינוי שיטת הבחירות שאמורים היו לשפר את השיטה הקיימת בייצוג נכון למגזרי האוכלוסייה השונים. בשל שיקולים פוליטיים של אותם מגזרים ההצעות לא הבשילו הלכה למעשה. התבשיל היחיד שהועמד למבחן הייתה הבחירה הישירה של ראש ממשלה, שבשלוש מערכות הסתברה כפתרון לא מוצלח. ביבי, שהיה בין שושביני השיטה הזו, לא שכח אותה למרות כישלונה, בהציעו לשוב ולנסותה כתרופת פלא למחלה הכרונית ממנה סובלת הפוליטיקה הישראלית.

ביבי, כמי שידע והבין את סימניה של המחלה, מדוע לא ניסית לאורך כל השנים להביא לה מרפא? מדוע שיקולים פוליטיים אישיים היו לך עדיפים על פני שיקולים של טובת הכלל, ובמקרה זה של המדינה בעיני עצמה ובעיני העולם כולו?

השאלה השלישית מתייחסת לזירה החיצונית ונוגעת בסוגיית הגרעין של איראן:

כפי שעשית לאורך השנים, חזרת גם לאחרונה והכרזת כי מדינת ישראל לא תאפשר לאיראן להתחמש בנשק גרעיני כדי למנוע שואה נוספת, ואם יהיה צריך ישראל תפעל לבדה נגד איראן. הצלחת בזמנו לשכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין אותו קינח בסנקציות כלכליות חריפות. אלא שכיום נדמה כי זו הייתה שמחה מוקדמת וגם מתבררת כחרב פיפיות, כיוון שאיראן, במקום שתכרע ברך, האיצה את פעילותה והיום היא נמצאת בשלב יותר מתקדם בפיתוח תשתיתה הגרעינית מאשר לפני שש שנים, כאשר הופעת בפני הקונגרס בוושינגטון בדרישה לפרוש מההסכם עליו הייתה חתומה ארה"ב יחד עם מעצמות אחרות.

המדיניות של מניעת נשק גרעיני מאיראן, האויבת הגדולה של ישראל, היא כמובן מוצדקת מכל בחינה. השאלה היא כיצד משיגים את המטרה הזו. בעשרות השנים האחרונות ידוע רק על שני מקרים שזה בוצע באמצעים צבאיים: תקיפה והשמדת הכורים בבגדד ב-1981 ובדיר-א-זור בסוריה ב-2007 על ידי חיל האוויר שלנו, בטרם הפכו למבצעיים. מה שנקרא כורים "חמים". במקרה אחר החליטה לוב, בסוף 2003, על התפרקותה מרצון מאמצעי הלחימה הלא קונבנציונליים בהם עסקה בחשאי כולל גרעיניים, כימיים וביולוגיים. בכל המקרים האחרים נחישותן של המדינות הסתיימה בפיתוח נשק גרעיני, ובראשן צפון קוריאה ופקיסטן.

באיראן בניגוד לעיראק וסוריה לא מדובר בכורים אלא בתשתית טכנולוגית נרחבת ומתקדמת של מדינה גדולת אוכלוסין בעלת אוריינטציה דתית קיצונית, הרואה בהפצתה יעד לאומי מעשי. פיתוח גרעיני ואמונה דתית הם בהחלט שילוב מאד בעייתי מבחינת ישראל, אבל האם אנחנו יכולים להתמודד לבדנו עם האתגר הזה וגם לפתור אותו?

הצלחת בזמנו לשכנע את הנשיא טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין אותו קינח בסנקציות כלכליות חריפות. אלא שכיום נדמה כי זו הייתה שמחה מוקדמת וגם מתבררת כחרב פיפיות, כיוון שאיראן, במקום שתכרע ברך, האיצה את פעילותה

ביבי, לפני למעלה מעשור הבטחת לחסל את החמאס בעזה, ולאחר מבצעים צבאיים גדולים ואין ספור התנגשויות מקומיות הוא נותר כעצם בגרוננו, כפי שהוכח גם השבוע. והרי עזה איננה דומה כלל לאיראן. בחשיבה כזו האם נבון מצדך לאיים ולהתגרות פומבית באויב, בתהליך שעלול להתדרדר להרפתקה צבאית ולגבות כאן אצלנו מחירים כבדים בחיי אדם בנוסף לנזקים חומריים? בעוד ששם חיי האדם אינם שיקול, כפי שהוכח במלחמתה נגד עיראק בשנות ה-80' ושוב בשנים האחרונות של הסנקציות הכלכליות? האם לשיקולי המחיר הללו היו אי-פעם משקל באסטרטגיה שלך מול איראן?

בצלאל לביא הוא בעל תואר שני ביחסים בינ"ל ומדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית. בכתיבה פובליציסטית עושה שימוש גם באירועים היסטוריים כדי לדון ולנתח אירועי דיומא שוטפים בארץ ובעולם.