מבלי משים, אנשי חינוך נוטים "ליפול" ולדבר גבוהה-גבוהה על תפקידם. קלישאות ומשפטי מוטיבציה נתלים מעל הלוחות המחיקים בפתיחת כל שנת לימודים, סמינרים ותארים נלמדים על פי תורתו של יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול, וכדומה. אך ההתמודדות הגדולה ביותר שלנו כמורים היא אולי להוריד את הסיסמאות לקרקע; כלומר, להשתמש בידע התיאורטי ובערכים שצברנו ואנחנו מחנכים לאורם – גם ביום יום.

אנשי חינוך נוטים לדבר גבוהה-גבוהה על תפקידם. קלישאות ומשפטי מוטיבציה נתלים מעל הלוחות המחיקים וסמינרים נלמדים עפ"י תורת יאנוש קורצ'אק, המחנך הדגול. האתגר הוא להוריד את הססמאות לקרקע

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

למרבה הצער, לעתים ערכים אלו נשארים תלויים על הקיר. אך אחד האתגרים הגדולים ביותר עבורנו הוא כיצד לממש את "חנוך לנער על פי דרכו" גם כשהוא חווה סיטואציות חברתיות שונות המעמידות אותו בקונפליקט אישי. איך להתוות לו דרך שאנחנו מאמינים בה, ומצד שני – לאפשר לו לסלול את השביל הנכון והמדויק עבורו.

לעתים נדירות, במין סידור כוכבים סוריאליסטי של המציאות – ההזדמנויות הללו נקרות; הזדמנויות להוכיח לתלמידינו כיצד ערכים אלה שאנו כה מרבים לדבר בשבחם, באים לידי ביטוי. ימים מתוחים אלו – הם-הם הזדמנות שכזאת.

אני פוגש הרבה מאוד אנשים במהלך עבודתי; מנהלים, מורים, צוותי חינוך, תלמידים והורים מכל חלקי הארץ ומשלל המגזרים. וכשאני פוגש בהם, אינני מבדיל בין דתם, מינם או עמדתם הפוליטית. אני לא חושב על המורה לאזרחות שהיא "בוגדת", "גיס חמישי" או שלל כינויים מבישים רק משום שהיא מוסלמית. אני לא חושב שהתלמיד חובש הכיפה הוא "פשיסט", "כהניסט", או חלילה "רוצח ילדים".

במפגשים כאלו אני לומד שהמשותף רב על המפריד. שיש גג מאחד שכולנו חוסים תחתיו – גג החינוך. הדרך שאנחנו מתווים ברשת היא המחברת בין התלמידים הבדואים בדרום, הדתיים ביהוד, הקיבוצניקים והצפוניים. דרך שבונה אמון, חיים משותפים, דרך שמובילה את ילדינו להוות חוד החנית העתידי של ישראל כולה.

לצערי, המדינה בוערת מבית ומחוץ. האלימות, ההשחתה והביזה מאיימים על חוסננו, על האמון שנרקם בין החברה היהודית לחברה הערבית. האתגר הניהולי שלי הוא לנסות ולגשר על הפערים הללו יום יום – ובזמנים כאלה אף יותר. המחויבות שלי היא לנצל את "סידור הכוכבים" הסוריאליסטי שהוא מדינת ישראל וללמד את תלמידיי, עד שיאמצו זאת בעצמם – כי אפשר וחובה גם אחרת. אלימות איננה הדרך – משני הצדדים.

לצערי, המדינה בוערת מבית ומחוץ. האלימות, ההשחתה והביזה מאיימים על חוסננו, על האמון שנרקם בין החברה היהודית לחברה הערבית. האתגר הניהולי שלי הוא לנסות ולגשר על הפערים הללו

כולי תקווה שחניכיי יסייעו לי "להוריד את הסיסמאות לקרקע" ויהוו סוכני שינוי. שיראו לחבריהם, שכניהם, משפחתם ומכריהם שהדרך שלנו, ברשת החינוך המעורבת, איננה דרך של שנאה אלא דרך של קירוב לבבות, ובאמצעים הכי בסיסיים.

אנחנו יודעים את האמת בשטח, וחיים אותה – דרך אירועי עיד אל פיטר ושבועות משותפים, דרך שיח מורכב ופתוח על קדושת החיים, דרך פירוק התוויות והסטריאוטיפים הרעילים – ודגש על אדם כאדם, ככל אדם. נמשיך לאתגר כל מחשבה הגובלת בגזענות ולייבש את ניצני אלימות באמצעות דוגמה אישית, סיפורים אנושיים, דיאלוגים חוצי תרבויות, הקשבה, ובעיקר – קור רוח וסובלנות.

אני קורא לכולכם, עמיתיי למקצוע – זוהי שעת הכושר, או אם תרצו – צו ההתייצבות של כולנו. רק בידינו האפשרות להנמיך את גובה הלהבות ולצמצם את ממדי ההרס העתידיים.

הצטרפו אלינו,

אל לכם להישאר מאחור.

על "קול קורא" זה של מנכ"ל רשת החינוך עתיד חתמו מיד עם יציאתו לאוויר ב-13.5.21 למעלה ממאה מנהלים בכירים והמנהיגים הפדגוגיים של רשת החינוך עתיד.

דני פסלר הינו מנכ"ל רשת החינוך ובתי הספר עתיד. כיהן כמנכ"ל מרכז החינוך "ליאו באק" בחיפה משך 20 שנה וכראש מינהל החינוך, התרבות והרווחה בעיריית חיפה. מורה, מחנך, מנהל ומוביל רפורמה פדגוגית המבוססת על מיומנויות המאה 21 (צילום: יח"צ רשת עתיד)

הכי אהבתי את הפוזה של מגן העולם החופשי מול הנאצים.

מחולל הפיכה משטרית כדי להחריב את הדמוקרטיה ולהיות דיקטטור, ואז מציג עצמו כמגן הדמוקרטיה והעולם החופשי.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.

היה זה המדינאי היהודי הענק הנרי קיסינג'ר שאמר, שלישראלים אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. משפט גאוני שלעיתים היה מדויק להפליא ולעיתים מדויק פחות. מה שבטוח, מעולם לא היה הביטוי הזה נכון יותר מאשר בשנות שלטונו האינסופיות של בנימין נתניהו.

האדם שמבחינתו הכל זה מילים, והרבה פחות מכך מעשים, התמחה זה שנות דור בנאומים חוצבי להבות שמשכנעים את הבייס ואך ורק את הבייס. מספיק היה לגלוש שלשום בטוויטר, לאחר נאום האיש החלול הזה, בשביל להבין את גודל התופעה.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.