הפיתול האחרון במאבק על זכות הגישה לנחל האסי איפשר לשני הצדדים, כמקובל במצבים כאלה, להוציא הודעות בהן הם מכריזים על עצמם כמנצחים.
בפועל, נראה שעמדת המדינה כפי שמשתקפת בתשובתה שהועברה השבוע לבית המשפט מעניקה יתרון מסוים לעותרים שדורשים שהנחל יהפוך לנחלת הכלל: המדינה תומכת בהסדרה מיידית של גישה לנחל לכל הציבור דרך שטחי הקיבוץ, אבל לא בקרבת בתי התושבים וכשאת הרכבים משאירים בחניון שמרוחק כחצי קילומטר מהנחל. הניסיון מלמד שצעידה של מאות מטרים מהווה מסננת יעילה נגד הסתערות של נחשולי ישראלים.
הררי מילים כבר נכתבו על המאבק המר הזה, שחשף את הפצעים הלא פתורים של החברה הישראלית, שגם ב-2021 מפרנסים אמוציות מכאן ועד בקעת בית שאן (או בשמה החדש, שגם הוא יכול להיות חלק מהדיון על תדמיות ונראטיבים – עמק המעיינות).
רגע לפני שמתלקח עוד סיבוב, כדאי לשים לב לסיבה שבגללה האסי הפך כל כך חשוב, לא רק ברמה העקרונית והסמלית אלא גם ברמה המעשית, של התשוקה האותנטית לטבול בנחל: זה קורה בגלל הכישלון הנוראי של מדינת ישראל בטיפול בנחליה.
האסי כל כך נחשק, מפני שהוא נשאר כמעט לבד. אם אפשר היה לשחות בירקון, בקישון, בנחל אלכסנדר, בנחל תנינים, בנעמן או בנחל לכיש – היה הרבה יותר קל להתפשר על האסי.
האסי כל כך נחשק, מפני שהוא נשאר כמעט לבד. אם אפשר היה לשחות בירקון, בקישון, בנחל אלכסנדר, בנחל תנינים, בנעמן או בנחל לכיש – היה הרבה יותר קל להתפשר על האסי
במחאת המשאבים של אנשי בית שאן יש לא מעט צדק; הם מרגישים שעוגת הטבע חולקה בצורה לא שוויונית. באותו זמן, דומה שהם מחמיצים את החטא האמיתי, את העובדה שהעוגה כולה כמעט חוסלה בשנים ארוכות של הזנחה פושעת והפקרות סביבתית, שפגעה פגיעה אנושה בכל השבטים של החברה הישראלית – עניים כעשירים, קיבוצניקים כעירוניים, מזרחים כאשכנזים.
במקום שהאנרגיות של הצדדים הנצים יאוחדו ויופנו כלפי הממשלה שלא דאגה לשמר את מעט הטבע שהיה כאן, הם נלחמים אלה באלה על פרוסת הטבע הכמעט אחרונה שנשארה.
איפה שלא תזרקו אבן על מפת ישראל תפגעו בנחל שהופקע מהציבור: בין ראש הנקרה לגדר של רצועת עזה נשפכים לים התיכון 16 נחלי איתן. פעם, ערב קום המדינה, אפשר היה לשחות בכולם, לשוט, לדוג, לבלות. תצלומי השחור-לבן של הנחלים הללו משנות ה-50' וה-60', עם הישראלים שמפיקים מהם הנאה תמימה, שוברי לב ממש.
מאז הם עברו מגוון של צורות התעללות: חלקם זוהמו בשפכים כימיים מהתעשייה, אחרים הפכו לתעלת ביוב או לברירת המחדל שקולטת פסולת עירונית, חומרי הדברה ועוד שלל מפגעים. חלקם (הירקון, הקישון, לכיש) עברו ועדיין עוברים תהליכי שיקום שהכשירו אותם לשמש כפארק עירוני שאפשר לנפוש ולבלות על גדותיו, אבל אף לא אחד מהם מותר כיום לשחייה.
אחרי הנחלים האיתנים בא תורם של הנחלים האכזבים, הוואדיות שעוברים בלב ערים ויישובים. מה שנעשה להם זה כבר מעשה מגונה בכפייה.
נחלים כמו געתון בנהריה, גלילות בהרצליה, נעם שבקרית גת ועוד רבים עברו תהליך מואץ של הינדוס ומישטור, גדותיהם כוסו בבטון ובחלק מהמקרים הם אף הוכנסו לתוך צינור או מעבר תת קרקעי.
במקום לטפח את הנחלים וגדותיהם, להפוך אותם לאתר טבע עירוני, פס ירוק שחוצה את העיר להנאת התושבים, ראשי הערים והרשויות המקומיות הפכו אותם לסרח עודף שצריך לעשות הכול כדי להיפתר ממנו או להסתיר אותו. העונש: חלקם גורמים להצפות שאנחנו רואים בחדשות מדי חורף.
ואם זה לא מספיק, עם ההתחממות וההתייבשות מצטרפים בקיצים האחרונים גם נחלי הצפון, שהיו המפלט האחרון למי שחשקה נפשו לטבול בפלג צונן וכעת הולכים ומזדהמים.
ואם זה לא מספיק, עם ההתחממות וההתייבשות מצטרפים בקיצים האחרונים גם נחלי הצפון, שהיו המפלט האחרון למי שחשקה נפשו לטבול בפלג צונן וכעת הולכים ומזדהמים
מדי יומיים-שלושה יוצאת הודעה של משרד הבריאות לפיה הרחצה בשורה ארוכה של נחלים ברמת הגולן ובגליל העליון אסורה בגלל רמת זיהום גבוהה.
השילוב בין זרימות דלות, בעלי חיים שעל אף התוכניות והדיבורים אינם מורחקים מהנחלים, ומקורות זיהום עלומים שהמשרד להגנת הסביבה לא מצליח לשים עליהם את היד, גורם לכך שהנחלים שהיו הצלולים והמזמינים ביותר מתחילים ליישר קו עם מקביליהם העכורים ממישור החוף. רק זה היה חסר לנו.
ועוד לא דיברנו על חופי הים, שרבים מהם מופקעים לטובת מתקני תשתיות או בסיסים צבאיים, ושרק חלק זעום מהם מוסדר ומציע שירותי הצלה. כבר עכשיו אי אפשר להכניס סיכה בשבתות בחוף בית ינאי, פלמחים ושאר החופים המובחרים, מה יהיה ביולי-אוגוסט?
אז נשארנו עם קומץ הולך ומתכווץ של נחלים פעילים וצלולים יחסית, ביניהם האסי. פלא שרבים עליו?
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו