במסדרונות הכנסת מתרוצצת הלצה אקטואלית על חשבונו של שר ההשכלה הגבוהה ומשאבי המים זאב אלקין. לפי הבדיחה, אלקין כמעט השתנק לאחר שהתבשר כי יקבל את משרד ההשכלה הגבוהה המומצא וחסר הסמכויות. "אפשר מים?", שאל (בבדיחה) אלקין את נתניהו, כדי להסדיר את נשימתו, וכך נולד גם משרד משאבי המים, המומצא לא פחות. אבל בפוליטיקה הישראלית הבדיחות והמציאות מתערבבות זו עם זו ללא הרף, ואלה דווקא משאבי המים – וליתר דיוק משאב אחד בשם האסי – שמסרבים לרדת הקיץ מהכותרות.
בימים האחרונים נעצר אחד מאנשי קיבוץ ניר דוד בחשד לניקוב צמיגים של מפגינים שהגיעו לשחות בנחל המגודר והתפוצצה ישיבה שבה השתתפו נציגי מטה המאבק לפתיחת הנחל, בכירי עיריית בית שאן, מועצת עמק המעיינות וניר דוד. בינתיים הקיבוץ ממשיך לשדרג את הגדרות סביבו בניסיון למנוע מקבוצת המשחררים לפרוץ פנימה. המשחררים מבטיחים להמשיך להיאבק עד לשחרור הגישה לנחל ובקיבוץ מתבצרים בעמדתם וממשיכים להסתגר. הפוליטיקאים תפסו צד בוויכוח בהתאם לאלקטורט שלהם: השרים אלקין ואורלי לוי תמכו במשחררים, ואילו ח"כ רם בן ברק תמך בעמדת הקיבוץ.
במקביל, הקיץ הנוכחי החריף את המצוקה של הישראלים בגישה למקורות מים צוננים. גם המעיינות (הפתוחים) סביב האסי עמוסים מטיילים. אפילו הסחנה, שבו זורם אותו נחל ושהכניסה אליו בתשלום, סגר את אחת הברכות בנימוק של הגבלות הקורונה, שלא מאפשרות להכניס מספיק אנשים כדי לכסות את העלויות.
לא מפתיע אם כן, שהמחאה על האסי התפרצה דווקא בקיץ שבו כל המטיילים נשארים בארץ, והיצע המים השופעים קטן מדי. צחיחות הנחלים התנקזה בסופו של דבר לשער של קיבוץ אחד. בהפגנה שהתקיימה שם לפני שבועיים אמר לי אחד ממארגני המחאה, נתי וקנין, כי האסי ישוחרר "כמו שהנחל בקיבוץ דפנה שוחרר, כמו שחוף ארסוף שוחרר, כמו שכל הכינרת ועין הנציב שוחררו". הוא צודק, אכן אפשר לשחרר עוד הרבה מעיינות ונחלים שנהרסו, נחסמו ודעכו מראשית ההתיישבות בארץ ובעשרות השנים שחלפו מאז.
בהמשכו של נהר האסי זרם פעם נחל חרוד, עד לירדן. עם הגעת המתיישבים לעמק בית שאן, הביצות יובשו, הנחל ויובליו נוקזו והמעיינות נוצלו להשקיה. כיום יש זרימה מעטה בחרוד, ומה שכן יש זה בעיקר זיהום שנפלט מבריכות הדגים של ניר דוד. גם חלק גדול מהנביעות שבעמק המעיינות עדיין תפוסות על ידי חקלאים.
באופן דומה נהרסו, נתפסו והתייבשו רבים מהמעיינות והנחלים בצפון, וכן במישור החוף ובעמקים. תחילה בניקוז שלהם והכשרת שטחים חקלאים על חשבון האפיקים השונים והשטחים שאליהם הוצפו. בהמשך, גם היישובים העירוניים התרחבו על חשבון השטחים החקלאיים, וזו אחת הסיבות להצפות הכבדות של החורף האחרון.
בתחילת ההתיישבות העובדת, היישובים עצמם השתלטו על הנביעות באמצעות בריכות ושאבו אותם לחקלאות וכמי שתייה. בהמשך, גם מי התהום סבלו מקידוחים ושאיבת יתר שגרמה להמלחה וזיהום של המעיינות.
נחלי החוף הפכו לתעלות של מים קולחים מטוהרים ושל שפכים תעשייתיים שזורמים לים, כמו מפעלי הנייר שמזרימים לנחל חדרה, המפעלים שליד הקישון, מפעל תנובה שהזרים לנחל חרוד ובתי בד לנחל כזיב. נחל נעמן שנשפך למפרץ עכו, מוביל בעיקר שפכים, קולחים ומים מבריכות דגים.
נחלי החוף הפכו לתעלות של מים קולחים מטוהרים ושל שפכים תעשייתיים שזורמים לים, כמו מפעלי הנייר שמזרימים לנחל חדרה, המפעלים שליד הקישון, מפעל תנובה שהזרים לנחל חרוד ובתי בד לנחל כזיב
לכל אלה מצטרפים גם השפכים מהגדה המערבית. ולבסוף, גם בריכות הדגים, שמזרימות את השפכים שלהן לנחלים כמו האסי עצמו. כך קרה שחלק מהנחלים יובשו, חלק נתפסו וחלק זוהמו, ויחד איתם נעלמו גם ערכי טבע מהנוף. הדעיכה ניכרת בגעתון, ואפילו בכזיב, מתחרה רציני על הנחל היפה בארץ.
נביעות מים מגודרות
בחלק הדרומי של הירדן זורמים היום אחוזים בודדים מהמים ששפעו שם פעם, ובשנים גשומות ונדירות במיוחד, כפי שכמעט קרה השנה, סכר דגניה נפתח ומוזרמים לנהר מים מהכנרת. המראות של נביעות מגודרות עם משאבות מים בתוכן ונחלים מיובשים הם לא חוק טבע. הצורך בהתפלת מים בישראל אמנם שנוי במחלוקת, אבל הוא כבר עובדה, ומאפשר לשחרר מעיינות רבים שנתפסו בעבר או נוקזו.
המראות של נביעות מגודרות עם משאבות מים בתוכן ונחלים מיובשים הם לא חוק טבע. הצורך בהתפלת מים בישראל אמנם שנוי במחלוקת, אבל הוא כבר עובדה, ומאפשר לשחרר מעיינות רבים שנתפסו בעבר או נוקזו
כך למשל במקרה של האסי שנתפס על ידי בריכות הדגים של ניר דוד, ונחל חרוד שאמור לזרום בהמשכו. "אפשר לשחרר את המים במעלה הזרם ולשקם את הנחל לטובת הטבע והציבור, ואחר כך שייקחו אותם במורד או שיקבלו מקורות מים חלופיים או מים מהמערכת הארצית או מי קולחין", אומרת אורית סקוטלסקי, יועצת אקולוגית שחיברה לפני כמה שנים דוח מקיף על מצב הנחלים בישראל.
"נחל חרוד היה נחל איתן, אמנם לא שופע כמו האסי שסוגרים אותו היום כדי ליצור סוג של בריכה, וברגע שהמים יוצאים מהקיבוץ הם נלקחים לבריכות הדגים, אז מה שזורם בחרוד, שהוא במורד, זה הפלט של הבריכות. גם אם יש שם מים אתה לא רוצה להיכנס. זו טרגדיה כפולה כי לקחו גם את מקורות המים לנחל הזה, כמו מעיין חרוד שהמים שלו משוחררים, אבל שואבים ממנו הרבה".
"נחל חרוד היה נחל איתן. ברגע שהמים יוצאים מהקיבוץ הם נלקחים לבריכות הדגים, אז מה שזורם בחרוד, שהוא במורד, זה הפלט של הבריכות. גם אם יש שם מים אתה לא רוצה להיכנס. זו טרגדיה כפולה"
סקוטלסקי מברכת על הלחץ הציבורי לשחרור מעיינות שהתעורר בעקבות המאבק על האסי, אך מוסיפה שגם אם הממשלה תקצה את המשאבים, תצטרך להיות הסדרה של האתרים האלה. לדבריה, "בחוק המים המשפט הראשון הוא שהמים הם הקניין של הציבור, זאת אומרת שהדרישה היא שלמים יהיו תועלות ציבוריות ויהיה טבע שנשמור עליו. זו דרישה לגיטימית ומשהו שרשות המים צריכה להתגייס כדי לשנות אותו, והממשלה צריכה לשים על זה כסף.
"מעבר לכל זה מישהו צריך לנהל את זה, כולם רוצים לשכשך ולטייל ויש בעיה של ניהול מקורות המים האלה כי זה יש סכנת טביעות, זה מצריך תחזוקה של פינוי זבל ולמנוע שרפות שיכולות להיווצר ממנגלים, כי יש הרבה צמחייה ליד הנחלים".
סקוטלסקי מזכירה מקומות שזקוקים לשחרור: "בגעתון הנחל נקי יחסית ויש לו מעיינות משוחררים במעלה, ובשנים מסוימות הם זורמים ובאחרות מפסיקים לזרום באביב. אבל למטה יש מעיינות שופעים שתפוסים ונלקחים ישירות לחקלאות, כשהפתרון זה להביא מים חלופיים לחקלאות ולשחרר את הנביעות, כדי שנוכל ליהנות מהן ולשקם את הטבע. במעלה מקורות הירדן, הבניאס יחסית משוחרר, אבל בכל הדן יש הרבה משאבות ויכלו להיות שם הרבה יותר מים.
"בגעתון הנחל נקי יחסית ויש לו מעיינות משוחררים במעלה ובשנים מסוימות הם זורמים ובאחרות מפסיקים לזרום באביב. אבל למטה יש מעיינות שופעים שהם תפוסים ונלקחים ישירות מהנביעה לחקלאות"
"בשנים של בצורת הירדן ההררי כמעט התייבש כי המים נלקחו לחקלאות בקיץ ולא משוחררים לכנרת. זה כמעט המקום היחידי בארץ שבו המים נשארו נקיים למרות שיש בריכות דגים שמזרימות לדן. בעמק המעיינות יש הרבה בריכות שרואים את התפיסה שלהם מתחת למעיין, והמים נשאבים לפני שהם מגיעים לבריכה.
"בקישון יש מעיינות רבים, בנעמן יכלו להיות יותר מים, ובנחלי החוף – אלכסנדר, חדרה, הגעתון והירקון – הבעיה היא יותר זיהומים, כי הם באזורים עירוניים".
"בשנים של בצורתה ירדן ההררי כמעט התייבש. בקישון יש מעיינות, בנחל נעמן יכלו להיות יותר מים, ובנחלי החוף כמו אלכסנדר, חדרה, הגעתון והירקון הבעיה היא זיהומים וקולחים מאחר שאלה אזורים עירוניים"
היא מציינת לטובה דווקא את פארק המעיינות כהסדר שיכול לשמש דוגמא. האתר פתוח להולכי רגל ואפשר להשכיר אופניים או קלנועיות מהזכיין שהוא ניר דוד, כך שנכנס קצת כסף לתחזוקה. "ככה דואגים לניקיון ואסדרה ואכיפה כדי שלא ייכנסו אנשים בלילה", אומרת סקוטלסקי.
"זה מודל מצוין כי הוא מאפשר להשאיר את האתרים פתוחים ללא תשלום – וכסף לנהל. השנה זה קורס ויש לחצים עצומים על האתרים האלה כי אין מספיק. יכלו להיות יותר ואפשר לשחרר עוד מעיינות בעמק, אבל צריך למצוא לכך תקציב. השנה הייתה הידרולוגית טובה (הרבה גשמים, ע.ש.), יש המון מטיילים והלחץ אדיר".
להשקפתה, שחרור הנחלים מותנה בכך שמקורות המים הטבעיים מהנביעה יזרמו באופן חופשי, ושאם רוצים לקחת אותם אז כדאי לעשות זאת רק במורד. "המגמה צריכה להיות להסיר חסמים עם מערכת אקולוגית בריאה, לתת להם לזרום חופשי ולא לחסום אותם ולא לנסות להביא אליהם מים אחרים או להקפיץ מים מעל סכר.
"הדיון על האסי מאיר זרקור על החשיבות של שיקום נחלים לטובת הציבור ויש עוד הרבה מעיינות ונחלים עם פוטנציאל להפוך לנכסים ציבוריים כאלה שנוכל לשכשך בהם, לטייל לאורכם ולתפוס את המים לחקלאות במורד. זה נכון להרבה נחלים במעלה אגן הכינרת, במקורות הירדן, בעמק המעיינות וגם בנחלים לאורך מישור החוף יש הרבה מים שיכלו לזרום לטובת הטבע והציבור".
"הדיון על האסי מאיר זרקור על החשיבות של שיקום נחלים לטובת הציבור ויש עוד הרבה מעיינות ונחלים עם פוטנציאל להפוך לנכסים ציבוריים שנוכל לשכשך בהם ולטייל לאורכם. זה נכון להרבה נחלים במעלה אגן הכנרת"
על שולחן הממשלה הונחה לפני שנתיים תכנית לשיקום 7 נחלים בצפון. התכנית אמורה להזרים לנחלים האלה 20 ממ"ק מים (מיליון מטר מעוקב) ולצמצם את תפיסת המים לחקלאות ושאיבתם מקידוחים מהמעיינות שאמורים לזרום אליהם.
זה מעט מאוד, בהתחשב במעיינות הרבים שאפשר לשחרר בעמק המעיינות לבדו, כאמור, או בנחלים הרבים שאפשר לשקם ברחבי הארץ. מי שאחראית על הביצוע היא רשות המים. אלא שהתכנית מדשדשת וככל הידוע היא יושמה עד היום רק עבור נחל בצת שהמים שלו שוחררו בחזרה לטבע. בשבוע הבא רשות המים אמורה לעדכן את משרד המים בסטטוס הביצוע של התכנית.
גם גורם ממשלתי שאיתו שוחחנו מסכים שמה שנעשה עד כה זניח ומודה שאפשר להשיב עוד הרבה שכיות חמדה לציבור. אבל כדי לשחרר את המעיינות ולשקם נחלים צריך מקורות תקציביים שגם הם דלילים מאוד כרגע, בין היתר בגלל משרדים מומצאים, כמו למשל משרד המים וההשכלה הגבוהה של השר זאב אלקין.
תגובת רשות המים
השפעות שינויי האקלים והמחסור המצטבר במים טבעיים באזורנו ניכרים גם בנחלי ארצנו. אנו מקדישים רבות לשימורם, למניעת התייבשותם ולשיקומם, הכל בהתאם למצאי ולמצב משק המים והחלטות הממשלה.
שחרור נחל בצת בוצע ובנחל עינן צומצמה ההפקה, עלה מפלס המים והמעיין על סף שפיעה שתחל בשנים הקרובות. שאר הנחלים בשלבים שונים של תכנון ונקבע להם גורם מבצע ומנהל פרוייקט.
לצד הנחלים שהוזכרו בהחלטת הממשלה, הושלם שחרור מעיינות בגליל המערבי בהם עין זיו, חרדלית ומעיינות הגעתון. לאור שחרור מעיינות הגעתון, התקבלה בקשה מהעירייה להזרים את מי המעיינות בתוך העיר, אך לאחר השיטפונות בינואר האחרון, הוחלט להקפיא את תכנית הנחל ולהתמקד בקידום ריסון מאגרי ריסון השטפונות. לאחר שהמתווה לכך יושלם, יבוצעו ההתאמות לתכנית הנחל שאמורה להיות מאושרת בסוף השנה.
התכנית לנחל ציפורי הוגשה לרשות המים ונמצאת בהליכי שיפוט. הודות לצמצום ההפקה באגן נעמן, השפיעה בנחל נעמן ועין אפק גבוהה מהנדרש לפי הערכים שנקבעו בתכנון המקורי. נערכת התאמה לתכנית המדגה של המשקים שאמורה להגיע לשיפוט באוקטובר.
תכנית שיקום הקישון מבוססת על שחרור מעיינות במרחב וכדי להבטיח שהמים יגיעו לנחל, התכנית הורחבה גם להיבטי ניקוז ואקולוגיה ותגיע לשיפוט באוקטובר.
התכנית לנחל חדרה תוגש לרשות המים בספטמבר. ספיקת המים לירקון גבוהה עד פי 4 מזו שנקבעה בהחלטת הממשלה. לירדן הדרומי מוזרמים 20 מיליון קוב בשנה לטובת שיקומו, גם בשנים שחונות. כמו כן, החל מהשנה מוזרמים מעל 10 מיליון קוב מעיינות לערוצי הזרימה בעמק המעיינות.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו