בעיה. צריך להגדיר אותה עם קורטוב ציניות ורצינות. מי תהיה האופוזיציה לממשלת השינוי שתקום, אם אכן תקום בשבוע הבא, בקולות 61 חברי כנסת, משמונה מפלגות בעלות שונות אידאולוגית עמוקה.

בעיה. צריך להגדיר אותה עם קורטוב ציניות ורצינות. מי תהיה האופוזיציה לממשלת השינוי שתקום, אם אכן תקום בשבוע הבא בקולות 61 חברי כנסת, משמונה מפלגות בעלות שונות אידאולוגית עמוקה

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

לכאורה, השלטון החדש הוא חלומה של הדמוקרטיה והדמוקרטים. אחרי שנים של כאוס פוליטי, הרס מוסדות השלטון, מינויים מופרכים של נאמני אדם אחד הנאשם במקביל בשוחד מרמה והפרת אמונים, קמה ממשלה שמאגדת בהסכמה בעלי דעות שונות והשקפות אידאולוגיות מנוגדות לטובת כלל אזרחי ישראל. צריך רק לברך על הקמתה של ממשלה חדשה, אחרת, שונה, שתטפל בבעיות של מדינת ישראל ולא רק בבעיות של משפחה אחת בישראל.

אבל דמוקרטיה מתפקדת זקוקה לא רק לשלטון יציב, יעיל והוגן, אלא גם לאלטרנטיבה לשלטון. כזו שבכל זמן ועת תציב מול הציבור אפשרות טובה יותר לניהול ענייני המדינה.

למרבה האבסורד, השאלה מי תהיה האופוזיציה לקואליציה החדשה היא צינית ולא רצינית. מי תאתגר ותפקח על הממשלה החדשה ותציע לציבור אלטרנטיבה שלטונית? האם בנימין נתניהו יכול להציע משהו אחר ממה שהוא "יודע" לעשות ו"עשה" עד היום?

האם נתניהו – ראש האופוזיציה – יבטיח שוב להפיל את שלטון חמאס, להוריד את יוקר המחיה והדיור, לספח את יו"ש, להקים מדינה פלסטינית מפורזת, להגביר את "המשילות" , להילחם בגרעין האיראני, ויתר סיסמאות הממשלה היוצאת בראשותו? מה הוא יכול להבטיח? מה הוא יכול להציע? למנות את אמיר אוחנה לשר לביטחון הפנים? את מתניהו אנגלמן למבקר המדינה? את מירי רגב לשרת התרבות? את אקוניס למשפטים לעשר דקות? ואת ישראל כץ למשרד האוצר בלי תקציב למשך כמה שנים? זו אלטרנטיבה? הרי אכלנו את מרוריה במשך שנים.

האם נתניהו – ראש האופוזיציה – יבטיח שוב להפיל את שלטון חמאס, להוריד את יוקר המחיה והדיור, לספח את יו"ש, להקים מדינה פלסטינית מפורזת, להגביר את "המשילות" , להילחם בגרעין האיראני?

מה יכולים להציע החרדים המתפוצצים כעת על ממשלת השינוי בזעקות שבר על "פגיעה בתורת ישראל"? האם הם יציעו ועדת חקירה לאסון המירון? האם הם יציעו לימודי ליבה כדי שמאות אלפי אברכים יוכלו להתפרנס בעתיד ולא רק מלימודי הלכה בחדרי הישיבות הצפופים?

איזו אלטרנטיבה שלטונית יכולה האופוזיציה החדשה להציע?

זו לא רק בעיה שאין מה לחשוב עליה כרגע, כאשר חילופי השלטון נראים כזריחת השמש החדשה, זו בעיית אמת לכל דמוקרטיה מתפקדת.

הרי מה מציע השלטון הנוכחי של נתניהו במאבקו למניעת הקמת ממשלת שינוי? הוא מציע עוד מאותו דבר. ממשלת ימין מלא עם גזעני הציונות הדתית, סמוטריץ ובן גביר, לא תרפא את ישראל מבעיותיה החברתיות והכלכליות. החרדים לא יעזרו לשיקום נזקי הקורונה אלא ימשיכו לתבוע את ליטרת הבשר שלהם לישיבות ולכוללים, לקצבאות ותקציבים.

נתניהו ממשיך להבטיח מאחורי הקלעים "הבטחות" ריקות וממשיך לנסות לקיים שלטון למען שלטון ובעיקר מנסה למנוע שלטון אחר מתפקד. נתניהו מציע שליטה במשאבי המדינה לטובת האוליגרכיה השלטת ולא למען תושבי המדינה ואזרחיה כולם.

כשיהיה באופוזיציה, על אילו הישגים יוכל להצביע כדי לומר לאזרחים תבחרו בי שוב? תבחרו באנשיי שוב? על מצבורי הגז שרווחיהם זורמים לטייקונים ולא לרווחה לבריאות וחינוך של כלל אזרחי ישראל? על עליית מחירי הדיור ב-10% בשנה? על התססת הרחוב הישראלי בין ערבים ליהודים?

כשיהיה באופוזיציה, על אילו הישגים יוכל להצביע כדי לבקש: תבחרו בי שוב? על מצבורי הגז שרווחיהם זורמים לטייקונים ולא לרווחה, לבריאות ולחינוך? על התססת הרחוב הישראלי בין ערבים ליהודים?

מהפיכת ממשלת השינוי מחייבת גם מהפיכה במבנה האופוזיציה. המפלגות שיעברו כעת לאופוזיציה לא יכולות להציע עוד מאותו דבר. כישלונן בניהול ענייני המדינה והתרכזותן רק בשרידותו של העומד בראשם, הביאה את המדינה אל עברי פי הפחת.

הן חייבות לחשב מסלול מחדש. גם הליכוד וגם החרדים. גם הציונות הדתית, זו שמנסה להחזיר את ישראל לימי התנ"ך ולחיות על פי חוקי ההלכה. יש פה מדינה לנהל בעידן המודרני. בעידן המודרני שאחרי נתניהו.

האופוזיציה החדשה חייבת להבין שכישלונה, אשר הביא חורבן על הדמוקרטיה ועל שלטון החוק, על הכלכלה ועל בריאותם ופרנסתם של מיליונים, מחייב אותה להכין את עצמה לשלטון בדרכים אחרות. היא חייבת לכתוב מצע ולהעמידו לעיני הציבור הכללי. היא חייבת להתחבר מחדש לערכי הדמוקרטיה. לבחון אם נבחרי הציבור שהעמידה להנהגה אכן מתאימים, או שיש להחליפם בטובים מהם.

המשך ההסתה גם הוא מסלול שצריך להיסגר בעזרת כוחות משטרה, שב"כ ופרקליטות. מדינה דמוקרטית לא יכולה לתפקד תחת איומי רצח כלפי נבחרי ציבור וכלפי משרתי ציבור. גם האופוזיציה מחויבת למשטר שבו חופש הדעות וחילופי שלטון נתפסים כלגיטימיים בעיני מצביעיה.

השיח המאיים על שופטים, פרקליטים, מפגינים, חייב לעבור מן העולם. לאופוזיציה תפקיד מרכזי בכך כיוון שבכוחה להבעיר את הרחוב יומיום. בצלאל סמוטריץ, בשפתו הגסה, מכנה את כל מי שמשתף את המפלגות הערביות בקואליציה בכינויי גנאי קשים, מאשים אותם בבגידה "לדיראון עולם" ומגייס את הדת ואת לחץ הרבנים למעשה האלים הפוליטי. זה חייב להיפסק לאלתר. ויש להילחם בשפה הזו ברחוב בבתי משפט ובכנסת.

המשך ההסתה גם הוא מסלול שצריך להיסגר בכוחות משטרה, שב"כ ופרקליטות. מדינה דמוקרטית לא יכולה לתפקד תחת איומי רצח כלפי משרתי ציבור. גם האופוזיציה מחויבת למשטר בו חילופי שלטון לגיטימיים

אופוזיציה שרוצה לחיות ולהציג את עצמה כאלטרנטיבה שלטונית, לא יכולה לנהוג כך. אם כל המצע של האופוזיציה החדשה הוא להחריב את הממשלה החדשה באמצעי לחץ על בני משפחותיהם של חברי כנסת ולהבעיר את ישראל לשם כך, ישראל לא תוכל להתאושש משלטון העוועים של נתניהו ונאמניו. כך נגיע רק למלחמת אזרחים, כאשר הצד שהבעיר אותה פעם אחת מכסא השלטון יעשה זאת שוב מכסאות האופוזיציה באותה שיטה.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.